הדוויג והשארית העצבנית (סרט)

הדוויג והשארית העצבנית
Hedwig and the Angry Inch
	כרזת הסרט
מבוסס על	המחזמר "הדוויג והשארית העצבנית"
בימוי	ג'ון קמרון מיטשל
הופק בידי	כריסטין ואשון
תסריט	ג'ון קמרון מיטשל; סטפן טראסק
עריכה	אנדרו מרקוס
שחקנים ראשיים	ג'ון קמרון מיטשל; מייקל פיט; מרים שור; סטפן טראסק; תיאודור ליצ'ינסקי; רוב קמפבל; אנדריאה מרטין
מוזיקה	סטפן טראסק
צילום	פרנק ג'יי דה-מרקו
מדינה	ארצות הברית
חברת הפקה	Killer Films
חברה מפיצה	Fine Line Features; ניו ליין סינמה
שיטת הפצה	וידאו על פי דרישה
הקרנת בכורה	20 ביולי 2001
משך הקרנה	95 דקות
שפת הסרט	אנגלית
סוגה	סרט מוזיקלי; סרט להט"בי
תקציב	6,000,000‏$
הכנסות	3,644,200‏$
הכנסות באתר מוג'ו	hedwigandtheangryinch
פרסים	פרס פסטיבל סאנדנס; פרס טדי (פסטיבל ברלין); פרס אינדפנדנט ספיריט; פרס GLAAD
	האתר הרשמי
	דף הסרט ב־IMDb

הדוויג והשארית העצבנית (באנגלית: Hedwig and the Angry Inch) הוא סרט דרמה-קומי-מוזיקלי אמריקאי משנת 2001 המבוסס על מחזמר באותו השם על להקת רוק דמיונית מגרמניה המזרחית עם סולנית טרנסג'נדרית שעברה ניתוח לשינוי מין כושל במזרח גרמניה ("השארית העצבנית" היא תוצאה של כישלון זה), אותו עברה כדי שתוכל להינשא לקצין צבא אמריקאי, אשר נוטש אותה לבדה מספר חודשים מאוחר יותר. לאחר מכן, הדוויג מפתחת מערכת יחסים עם גבר צעיר, טומי, הופכת למנטור שלו, והשניים משתפים פעולה יחדיו ביצירת שירים, עד אשר טומי גונב את כולם ופותח בקריירה סולו מצליחה לבדו. הסרט עוקב אחר הדוויג, בליווי להקתה "השארית העצבנית", כשהם עוקבים אחר סיבוב ההופעות המצליח של טומי ברחבי ארצות הברית, תוך בחינת העבר של הדוויג וזהותה המינית המורכבת.

הסרט הוא עיבוד קולנועי למחזמר באותו השם, פרי עטו של ג'ון קמרון מיטשל, שגם ביים את הסרט וכיכב בו בתפקיד הדוויג. את המוזיקה חיבר סטפן טראסק למחזמר המקורי. סרט מוזיקלי זה הפך לסרט פולחן.^[4]

בשנת 2001, הסרט זכה בפרס הבמאי הטוב ביותר ובפרס חביב הקהל בפסטיבל סאנדנס, כמו גם בפרס הבמאי הטוב ביותר בסרט בכורה מטעם National Board of Review, ‏ Gotham Awards ו-Los Angeles Film Critics Association. מיטשל זכה בפרס גלובוס הזהב לשחקן הטוב ביותר והמגזין Premiere העניק לו את "פרס ההופעה של השנה".

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדוויג רובינסון (ג'ון קמרון מיטשל) היא זמרת-סולנית טרנסג'נדרית מזרח-גרמנית, "סטייליסטית שירים הזוכה להתעלמות בינלאומית" על פי הגדרתה, שנמצאת בסיבוב הופעות ברחבי ארצות הברית עם להקתה "השארית העצבנית", יחד עם האמרגנית פיליס שטיין (אנדריאה מרטין). במהלך הופעותיה, בין הביצועים של שיריה, היא מספרת את סיפור חייה לקהל:

