הדר גד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
צילום פורטרט של האמנית הדר גד
הדר גד

הדר גד (נולדה ב-1960) היא ציירת ישראלית.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדר גד נולדה בקיבוץ עין חרוד מאוחד. גדלה בבאר שבע ובקיבוץ כרמיה.

בשנים 19811983 למדה באקדמי דה לה גראנד שומייר (אנ') בפריז.

בשנים 1983–1987 במכון אבני בתל אביב, שבו התמחתה בטכניקות ההדפס האמנותי, בעיקר בתחריט.

בשנים 1984, 1985, ו-1986 קיבלה מלגות לימודים מטעם משרד החינוך .

לאחר לימודיה שימשה כאסיסטנטית בסדנה להדפס בבית האמנים בתל אביב. לאורך השנים מלמדת הדר גד קורסים בציור ורישום בין היתר בסדנאות מוזיאון תל אביב, ומדריכה סיורי גלריות ומוזיאונים. הדר ממשיכה לצייר בבתי העלמין בעמק יזרעאל.

מסדרת התפנימים

ציורי התפנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ציורי התפנים של הדר גד התמקדו בחפצים היומיומיים ביותר – מברשות שניים בכוס זכוכית, תחתונים זרוקים, מאפרה, צלוחית עם תיונים משומשים, כלים מלוכלכים בכיור. החפצים הפכו בציורים לאתרים של זיכרונות, כאבים ושמחות פרטיים המכילים בקרבם את חוויותיהם של אנשים באשר הם. כך גם בסדרת ציורים אחרת שלה שעסקה בחפצים טריוויאלים לכאורה אך סמליים, כמו מלחיית מלח-ים שעליה כתוב היה "מלח הארץ", מגש כסף מזרח-אירופי ועליו שטרות ומטבעות, קרטון חלב וצנצנת דבש מפרדס חנה המונחים על מפת ישראל קטנה, מנות גפילטע פיש הנתונות בצלחות חרסינה, קומפוזיציות של ביצים ופיסת בד לבנה בעלת אמרה של שני פסים כחולים דקים, ואובייקטים: מעין כדורים העשויים מחיילי פלסטיק, טמפונים ואף תפילין הצבועים כולם בוורוד מתקתק.

מסדרת התפנימים
מסדרת התפנימים

האוצרת אירנה גורדון מתארת את העבודות כאירוניות וליריות בו בזמן, עבודות שיצרו דיוקן ל"ישראליות" דרך "אני" מדויק ושנון.[1] ברודיאו דרייב- המרכז לבריאות האישה בבוורלי הילס, קליפורניה, הציגה תערוכה מקיפה של ציורי פנים הבית שציירה במשך ארבע שנים בביתה, תוך שהיא

מתבוננת בארונות הבית הפתוחים, בתכולת המקרר ובכלים הנערמים בכיור, מציירת אותם בדקדקנות, עד הפרט האחרון.

הציור בבתי העלמין[עריכת קוד מקור | עריכה]

עץ בבית הקברות
עץ בבית הקברות
נוף עמק יזרעאל
נוף עמק יזרעאל

מאז 2007 כשחזרה מארצות הברית, במשך כתשע שנים נוסעת הדר גד לבתי העלמין בעמק יזרעאל, בית העלמין של קיבוץ עין חרוד מאוחד ובית העלמין של חלוצי העמק שלמרגלות הגלבוע. מתבוננת בנוף ומציירת את העצים, האבנים, והאור. "זו מעין סגירת מעגל עבורי, נולדתי בעין חרוד ולמרות שהורי עזבו את הקיבוץ כשהייתי בת חצי שנה, נשארתי קשורה למקום, מאז ילדותי ביקרתי הרבה ותמיד הרגשתי חלק מהנוף וממיתוס המקום. נוף בתי הקברות האפופים באתוס של העמק ורוויים בעלילות וגיבורים של הישוב הישן, ביניהם גם קברי הסבים שלי שהיו ממקימי הקיבוץ - אריה גד ואסתר בודקו, אחותו של האמן יוסף בודקו " אומרת גד. "נוף זה הוא מהבודדים שלא עברו שינוי מהותי מאז היותי ילדה. זהו ערש המיתולוגיה עליה גדלתי.

