רנט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-colors-emblem-development-2.svg הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה אתם מתבקשים שלא לערוך ערך זה בטרם תוסר הודעה זו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניחי התבנית.
אם הדף לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך רצוי לתת קודם תזכורת בדף שיחת הכותבים.
רנט
RentPoster.jpg
כרזת הסרט המקורית כפי שהוצגה באוף ברודוויי
מלחין ג'ונתן לרסון (אנ')
ליברטיסט ג'ונתן לרסון
מבוסס על "לה בוהם" מאת פוצ'יני
סוגה אופרת רוק
מספר מערכות 2
זמן התרחשות העלילה שנה אחת בתחילת
שנות ה-90 של המאה ה-20
שפה אנגלית
שנה 1996 (אוף ברודוויי)
1996-2008 (ברודוויי)
1998-1999 (וסט אנד)
2005 (סרט הקולנוע)
2010 (הוליווד בול)
2011-2012 (אוף ברודוויי)
ועוד
מקום התרחשות העלילה לואר איסט סייד
ניו יורק, ארצות הברית
פרסים פרס פוליצר
4 פרסי טוני
6 פרסי Drama Desk
2 פרסי Theatre World
תפקידים

מארק כהן (באריטון) - יהודי-אמריקאי, במאי קולנוע תיעודי, שותפו לדירה של רוג'ר
רוג'ר דייויס (טנור) - מוזיקאי, נשא HIV, בן-זוגה של מימי
טום קולינס (באס) - הומוסקסואל אנרכיסט, פרופסור לפילוסופיה ב-NYU, נשא HIV, בן-זוגו של אנג'ל
בנג'מין (בני) קופין השלישי (באס) - בעל בניין הדירות בו מתגוררים מארק, רוג'ר ומימי
ג'ואן ג'פרסון (באס) - עורכת דין לסבית, בת-זוגה של מורין
אנג'ל דומאט שונארד (באריטון) - טרנסג'נדר, נגן כלי הקשה, נשא HIV, בן-זוגו של קולינס
מימי מארקז (סופרן) - רקדנית אירוטית בת 19, נשאית HIV, בת-זוגו של רוג'ר
מורין ג'ונסון (סופרן) - אמנית מיצג ביסקסואלית, בת-זוגה של ג'ואן

רֶנְט (אנגלית: Rent, 'שכר דירה') היא אופרת רוק עם שירים (מילים ולחן) מאת ג'ונתן לרסון[1] המבוססת על האופרה "לה בוהם" מאת פוצ'יני. המחזה מתאר את סיפורם של קבוצת אמנים ומוזיקאים צעירים מרוששים הנאבקים לשרוד וליצור כחלק מהבוהמה המשגשגת בשכונת "אלפא-בית סיטי" שבאיסט וילג', לואר איסט סייד בניו יורק, תוך התמודדות עם מחלת האיידס. זמן התרחשות עלילת המחזה הוא שנה אחת בדיוק, החל מערב חג מולד אחד ועד לערב חג מולד בשנה שלאחר מכן. בגרסה הבימתית לא נאמר במפורש כי עלילת המחזה מתרחשת בתחילת שנות ה-90 של המאה ה-20, אולם הדבר משתמע משום שאחת הדמויות מתייחסת לסרט "תלמה ולואיז" שיצא בשנת 1991.

בשנת 1994 המחזמר הועלה לראשונה, לתקופת ניסיון של 3 שבועות בלבד, בתיאטרון New York Theatre Workshop שבאוף ברודוויי. אולם תיאטרון זה היה הראשון שהציג את המחזמר, שערב הפתיחה הרשמי שלו היה ב-25 בינואר 1996. היוצר של המחזמר, ג'ונתן לארסון, נפטר באופן פתאומי כתוצאה מקרע בדופן אבי העורקים, שככל הנראה נגרם מתסמונת מרפן לא מאובחנת שלקה בה, בלילה שלפני הבכורה באוף-ברודוויי. המחזמר זכה בפרס פוליצר, וההפקה הפכה ללהיט. המחזמר עבר לתיאטרון Nederlander Theatre הגדול יותר, שבברודוויי, ב-29 באפריל 1996.[2]

