הדוויג והשארית העצבנית (מחזמר)

הדוויג והשארית העצבנית
Hedwig and the Angry Inch

Playbill ההפקה המקורית באוף ברודוויי
ליברטיסט	ג׳ון קמרון מיטשל
מוזיקה	סטפן טראסק
מקום ההתרחשות	ברלין המזרחית
תקופת ההתרחשות	שנות ה-80 - שנות ה-90
סוגה	מחזמר רוק
הצגת בכורה	1998
שפה	אנגלית
פרסים	פרס אובי פרס Outer Critics Circle פרס טוני

הדוויג והשארית העצבנית (או: הדוויג והאינץ׳ העצבני; באנגלית: Hedwig and the Angry Inch) הוא מחזמר מסוג מחזמר רוק אודות זמרת רוק ג׳נדרקווירית בדיונית ממוצא מזרח-גרמני בשם הדוויג, ולהקת הרוק שלה הנקראת ״האינץ׳ העצבני״. הליברית נכתבה על ידי ג'ון קמרון מיטשל והמוזיקה ומילות השירים נכתבו על ידי סטפן טראסק. הופעת הבכורה של המחזמר הייתה בשנת 1998 באוף ברודוויי, ומאז הוא הועלה במאות במות בהפקות מסביב לעולם.

סרט קולנוע המבוסס על המחזמר יצא בשנת 2001.

בשנת 2014 המחזמר עלה לראשונה בברודוויי, בכיכובו של ניל פטריק האריס אשר זכה על הופעתו בפרס טוני לשחקן הטוב ביותר במחזמר.

תקציר עלילה

הקונספט של ההפקה הבמתית הוא שהקהל צופה במופע של כוכבת הרוק הג׳נדרקווירית הדוויג רובינסון, בזמן שהיא עוקבת אחרי סיור ההופעות (המצליח ממנה בהרבה) של כוכב הרוק טומי גנוסיס בכל המדינה. מדי פעם הדוויג פותחת דלת על הבמה כדי להקשיב למופע של גנוסיס, שמתקיים במקום צמוד. גנוסיס מתאושש מתאונה שכמעט הרסה את הקריירה שלו, שבה התנגש עם מכוניתו באוטובוס בית ספר בזמן שהיה תחת השפעת סמים וקיבל מין אוראלי מהדוויג. הדוויג נחושה לספר לקהל את הסיפור שלה.

הסיפר נע סביב דמותה של הדוויג - טרנסג'נדרית אמריקנית אשר נולדה כהנזל, נער נשי מברלין המזרחית אשר חובב פילוסופיה ומוזיקת רוק. הנזל נואש מחיפושיו אחרי אהבה במזרח ברלין של שנות ה-80 והוא מרגיש תקוע בעיר, עד שהוא פוגש בלותר, חייל בצבא האמריקאי. לותר מעודד את הטרנסקסואליות של הנזל המתבטאת בחבישת פאה ולבישת בגדי נשים. לבסוף מציע לותר להנזל להינשא לו ולבוא איתו לארצות הברית. אולם נישואים חד מיניים אינם אפשריים בארצות הברית ועל לותר והנזל להיות גבר ואשה אנטומיים. אמו של הנזל נותנת לבנה את השם שלה, הדוויג, ואת הדרכון שלה, ומאתרת רופא שיבצע עבורו ניתוח לשינוי מין.

הדוויג עוברת את הניתוח אך הוא נכשל, והיא נשארת עם שארית קטנה ולא מתפקדת של בשר בתור איבר מין, או כפי שהיא מתארת: "עם צלקת היורדת מטה כמו עיוות צדדי של פנים בלי עיניים". הדוויג עוברת לקנזס שבארצות הברית עם בעלה לותר שעד מהרה עוזב אותה לטובת גבר אחר ומשאיר אותה לבדה, באופן אירוני, בדיוק ביום שבו נפלה חומת ברלין והוכרז על איחוד גרמניה.

