הטבח בקפיטריית לובי'ס

הטבח בקפיטריית לובי'ס

חלק מירי המוני בארצות הברית
תאריך	16 באוקטובר 1991
מקום	קילין, טקסס, ארצות הברית
קואורדינטות	31°05′37″N 97°43′26″W
סוג	ירי המוני
נשק	גלוק 17 רוג'ר P89
הרוגים	23
פצועים	27
מבצע	ג'ורג' "ג'ו ג'ו" פייר הנארד
מספר מפגעים	1
מפגעים הרוגים	1
(למפת טקסס מוגדלת)   אוסטין יוסטון סן אנטוניו דאלאס פורט וורת' אל פאסו קורפוס כריסטי פלאנו לארדו לאבק אמרילו בראונסוויל קילין וייקו אבילין מידלנד סן אנג'לו לו. ארק. אוקלהומה ניו מקסיקו מקסיקו מפרץ מקסיקו הטבח בקפיטריית לובי'ס (למפת טקסס רגילה)   אוסטין יוסטון סן אנטוניו דאלאס פורט וורת' אל פאסו קורפוס כריסטי פלאנו לארדו לאבק אמרילו בראונסוויל קילין וייקו אבילין מידלנד סן אנג'לו לו. ארק. אוקלהומה ניו מקסיקו מקסיקו מפרץ מקסיקו הטבח בקפיטריית לובי'ס (למפת ארצות הברית רגילה)   וושינגטון ניו יורק לוס אנג'לס שיקגו סן פרנסיסקו אטלנטה דאלאס יוסטון בוסטון סיאטל מיאמי ה א ט ל נ ט י ה ש ק ט מפרץ מקסיקו קנדה מקסיקו איי בהאמה הטבח בקפיטריית לובי'ס (למפת ארצות הברית מוגדלת)   וושינגטון ניו יורק לוס אנג'לס שיקגו סן פרנסיסקו אטלנטה דאלאס יוסטון בוסטון סיאטל מיאמי ה א ט ל נ ט י ה ש ק ט מפרץ מקסיקו קנדה מקסיקו איי בהאמה הטבח בקפיטריית לובי'ס

הטבח בקפיטריית לובי'ס (באנגלית: The Massacre At Luby's Cafeteria) היה אירוע רצח המוני שהתרחש בסניף הקפיטריה של לובי'ס בקילין, טקסס, ארצות הברית, ב-16 באוקטובר 1991, ובוצע בידי המפגע ג'ורג' "ג'ו ג'ו" פייר הנארד, אשר ריסק את רכב הטנדר שלו דרך חלון הראווה של המסעדה בטרם יצא ממנו והחל לירות לכל עבר. במהלך הטבח נהרגו עשרים ושלושה בני אדם ונפצעו עשרים ושבעה נוספים, דבר שהפך אותו לאירוע הירי ההמוני הקטלני ביותר בארצות הברית דאז, לאחר הטבח בסניף המקדונלד'ס בסן איסידרו ב-1984 וקודם לטבח בווירג'יניה טק ב-2007. בתום הטבח נקלע הנארד לקרב חילופי ירי עם כוחות המשטרה שהוזעקו למקום ונורה בפלג גופו העליון. לאחר שסירב להיכנע לדרישות השוטרים, אשר הפצירו בו להניח את נשקו, התאבד באמצעות ירייה בראשו.

רקע

המפגע, ג'ורג' "ג'ו ג'ו" פייר הנארד בן השלושים וחמש, תואר על ידי מכריו ובני משפחתו כטיפוס מתבודד ואגרסיבי בעל מזג בלתי יציב, אשר היה נתון להתקפי זעם פתאומיים. המניע העיקרי שדחף אותו לבצע את הטבח נותר בלתי ברור, אולם מספר השערות הציעו כי החלטתו לבצע את מעשיו נבעה מדעותיו המיזוגיניות, בנוסף לדחק הרב ולרגשות הכעס שהצטברו בחייו בעקבות פיטוריו מעבודת חלומותיו כימאי.

