האל פאן הגדול
מידע כללי | |
---|---|
מאת | ארתור מאכן |
שפת המקור | אנגלית |
סוגה |
אימה פנטזיה |
הוצאה | |
הוצאה | כתב העת "הסופה" |
תאריך הוצאה | 1890 |
הָאֵל פָּאן הַגָּדוֹל (באנגלית: The Great God Pan) היא נובלת אימה פנטסטית בשמונה פרקים מאת הסופר הוולשי ארתור מאכן שפורסמה לראשונה בכתב העת "הסופה" ב-1890, ובהמשך הורחבה ויצאה לאור בשנית במתכונת של ספר יחד עם סיפורו הקצר הנוסף, האור הפנימי, ב-1894. עלילתה עוסקת בניסוי רפואי חשאי הכרוך בניתוח מוח מאולתר שנערך בנערה צעירה בשם מארי, זאת בניסיון לשבור את הקיר המפריד את תפישתה בין העולם הגשמי לבין העולם הרוחני, כאשר השפעותיו הלא-צפויות של ההליך מובילות להופעתה הפתאומית של ישות על-טבעית המזוהה עם האל פאן, הפותחת בשרשרת ארוכת שנים של מעשי זוועה ברחבי לונדון של שלהי המאה התשע עשרה.
עלילה
[עריכת קוד מקור | עריכה]האסון
[עריכת קוד מקור | עריכה]הסיפור נפתח עם רדת הלילה, כאשר אדם בשם קלארק וחברו דוקטור ריימונד נפגשים במעבדתו של הלה לצורך עריכתו של ניסוי רפואי אסור וחשאי. על אף ספקותיו של קלארק בנוגע לעניין, מבטיח לו הרופא, טיפוס כחוש בגיל העמידה, שהדבר בטוח לחלוטין, ומרגיע את חששותיו באומרו כי על אף שהואשם בשנים האחרונות כשרלטן ורמאי בידי שאר עמיתיו למקצוע, לא העביר את זמנו בבטלה אלא בשקידה קפדנית על מחקריו האינטינסיביים, הסובבים דבר אותו הוא מכנה בשם רפואה טרנסצנדלטית, אשר תאפשר להם לראשונה לגשר על הפער שבין העולם הגשמי לבין העולם הרוחני.
התיאוריה של ריימונד גורסת כי בעזרת חתך קל ברקמת החומר האפור שבמוח האדם, מעין הליך פסיכוכירורגי המזכיר במהותו את הלובוטומיה, ניתן יהיה לפקוח את עיניו של הנסיין לעולם חדש ובלתי מוכר עד כה. הוא מציע לנסות זאת על נערה בשם מארי, שאת חייה הציל לאחר שאימץ אותה לביתו כאשר הייתה ילדה קטנה וחסרת כל, ופורס את חזונו בפני קלארק:
תסתכל מסביבך, קלארק. אתה רואה את ההרים ואת הגבעות העוקבים זה אחר זה כמו גלים, את העצים והפרדסים, את שדות התירס, ואת אדמות המרעה המתפרשות עד למישורים המוצפים הסמוכים לנחל. אתה רואה אותי עומד כאן, לצידך, ואתה שומע את קולי; אך אני אומר לך שכל הדברים הללו – כן, החל מהכוכב שזה עתה החל לזרוח בשמי הרקיע, וכלה בקרקע המוצקה שתחת רגלינו – כולם אינם יותר מחלומות וצללים, אשר מסתירים מעינינו את העולם האמיתי. ישנו עולם נוסף, אך הוא נמצא מעבר לחזות הזוהרת הזו, מעבר ל"מרדפים באראס, וחלומות דוהרים"[א], מעבר לכל הדברים הללו, כמו מבעד לפרגוד. אינני יודע האם אדם כלשהו הרים אי פעם את אותו וילון, אבל אני כן יודע, קלארק, שאני ואתה נראה אותו מורם בהמשך הלילה דרך עיניו של אחר. אתה עשוי לחשוב כי כל זה אינו יותר משטויות והבלים, אולי זה נשמע משונה, אבל זה נכון, והקדמונים ידעו לפשר המשמעות של הרמת הפרגוד. הם כינו את הדבר בשם ראיית האל פאן.
— דוקטור ריימונד, פרק א': הניסוי, האל פאן הגדול
השניים פונים להיכנס לביתו של ריימונד וחולפים מבעד לפרוזדור אפל ודרך דלת כבדה המובילה לתוך מעבדתו, המתגלה כחדר רחב בעל קירות עמוסים במדפים עד בלי די, עליהם נחים מאות בקבוקי שיקויים ותמיסות בכל הצורות והצבעים. הלה מסב את תשומת לבו של קלארק למדף מסוים עליו ניצבים מספר כרכים עתיקים ומשבח את אחד מהם, עבודתו של האלכימאי אוסוואלד קרוליוס (אנ'), אשר לדבריו השפיע רבות על מפעל חייו ואף נודע באמירתו, ”בכל גרגיר חיטה נחה חבויה נשמתו של כוכב לכת”.