בברודווי, המחזמר זכה לשבחים מצד המבקרים וכן בפרס טוני למחזמר הטוב ביותר. ההפקה רצה עד ל-7 בספטמבר 2008, אז ירדה לאחר 12 שנה ו-5,123 הופעות. הפקה זו היא העשירית הנצפת ביותר בברודווי בכל הזמנים, עם הכנסות של מעל 280 מליון דולר.[3]

בעקבות הצלחת המחזה בניו-יורק יצאה ההפקה לסיבוב הופעות ברחבי ארצות-הברית. בנוסף הועלה המחזה מחוץ לארצות-הברית במספר מדינות שונות ברחבי העולם, בהן ישראל. בשנת 2005 יצא לאקרנים סרט קולנוע באותו השם, עיבוד קולנועי המבוסס על המחזה, שבו כיכבו רוב צוות השחקנים המקורי של ההצגה. עלילת הסרט הקולנועי מתרחשת החל מערב חג המולד שב-24 בדצמבר 1989, ועד לערב חג המולד בשנה שלאחר מכן.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקורות והשראה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההשראה של לארסון לתוכן של רֶנְט הגיעה מכמה מקורות שונים. חלק רב של הדמויות ואלמנטים בעלילה נשאבו ישירות מהאופרה לה בוהם של ג'אקומו פוצ'יני, שעלתה לראשונה בבכורה עולמית של בשנת 1896, בדיוק מאה שנים לפני הבכורה של רֶנְט.[4] עלילת לה בוהם עסקה בחייהם של אמנים צעירים ועניים. מחלת השחפת, המגפה של האופרה של פוצ'יני, הוחלפה באיידס ברֶנְט; פריז של המאה ה-19 הוחלפה באיסט וילג', ניו יורק, של שנות ה-80 המאוחרות / שנות ה-90. השמות והזהויות של דמויות של רֶנְט משקפים את אלו של הדמויות המקוריות של פוצ'יני, למרות שלא כולם הם אדפטציות ישירות. לדוגמא, ג'ואן ברֶנְט מייצגת את דמותו של אלצ'ינדורו בלה בוהם, אבל גם מבוססת בחלקה על דמותו של מרצ'לו. כמו כן, ג'ואן היא הדמות היחידה ברֶנְט המבוסס על דמות בלה בוהם מהמין הנגדי.

לה בוהם רנט
מימי, תופרת חולת שחפת מימי מרקז, רקדנית אירוטית בת 19; שכנתם של מארק ורוג'ר; נשאית HIV; בת-זוגו של רוג'ר, לשעבר בת-זוגו של בני.
רודולפו, משורר רוג'ר דיוויס, מוזיקאי כותב שירים; שותפו לדירה של מארק, לשעבר שותפם לדירה של קולינס, בני ומורין, שכן של מימי; נשא HIV; בן-זוגה של מימי.
מרצ'לו, צייר מארק כהן, יהודי-אמריקאי, במאי קולנוע תיעודי עצמאי; שותפו לדירה של רוג'ר, לשעבר שותפם לדירה של קולינס, בני ומורין, שכן של מימי; לשעבר בן-זוגה של מורין.
מוּזֶטה, זמרת מורין ג'ונסון, אמנית מיצג ביסקסואלית; לשעבר שותפה לדירה של מארק, רוג'ר, קולינס ובני; בת-זוגה של ג'ואן, לשעבר בת-זוגו של מארק.
שוֹנאר, מוזיקאי אנג'ל דומאט שונארד, טרנסג'נדר, נגן כלי הקשה; נשא HIV; בן-זוגו של קולינס.
קולינֶה, פילוסוף טום קולינס, הומוסקסואל אנרכיסט, פרופסור לפילוסופיה ב-NYU; לשעבר שותפם לדירה של מארק, רוג'ר, בני ומורין; נשא HIV, בן-זוגו של אנג'ל.
אלצ'ינדורו, עובד פרקליטות המדינה ג'ואן ג'פרסון, עורכת דין לסבית; בת-זוגה של מורין.
בנואה, בעל הבית בנג'מין (בני) קופין השלישי, בעל בניין הדירות בו מתגוררים מארק, רוג'ר ומימי; לשעבר שותפם לדירה של רוג'ר, מארק, קולינס ומורין; לשעבר בן-זוגה של מימי.