הנזל שמידט (בגילומו של בן מאייר-גודמן) היה ילד רזה ונשי מגרמניה המזרחית שאהב מוזיקת רוק, אך היה תקוע בברלין המזרחית, עד אשר פגש בחייל האמריקאי לותר רובינסון (מוריס דין ווינט). לותר מתאהב בהנזל והשניים מחליטים להתחתן. תוכנית זו תאפשר הנזל לעזוב מזרח גרמניה הקומוניסטית, אל המערב הקפיטליסטי. עם זאת, כדי להיות נשוי, הזוג חייב להיות מורכב של גבר ואישה. אמו של הנזל, הדוויג שמידט (אלברטה ווטסון), נותנת לילד שלה את שמה ואת הדרכון שלה, ומוצאת רופא שיבצע ניתוח לשינוי מין, הניתוח מסתיים בכישלון, ומשאיר את הנזל - עכשיו הדוויג - עם "שארית עצבנית" של בשר באורך אינץ' אחד בין רגליה.
הדוויג עוברת לגור בג'נקשן סיטי, קנזס, כאשתו של לותר. ביום הנישואין הראשון שלהם, לותר נוטש את הדוויג, לטובת בן-זוג חדש. באותו היום, חומת ברלין נפלה ואזרחי מזרח גרמניה נוהרים באין מפריע אל המערב החופשי, ומסתבר להדוויג שכל הייסורים שחוותה עד כה היו לחינם. הדוויג מתאוששת מהפרידה על ידי הקמת להקת רוק המורכבת מנשים ממוצא קוריאני, עקרות בית הנשואות לאנשי צבא אמריקאים. במהלך אחת ההופעות, הדוויג פוגשת בנער נוצרי ביישן ולא מובן, טומי שפק (מייקל פיט), והשניים מתיידדים. הדוויג מלמדת את טומי מוזיקה והשניים כותביו יחד שירים. הדוויג מעניקה לטומי את שם הבמה שלו - "טומי גנוסיס" - מאחר ש-"גנוסיס" היא המילה היוונית ל-"ידע". השניים מתחילים להופיע ביחד, אולם רק טומי זוכה לאהדה מהקהל, ועד מהרה הוא הופך לכוכב רוק מצליח. טומי נוטש את הדוויג ומשאיר אותה מאחור, כשהוא מופיע עם השירים שכתבו יחד. הדוויג הנבגדת תובעת את טומי על זכויות יוצרים.

כעת מסתבר כי סיבוב ההופעות של הדוויג ברחבי ארצות הברית, בעיקר ברשת מסעדות של מאכלי ים, הוא למעשה מסע בעקבות סיבוב ההופעות המצליח של טומי. כאשר יצחק (מרים שור), חבר בלהקה ובעלה של הדוויג, מודיע לה כי הוא עוזב אותה, לטובת התפקיד של אנג'ל במחזמר "רנט", הדוויג קורעת את הדרכון שלו. יתר חברי הלהקה, כמו גם האמרגנית של הלהקה, נוטשים את הדוויג לבדה, והיא נאלצת לעבוד כיצאנית. ערב אחד, במקרה, לימוזינה עוצרת בסמוך לפינת הרחוב בה הדוויג עומדת, וטומי גנוסיס פותח את הדלת ומזמין אותה להיכנס, והם מתפייסים. תוך כדי נהיגה הם מתנשקים, והלימוזינה פוגעת ברכב אחר. בעקבות תאונת הדרכים, הזוג נעצר בגין נהיגה תחת השפעת אלכוהול, ואחרי שצלמי פפרצי מגיעים למקום, הדוויג הופכת בין לילה למפורסמת ופופולרית, בעוד הקריירה של טומי - המבוססת על קהל נוצרי - דועכת.

הדוויג מתאחדת עם יצחק ועם להקתה, ויחד הם מבצעים "שיר ניצחון", המשלב בתוכו סיקוונס (שככל הנראה מתרחש רק בדמיונה של הדוויג) בו טומי מבקש סליחה ונפרד מהדוויג, שכעת מבינה שאהבה איננה בין שני חצאים המשלימים זה את זה, אלא בין שני שלמים.

שחקנים ודמויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

שם השחקן/נית	שם הדמות	אודות הדמות	הערות
ג'ון קמרון מיטשל	הנזל שמידט / הדוויג רובינסון
בן מאייר-גודמן	הנזל שמידט / הדוויג רובינסון		הנזל (כילד)
מרים שור	יצחק	בן-זוג של הדוויג
סטפן טראסק	אסקיזיפ	להקת "השארית העצבנית"
תיאודור לישינסקי	יאצק
רוב קמפבל	קשישטוף
מייקל ארונוב	סכלטקו
אנדריאה מרטין	פיליס שטיין	אמרגנית "הדוויג והשארית העצבנית"
מייקל פיט	טומי שפק / טומי נוסיס	בן-זוג של הדוויג
אלברטה ווטסון	הדוויג שמידט	אמו של הנזל
ג'ין פיירז		אביו של הנזל
סוק-יין לי	קוואנג-יי	נגנית ליווי של הדוויג
מוריס דין ווינט	לות'ר רובינסון	הבעל של הדוויג
רוזי אודונל		בתפקיד עצמה	הופעת קמאו
דאר ויליאמס		זמר על הבמה המרכזית
קארן היינס		אשר יחסי הציבור של טומי
מייק פוטר		נערת הטלפון השנייה