תהליך הציור נעשה ברובו בביתהקברות, אינני משתמשת בצילומים בעבודתי, אני משתדלת להתבונן ולרשום שם כדי לנסות לשמר את התחושה שבמקום המיוחד. כך אני מקווה שההתרגשות שבי, כשאני שם, עוברת אל העבודות". את הציורים הראשונים של בתי העלמין הציגה גד בבית יד לבנים שבבית ציזלינג, בעין חרוד מאוחד וכך מעניקה להם משמעות האוצרת ענת ציזלינג: "ועדיין עומדת בעינה השאלה על האוניברסליות של הרגשות האלה. מה מחבר את האדם, שאינו חי במקום, אל פינה זו? ומדוע יבחר אדם לצייר דווקא אותה, להגיע אליה מרחוק, להתבודד ולהתמודד בה עם מהותו? לנו, אנשי עין-חרוד, המארג הזה של חיים ומוות הוא טבעי ומושרש. במסע הלוויה נראה תמיד גם את הצעירים שותפים ולוקחים חלק. גם באזכרות נמצא לעתים אנשים צעירים יותר, וכמובן, הם שותפים לטקסי האבלות בימי זיכרון. הריטואל הטקסי מחלחל ונספג בנפשם, במקומות שאולי לא יצליחו להגדירם במילים, אבל הוא מאפשר לזהות בכולנו את אחד משיאי הרגעים של חברות, הזדהות וכבוד למקום ולתושביו.."[2] בשנת 2009 הציגה במשכן לאמנות בעין חרוד את גוש, חלקה, שורה, תערוכה גדולה של ציורים אלה שציירה במשך שלוש שנים. גליה בר אור כתבה בקטלוג התערוכה: "...מרחב שנפרק ונבנה, בין נוף למתחם בנוי המעצב זיכרון, בין תשוקות וחלום של מי שחי כאן, להדי מחלוקות, פנטזיות ועקבות זהויות, דימוי ותחושה שממשיכים להפעים ולטרוד כאן ועכשיו. וככל שנפרקת תחושת הממש, הגופנית, התלת-ממדית של הציור הריאליסטי, ככל שמצטמצמת הפלטה של הצבעים ומשוטח המרחב, כך עולה ומחלחלת החושניות של הציור שמצליח ללכוד הוויה דקה, נדמה בלתי נתפסת, של מרחב בין מרחבים"[3]

גם אחרי שהוצגה התערוכה ממשיכה גד לבוא פעם בשבוע לבתי הקברות בעמק חרוד, לשבת שם ולצייר את נוף המקום, כשהיא ממשיכה ומשלימה אותם בסטודיו. ציורים קטנים מסדרת ציורי בית העלמין בעין חרוד הציגה גד בגלריה העירונית בברייסך, פרייבורג, גרמניה. במשך השנים הציור הריאליסטי עבר שינוי, המרחב התפרק ונבנה, תלת הממדיות של הציור הריאליסטי הלכה והצטמצמה, כמו גם פלטת הצבעים.

מוקי צור מתאר את ציורי בתי הקברות: בציוריה יש ביטוי לניחומים שבצל העצים, הדממה וההתבוננות. היא נעה מציורי נוף מדויקים של  העצים העבותים עד  להעלאת פרטי פרטים ההופכים את הנוף לטקסטורה מורכבת. ציוריה חושפים  את שירת הפרטים הארוגים זה בזה בקומפוזיציה מיוחדת. הלב  מכוון למקום האמור לדבר  בפרטיו. הצבעים  שבהם מגולמות  צמרות  העצים ושירת העשבים מסביב נעשים אט אט לנוף צהוב השר את הפרטים  בטקסט מורכב וכמעט מופשט של תנועות יסוד, של חללים המצטרפים לסבך המצביע על האדמה כמקור חיים. העלה שאיבד את חיבורו לעץ  נושר ומרפד את האדמה. השורשים הבולטים, ולעתים גם גזעים  גדועים, מצטרפים  אל אריג של זמן הפועם במקצב שונה.

הדר ממשיכה לצייר בבתי העלמין בעמק יזרעאל.