פרטי עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מערכה ראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההצגה מתחילה בדירתם של מארק ורוג'ר בערב חג המולד, כאשר מארק, יוצר סרטים תיעודיים ודמות המספר של ההצגה, מחליט לצלם את הקורה סביבו לצורך סרט תיעודי חדש ומתחיל בצילום רוג'ר מנגן על הגיטרה החשמלית שלו. תוך כדי הצילומים אמא של מארק מתקשרת, אך הם לא עונים והיא משאירה הודעה על המזכירה האלקטרונית, בה היא מאחלת למארק חג שמח ומשתתפת בצערו, כי חברתו מורין עזבה אותו לטובת מישהי אחרת ויצאה מהארון כלסבית.

טום קולינס, חברם של מארק ורוג'ר ולשעבר שותפם לדירה, מתקשר גם הוא אליהם מטלפון ציבורי בכניסה לבניין הדירות שבו הם מתגוררים ומודיע להם כי חזר לעיר. הוא מותקף ונשדד על ידי שודדים ברחוב לפני שהוא מספיק להיכנס לבניין. לאחר מכן שיחת טלפון נוספת - הפעם מבנג'מין (בני) קופין השלישי, לשעבר שותפם לדירה של מארק ורוג'ר, עד אשר התחתן, עזב את הדירה וקנה את כל בניין הדירות באמצעות הכסף של משפחת אשתו. בני, שהוא למעשה בעל הבית של מארק ורוג'ר, מבשר להם שהוא מגיע לדירה על מנת לגבות מהם את שכר הדירה של השנה החולפת שלא שילמו, וזאת למרות שהבטיח להם שיוכלו להמשיך לגור בדירה בחינם. במקביל, ג'ואן, חברתה החדשה של מורין, מסיימת הכנות לקראת הופעת המחאה של מורין נגד כוונתו של בני לגרש את כל הדיירים מבניין הדירות ולהפוך את המקום לאולפן הקלטות. כאשר היא נתקלת בקשיים בתפעול ציוד ההגברה, מורין מתקשרת אל מארק ומבקשת ממנו שיגיע לעזור לה והוא מסכים. בינתיים, אנג'ל, אמן רחוב ודראג קווין, מבחין בקולינס הפצוע, לאחר שנשדד, וניגש לעזרתו. השניים מיד מתאהבים זה בזה, ומגלים כי לשניהם יש איידס.

בחזרה בדירה, מארק מספר למצלמה שלו כי חברתו האחרונה של רוג'ר התאבדה, ובמכתב ההתאבדות שלה בישרה לו כי לשניהם יש איידס, ומאז רוג'ר מסתגר בבית וממעט לצאת ולבלות. מארק מנסה לשכנע את רוג'ר שיצא מהבית ושיצטרף אליו להופעה של מורין. רוג'ר מנסה לכתוב שיר טוב אחד - להיט שישאיר אחריו לאחר מותו ממחלת האיידס. דפיקה בדלת מפריעה לו בכתיבה, וכשהוא פותח הוא פוגש לראשונה את מימי, דיירת בבניין, המבקשת ממנו כי ידליק עבורה נר, על מנת להתחמם.