פסקול[עריכת קוד מקור | עריכה]

פסקול הדוויג והשארית העצבנית
מס'	שם	משך
1.	Tear Me Down
2.	Random Number Generation (^[א])
3.	Tear Me Down (^[א]^[ב])
4.	The Origin of Love
5.	Sugar Daddy
6.	Angry Inch
7.	Wig in a Box
8.	The Origin of Love (^[א]^[ב])
9.	Wicked Little Town
10.	I Will Always Love You (^[א])
11.	The Long Grift (^[ג])
12.	Freaks (^[ד])
13.	In Your Arms Tonight
14.	Hedwig's Lament
15.	Exquisite Corpse
16.	Wicked Little Town (^[ה])
17.	Midnight Radio

הערות

^ ¹ ² ³ ⁴ Excerpt only
^ ¹ ² Tommy Gnosis version
^ Excerpt only, full version on soundtrack
^ Excerpt only, full version on soundtrack, with Girls Against Boys
^ Reprise

הפקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

על-פי ערוץ הקריינות הכלול בגרסת ה-DVD של הסרט, רוב קטעי השירה בסרט הוקלטו בהופעה חיה, תוך כדי הצילומים, על מנת "ללכוד" את עוצמת ההופעה החיה.

על מנת להיראות כמו טרנסג'נדרית, מיטשל נאלץ להתגלח כל הזמן במהלך צילומי סרט, לעיתים קרובות באמצעות מכונת גילוח חשמלית בין שוטים, בעודו באיפור מלא. בערוץ הקריינות הכלול בגרסת ה-DVD של הסרט, מיטשל מציין כי פיט חש שלא בנוח עם צילומי סצנת הנשיקה הממושכת בין השניים, והתלונן על הזיפים שעל פניו של מיטשל. מיטשל עצמו התלונן כי פיט, בכוונה, אכל בצל ושום לפני צילומי הסצנה.

הפצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיווק[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיטשל וטראסק הופיעו פעמיים בתוכנית האירוח של רוזי אודונל (בפעם השנייה הופיעו ביחד עם דון דה לאו מלהקת סטון טמפל פיילוטס). בהתחלה, הסטודיו התנגד למופע דראג בתוכנית המשודרות בשעות היום ומיועדת לכל המשפחה, אך בסופו של דבר נעתר לנוכח בהתעקשותה של אודונל. מיטשל ולהקתו ביצעו את השיר "The Origin of Love". בוידאו קליפ מתוך תוכנית זו, בו נראית אודונל מברכת את הדוויג, נעשה שימוש בסרט הקולנוע.

על הופעתו בתוכנית לייט שואו עם דייוויד לטרמן, מיטשל אמר כי היא הייתה מעניינת: "במהלך החזרות, קול חסר גוף הנובע מתא הבקרה אמר לי בעדינות שאני לא יכול לקרוע את הפאה שלי במהלך השיר ("Tear Me Down"). שאלתי למה, אבל הייתה רק דממה מגבוה. לכן, כאשר הקלטנו את התוכנית, הסרתי את הפאה אחרי השיר. הם חתכו את זה בעריכה. אני חושב שהם רצו שאנשים יחשבו שאני אישה, ולא גבר בלבוש דראג".

ביקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט זכה לביקורות חיוביות באופן גורף; אתר ריכוז הביקורות Rotten Tomatoes נתנו לסרט דירוג "טרי" של 92%; דעת הקונצנזוס באתר קבעה כי "... הדוויג והשארית העצבנית עשוי להיות סרט הפולחן הבא בהקרנות חצות [אחרי רוקי]; הוא לא רק יודע איך עושים רוק, יש גם את סיפורה הסוחף והחריף של הדוויג".^[5]

קווין מיינרד (Mr. Showbiz) כתב כי הסרט "כובש את התחרות על סרט הקיץ עם לב והומור".^[6] אד אפשטיין (וול סטריט ג'ורנל) ציין כי הסרט הוא חוויה "יוצאת דופן שאסור להחמיץ".^[6] כריס קלטנבאך (The Baltimore Sun) כתב כי "זה 'המופע של מיטשל', והביצועים החיים שלו עומדים בציפיות שיש ממנו, הן כתסריטאי, הן כבמאי והן ככוכב הסרט".^[6]