בהמשך מצביע ריימונד לעברו של כיסא גלגלים מיושן הנח בקצהו של החדר, באומרו כי זה המושב המיועד עליו יתבצע הניתוח, וגורר אותו למרכז המעבדה, תחת אור המנורה, שם הוא מנמיך ומגביה אותו לסירוגין עד שנחה עליו דעתו. בזמן שהלה פונה לפתוח בהכנות המקדימות של הניסוי מבחין קלארק בניחוח המשונה והמרדים השורר בחדר, הגורם לו להיכנע במהרה לעייפותו, עד שהוא שוקע בתנומה כבדה.
בחלומו מוצא את עצמו קלארק ביום שמשי וחם, אשר התרחש כחמש עשרה שנים קודם לכן, במהלכו טייל בין אדמות המספוא והיערות הסמוכים לבית מגוריו, אותם הכיר היטב משנות ילדותו. קולו המעומעם של ריימונד נשמע מבעד לתרדמתו, ”אני מקווה שהריח לא מפריע לך, קלארק. הוא לא מזיק כלל, אבל עשוי להפוך אותך למנומנם קלות, זה הכל”; הוא אינו מצליח להתעורר, עם זאת, ושוקע לתוך נבכי החיזיון, בתוכו הוא עוזב את שדות האחו ומעמיק לתוככי היער העבות. נדמה כי חום השמש היוקדת כופה על הצמחייה לפלוט החוצה את ריחות הטבע שהיא טומנת בחובה, וקלארק נקלע למערבולת הניחוחות של עונת הקיץ, הפרחים הרבגוניים, עצי היער, והאדמה המוצלת, כל זאת תחת צמרות העצים הגבוהות השוכנים במעמקי מצולותיו של אותו עולם ירוק. הוא מאבד את דרכו במהרה במעלה שביל לא מוכר ונקלע לאזור בו מעולם לא ביקר, כאשר לפתע כל רעשי היער, וביניהם קולות בעלי החיים וצלילי המים הזורמים הנשמעים באוזניו כמלודיה מוזיקלית, נפסקים באחת, ומתחלפים בנוכחות בלתי מוסברת של ישות כלשהי, העומדת פנים אל פנים מולו, ואינה נתפשת כאדם או כבעל חיים, כדבר חי או מת, אלא כשילוב של כל הדברים הללו יחדיו, הנושאת את צורותיהם של כל המושאים, אך בעת ובעונה אחת היא גם נטולת כל צורה בעצמה. באותו רגע חש קלארק כי המחסום המפריד בין גופו לבין נשמתו מתפוגג והוא שומע באוזניו קול הצועק, ”בוא נלך מכאן”, לפני שהוא שוקע באפלה נצחית.
קלארק מתעורר כעבור זמן-מה בתחושה כי חלף מחלום אחד למשנהו, כאשר לנגד עיניו עומד דוקטור ריימונד, העסוק במזיגת נוזל שמנוני כלשהו לתוך בקבוקון. הלה מציין כי סיים עם הכנותיו ויוצא מהמעבדה על מנת להביא את מארי. הוא שב כעבור מספר דקות מלווה בנערה יפת מראה וסמוקת פנים בת כשבע עשרה, לבושה כולה בלבנים. הלה שואל אותה האם היא סומכת עליו ומוכנה לשים את עצמה בידיו, ולאחר שהיא עונה בחיוב, מדגיש הלה את הדבר בפניו של קלארק, כדי שישמש כעד לכך שהדבר נעשה מרצונה.
מארי מתיישבת בכיסא הגלגלים ומבקשת מריימונד לנשקה בטרם יתחילו בניתוח. הוא נושק לשפתיה ומניח את הבקבוקון שמילא קודם לכן תחת אפה. אדי תכולתו גורמים לה להחוויר ולאבד את הכרתה כמעט מיד, והלה פונה לגלח את אזור קרקפתה קודם לביצוע החתך הראשוני. קלארק אינו מסוגל לצפות בכך ומסב את מבטו הצידה בזמן שחברו פותח את גולגולתה לרווחה וחותך ברקמת מוחה בעזרת האזמל, אולם הניתוח כולו נמשך דקות ספורות בלבד, וכאשר הוא מביט חזרה לכיוונם נתקל מבטו בריימונד החובש את ראשה המדמם.
הם ממתינים במשך מספר דקות בציפייה להתעוררותה, כאשר לבסוף פוקחת מארי את עיניה באיטיות ומביטה בפליאה בדבר-מה לא ברור ובלתי נראה הנמצא מעבר להם. ידיה נמתחות קדימה בניסיון לגעת בו, כאשר לפתע מתעוותות פניה בבעתה מוחלטת והיא נתקפת בעווית הגורמת לה להתכווץ ולרעוד באופן בלתי נשלט, בטרם היא נופלת ארצה בצרחות אימים.