קולינס מגיע בסופו של דבר אל הדירה, ומציג את אנג'ל בפני מארק ורוג'ר. גם בני מגיע לדירה, ומציע למארק ורוג'ר עסקה - הוא יוותר להם על שכר הדירה והם יוכלו להמשיך ולגור בה בחינם, אם רק ישכנעו את מורין לבטל את הופעת המחאה שלה. הם מסרבים, ובני עוזב את המקום. אנג'ל וקולינס מציעים למארק ורוג'ר להצטרף אליהם למפגש של קבוצת תמיכה של נשאי HIV. מארק מסכים להצטרף, אך רוג'ר מסרב ונשאר לבדו בדירה. בדרכו אל קבוצת התמיכה, מארק עוצר בדרך אצל ג'ואן, על מנת לעזור לה עם ציוד ההגברה. תוך כדי עבודתם המשותפת, הם מחליפים חוויות בנוגע לזוגיות עם מורין.

מימי חוזרת אל הדירה של רוג'ר, ומפלרטטת איתו. רוג'ר דוחה את החיזורים שלה ומבקש ממנה לעזוב. קולינס מספר למארק ולאנג'ל על חלומותיו לעזוב את העיר ניו יורק הקרה, על מנת לפתוח מסעדה בסנטה פה. לאחר שמארק עוזב ומשאיר אותם לבד, קולינס ואנג'ל מגלים זה לזה את דבר אהבתם. בדרכו אל ההופעה של מורין, רוג'ר מבחין ברחוב במימי שמנסה לקנות סמים מסוחר סמים, והוא מתערב ומציע למימי להצטרף אל החבורה לארוחת ערב, לאחר ההופעה.

מורין מבצעת את ההופעה שלה, ובסיומה מתחילות מהומות ברחובות, אותן מצלם מארק במצלמה שלו. אנשי החבורה מתאחדים שוב בבית קפה מקומי, לועגים לבני, שטוען כי הבוהמה מתה, ועורכים לה טקס אשכבה מדומה. תוך כדי הטקס, רוג'ר ומימי מגלים זה לזו כי לשניהם יש איידס. הם מתנשקים, וחוזרים אל שאר החבורה להמשך החגיגה.

מערכה שנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המערכה השנייה מתחילה בערב ראש השנה האזרחית, כאשר כולם חוזרים לדירתם, ומגלים כי בני נעל את הבניין בתגובה למהומות שהתרחשו לאחר ההופעה של מורין. הם פורצים אל תוך הדירה, ומארק שומע במזכירה האלטרונית הודעה ממפיקת 'בזליין' - תוכנית טלוויזיה צהובה - בדבר הצעת עבודה, לאחר שהתרשמה מהצילומים שלו של המהומות. בני מגיע אל הדירה, ומציע "הפסקת אש". רוג'ר מגלה כי בני היה החבר הקודם של מימי.

בהמשך השנה, ביום האהבה, מורין וג'ואן רבות ונפרדות. רוג'ר ומימי עוברים לגור ביחד, אך הוא חושד בה כי היא בוגדת בו עם בני, ולבסוף הם נפרדים. מארק מחליט, לאחר התלבטויות, לקבל את הצעת העבודה ב"בזליין". קולינס סועד את מיטת חוליו של אנג'ל, אשר בסופו של דבר נפטר ממחלת האיידס. החבורה כולה נפגשת בלוויה שלו. בעוד שמורין וג'ואן משלימות וחוזרות להיות ביחד, רוג'ר מגלה למימי כי מכר את הגיטרה שלו, וכי הוא עוזב את ניו יורק והולך לגור בסנטה פה. רוג'ר נפרד ממארק וממימי ועוזב, אך לא מצליח לשכוח ממימי. רוג'ר חוזר לניו יורק ומצליח לבסוף לכתוב את השיר שלו, בעוד מארק מחליט להתפטר מעבודתו ב'בזליין' על מנת לסיים לצלם ולערוך את הסרט התיעודי שלו.