קופות כרטיסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בקופות כרטיסים ברחבי ארצות הברית, הסרט הכניס 3,644,200 $ לעומת תקציב של כ-6,000,000 $.‏^[7] ב-20 ביולי 2001 הסרט עלה לאקרנים ב-9 אולמות קולנוע ברחבי ארצות הברית, והכניס 156,724 $ בסוף השבוע הראשון שלו, ובכך העניק לו דירוג של מקום 28 בהכנסות בקופות באותו סוף שבוע. אחרי הכנסות ממכירות DVD, הקרנות בטלוויזיה בכבלים וביחד עם הכנסות מהפצת הסרט ברחבי העולם, הסרט, בסופו של דבר, הפך לרווחי.

צפייה ביתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט שוחרר על גבי DVD ב-11 בדצמבר 2001, במהדורה הכוללת ערוץ קריינות עם פרשנות של מיטשל, טריילר וסצנות שנמחקו (אשר עוסקות בעיקר בדמויות שמסביב להדוויג - יצחק, פיליס וקשישטוף).

פרסים ומועמדויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנה	טקס הפרס	קטגוריה	מועמדות	תוצאה
2001	פסטיבל הסרטים הבינלאומי בברלין	הפיצ'ר הטוב ביותר (פרס טדי)		זכייה
	פסטיבל סאנדנס	פרס חבר השופטים		מועמדות
		פרס חביב הקהל		זכייה
		פרס בימוי	ג'ון קמרון מיטשל	זכייה
	National Board of Review, USA	במאי סרט ביכורים הטוב ביותר		זכייה
	Gotham Awards	במאי סרט ביכורים הטוב ביותר		זכייה
	Los Angeles Film Critics Association Awards	New Generation Award		זכייה
	Deauville Film Festival	CineLive Award		זכייה
		פרס המבקרים		זכייה
		פרס חבר השופטים		זכייה
	Gijon International Film Festival	השחקן הטוב ביותר		זכייה
	Just for Laughs	פרס חבר השופטים		זכייה
	Provincetown International Film Festival	סרט העלילתי באורך מלא הטוב ביותר		זכייה
	San Francisco International Film Festival	פרס חביב הקהל לסרט העלילתי באורך מלא הטוב ביותר		זכייה
	San Francisco International Lesbian & Gay Film Festival	הסרט העלילתי באורך מלא הראשון הטוב ביותר	ג'ון קמרון מיטשל	זכייה
	Seattle International Film Festival	השחקן הטוב ביותר	ג'ון קמרון מיטשל	זכייה
	Stockholm International Film Festival	Honorable Mention		זכייה
2002	פרס גלובוס הזהב	השחקן הטוב ביותר בסרט מוזיקלי או קומדיה	ג'ון קמרון מיטשל	מועמדות
	פרס אינדפנדנט ספיריט	הסרט העלילתי באורך מלא הטוב ביותר		מועמדות
		הצילום הטוב ביותר	פרנק ג'י. דה מרקו	מועמדות
		הבמאי הטוב ביותר	ג'ון קמרון מיטשל	מועמדות
		התסריט הטוב ביותר		מועמדות
		השחקן הראשי הטוב ביותר		מועמדות
	Phoenix Film Critics Society Awards	השימוש הטוב ביותר במוזיקה שהוקלטה והופצה בעבר		זכייה
	Outfest	השחקן הראשי הטוב ביותר	ג'ון קמרון מיטשל	זכייה
	Outfest	שחקנית המשנה הטובה ביותר	מרים שור	זכייה
	Florida Film Critics Circle	השירים הטובים ביותר		זכייה
	Florida Film Critics Circle	הפריצה של השנה	ג'ון קמרון מיטשל	זכייה
	פרסי התקשורת של הליגה ההומו-לסבית נגד השמצה	הסרט הטוב ביותר		זכייה

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אתר האינטרנט הרשמי של הדוויג והשארית העצבנית
"הדוויג והשארית העצבנית", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
"הדוויג והשארית העצבנית", באתר AllMovie (באנגלית)
"הדוויג והשארית העצבנית", באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
"הדוויג והשארית העצבנית", באתר Box Office Mojo (באנגלית)
"הדוויג והשארית העצבנית", באתר Metacritic (באנגלית)
"הדוויג והשארית העצבנית", באתר אידיבי
"הדוויג והשארית העצבנית", במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
הדוויג והשארית העצבנית, קדימון הסרט באתר יוטיוב
"הדוויג והשארית העצבנית", באתר TCM
יוני בינרט, מחזמר הפאנק-רוק הקווירי שכבש את העולם: סיפורו של "הדוויג והשארית העצבנית", באתר ynet, 19 בינואר 2021

