אונסק"ו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אונסק"ו
United Nations Educational, Scientific and Cultural Organization
מטה הארגון פריז עריכת הנתון בוויקינתונים
חברים 193 ארץ (נכון ל־2019) עריכת הנתון בוויקינתונים
יושב ראש אודרה אזולאי עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות 16 בנובמבר 1945 – הווה (78 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה פרס פיבודי (1958) עריכת הנתון בוויקינתונים
https://fr.unesco.org, https://es.unesco.org, https://ru.unesco.org, https://ar.unesco.org, https://zh.unesco.org האתר הרשמי
קואורדינטות 48°51′00″N 2°18′22″E / 48.85°N 2.30611111°E / 48.85; 2.30611111
(למפת פריז רגילה)
 
מיקום המטה
מיקום המטה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
משרדי אונסק"ו בברזיליה

אוּנֶסְק"וֹאנגלית: United Nations Educational, Scientific and Cultural Organization - UNESCO) הוא ארגון החינוך, המדע והתרבות של האומות המאוחדות, שבו חברות 195 מדינות[1]. אונסק"ו נוסד ב-16 בנובמבר 1945, ומטרתו המוצהרת היא לתרום לשלום ולביטחון על ידי קידום של שיתוף פעולה בינלאומי בתחומים של חינוך, מדע ותרבות, מתוך שאיפה להנחיל ברחבי העולם רגש של כבוד כלפי ערכי הצדק, שלטון החוק, זכויות האדם והחירויות הבסיסיות שהוכרזו בהצהרת האו"ם.

משרדי הארגון הראשיים מצויים בפריז, ולצידם למעלה מ-50 נציגויות שטח, מוסדות ומשרדים ברחבי העולם. רוב נציגויות השטח הן משרדים שמטפלים בענייניהן של שתיים או שלוש מדינות, ובנוסף, קיימים משרדים לאומיים ואזוריים.

אונסק"ו פועל באמצעות חמש תוכניות עיקריות, בתחומים של חינוך, מדעי הטבע, מדעי החברה, תרבות, תקשורת ומידע. מיזמים הממומנים על ידי אונסק"ו כוללים: לימוד קרוא וכתוב, לימודים טכניים, תוכניות להכשרת מורים, תוכניות מדע בינלאומיות, קידום תקשורת עצמאית וחופש העיתונות, מיזמי היסטוריה תרבותית ואזורית, קידום ההכרה במגוון תרבויות, הסכמי שיתוף פעולה בינלאומיים כדי להבטיח את המורשת התרבותית והטבעית של העולם, שמירה על זכויות אדם וניסיונות לגשר על הפער הדיגיטלי בעולם.

מבנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המבנה הארגוני של אונס"קו כולל שלושה גופים[2]:

  • הוועידה הכללית - אספה של המדינות החברות בארגון וחברים שותפים, שבה לכל מדינה יש קול אחד. הוועידה מתכנסת מדי שנתיים, קובעת מדיניות כללית ומגדירה מהם הקווים המנחים את הארגון.
  • הועד המנהל - הוועד המנהל מונה 58 חברים שנבחרים על ידי הוועידה הכללית לתקופות של 4 שנים. הוועד המנהל אחראי להתכנסות הוועידה הכללית ולכך שהוראותיה יוצאות לפועל. מעבר לכך ישנן סמכויות נוספות בתחום אחריותו, שמוקצות לו על ידי הוועידה הכללית.
  • המזכירות - המזכירות מורכבת מהמזכיר הכללי וצוותו והיא אחראית לניהול היומיומי של הארגון. המזכיר הכללי, שמהווה את הפנים הציבוריות של הארגון, נבחר לתקופה (הניתנת לחידוש) של ארבע שנים על ידי הוועידה הכללית. הצוות הנוכחי מונה כ-2,100 אנשים ונשים, כשני שלישים מהם יושבים בפריז, והשליש הנותר מפוזר ברחבי העולם, בין 58 נציגויות השטח של הארגון. המזכירות מחולקת למספר משרדים מנהליים ולחמישה חלקים המשקפים את חמשת תחומי הפעילות העיקריים של הארגון.

תקציב[עריכת קוד מקור | עריכה]

תקציב אונס"קו, מורכב מתמיכות של המדינות החברות בו. אחוז התמיכה של המדינות נקבע, בכל 22 ארגוני האו"ם, על בסיס התל"ג העולמי כאשר הסכום המחושב לכל מדינה מתחשב בהכנסה לנפש בכל מדינה ובחוב החיצוני של המדינה[3][4]. בשנים שארצות הברית תמכה בארגון, תמיכתה היוותה 22% מהתקציב (האחוז הגבוהה ביותר שמדינה תורמת לארגוני האו"ם[4])[5].