הדוויג מתאוששת מהפרידה על ידי הקמת להקת רוק המורכבת מנשים קוריאניות אותה היא מכנה "השארית העצבנית". היא מגלה מחדש את אהבתה למוזיקה, ומתיידדת עם נער ביישן, נוצרי ולא מובן בשם טומי ספאק ובין השניים נרקם שיתוף פעולה מוזיקלי, כמו גם קשר רומנטי. הדוויג מעניקה לו את שם הבמה "טומי גנוסיס" אך כאשר הקשר מתפרק, טומי גונב את כל השירים שהדוויג כתבה איתו ובלעדיו והופך לכוכב רוק בקנה מידה עולמי כאשר הוא מתעלם מהדוויג ולהקתה החדשה ומותיר אותם להופיע בברים ומוטלים זולים ברחבי אמריקה כדי להתקיים.

השיר "מקור האהבה" (The Origin of Love) מבוסס על נאומו של אריסטופאנס בדיאלוג "המשתה" של אפלטון, ובו הסבר על כך שבעבר היו שלושה מינים לבני האדם: "ילדי השמש" (שני גברים מחוברים), "ילדי האדמה" (שתי נשים מחוברות) ו"ילדי הירח" (גבר ואישה מחוברים). לכל מין היה גוף כפול ולו שני ראשים, ארבע ידיים וארבע רגליים. האל זאוס החליט בזעמו לפצל את בני האדם לשניים כאשר הוא מותיר כל מין בכמיהה לחצי שהופרד ממנו. הדוויג מאמינה שטומי הוא החצי השני שלה ובלעדיו לא תהיה שלמה לעולם. הדוויג מצהירה שיש בה דחף או להתאחד עמו מחדש, או להרוס אותו.

רקע

המחזמר שאב השראה מחייו של מיטשל כבן לגנרל בצבא ארצות הברית אשר מופקד על המחלקה האחראית על מזרח ברלין הכבושה. המוזיקה במחזמר מבוססת על עידן הגלאם רוק של דייוויד בואי (אשר אף סייע בהפקת המחזה בלוס אנג'לס), כמו כן על השפעות של ג'ון לנון, מייסדי הפאנק-רוק איגי פופ ולו ריד ואמנים אמריקאים ובריטים אחרים משנות ה-70 ושנות ה-80 המוקדמות אשר היו חלק מתופעת הג'נדר בלנדר של אותה תקופה.

בכורת המחזמר הייתה באוף ברודוויי בתיאטרון סנט ג'יימס ב-14 בפברואר 1998. במקור בוים והופק המחזה על ידי פיטר אסקין והוא זכה בפרס אובי של וילג' ווייס ובפרס "Outer Critics Circle" המוענק להפקות אוף ברודוויי מאז שנות ה-50. המחזמר הוצג עד שנת 2000, ועלה שוב מספר חודשים ב-2007.

היסטוריה

דמותה של הדוויג במקור תוכננה להיות דמות משנה במחזמר. ההשראה לדמות הייתה גרושתו הגרמניה של קצין בצבא ארצות הברית אשר עבדה כבייביסיטר אצל משפחתו של קמרון, ובנוסף עבדה כזונה במדינת גארי שבקנזס. הדמות של טומי, עוצבה בתחילה כדמות הראשית והיא הייתה מבוססת על דמותו של מיטשל עצמו: שניהם הומואים, אביהם הוא איש צבא, היו קתולים אדוקים וחובבי מיתולוגיה.

הדוויג הפכה להיות הפרוטגוניסטית כאשר סטפן טראסק שכנע את מיטשל בשנת 1994 להופיע עם חומרים מוקדמים שלהם במועדון פאנק ניו יורקי בשם "Squeezebox". טרקס הוביל את להקת הבית ובן זוגו של מיטשל, ג'ק סטיב, ניגן בגיטרה בס. הצוות החליט שיש לפתח את הדמות דרך הופעות חיות ולא על במות התיאטרון, וזאת על מנת לשמר את אנרגיית הרוק. מיטשל הושפע רבות מרשימת מופעי הדראג של המועדון אשר הציגו גרסאות כיסוי ללהיטי רוק.

ההופעה הראשונה של הדוויג כללה גרסאות כיסוי רבות עם מילים אשר נכתבו מחדש כדי לספר את סיפורו של הדוויג: השיר "Oh Well" של פליטווד מק, "See No Evil" של טלוויז'ן, "Whole Wide World" של רקלס אריק, "The Death of Samantha" של יוקו אונו, "Non-Alignment Pact" של פרה אובו, "Half Breed" של שר, "Boys Keep Swinging" של דייוויד בואי ו-"Femme Fatale" של ולווט אנדרגראונד.