בערב חג המולד הבא מארק מתכונן להקרנה החגיגית של סרטו. רוג'ר עצוב כי מימי נעדרת מזה מספר חודשים, והוא לא הצליח למצוא אותה. קולינס מגיע לבקר עם כסף שהצליח להשיג לאחר שפרץ את קוד האבטחה של הכספומט. מסתבר כי בני עזב את האזור לאחר שאשתו גילתה על הרומן שלו עם מימי. לפתע מורין וג'ואן מגיעות עם מימי, כשהיא על סף מוות. רוג'ר שר לה את השיר שכתב, ומצהיר כי הוא אוהב אותה. מימי נאנקת, ונדמה כי היא הולכת למות, אך היא מתאוששת, והחבורה צופה ביחד בסרטו התיעודי של מארק, בו הם רואים את עצמם ואת חייהם במשך השנה החולפת.

שירים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מערכה ראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מס' שם השיר ביצוע
1 Tune Up #1 מארק ורוג'ר
2 Voice Mail #1 אמא של מארק
3 Tune Up #2 מארק, רוג'ר, קולינס ובני
4 Rent מארק, רוג'ר, קולינס, ג'ואן והלהקה
5  ?‏You Okay, Honey דרשנים, אנג'ל וקולינס
6 Tune Up #3 מארק ורוג'ר
7 One Song Glory רוג'ר
8 Light My Candle מימי ורוג'ר
9 Voice Mail #2 מר וגב' ג'פרסון
10 Today 4 U קולינס, רוג'ר, מארק ומימי
11 You'll See בני, מארק, רוג'ר, קולינס ואנג'ל
12 Tango: Maureen ג'ואן ומארק
13 Life Support גורדון, פול, מארק והלהקה
14 Out Tonight מימי
15 Another Day מימי, רוג'ר והלהקה
16  ?‏Will I סטיב והלהקה
17 On the Street דרשנים, איש עם מגב, מארק, קולינס, אנג'ל ואישה חסרת בית
18 Santa Fe קולינס, אנג'ל, מארק והלהקה
19 I'll Cover You אנג'ל וקולינס
20 We're Okay ג'ואן
21 Christmas Bells הלהקה
22 Over the Moon מורין
23 La Vie Bohème A מארק, מלצר, רוג'ר, בני, מימי, קולינס, אנג'ל, מורין, ג'ואן, מר גריי והלהקה
24 I Should Tell You מימי ורוג'ר
25 La Vie Bohème B מורין, קולינס, ג'ואן, מארק, אנג'ל והלהקה

מערכה שניה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מס' שם השיר ביצוע
1 Seasons of Love A הלהקה
2 Happy New Year A מארק, רוג'ר, מימי, קולינס, אנג'ל, מורין וג'ואן
3 Voice Mail #3 אמא של מארק ואלקסי דארלינג
4 Happy New Year B מארק, רוג'ר, מימי, קולינס, אנג'ל, מורין, ג'ואן ובני
5 Take Me or Leave Me מורין וג'ואן
6 Seasons of Love B הלהקה
7 Without You רוג'ר ומימי
8 Voice Mail #4 אלקסי דארלינג
9 Contact אנג'ל והלהקה
10 (Reprise)‏ I'll Cover You קולינס והלהקה
11 Halloween מארק
12 Goodbye Love מארק, רוג'ר, מימי, קולינס, מורין, ג'ואן ובני
13 What You Own רוג'ר ומארק
14 Voice Mail #5 אמא של רוג'ר, אמא של מימי, גב' ג'פרסון ואמא של מארק
15 Finale A דרשנים, מארק, רוג'ר, קולינס, מורין, ג'ואן ומימי
16 Your Eyes רוג'ר
17 Finale B הלהקה

דמויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

דמויות ראשיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מארק כהן - במאי קולנוע תיעודי, דמות המספר בהצגה. לשעבר, שותפם לדירה של רוג'ר, קולינס, בני ובת-זוגו מורין, עד שקולינס ובני עזבו את הדירה, ומורין עזבה את מארק.
  • רוג'ר דייויס - שותפו לדירה של מארק. מוזיקאי נשא HIV, לשעבר מכור לסמים. שואף לכתוב שיר אחד טוב, לפני מותו.
  • טום קולינס - אנרכיסט נשא HIV. חולם לעזוב את ניו יורק הקרה, ולפתוח מסעדה בסנטה פה.
  • בנג'מין (בני) קופין השלישי - לשעבר שותפם לדירה של מארק ורוג'ר, עד שהתחתן, עזב את הדירה וקנה את כל בניין הדירות באמצעות הכסף של משפחת אשתו.
  • ג'ואן ג'פרסון - עורכת-דין לסבית ובת-הזוג החדשה של מורין.
  • אנג'ל דומאט שונארד - דראג קווין ואומן רחוב, נשא HIV.
  • מימי מארקז - רקדנית מועדונים, נשאית HIV ומכורה לסמים. שכנתם של מארק ורוג'ר.
  • מורין ג'ונסון - אומנית ביסקסואלית, חברתו לשעבר של מארק, וחברתה הנוכחית של ג'ואן.

דמויות משנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • גב' כהן - אמא של מארק. אמא יהודית סטריאוטיפית.
  • אלכסי דרלינג - מפיקה של תוכנית חדשות צהובה שמעוניינת להעסיק את מארק, לאחר שהצילומים שלו הגיעו לפריים-טיים.
  • מר וגב' ג'פרסון - ההורים העשירים של ג'ואן ג'פרסון.
  • גב' דייויס - האמא המבולבלת של רוג'ר. מרבה להשאיר לו הודעות במשיבון: "רוג'ר, איפה אתה?"
  • גב' מארקז - אמא של מימי. דוברת ספרדית.
  • מר גריי - אבי אשתו של בני, שמעוניין לקנות את הבניין בו גרים מארק, רוג'ר ומימי.
  • פול - מנחה קבוצת התמיכה Life Support.
  • גורדון, סטיב, עלי, פאם, סו - משתתפים בקבוצת התמיכה Life Support.

כמו כן ישנם תפקידים רבים של דמויות חסרות-שם, כגון שוטרים, אנשים חסרי בית ועוד.

הפקות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפקות בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2009 המחזמר "רנט" הועלה לראשונה בישראל, בהפקה של תיאטרון מרכז הבמה בירושלים. ההפקה עלתה באנגלית, בבימוי המשותף של רפי פוך ושרה הלוי. בהפקה השתתפו שחקנים עולים חדשים, ותיקים וצברים. ההצגה הצליחה מאוד ובמהלך הפגנות המחאה בקיץ 2011 התאחד הקאסט מחדש לביצוע שירים מתוך המחזמר בשדרות רוטשילד בין האוהלים.‏[5]

בשנת 2010 עלתה הפקה בעברית בכיכובו של תום אבני, בהפקה משותפת של בית צבי ותיאטרון הספרייה, בתרגומו של דניאל אפרת ובבימויו של משה קפטן. בהפקה השתתפו תלמידי השנה השלישית והשנייה בבית צבי.

בשנת 2015 עלתה בבית מזיא לתאטרון שבירושלים הפקה נוספת באנגלית, בבימויו של עלי קפלן-וילדמן.‏[6]

תפקיד הפקת תיאטרון מרכז הבמה בירושלים
2009
הפקת בית צבי
2010
הפקת בית מזיא לתיאטרון
2015
מארק כהן דייויד הילפסטין ציון חורי
רוג'ר דייויס לב קרצנר / דייויד גינדיס תום אבני
טום קולינס אהרון ג'ונסון חייקה מלכה
בנג'מין (בני) קופין השלישי יניב כהן אסיף מימון
ג'ואן ג'פרסון אל יהלום / מאיה פנינגטון גלי הראל / רוני מרחבי
אנג'ל דומאט שונארד אייל מג'ר עופר פלדמן
מימי מארקז מרים סידיקמן אדוה פרץ
מורין ג'ונסון ספירה טסלר / זהבה דאלין מונה מרקוביץ' / אסתי שיגאני

מורשת[עריכת קוד מקור | עריכה]