קלארק עוזב את המעבדה ושב רק כעבור שלושה ימים כדי לבדוק לשלומה. ריימונד מוביל אותו למיטתה, שבין שמיכותיה היא שוכבת בערות מלאה, על אף שנדמה כי איבדה על עצמה את דעתה והשתגעה, מאחר שהיא מחייכת ללא כל סיבה ומנידה את ראשה מצד לצד ללא הפסק. ריימונד מסביר, ”כן, זה עצוב מאוד. היא הפכה לרפת שכל, אולם אין מה לעשות בנידון. אחרי הכל, היא ראתה את האל פאן הגדול”.
הניצנים
[עריכת קוד מקור | עריכה]כעבור שנים רבות נראה קלארק, עדיין רווק החי בגפו, יושב לבדו לעת ערב מול האח של ביתו וסועד את ליבו. חייו הפרטיים נחשפים לראשונה, והוא מתואר בתור אדם מחושב וזהיר אך בה בעת סקרן ביותר, המגלה עניין רב בתורת הנסתר, העל-טבעי, ונושאים אזוטריים אחרים, ומבלה את זמנו הפנוי בחיפוש ולימוד של תקריות בעלות טבע מסתורי, שאת הזוועתיות מביניהן הוא מתעד בכרך עבה פרי מלאכתו המכונה בפיו בשם ”זיכרונות המוכיחים את קיומו של השטן”.
במהלך ערב גשום אחד בחודש דצמבר יושב הלה לצדו של שולחן הכתיבה היפני שלו ופותח את הכרך בחיפוש אחר שתי תקריות אודותיהן שמע לאחרונה מפיו של מכרו, דוקטור פיליפס, אשר סירב לנקוב בשמות המקומות בהם התרחשו או בשמותיהם המלאים של המעורבים בהן, ורק ציין כי שתיהן סובבות דמות של נערה צעירה העונה לשם הלן ו' אשר עברה להתגורר בכפר קטן ומיוער סמוך לויילס לאחר שאביה המאמץ, אשר גידל אותה עד להגעתה לגיל שתים עשרה, פרסם מודעה בעיתון מקומי בה הציע תשלום בתמורה לאימוצה לבית מגורים אמיד, בו תוכל לחיות בחיק הטבע יחד עם ילדים בני גילה, הצעה לה נענה בחיוב חוואי מוכר בשם מר. ר'. הלה אסף אותה מתחנת הרכבת כעבור זמן-מה, אולם לא הבחין בשום דבר מוזר או יוצא דופן לגביה, למעט חוסר רצונה הבולט לשוחח אודות עברה או משפחתה, וכן תווי פניה הזרים ועורה בצבע ירוק הזית, אשר עמדו בניגוד מסוים לאנשים החיוורים ולבני העור שהתגוררו באותו אזור.
התקרית הראשונה בה הייתה מעורבת התרחשה כשנה לאחר שהגיעה הלן לכפר לראשונה, מאז הספיקה להשתלב בהצלחה בין שאר ילדיו של מר. ר' אשר נהנו מחברתה. את מרבית זמנה, עם זאת, העדיפה לבלות לבדה בטיולים ארוכים ביער, שאת סביבתו אהבה במיוחד, למעט במהלך החורף כאשר השבילים נחסמו מחמת הגשם והבוץ, אז נותרה בגפה בחדרה הפרטי. כאשר יצאה לאחד מטיוליה ביום מן הימים נתקל בה טרבור, בנו של חוטב עצים מקומי בשם ג'וזף, אשר הביא לאביו את ארוחתו בשעת הצהריים ויצא לטייל ביער אף הוא. לא חלף זמן רב בטרם שמע לפתע אביו צרחות אימים שהגיעו מהכיוון אליו פנה, והלה עזב את עבודתו מיד ויצא בעקבותיו. הוא נתקל בו כעבור זמן קצר כשהוא מותש ומתנשף לאחר שנמלט מאימה לא ידועה כלשהי, והלה סיפר לו כיצד ליקט פרחים ונרדם בצדי הדרך, וכאשר התעורר בעקבות צליל שירה מסתורי, צפה מבעד לסבכי השיחים בהלן בחברתו של גבר מוזר ועירום. אביו פנה לצאת לכיוון אליו הצביע בנו ומצא לבסוף את הלן יושבת במרכזו של מעגל אדמה חרוך שהצמחייה נשרפה ממנו, אולם הלה הכחישה את סיפורו של טרבור, וצחוקה למשמע תיאוריו אודות גבר עירום. האב פטר את העניין בכך שבנו ככל הנראה התעורר מחלימה בהקיץ ודמיין את המעשייה המתוארת, אולם לאורך השבועות הבאים נתקף הילד בחרדות כה קשות עד שסירב לעזוב את בית המשפחה לבדו ואף התעורר מדי לילה מסיוטים בצרחות אימים, ”האיש מהיער! אבא! אבא!”; הטראומה שחווה דעכה בחלוף הזמן, אולם כעבור שלושה חודשים יצאו הוא ואביו לבקר בבית מכרו של האב, ובזמן שהשניים שוחחו איש עם רעהו הם שמעו לפתע צרחה נוקבת ורעש נפילה חזק שמשכו את תשומת ליבם, וכעבור מספר דקות מצאו את טרבור שוכב מחוסר הכרה על רצפת המסדרון כשפניו מעוותות בכאב. רופא שזומן למקום תיאר את מצבו כהיסטריה אלימה ורשם עבורו סם הרגעה קל אשר שיכך את עצביו, אך כאשר פנו לחזור לביתם ושבו בשנית למסדרון נתקף הילד באימה משתקת בשנית כשהוא מצביע לכיוון פסל אבן עתיק בצורת ראש של סאטיר אשר נח על הקיר.
