דן כהן (שופט)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
דן כהן
אין תמונה חופשית
לידה 1942 (בן 77 בערך)
תל אביב
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

דן גבריאל כהן (נולד ב-1942) הוא משפטן ישראלי. בעברו כעורך דין עסק בתחום האזרחי-מסחרי, שימש בשנים 1978–1981 שופט בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע. בשנת 2009 הוגש נגדו כתב אישום בעבירות של קבלת שוחד ומרמה. כהן נמלט מישראל ובשנת 2013 הוסגר לישראל מפרו, הורשע ונידון לשש שנות מאסר, ולקנס בסך 10 מיליון ש"ח. ב-2016 שוחרר מהכלא לאחר שאושרה בקשתו לשחרור מוקדם.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דן כהן נולד בתל אביב. למד בבית הספר התיכון גאולה. שירת בצה"ל בחיל התותחנים.

למד משפטים באוניברסיטה העברית בירושלים, ולאחר מכן התמחה אצל נשיא בית המשפט העליון, יואל זוסמן. לאחר ההתמחות עסק בעריכת דין במשרד פרטי. בשנת 1978 מונה, ביוזמתו של זוסמן, לשופט בית המשפט המחוזי בבאר-שבע, מינוי זה היה בהיותו בן 36, והוא הפך לשופט בית המשפט המחוזי הצעיר בישראל.
ב-1981 הועמד לדין משמעתי, לאחר שבמהלך דיון משפטי באולמו השמיע הערה, שלא פורסמה, ביחס לבית המשפט העליון. בית הדין המשמעתי לא קבע סנקציה על התבטאותו של כהן, אך נשיא בית המשפט העליון, משה לנדוי, ושר המשפטים, משה נסים, החליטו על העברתו מבאר שבע לבית המשפט בנצרת, ובעקבות זאת פרש כהן מכס השיפוט.[1]

כהן פתח בתל אביב משרד עורכי דין עם שותפים אחדים. כעבור שנתיים נעצר יחד שותפו, עו"ד יוסי ירושלמי בחשד להעלמת הכנסות, והפרשה הסתיימה בעסקת כופר. בהמשך פתח כהן משרד חדש, עם עו"ד מיכאל שפיגלמן. לימד בפקולטה למשפטים ובבית הספר למינהל עסקים של אוניברסיטת תל אביב. ב-1999 התמזג משרדו עם משרדם של יורם זמיר ואבנר ברק. בתו היחידה של כהן, אורנית, הייתה נשואה לאבנר ברק, בנו של נשיא בית המשפט העליון, אהרן ברק.

ב-1991 מינה אותו שר האנרגיה והתשתית, יובל נאמן, לדירקטור בחברת החשמל. ב-1993 מונה גם ליו"ר ועדת הנכסים של החברה. במסגרת תפקידו זה פעל לאישורן של עסקאות רכש במאות מיליוני שקלים, ובהן רכישת טורבינות גז מחברת "סימנס" ורכישת קרקע מצפון לתחנת הכוח אשכול באשדוד מחברת "רוגוזין". באביב 2001 פרש כהן מתפקידו בחברת החשמל.

הליכים פליליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-28 במאי 2003 נחקר כהן לראשונה, וזאת כעד ביחס לעסקאות שונות שבוצעו על ידי חברת "רוגוזין" וחברות בנות וחברות הקשורות אליה.

ב-16 בנובמבר 2003 זומן כהן לחקירה באזהרה ברשות ניירות ערך, בחשד להפרת אמונים וקבלת דבר במרמה. כהן השתמש בזכות השתיקה. ב-18 באוגוסט 2005 נחקר שוב באזהרה, וגם בחקירה זו בחר להשתמש בזכות השתיקה. ארבעה ימים לאחר חקירה זו עזב את ישראל, ולפי דיווחים נמלט לפרו - מדינה עימה אין למדינת ישראל הסכם הסגרה.

בשנת 2009 הוגש נגד כהן כתב אישום בחשד לקבלת שוחד של עשרות מיליוני שקלים (מחברת סימנס ומחברת "רוגוזין"), קבלת דבר במרמה, רישום כוזב במסמכי תאגיד, מרמה והפרת אמונים, סיוע לקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, ושיבוש מהלכי משפט (בגין העדות שנתן בחקירתו במאי 2003).[2] בעקבות בקשה של רשויות החוק בישראל נעצר כהן ב-25 באוגוסט 2009 בלימה בירת פרו. עם המעצר ביקשה ישראל את הסגרתו.[3] ב-15 באוקטובר 2009, אישר בית משפט בפרו את בקשת ההסגרה. [4] בסוף נובמבר שוחרר כהן למעצר בית וב-7 בדצמבר 2009, החליט בית משפט בפרו על ביטול צו ההסגרה בשל פגמים שמצא בית המשפט בבקשה הישראלית. לאחר דיון בנושא החליט בית המשפט העליון בפרו לאשר את הצו, והורה על הסגרתו של כהן לישראל, אולם בינואר 2011 החליט נשיא פרו להקפיא את הליך ההסגרה, וזאת מבלי שנימק את החלטתו.

ב-16 במרץ 2013 נענו שלטונות פרו לבקשת ישראל להסגרת כהן[5] ולמחרת נחת כהן בישראל, ונעצר בנמל התעופה בן-גוריון. מעצרו הוארך עד תום ההליכים המשפטיים. ועררו על המעצר נדחה על ידי בית המשפט העליון בנימוק כי כהן אינו ראוי לאמון.

ב-9 ביולי 2013 חתם כהן על הסדר טיעון עם הפרקליטות. בית המשפט קיבל את הסדר הטיעון והרשיע את כהן בעבירות שוחד, מרמה והפרת אמונים. ב-30 בספטמבר 2013 נגזרו על כהן, בהתאם להסדר הטיעון, מאסר של 6 שנים, בניכוי חצי שנה, וקנס בסך 10 מיליון ש"ח. במאי 2014 הוצא לצמיתות משורות לשכת עורכי הדין.[6]

נמתחה ביקורת על כך שדן כהן מרצה את עונשו בכלא ניצן באופן חריג, שם הוא מקבל תנאים המקבילים לאלה של עצורים[7] (וטובים בהרבה מאלה של אסירים).

ב-13 בספטמבר 2016 שוחרר מכלא מעשיהו, לאחר שאושרה בקשתו לשחרור מוקדם.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הערך: כהן דן, בן ציון ציטרין, אנשי מפתח, רשימת החברים שיפתחו לך כל דלת, תל אביב 2004, עמ' 130-129

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]