באוקטובר 2011 אונס"קו קיבלה את פלסטין כחברה בארגון. כתוצאה מהחלטה זו, ארצות הברית הודיעה על הפסקת תמיכה בארגון[6]. כתוצאה מהפסקת התמיכה בארגון, ארצות הברית איבדה את זכות ההצבעה שלה בוועידה הכללית ובוועד המנהל של הארגון[5].

פעילויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מזכירים כלליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

# שם מדינה תקופת כהונה הערות
התחלה סיום
1 ג'וליאן הוקסלי הממלכה המאוחדתהממלכה המאוחדת הממלכה המאוחדת 1946 1948
2 חיימה טורס בודט מקסיקו (1934-1968)מקסיקו (1934-1968) מקסיקו 1948 1952
3 ג'ון ווילקינסון טיילור ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית 1952 1953
4 לותר אוונס ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית 1953 1958
5 ויטורינו ורונזה איטליהאיטליה איטליה 1958 1961 התפטר מתפקידו עקב סיבות רפואיות
6 רנה מיו צרפתצרפת צרפת 1961 1974 כיהן 2 כהונות בתפקיד
7 אמאדו-מאהטר אמ'באו סנגלסנגל סנגל 1974 1987
8 פדריקו מאיור סראגוס ספרדספרד ספרד 1987 1999 כיהן 2 כהונות בתפקיד
9 קוהישירו מאטסואורה יפןיפן יפן 1999 2009 כיהן 2 כהונות בתפקיד
10 אירינה בוקובה בולגריהבולגריה בולגריה 2009 2017
11 אודרי אזולאי צרפתצרפת צרפת 2017 מכהנת

אונסק"ו וישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישראל הצטרפה לארגון בשנת 1949. בנובמבר 1974 החליט הארגון לקבל אליו את אש"ף ולהשעות את הסיוע שלו לישראל. החלטה נוספת גינתה את ישראל על פגיעתה ב"ייחודה ההיסטורי של ירושלים" על ידי "ביצוע חפירות ארכאולוגיות" בעיר. החלטה אחרת מנעה את קבלת ישראל לסניף האירופי של הארגון[7]. ישראל הוצאה ממנו ב-1974 בעקבות חפירות ארכאולוגיות שביצעה בשטחי הר הבית שלא התקבלו על דעת הארגון.

במאי 1976 הסכים שר החוץ יגאל אלון לאפשר למשלחת הארגון לבחון בעצמה את הנעשה בשטחים המוחזקים. המשלחת הציגה דו"ח חיובי כלפי ישראל[7]. בשנת 1979 הצטרפה ישראל שוב לאונסק"ו לאחר איום של ארצות הברית לחדול מהעברת הכספים למימון פעילות הארגון.

נשיא הוועד הלאומי לאונסק"ו בישראל הוא שר החינוך. המזכירה הכללית של הוועד הישראלי לאונסק"ו היא ד"ר דלית אטרקצ'י ויושב ראש ועדת המורשת העולמית של ישראל הוא האדריכל אריה רחמימוב[8].

הקשרים המקצועיים עם אונסק"ו בנושאים המקצועיים הרבים שבהם עוסק גוף זה רוכזו כולם על ידי הוועד הישראלי לאונסק"ו. הקשרים המדיניים עם ארגון זה נוהלו על ידי משרד החוץ בעזרת שגריר ישראל לאונסק"ו, שמקום מושבו היה בשגרירות ישראל בפריז. בישראל הוכרזו על ידי אונסק"ו שישה אתרי מורשת עולמית.

באוקטובר 2011 החליט ארגון אונסק"ו לצרף את הרשות הפלסטינית כמדינה חברה, אף על פי שהמהלך מנוגד לחוקת האומות המאוחדות, לפיה רק מדינה החברה באו"ם יכולה להצטרף לאונסק"ו[9]. ארצות הברית, קנדה וישראל החליטו בתגובה על הפסקת העברת כספים לארגון אשר כרבע מתקציבו ממומן על ידי ארצות הברית[10]. בעקבות אי העברת הכספים בנובמבר 2013 הושעתה זכות ההצבעה של ישראל ושל ארצות הברית בארגון[11].

בדצמבר 2012 נחנכה כיכר אונסק"ו לסובלנות ולשלום בחיפה.