התקרית השנייה התרחשה מספר שנים לאחר מכן, בקיץ 1882, כאשר הלן הכירה נערה נוספת מאותו הכפר בשם רייצ'ל מ', בטרם הפכו השתיים לחברות קרובות. הלן נהגה לקחת אותה עמה לטיוליה הארוכים ביער, והלה הייתה חוזרת לביתה מדי ערב עם הבעה חלומית ומרוחקת על פניה. באחד הערבים, עם זאת, שמעה אמה של רייצ'ל קול בכי בוקע מחדרה, וכאשר נכנסה פנימה מצאה את בתה שוכבת עירומה למחצה במיטתה כשמצבה מעיד על מצוקה קשה. ”אמא, אמא, למה נתת לי ללכת ליער עם הלן?”, בכתה רייצ'ל, ולקול שאלותיה המודאגות של אמה לפשר מעלליה של הלן סיפרה לה את שהתרחש, אולם בעת הזו טורק קלארק את הספר ואינו ממשיך במעשייה.
הוא מתיישב לצידה של האח ומשחזר את הסיפור במחשבתו כפי שסיפר לו אותו דוקטור פיליפס, אשר ישב באותו החדר עמו, ונזכר כיצד הלה סיים את דבריו באומרו שעקבותיה של הלן נעלמו לאחר שצעדה אל תוך האחו ומעולם לא נראתה שוב. הוא פותח את הספר בשנית וחותם את הפרק אודות שתי התקריות בכיתוב בלטינית שפירושו: ”השטן התגשם, והפך לאדם”.
הקטל
[עריכת קוד מקור | עריכה]הסיפור עובר להתמקד בחווייותיו של מר. ויליארס, מכרו הוותיק של מר. קלארק, המסתובב ברחבי לונדון מספר שנים לאחר אירועי הפרקים הקודמים, ולתדהמתו הרבה נתקל במקרה בחבר נעוריו, צ'ארלס הרברט, המקבץ נדבות. הלה אינו מזהה אותו במבט ראשון ואף מבקש ממנו סעד, אולם לאחר שויליארס מציין את שמו נזכר הרברט כי למדו יחדיו באוניברסיטה. הוא תופס בידו של הרברט, מושך אותו בעקבותיו, והשניים פונים ללכת יחדיו לאורך הרחוב, כשהוא מביע בפניו את הפתעתו ממצבו המביש, באומרו כי לאורך לימודיהם תמיד ניבא עבורו עתיד מזהיר. הרברט פותח בסיפורו האישי שהחל עם מותו של אביו אשר הוריש לו את הונו הרב ואת אדמותיו, בטרם נישא לאישה צעירה ומסתורית בעלת מה שהוא מכנה בשם ”יופי משונה”, ושבגילה המדויק לא ניתן לנקוב על אף שנראתה בת כתשע עשרה בעת שהכירו לראשונה בפירנצה. על אף שתחילה הוקסם ממנה ואף ביקש את ידה כעבור שלושה חודשים בלבד, התדרדרו יחסיהם במהרה לאחר שהלה החלה, לדבריו, ”להשחית את נשמתו”, כאשר כבר בליל כלולותיהם ישבו השניים במיטתם בזמן שדיברה ארוכות אודות נושאים זוועתיים ומתועבים עליהם הוא אינו מעז לחזור בקול רם. בשנה החולפת מכר תחת השפעתה את כל רכושו ונכסיו, לפני שהלה גזלה ממנו את כל כספו ונעלמה לעת לילה מבלי לחזור. הוא אינו יודע מה היה שמה האמיתי, אף על פי שהזדהתה בתור הלן והן. לבסוף הם מגיעים לביתו של ויליארס בו הוא מגיש לחברו הכחוש ארוחה חמה, אך הלה ממעט לאכול ונותר עגמומי ושקט כשעל פניו נותרת ארשת רדופה וחסרת מנוחה, בטרם הוא פונה לעזוב את המקום כשבידיו מעט מכספו של פטרונו.
ויליארס המוטרד אינו מצליח להוציא את סיפורו של הרברט מראשו, וכעבור מספר ימים פונה לשוחח על כך עם מכרו, מר. אוסטין, אשר נודע בשל בקיאותו העמוקה בתחומי ההיסטוריה וחיי היומיום של העיר לונדון, מתוך מחשבה כי ייתכן ושמועות כלשהן הגיעו לאוזניו לגבי עברו של הרברט. הלה אכן שמע אודותיו, והפתעה רבה אף ניכרה על פניו כאשר הזכיר את שמו. הוא משחזר באוזניו של חברו את פרטיה של פרשייה ציבורית אשר התרחשה כשלוש שנים קודם לכן, כאשר אישיות מיוחס של ג'נטלמן אשר צעד לביתו בשעה לילה מאוחרת נתקל בגופה שוכבת על המדרכה מחוץ לביתם של הרברט ואשתו. השוטרים שהגיעו למקום, עם זאת, לא הצליחו למצוא ראיות הקושרות אותם לרצח, והרופא שבדק את המנוח לא הצליח לקבוע את סיבת המוות המדויקת, על אף שמאוחר יותר סיפר את גרסתו האמיתית בפני אוסטין, וטען כי אותו אדם מת מפחד לאחר שנחשף לאימה מוחלטת.