ההופעה השנייה של מיטשל הייתה כמנחה ממלא מקום במועדון בערב שבו הופיעה דבי הארי מההרכב בלונדי. לרגל מאורע זה עיצב המאפר מייק פוטר לראשונה את הפאה אשר הפכה לסימן ההיכר של הדוויג. הפאה הוכנה בתחילה מגלילי נייר טואלט עטופים בשיער בלונדיני סינתטי. לאחר ההופעה המשיכו מיטשל, טראסק וחברי להקת "Cheater" (דייב מק'ינלי, ג'ק סטיב, כריס ווילדינג וסקוט בילברי) לעבוד על חומרים במועדונים שונים במשך ארבע שנים בטרם הופיע עם המחזמר המוגמר באוף ברודוויי בשנת 1998.

בישראל

כרזות של ההפקה הישראלית של המחזמר בכיכובו של רועי דולב.

בשנת 2020 הפקת בכורה ישראלית של המחזמר בעברית בשם ״הדוויג והאינץ׳ העצבני״ הייתה אמורה להציג, אך נדחתה עקב נגיף הקורונה. לבסוף, ההפקה החלה הופעות טרום-בכורה בחודש מרץ 2021, והייתה בכך הפקת המחזמר הראשונה בישראל שחזרה להופיע לאחר פריצת נגיף הקורונה. בתפקיד הדוויג מככב רועי דולב, אשר שימש גם כמתרגם ובמאי להפקה, וכל הפאות עבורה עוצבו על ידי מעצב הפאות והאיפור המקורי מאוף-ברודוויי, גרסת הסרט וברודוויי, מייק פוטר. על ההפקה נכתב באתר ynet: ״מי הוא רועי דולב? שחקן, יזם שהקים בעבר תיאטרון עצמאי וכיום עובד כמפיק פרטי, שהחליט לעשות הכול בדרך שלו. והדרך שלו היא אחד הדברים המרעננים שנראו כאן לאחרונה. הרחק מכל ממסד, דולב עלה על עקבי הדראג ויצר תיאטרון שנון וכיפי שהוא ממתק לכל חובב וחובבת מחזות זמר.״ באתר וואלה! נכתב: ״מעבר לעובדה שזה עדיין טקסט מבריק ועוצמתי שלבדו נושא כל כך הרבה רבדים מתוחכמים מצדיק את הצפייה, "הדוויג והשארית העצבנית" בגרסתו הישראלית הוא מופע אנרגטי ומשעשע, שסוחף קהל אוהד שצמא לשירים האלה.״

שחקנים ודמויות

ששת השחקנים שגילמו את הדוויג בתחייה המחודשת מימין לשמאל: ניל פטריק האריס, אנדרו ראנלס (ימין מלמטה), טאי דיגס, דארן כריס, מייקל סי הול, וג'ון קמרון מיטשל (שמאל מלמטה)

תחיית ברודוויי 2014-15
הדמות	הופעה
הדוויג	ניל פטריק האריס (19 במרץ 2014 - 17 באוגוסט 2014)
	אנדרו ראנלס (20 באוגוסט 2014 - 12 באוקטובר 2014)
	מייקל סי הול (16 באוקטובר 2014 - 18 בינואר 2015) (17 בפברואר 2015 - 21 בפברואר 2015)
	ג'ון קמרון מיטשל (21 בינואר 2015 - 14 בפברואר 2015) (24 בפברואר 2015 - 26 באפריל 2015)
	דארן כריס (29 באפריל 2015 - 19 ביולי 2015)
	טאי דיגס (22 ביולי 2015 - 13 בספטמבר 2015)
יצחק	לנה הול (29 במרץ 2014 - 5 באפריל 2015)
	שאנון קונלי (7 באפריל 2015 - 11 באפריל 2015)
	רבקה נעמי ג'ונס (14 באפריל 2015 - 13 בספטמבר 2015)
להקת "השארית העצבנית"
אסקיזיפ	ג'סטין קרייג (29 במרץ 2014 - 13 בספטמבר 2015)
יאצק	מאט דנקן (29 במרץ 2014 - 13 בספטמבר 2015)
קשישטוף	טים מיסלוק (29 במרץ 2014 - 13 בספטמבר 2015)
סכלטקו	פיטר יאנווייץ (29 במרץ 2014 - 13 בספטמבר 2015)

עיבוד קולנועי

ערך מורחב – הדוויג והשארית העצבנית (סרט)

בשנת 2001 עוּבד "הדוויג והשארית העצבנית" לסרט קולנוע באותו השם, גם הוא בכיכובו של ג'ון קמרון מיטשל ובמוזיקה מאת סטפן טראסק. הסרט הפך במהרה לסרט פולחן ולהיט קאלט, בדומה ל"מופע הקולנוע של רוקי".