בספטמבר 2017 מסרה ישראל לאונסק"ו בטקס חגיגי העתק חלקי משער טיטוס, כהוכחה היסטורית שנועדה לסתור את הטענה שישראל והיהודים כובשים בהר הבית. הרעיון נולד בעקבות החלטת אונסק"ו שישראל היא "כובשת בירושלים". ראש הממשלה בנימין נתניהו החליט שמעשה זה יהיה "דרישת שלום" מהאמת ההיסטורית על קיומו של בית המקדש השני שנחרב, ולא ננטש מרצון. הענקת הרפליקה בוצעה כחלק מההבנות על הצטרפות ישראל מחדש לארגון[12].

באוקטובר 2017 הודיעה ארצות הברית על פרישתה מאונסק"ו, בשל ההטיה המתמשכת נגד ישראל[13]. לאחר פרישת ארצות הברית, הנחה שר החוץ וראש הממשלה בנימין נתניהו את משרד החוץ להתכונן לפרישה מאונסק"ו. ב-22 בדצמבר 2017 הודיעה ישראל על פרישתה מאונסק"ו. פרישת ישראל נכנסה לתוקף ב-31 בדצמבר 2018[14].

ירושלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – פרשת החלטת אונסק"ו בעניין הר הבית והכותל

ב-16 באפריל וב-13 באוקטובר 2016 הצביע הוועד הפועל של אונסק"ו בעד החלטות שבין השאר מגנות את ישראל על התנהגותה בנושאים שונים הקשורים להר הבית. בהחלטות נקראים הר הבית והכותל המערבי בשמותיהם המוסלמים (אל אקסה/אל-חראם א-שריף, ואל-בוראק)[15][16]. יש הרואים בהחלטות שלילת הזיקה בין היהודים להר הבית והכותל[17]. ההחלטות זכו לגינויים חריפים בישראל, מימין ומשמאל[18]. בארצות הברית, חלק מחברי הקונגרס[19] וכן נשיא ארצות הברית, דונלד טראמפ[20], הביעו גינויים גם כן.

אחרי ההחלטה באוקטובר הצהירה מזכ"לית הארגון, אירנה בוקובה, כי "הר הבית קדוש גם ליהודים" והוסיפה כי "להכחיש או למחוק היסטוריה שלמה ליהודים, לנוצרים או למוסלמים, חותרת תחת האמינות של המקום ויוצאת נגד מה שמייצגת המורשת העולמית של ארגון אונסק"ו"[21].

כתגובה להחלטה, הורה שר החינוך נפתלי בנט להשעות כל פעילות עם אונסק"ו[22] למרות הסתייגותה של בוקובה[23].

ב-26 באוקטובר 2016 אישרה אונסק"ו עוד החלטה המציגה את הר הבית כאתר פולחן מוסלמי בלבד. גם החלטה זו גונתה בחריפות על ידי ישראל[24].

ב-2 במאי 2017 אישר הארגון החלטה הקובעת שישראל היא כוח כובש בירושלים[25]. ב-4 ביולי של אותה שנה גינה גם את החפירות בעיר העתיקה והכריז שישראל אינה הריבון בירושלים[26].