מספר חודשים לאחר פגישתם מגיע ויליארס לביתו של קלארק לעת ערב. השניים לא ראו איש את רעהו מזה חודשים רבים והכירו זה את זה מספר שנים קודם לכן בעקבות קשריהם העסקיים. ויליארס, עם זאת, עונה בשלילה להצעתו של קלארק המחויך לספק לו עצות בדבר השקעות נבונות, ומבאיר את פשר העניין שבגינו בא לראותו. הוא חושף בפניו את סיפורו של הרברט ופורס את סדר ההתרחשויות, החל בהיתקלותם ברחוב וכלה במידע אודותיו עליו שמע מפיו של אוסטין, אולם מוסיף כי מאז הספיק לערוך גם חקירה עצמאית משלו ואף ביקר בדירתו הריקה של הלה, אותה עזבו הוא ואשתו לאחר התקרית, חוויה אשר עוררה בו חרדות כה קשות עד שנאלץ לשכב במיטה במשך שבוע שלם מפאת מה שרופאו אבחן בתור תשישות והלם עצבי. במהלך החלמתו קרא אודות מותו של הרברט בכתבה בעיתון, בה נכתב כי גופתו נמצאה בביתו לאחר שגווע ברעב. קלארק אינו משתכנע ומטיל ספק כי קיים היבט על-טבעי כלשהו בתקריות להן היה ויליארס עד, והשניים יושבים בשקט עד שלפתע נזכר הלה שבעת ביקורו בדירתו של הרברט מצא שרטוט משונה בין ערימת עיתונים, ומושיט אותו לחברו. קלארק מאבד את קור רוחו ומחוויר באחת בשעה שהוא מביט בדיוקן הנשי בדממה לאורך מספר דקות, המזכיר לו את פניה של מארי, אותה נערה שבניסוי האסור שנערך על גופה חזה לפני שנים רבות יחד עם דוקטור ריימונד. לבסוף הוא גומר אומר בדעתו כי על אף הדמיון הרב בין שתי הנשים זו איננה יכולה להיות מארי, כאשר ויליארס מציין לפתע את שמה, הלן והן, והלה נזכר בשתי התקריות אודותיהן שמע מפיו של דוקטור פיליפס. הוא מודה לבסוף כי הפרשה כולה אכן חשודה ביותר ומבקש מויליארס להניח לו כך שיוכל לחשוב על העניין.
כעבור מספר ימים נפגש ויליארס בשנית עם אוסטין ומציג בפניו את התיאוריה שפיתח, הגורסת כי פרשת הרצח על מפתן הדלת של בית משפחת הרברט, בנוסף למותו של הרברט עצמו, הם רק שני פרקים בשרשרת ארוכה של מעשי רצח. בנוסף הוא מזכיר את פגישתו עם קלארק, אשר מאז שלח לו מכתב בו הציע כי ישכח מכל העניין וישליך את שרטוט דיוקנה של הלן לאש. כאשר הוא משחזר באוזניו של אוסטין את מהלך שיחתם מבחין הלה כי עצם העובדה שקלארק החל להתנהג בצורה משונה רק לאחר שראה את שרטוט פניה של הלן עשויה להצביע על כך שפגש אותה קודם לכן. הם חולפים על פני ביתה של גברת בומונט, אישה דרום אמריקאית אמידה אשר זכתה לפרסום רב ברחבי לונדון באותה העת בשל המסיבות שקיימה בביתה בהן אירחה מספר אישים ציבוריים ידועים, ולבסוף מגיעים לביתו של אוסטין, המשמש כמעין מוזיאון המכיל ספרים, פסלים ופריטים אחרים בעלי זיקה לתורת הנסתר. הלה מזמין את ויליארס לעלות בכדי שיוכל להציג בפניו את האוצר האחרון עליו שם את ידיו, כרך עבה המכיל את שרטוטיו של צייר ידוע בשם ארתור מיריק אשר נפטר לאחרונה בנסיבות משונות. ויליארס מעיין בשרטוטיו המחרידים המתארים סאטירים ואגיפאנים הרוקדים בעומק יערות אפלים תחת אור הירח, ומתרשם כי הצייר ניסה ללכוד על דפי הספר עולם זר ובלתי מוכר עד כה לבני האדם. הוא כמעט וטורק את הספר בחרדה כאשר הוא מגיע לאחד השרטוטים האחרונים המתארים את דיוקנה של אישה מסתורית, אותה הוא מזהה מיד כאשתו של הרברט, הלן, דבר המעצים את אמונתו בתיאוריה שטווה נגדה, כי הצייר הוא עוד פרק נוסף במסע הקטל בו פתחה.