עם יציאתו לאקרנים זכה הסרט בפרסי הבמאי הטוב ביותר ובחירת הקהל בפסטיבל סאנדנס, בפרס בחירת המבקרים (National Board of Review) והסרט הטוב ביותר להופעת בכורה של במאי (Gotham Awards) ובפרס איגוד מבקרי הקולנוע של לוס אנג'לס (Los Angeles Film Critics Association). מיטשל היה מועמד לפרס גלובוס הזהב על משחקו בסרט ולפרס "ההופעה של השנה" של מגזין פרימייר (Premiere). כמו כן זכה הסרט בפרס הליגה ההומו-לסבית נגד השמצה ופרסים רבים אחרים.

רשימת השירים

עטיפת פסקול הסרט שיצא ב-10 ביולי 2010

במחזה "Tear Me Down" "The Origin of Love" "Random Number Generation" "Sugar Daddy" "The Angry Inch" "Wig in a Box" "Wicked Little Town" "The Long Grift" "Hedwig's Lament" "Exquisite Corpse" "Wicked Little Town (Reprise)" "Midnight Radio"

בסרט "Tear Me Down" "Random Number Generation" "Tear Me Down" "The Origin of Love" "Sugar Daddy" "The Angry Inch" "Wig in a Box" "The Origin of Love (Tommy Gnosis version)" "Wicked Little Town" "I Will Always Love You" "The Long Grift" "Nailed" "Freaks" "In Your Arms Tonight" "Hedwig's Lament" "Exquisite Corpse" "Wicked Little Town" "Midnight Radio"

Wig in a Box

Wig In A Box: Songs from & Inspired by Hedwig and the Angry Inch

בשנת 2003 יצא אלבום צדקה בהשתתפות אמנים שונים ובו גרסאות כיסוי לשירי המחזה. האלבום, "Wig in a Box" יצא בחברת התקליטים Off Records ומטרתו הייתה גיוס תרומות למען הארגון " Hetrick-Martin Institute" העוסק במתן סיוע לנוער להט"ב, ומפעיל בית ספר ציבורי לבני נוער שהיו קורבנות להומופוביה וחוו אפליה או אלימות על רקע נטייה מינית או זהות מגדרית. בשנת 2006 יצא סרט דוקומנטרי בשם "Follow My Voice: With the Music of Hedwig" שתיאר את תהליך הפקת האלבום וחיי היום יום בבית הספר.

רצועה	אמן מבצע	שם השיר
1	רופוס ויינרייט	The Origin of Love
2	The B-52's	Angry Inch
3	They Might Be Giants	The Long Grift
4	פרנק בלאק	Sugar Daddy
5	רובין היצ'קוק	City of Women
6	Imperial Teen	Freaks
7	הברידרז	Wicked Little Town
8	בוב מולד	Nailed
9	The Polyphonic Spree	Wig in a Box
10	ג'ון קמרון מיטשל וסטפן טראסק	Milford Lake
11	סטיבן קולבר	Ladies & Gentlemen
12	ספון	Tear Me Down
13	יוקו אונו ויו לה טנגו	Hedwig's Lament/Exquisite Corpse
14	The Bens	Wicked Little Town
15	סינדי לאופר ו-Minus 5	Midnight Radio
16	ג'ונתן ריצ'מן	The Origin of Love

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא הדוויג והשארית העצבנית בוויקישיתוף

• הדוויג והשארית העצבנית - האתר הרשמי
• "הדוויג והשארית העצבנית", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• מרב יודילוביץ', מופע הקולנוע של הדוויג, באתר ynet, 7 בנובמבר 2001
• נטע אלכסנדר, טרנסג'נדר חמוד ויפה שלי, באתר הארץ, 7 במאי 2014