מסדרת הפרדסים
מסדרת הפרדסים
מסדרת הפרדסים
מסדרת הפרדסים

ארבעה נכנסו לפרדס[עריכת קוד מקור | עריכה]

האוצר יניב שפירא מתאר את ציורי הפרדסים של הדר גד: זהו הפרדס הנטוע בזיכרונותיה מביקוריה כילדה בעין חרוד ואלו הן חלקות הפרדס הנעלמות מאופק מקום מגוריה הנוכחי – פרדס חנה. שש שנים מציירת גד בבית הקברות הראשון של עין חרוד, הממוקם ביישוב גדעונה שלמרגלות הגלבוע, ובבית הקברות של קיבוץ עין חרוד מאוחד. בה בעת היא מתארת את מראות העמק כפי שהם נפרשים מגבעת קומי שבשיפוליה ממוקם הקיבוץ. ככול שמתבוננים במכלול ציוריה של גד ניכר שהם אינם נדלים לגביה רק כשלעצמם. מהדהדים בהם גם המפעל החלוצי שחוללו חלוצי ההתיישבות השיתופית בעמק והזיכרון ההיסטורי המשותף שנישא איתם ל"ארץ חמדת אבות", בין שהודו בכך ובין שהתנכרו לו. על רקעם של אלה עולים מהם דווקא תחושות של שורשים גדועים, מורשת נעלמת, סיפורים שלא סופרו. ציורי הפרדסים הוצגו בגלריה רוטשילד בתערוכה לא אותו דבר.[4]

תערוכות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1990-1994 השתתפה בתערוכות הדפס בינלאומיות בין היתר בקראקוב וקטוביץ, פולין, ובברצלונה, ספרד.
  • 1991 הציגה תערוכת יחיד ברושים במשכן לאמנות עין חרוד.
  • 1991 גלריה של מכללת ויטל.
  • 1993 הציגה תערוכת יחיד בבית האמנים בחדרה, אצרה עצמונה הרפזי.
  • 1994 הציגה תערוכת יחיד שאריות תחילה, בגלריה שרת בגבעתיים, אצרה ברוריה הסנר.
  • 2001 הציגה תערוכת יחיד, חלל פנימי, בגלריה אופאל בתל אביב, אצר חזי כהן. קטלוג ובו טקסט של קובי כרמי.
  • 2004 הציגה תערוכת יחיד מגש הכסף בגלריה אייקיס בתל אביב. קטלוג: אלתרמן והאמנות הסמויה מן העין - גדעון עפרת
  • 2005 הציגה תערוכת יחיד בגלריה העירונית של העיר גראס שבדרום צרפת
  • 2007 הציגה תערוכת יחיד ברודיאו דרייב- המרכז לבריאות האישה בבוורלי הילס, קליפורניה (ארצות הברית).
  • 2008 הוצגה התערוכה פרקי יומן בגלריה במגדל שלום בתל אביב, אצר דוד שריר.
  • 2009 הציגה את גוש, חלקה, שורה במשכן לאמנות בעין חרוד. התערוכה לוותה בקטלוג, אצרה גליה בר אור.
  • 2011 הציגה את תערוכת היחיד לא אותו דבר בגלריה רוטשילד אמנות בתל אביב. 2011 הוצגה גם התערוכה כתמים של אור בגלריה כותר ראשון, בראשון לציון.
  • 2012 הציגה את התערוכה ארבעה נכנסו לפרדס, בגלריה רוטשילד אמנות, בת"א. בתערוכה הציגה עבודות מסדרת הפרדס וציורי נוף פנורמי מגבעת קומי המתנוססת מעל קיבוצי עין חרוד.
  • 2013 הציגה את התערוכה שנתיים בגלריה דוויק, משכנות שאננים, ירושלים. אצרה חנה ליפשיץ.
  • 2013 תערוכת היחיד חלקת הילדים, בגלריה בגבעת חיים איחוד. אצרה ורד נחמני.
  • 2014 הציגה ביריד האמנות ארט קרלסרואה (ART Karlsruhe) בגרמניה, בהיותה מיוצגת על ידי גלריה רוטשילד אמנות.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא הדר גד בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אירנה גורדון, לסגת עד הדבר עצמו, ערב רב
  2. ^ ענת ציזלינג, שורשי חיינו, אתר הקיבוצים, 7 בספטמבר 2009
  3. ^ הדר גד | משכן לאמנות עין חרוד, museumeinharod.org.il
  4. ^ יניב שפירא, נוף (טבע) דומם, ערב רב