בחודשים הבאים תוקפת את לונדון פרשייה מסעירה של שרשרת התאבדויות בלתי מוסברת הנפתחת עם מותו של לורד ארג'נטין, בן אצולה שנודע בשל הסעודות המפוארות שנהג לערוך באחוזתו, אשר נמצא מת בחדרו לאחר שהידק לצווארו חבל שקשר לאחד מעמודי מיטתו ונשען קדימה עד שנחנק למוות. בשבועות הבאים מתים עוד שלושה אנשים, בן אצולה נוסף בשם לורד סוואנלי התולה את עצמו מיתד שהוצמד לקיר, וכן מר. קולייר-סטיוארט ומר. הריס החונקים את עצמם למוות בשיטה זהה לזו בה השתמש לורד ארג'נטין. אוסטין מבקר את ויליארס בביתו כדי לשוחח עמו אודות הפרשה וכן על מנת לבדוק האם גילה פרטים חדשים בנוגע להרברט, ומציין בפניו כי קודם למותו נראה ארג'נטין יוצא מביתה של גברת בומונט, לידו חלפו במהלך פגישתם הקודמת. צעקות רועמות המפלחות את אוויר הלילה וקוטעות את שיחתם מתגלות כשייכות למוכר עיתונים המכריז על מקרה התאבדות נוסף של אדם בשם מר. סידני קרשאו, אשר תלה את עצמו לפני זמן קצר מענף עץ בגינתו, ונראה לאחרונה במועדון קרלטון. ויליארס, עם זאת, סותר את הכתוב בעיתון, ומגלה לאוסטין כי ראה את קרשאו, אותו הכיר, עוזב את ביתה של גברת בומונט בליל אמש. הדבר המשונה ביותר בכל התקרית היו פניו של קרשאו, עליהן ניכרה אימה תהומית של אדם המצוי בגיהנום, מעין שילוב של זימה גועשת ותיעוב בל יתואר הבוער כמו אש, לצד ייאוש, אימה ואובדן תקווה מוחלט.
כעבור מספר שבועות שולח ויליארס מכתב לאוסטין בו הוא מבקש להתראות עמו, והשניים נפגשים שוב כדי לדון על רצף האירועים האחרונים. הלה מתאר בפניו את החקירה העצמאית שלקח על עצמו לערוך, במהלכה גילה כי הלן הגיעה העירה מספר שנים קודם לכן תחת שם בדוי, ומאז נהגה להחליף את זהותה בכל פעם שנזקקה לכך, ואילו גברת בומונט היא רק מסכה נוספת בה השתמשה. הוא מספר לו אודות מעלליה הרבים אשר לא פגעו באופן בלעדי רק בבני האצולה אלא גם באנשי המעמד הנמוך, היות שנראתה מתרועעת בקרב השכונות העניות ושאר עיי חורבות. במקרה אחד, אשר תועד בעדות כתובה אותה שולף ויליארס מכיסו, נשכרו שירותיה של הלן כדי לבדר מספר אורחים, מתוכם רק אחד הצליח להימלט כדי לתאר את הזוועות בהן חזה. אוסטין מסרב לקרוא את התיעוד בשאט נפש, אך ויליארס מסכם את הדבר באוזניו:
כן, זה נורא למדי, אבל למרות הכל, זה סיפור ישן, תעלומה עתיקה המתקיימת אף בימינו, אך ברחובותיה האפלים של לונדון במקום בכרמי הגפן ובחורשות עצי הזיתים. אנו יודעים מה עלה בגורלם של אלו אשר פגשו באל פאן הגדול, והחכמים מבינינו מבינים כי כל הסמלים באשר הם מסמלים דברים כלשהם ולא כלום. היה זה, אכן, סמל מוצלח תחתיו הסתירו בעבר בני האדם את הידע של הנורא מכל, את הכוחות הכמוסים ביותר שנחו חבויים בלב כל הדברים, און שמולו מוכרחות נשמותיהם של בני האדם לקמול ולמות, כמו גופה המשחירה במגע עם זרם חשמלי. לא ניתן לנקוב בשמותיהן של עוצמות שכאלו ואף לא לדמיין או לתאר אותן, למעט תחת מעטה הסמליות, שלעיני הרוב נדמה כאשליה בדויה ומרוחקת או כמעשייה טיפשית. אבל אתה ואני, על כל פנים, כבר למדנו אודות האימה האורבת במקום המסתור של החיים, מתגשמת לאיטה תחת בשר אנושי, אותו דבר גולמי המגבש לעצמו צורה.
— מר. ויליארס, פרק ח': המפגש בסוהו, האל פאן הגדול
ויליארס מסיים את דבריו לאחר שהוא שולף חבל תלייה מאחת המגירות של שולחנו וחושף אותו בפני אוסטין, בטענה כי גמר אומר בדעתו להתעמת עם קלארק אודות העניין וללכוד את הלן בעזרתו או בלעדיו, כך שיוכל לשים סוף למעלליה. אוסטין מסרב להאמין כי הלה יעז לקחת את החוק לידיו ולהוציאה להורג, אולם ויליארס טוען כי בכוונתו לכלוא את הלן באחד מחדריו יחד עם החבל ולהעמיד בפניה את הברירה להתאבד או שיזעיק למקום את כוחות המשטרה ויחשוף בפניהם את מעשיה.