צוות השחקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תפקיד הפקת ברודוויי המקורית
פתיחה 1996
סרט הקולנוע
2005
הפקת ברודוויי המקורית
סגירה 2008
הופעה בהוליווד בול
2010
העלאה מחודשת באוף ברודוויי
2011
מארק כהן אנתוני ראפ אדם קנטור סקיילר אסטין אדם צ'נלר-ברט
רוג'ר דייויס אדם פסקל וויל צ'ייס ארון טבייט מאט שינגלדקר
מימי מארקז דפני רובין-וגה רוזריו דוסון רנה אליס גולדסברי ונסה הדג'נס אריאנדה פרננדז
טום קולינס ג'סי ל. מרטין מייקל מק'אלרוי ויין בריידי ניקולאס כריסטופר
אנג'ל דומאט שונארד ווילסון ג'רמיה הרדיה ג'סטין ג'ונסטון טלי לינג אמ.ג'יי. רודריגז
ג'ואן ג'פרסון פרדי ווקר טרייסי תומאס קורבין ריד
מורין ג'ונסון עדינה מנזל עדן אספינוזה ניקול שרזינגר אנלי אשפורד
בנג'מין (בני) קופין השלישי טיי דיגס רודני היקס קולינס פני אפרים סקייז

הקלטות[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרסים ומועמדויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפקת ברודוויי המקורית[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנה פרס קטגוריה מועמד/ת תוצאה
1996 פרס טוני המחזמר הטוב ביותר זכייה
הסִפרון הטוב ביותר עבור מחזמר ג'ונתן לארסון זכייה
הלחן הטוב ביותר זכייה
השחקן הראשי הטוב ביותר במחזמר אדם פסקל מועמדות
השחקנית הראשית הטובה ביותר במחזמר דפני רובין-וגה מועמדות
השחקן הטוב ביותר במחזמר ווילסון ג'רמיה הרדיה זכייה
השחקנית הטובה ביותר במחזמר עדינה מנזל מועמדות
במאי מחזמר הטוב ביותר מייקל גריף מועמדות
הכוריאוגרפיה הטובה ביותר מרליז ירבי מועמדות
עיצוב התאורה הטוב ביותר בלייק בורבה מועמדות
פרס Drama Desk המחזמר הטוב ביותר זכייה
הסִפרון הטוב ביותר עבור מחזמר ג'ונתן לארסון זכייה
השחקן הראשי הטוב ביותר במחזמר אדם פסקל מועמדות
השחקנית הראשית הטובה ביותר במחזמר דפני רובין-וגה מועמדות
השחקן הטוב ביותר במחזמר ווילסון ג'רמיה הרדיה זכייה
במאי מחזמר הטוב ביותר מייקל גריף מועמדות
ניצוח התזמורת הטוב ביותר סטיב סקינר זכייה
כותב השירים הטוב ביותר ג'ונתן לארסון זכייה
המוסיקה הטובה ביותר זכייה
עיצוב התלבושות הטוב ביותר אנג'לה וונט מועמדות
פרס פוליצר לדרמה זכייה
פרס Theatre World אדם פסקל זכייה
דפני רובין-וגה זכייה

הפקת לונדון המקורית[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנה פרס קטגוריה מועמד/ת תוצאה
1999 פרס אוליבייה המחזמר הטוב ביותר מועמדות
השחקנית הטובה ביותר במחזמר קריסטן קאמינגס מועמדות
שחקן המשנה הטוב ביותר במחזמר ווילסון ג'רמיה הרדיה מועמדות

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Larson, Jonathan (1997). Rent. Interviews and text: McDonnell, Evelyn, with Silberger, Katherine. New York, New York: HarperEntertainment / HarperCollins. ISBN 0-688-15437-9. 
  2. ^ Larson, Jonathan (1997). Rent ("Glory"). Interviews and text: McDonnell, Evelyn, with Silberger, Katherine. New York, New York: HarperEntertainment / HarperCollins. pp. 54–64. ISBN 0-688-15437-9. 
  3. ^ Time Magazine, March 10, 2008 issue, p. 66
  4. ^
  5. ^ David Sheen, "former central stage director sets up new theater company in the capital", Haaretz, 9.9.2011
  6. ^ רנט באתר בית מזיא לתיאטרון