ב-7 ביולי 2017 החליטה אונסק"ו כי מערת המכפלה והעיר העתיקה בחברון הם אתר מורשת עולמי. מבחינת אונסק"ו הריבון במקום היא הרשות הפלסטינית ולכן חברון ומערת המכפלה יירשמו ככאלה ברשימת אתרי המורשת העולמית של אונסק"ו[27]. החלטה זו גונתה בחריפות על ידי ישראל[28]. בעקבות ההחלטה, סיכמה ממשלת ישראל כי יקוצצו מיליון דולר מהכספים שישראל מעבירה לאו"ם. הכספים יועברו להקמת "מוזיאון למורשת העם היהודי בקריית ארבע ובחברון", ולפרויקטים נוספים בתחום המורשת הקשורים בחברון[29].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אונסק"ו בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Countries | United Nations Educational, Scientific and Cultural Organization, www.unesco.org (באנגלית)
  2. ^ Governing Bodies, UNESCO (באנגלית)
  3. ^ Administrator, Top Ten Providers of Assessed Contributions to UN Budgets, www.globalpolicy.org (באנגלית)(הקישור אינו פעיל, 27.1.2024)
  4. ^ 1 2 "How much do various countries contribute to the UN Budget?". FACTLY (באנגלית אמריקאית). 2016-12-13. נבדק ב-2017-12-25.
  5. ^ 1 2 Press, Associated (2013-11-08). "US loses Unesco voting rights after stopping funds over Palestine decision". The Guardian (באנגלית בריטית). ISSN 0261-3077. נבדק ב-2017-12-25.
  6. ^ Lynch, Colum (2011-10-31). "UNESCO votes to admit Palestine; U.S. cuts off funding". Washington Post (באנגלית אמריקאית). ISSN 0190-8286. נבדק ב-2017-12-25.
  7. ^ 1 2 אודי מנור, יגאל אלון – ביוגרפיה פוליטית, עמ' 372–373.
  8. ^ הוועדה הישראלית למורשת עולמית (IWHC) באתר משרד החינוך
  9. ^ יצחק בן-חורין ואליאור לוי, ארה"ב: מפסיקים מיד את הסיוע הכספי לאונסק"ו, באתר ynet, 31 באוקטובר 2011
  10. ^ קנדה: נפסיק להעביר סיוע כספי לאונסק"ו בגלל קבלת הפלסטינים, באתר ynet, 1 בנובמבר 2011
  11. ^ עקב הפסקת המימון: אונסק"ו השעתה את זכות ההצבעה של ישראל, באתר הארץ, 9 בנובמבר 2013
  12. ^ עמית ולדמן, ‏השי העוקצני של ישראל לאונסק"ו, באתר ‏מאקו‏, 26 בספטמבר 2017
  13. ^ סוכנויות הידיעות, ארה"ב תפרוש מאונסק"ו: "מוטה נגד ישראל", באתר ynet, 12 באוקטובר 2017.
  14. ^ טל שלו‏, אונסק"ו: קיבלנו רשמית את בקשת ישראל לפרוש מהארגון, באתר וואלה!‏, 29 בדצמבר 2017
  15. ^ המסמך הרשמי של אונסק"ו מאפריל
  16. ^ המסמך הרשמי של אונסק"ו מאוקטובר
  17. ^ ניצן קידר, אונסק"ו: גם הכותל לא קשור ליהודים, באתר ערוץ 7, 13 באוקטובר 2016,
    מואב ורדי, אונסק"ו קבעה: אין זיקה בין ישראל להר הבית, באתר nana10‏, 13 באוקטובר 2016.
  18. ^ חזקי ברוך, ההחלטה הצפויה באונסק"ו - אנטישמית, באתר ערוץ 7, 13 באוקטובר 2016,
    איתמר אייכנר ומורן אזולאי, אונסק"ו מטיל ספק בזיקה בין היהודים לאתרים הקדושים בירושלים, באתר ynet, 13 באוקטובר 2016.
  19. ^ אריאל כהנא, חברי קונגרס לאונסקו: "אל תכחישו את הקשר היהודי לירושלים", באתר nrg.
  20. ^ ynet ומורן אזולאי, טראמפ על החלטת אונסק"ו: "התעלמות מקשר בן 3,000 שנה", באתר ynet, 14 באוקטובר 2016
  21. ^ מורן אזולאי, מזכ"לית אונסק"ו: "הר הבית קדוש גם ליהודים", באתר ynet, 14 באוקטובר 2016
    Statement by the Director-General of UNESCO on the Old City of Jerusalem and its Walls, a UNESCO World Heritage site, UNESCO, 14.10.2016
  22. ^ דפנה ליאל ומיכל פעילן, ‏לאחר ההחלטה החריגה: בנט הורה להשעות כל פעילות עם אונסק"ו, באתר ‏מאקו‏, 14 באוקטובר 2016
  23. ^ דנה סומברג, עפר לבנת, ‏מנכ"לית אונסק"ו: "אל-אקצא נמצא על הר הבית שקדוש גם ליהודים", באתר מעריב אונליין, 14 באוקטובר 2016
  24. ^ שלמה צזנה, אונסק"ו בהצבעה הזויה נוספת נגד ישראל, באתר ישראל היום, 26 באוקטובר 2016 11:27.
  25. ^ איתמר אייכנר, רוב באונסק"ו: לשלול ריבונות ישראל בכל ירושלים, באתר ynet, 2 במאי 2017
  26. ^ איתמר אייכנר, אונסק"ו: ישראל היא לא הריבון בירושלים, באתר ynet, 4 ביולי 2017
  27. ^ Hebron / Al Khalil Old town, Palestine
  28. ^ איתמר אייכנר, נתניהו: "החלטת אונסק"ו הזויה, אומרים ", באתר ynet, 7 ביולי 2017
  29. ^ עוזי, ישראל מענישה את האו"ם, באתר ערוץ 7, 7 ביולי 2017