הקץ
[עריכת קוד מקור | עריכה]הסיפור תם עם מספר רשמים ומסמכים גנוזים הנוגעים לפרשייה, בהם עדותו של דוקטור רוברט מתיסון, אותו הזמין ויליארס על מנת לחזות בהתאבדותה של הלן ולקבוע את מותה באופן רשמי. הלה מתאר כיצד חזה בגופתה האנושית מאבדת את צלמה והופכת ליצור שחור ואמורפי דמוי ג'ל המחליף את צורתו ואת מינו ללא הרף, בטרם הוא מתקבע באופן סופי על דמותה של הלן וחדל לנוע.
בהמשך מוצגת תכתובת קצרה בין דוקטור ריימונד לקלארק המורכבת מחלקי מכתבים קטועים שנשלחו אחד לשני, ובה דנים השניים באותו ניסוי אסור שביצעו לפני שנים רבות. ריימונד מאשר כי אמה של הלן הייתה לא אחרת מאשר מארי, אותה נערה צעירה עליה ערכו את ניתוח המוח, אשר הרתה אותה לאחר שהאל פאן שכב עמה, ומתה מספר ימים לאחר הלידה. ריימונד מביע חרטה על העניין באומרו כי ”שברתי את הדלת של בית החיים מבלי לדעת או להתייחס לדברים שעלולים לעבור בפתח”.
דמויות
[עריכת קוד מקור | עריכה]
|
|
השראה
[עריכת קוד מקור | עריכה]על שאף שמאכן גילה עניין רב בתורת הנסתר והעל-טבעי מאז ילדותו, כתב הלה באוטוביוגרפיה שלו כי קיבל את ההשראה לכתוב את הסיפור בעקבות ביקוריו בנהר האוסק (אנ') ובעיירות קארליאון (אנ') וקיירואנט (אנ') שבויילס. בכל המקומות הללו, אשר שימשו כמושבות רומאיות בעבר, נמצאו שרידים ארכאולוגיים של מקדשים קלטיים, ביניהם כאלו של האל נודנס. בעצם כתיבת הסיפור ניסה מאכן ”להעביר לקוראים את התחושה המעורפלת והבלתי ניתנת להגדרה של מסתורין, אימה ויראת כבוד” שהרגיש בזמן שטייל באותן חורבות, על אף שלטענתו עשה זאת בצורה מוגשמת למדי, ”תרגמתי יראת כבוד, או במקרה הגרוע יותר תחושה זוועתית כלשהי, לכדי רשע, ושוב אני אומר כי האדם חולם עם אש אך עובד עם חימר”.
תרבות
[עריכת קוד מקור | עריכה]ספרות
[עריכת קוד מקור | עריכה]- יש הטוענים כי הסיפור השפיע במידה מסוימת על ספרו של ברם סטוקר, דרקולה, אשר ראה אור שנים ספורות בלבד לאחר שפרסם מאכן את יצירתו. בין קווי הדמיון שניתן למנות בין השניים נמצאים פרקי הפתיחה החולקים התרחשויות זהות, וכן מבניהם העלילתיים של שני הספרים, שפרקיהם מציגים קווי עלילה אשר תחילה אינם נראים כקשורים זה לזה, אך לבסוף נשזרים אחד בשני[1]. מבקר הספרות ג'ון טיבטס (אנ') הבחין כי שתי דמויותיהן של הלן ו' ולוסי וסטנרה (אנ') הן ”שדות בעלות מיניות מרושעת ותאוותנית”, והציע כי ייתכן ודמותה של הלן אף השפיעה על דמות נוספת, אשת השירים, בספרו של ריצ'רד מארש (אנ') מ-1897, החיפושית (אנ').
- הסיפור, בין שאר כתביו של מאכן, השפיע רבות על יצירתו של סופר האימה ה.פ. לאבקרפט, אשר אימץ את מבנהו העלילתי עבור סיפורו קריאתו של קת'ולהו מ-1928 וכן את תיאורו של האל פאן עבור סיפורו הזוועה בדאנוויץ' מ-1929, שאף מזכיר את שם היצירה מפורשות.
- הסיפור "הצאצא חסר השם" מ-1931 מאת הסופר האמריקאי קלארק אשטון סמית' (אנ') קיבל השראה מיצירתו של מאכן, ואף הציג ילד מפלצתי הנולד כתוצאה מזיווג בין אדם לישות על-טבעית, בדומה לדמותה של הלן.