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ "HEDWIG AND THE ANGRY INCH (15)". British Board of Film Classification. 2001-06-13. נבדק ב-2012-11-20.
^ "Hedwig and the Angry Inch (2001) - Box office/business". Internet Movie Database. נבדק ב-2010-04-12.
^ "Hedwig and the Angry Inch (2001) - Box Office Mojo". Box Office Mojo. נבדק ב-2010-04-12.
^ The A.V. Club - "The New Cult Canon - Hedwig and the Angry Inch"
^ "הדוויג והשארית העצבנית", באתר ביקורות הסרטים Rotten Tomatoes (באנגלית)
^ ¹ ² ³ Alexander Ryll (2014). "Essential Gay Themed Films To Watch, Hedwig and the Angry Inch". Gay Essential. נבדק ב-22 בדצמבר 2014. {{cite web}}: (עזרה)(הקישור אינו פעיל)
^ "Hedwig and the Angry Inch (2001) - Box Office Mojo". Box Office Mojo. נבדק ב-2010-08-10.

[חלק-5] ¹ ² ³ ⁴ Excerpt only

[Tommy-6] ¹ ² Tommy Gnosis version

[חלק2-7] Excerpt only, full version on soundtrack

[חלק3-8] Excerpt only, full version on soundtrack, with Girls Against Boys

[9] Reprise

[1] "HEDWIG AND THE ANGRY INCH (15)". British Board of Film Classification. 2001-06-13. נבדק ב-2012-11-20.

[2] "Hedwig and the Angry Inch (2001) - Box office/business". Internet Movie Database. נבדק ב-2010-04-12.

[3] "Hedwig and the Angry Inch (2001) - Box Office Mojo". Box Office Mojo. נבדק ב-2010-04-12.

[4] The A.V. Club - "The New Cult Canon - Hedwig and the Angry Inch"

[10] "הדוויג והשארית העצבנית", באתר ביקורות הסרטים Rotten Tomatoes (באנגלית)

[Ryll_2014-11] ¹ ² ³ Alexander Ryll (2014). "Essential Gay Themed Films To Watch, Hedwig and the Angry Inch". Gay Essential. נבדק ב-22 בדצמבר 2014. {{cite web}}: (עזרה)(הקישור אינו פעיל)

[12] "Hedwig and the Angry Inch (2001) - Box Office Mojo". Box Office Mojo. נבדק ב-2010-08-10.

[1]

[2]

[3]

[4]

[א]

[ב]

[ג]

[ד]

[ה]

[5]

[6]

[7]

זוכי פרס טדי לסרט הלהט"בי הטוב ביותר
שנות ה-80	חוק התשוקה (1987) • ‏The Last of England‏ (1988) • ‏Looking for Langston‏, Fun Down There‏ (1989)
שנות ה-90	‏Coming Out‏ (1990) • ‏Poison‏ (1991) • ‏Together Alone‏ (1992) • ‏Wittgenstein‏ (1993) • ‏Go Fish‏ (1994) • ‏The Last Supper‏ (1995) • ‏The Watermelon Woman‏ (1996) • ‏All Over Me‏ (1997) • ‏Hold You Tight‏ (1998) • ‏פאקינג אמאל‏ (1999)
העשור הראשון של המאה ה-21	טיפות על אבנים לוהטות (2000) • הדוויג והשארית העצבנית (2001) • ‏Walking on Water‏ (2002) • ‏A Thousand Clouds of Peace‏ (2003) • ‏הצד הפראי‏ (2004) • ‏A Year Without Love‏ (2005) • ‏The Blossoming of Maximo Oliveros‏ (2006) • ‏Spider Lilies‏ (2007) • ‏The Amazing Truth About Queen Raquela‏ (2008) • ‏Raging Sun, Raging Sky‏ (2009)
העשור השני של המאה ה-21	הילדים בסדר (2010) • ‏Ausente‏ (2011) • ‏Keep the Lights On‏ (2012) • ‏In the Name Of‏ (2013) • ‏הדרך בה הוא מביט‏ (2014) • ‏Nasty Baby‏ (2015) • ‏Tomcat‏ (2016) • ‏אישה פנטסטית‏ (2017) • ‏טינטה ברוטה‏ (2018) • ‏Brief Story from the Green Planet‏ (2019)
העשור השלישי של המאה ה-21	בלי לשמור טינה‏ (2020)