- הסיפור אן (אנ') מתוך האוסף מייד אחרי השקיעה מ-2008 מאת הסופר האמריקאי סטיבן קינג ספג השראה מיצירתו של מאכן, וקינג עצמו מסר כי סיפורו ”הושפע רבות מהאל פאן הגדול של ארתור מאכן.. הסיפור שלי אינו טוב כמו שלו, אבל מאוד נהנתי מההזדמנות לשלב התנהגות נוירוטית, כלומר מעין הפרעה טורדנית כפייתית, יחד עם הרעיון של מאקרוורס המשלב מפלצות”[2]. בנוסף ציין כי היצירה השפיעה במידה מסוימת על סיפורו הנוסף תחייה (אנ') מ-2014[3].
קולנוע
[עריכת קוד מקור | עריכה]- מספר מבקרי והיסטוריוני קולנוע, ביניהם קית' מקדונלד ורוג'ר קלארק, טענו כי הסרט המבוך של פאן מ-2006 בבימויו של גיירמו דל טורו הושפע מידי ”התיאורים השאפתניים וייתכן כי המסוכנים של האל פאן” אשר הופיעו ביצירות שראו אור במהלך התקופה הוויקטוריאנית והאדוארדית, לרבות מזו של מאכן[4].
מהדורות
[עריכת קוד מקור | עריכה]הפרק הפותח של הסיפור פורסם לראשונה במגזין "הסופה" ב-1890 והפרק השלישי שלו ראה אור כסיפור עצמאי בשם "עיר התקומות" באותו מגזין כעבור שנה. הרעיון לאחד בין השניים לכדי יצירה עצמאית אחת הופיע במחשבתו של מאכן רק לאחר פרסומם, אז החליט לרכזם לנוסח אחיד אותו כינה בשם "האל הגדול פאן" ושמלאכת כתיבתו נמשכה לילה אחד בלבד, למעט פרקו האחרון, עליו שקד במשך חודשים רבים משום שלא הצליח לחשוב על סיום עלילתי שהשביע את רצונו, עד שלבסוף הושלם ביוני 1891.
תחילה שלח מאכן את הטיוטה הסופית לחברה הסקוטית להוצאה לאור ויליאם בלאקווד ובניו (אנ') אשר דחתה אותו בטענה כי הוא ”סיפור חכם שרעיונו המרכזי מתכווץ בחלוף הזמן”, ולבסוף שלח אותו למוציא לאור ג'ון ליין (אנ') אשר פרסם אותו ב-1894 בכרך שכלל סיפור נוסף של מאכן בשם האור הפנימי. לאחר מכן הודפס הספר בשנית ופורסם בעשרות מהדורות שונות מידי בתי הוצאה לאור מוכרים רבים, ביניהם אלפרד קנופף, הוצאת גרנד סנטרל, ספרי פינגווין, ואחרים. הספר תורגם לכל הפחות לשבע שפות זרות, בין היתר צרפתית, ספרדית, גרמנית, הולנדית, איטלקית, פורטוגזית[5], ועברית. בעברית ראה הספר אור בהוצאת אסטרולוג ב-2004.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]הנוסח המלא
[עריכת קוד מקור | עריכה]- האל פאן הגדול באתר פרויקט גוטנברג, אורכב מהמקור ב-14 באוקטובר 2023. (באנגלית)
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]מקורות עיקריים
[עריכת קוד מקור | עריכה]סוויטסר, וסלי דוויין; ארתור מאכן; הוצאת טוויין, ניו יורק, 1964 (מסת"ב 978-9997546852) | Sweetser, Wesley Duaine; Arthur Machen; Twayne Publishers, New York, 1964 (ISBN: 978-9997546852) |
מקורות משניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]מקדונלד, קית'; קלארק, רוג'ר; גיירמו דל טורו: קולנוע כאמנות אלכימאית; הוצאת בלומסברי, ניו יורק, 2014 (מסת"ב 978-1-4411-2449-4) | McDonald, Keith; Clark, Roger; Guillermo Del Toro: Film As Alchemic Art; Bloomsbury Publishing, New York, 2014 (ISBN 978-1-4411-2449-4) |
ביאורים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ ציטוט מתוך השיר הקצר "טיפשות" מאת המשורר ג'ורג' הרברט (אנ') המתאר את הריקנות של תענוגות החיים, פורסם בספרו "המקדש" מ-1633.
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ ארתור מאכן והאל פאן הגדול, בלאק גייט, מתיו דייוויד סורידג', פורסם במקור ב-30 באוקטובר 2012, אורכב מהמקור ב-4 באוקטובר 2023. (באנגלית)
- ^ ראיון עצמי, הודעות מסטיבן, סטיבן קינג, פורסם במקור ב-4 בספטמבר 2008, אורכב מהמקור ב-1 בפברואר 2009. (באנגלית)
- ^ ביקורת ספר: "תחייה" מאת סטיבן קינג, וושינגטון פוסט, אליזבת האנד, פורסם במקור ב-10 בנובמבר 2014, אורכב מהמקור ב-7 בספטמבר 2018. (באנגלית)
- ^ מקדונלד וקלארק, עמוד 45.
- ^ האל פאן הגדול, בסיס הנתונים האינטרנטי לספרות ספקולטיבית (אנ'), אורכב מהמקור ב-14 באוקטובר 2023. (באנגלית)