בתום חוק לימודיו התגייס הנארד לחיל הים של ארצות הברית, בו שירת בין השנים 1974–1977, בטרם שוחרר בכבוד. למרות זאת, החלטה שהתקבלה בעניינו ונרשמה בתיקו האישי המליצה למנוע את גיוסו החוזר, וכך נסתם הגולל על המשך שירותו הצבאי. על אף כן ביקש הלה להמשיך לרדוף אחר אורח חייו של יורד הים, ובשנים הבאות מצא עבודה בצי הסוחר של ארצות הברית , ממנו הודח לבסוף, ב-11 במאי 1989, בעקבות מספר תקריות אלימות על רקע גזעני, בנוסף לכך שנתפס מעשן קנאביס על סיפון הספינה. במהלך השנתיים הבאות ניסה להשיג את רישיון הימאי שלו חזרה באמצעות פנייה רשמית לאחד מסוכני הנמל של איגוד הימאים הלאומי בוילמינגטון , לוס אנג'לס, אולם בקשתו נדחתה. כמו כן החל להשתתף במפגשי תוכנית לגמילה מסמים ביוסטון, ואף הביע חרטה על התקרית שהובילה לסילוקו מצי הסוחר, אולם כל ערעוריו כנגד גזר דינו נדחו.

במהלך עבודתו כימאי הן בצבא והן באזרחות הפליג פעמים רבות לארצות המזרח הרחוק, ביניהן הפיליפינים ותאילנד, שם רכש את מנהגו ארוך השנים של צריכת זנות. על אף שתואר בידי חבריו כגבר גבוה, שרירי ונאה אשר משך את תשומת לבן של נשים רבות, חש הנארד שלא בנוח בקרבת נשים אמריקאיות, בייחוד כאלו בעלות שיער בלונדיני, והפך לשקט ומסוגר בכל פעם שנמצא בחברתן, דבר שיצר עבורו קושי ביצירת מערכות יחסים מתמשכות ומציאת זוגיות.

מספר מכרים טענו כי הנארד נהג להביע בפניהם את שנאתו כלפי המין הנשי לעיתים תכופות, ואחד מחבריו אף אמר כי, ”הוא שנא שחורים, היספנים והומואים. הוא אמר שנשים הן נחשים ותמיד היו בפיו הערות פוגעניות כלשהן לגביהן, במיוחד לאחר שרב עם אמו”. מספר עובדים מסגל חנות נוחות בבלטון אליה הגיע הנארד כדי לאכול ארוחת בוקר כחודשיים לפני הטבח סיפרו כי הלה נשען אל מעבר לדלפק ואמר, ”כדאי מאוד שהאנשים בעיר הזאת יפסיקו לעשות לי ולמשפחתי בלאגן אחרת משהו נורא הולך לקרות”. בנוסף פיתח אובססיה מתמשכת כלפי שלוש משכנותיו, אם ושתי בנותיה, אחריהן נהג לעקוב ברחבי השכונה בה התגוררו באמצעות רכבו, ואף שלח לביתן מכתב בו שאל לשלומן, התייחס אליהן בתור מעריצותיו, וסיפק עבורן מעט רקע אודות חייו האישיים. אמן של הבנות פנתה למשטרה אך ללא הועיל, ובהמשך אף רכשה אקדח כדי שתוכל להגן על עצמה במקרה הצורך. כמו כן שלחה את מכתבו של הנארד לפסיכיאטר שהכירה, אשר ניתח אותו ארוכות ותיאר את מחברו בתור אדם אובססיבי, חסר גבולות, נקמני ולא צפוי, אשר סבל מתחושות מודחקות של כעס והשפלה שעשויות היו להיות קטלניות בתגובה להתגרות קלה. הלה סיכם את דעתו המקצועית בהסבר, ”קשה לחזות כיצד אדם שכזה יתנהג עם מידע כה מוגבל, אך אנשים מסוגו הם מאוד לא צפויים מטבעם משום שתפישתם כלפי תחושות הדחייה שעלולות להתעורר בנפשם היא מבולבלת ואינה יציבה”.

הנארד עשה לו להרגל לעשן קנאביס מדי יום במשך שנים רבות, עוד מימיו המוקדמים כימאי בצי האמריקאי, וסבל מפרנויה מתמשכת אשר עוררה אצלו מחשבות שווא. הוא נטה להתלונן על מעקבים שהמשטרה ערכה אחריו, ובחודשים שקדמו לטבח אף נשמע משוחח אודות קנוניית ענק שתוכננה נגדו בידי קבוצת נשים לבנות עור ובלונדיניות. שיאה של הפרשה הגיע ב-5 ביוני 1991, כאשר ביקר הנארד בבניין פדרלי בלאס וגאס, נבדה, כדי להתלונן על העניין בפני סוכן רשמי של הבולשת הפדרלית. הלה ביקש להגיש תלונה בגין הפרת זכויותיו האזרחיות ואמר לנציג עמו שוחח כי, ”הזכויות שלי הופרו בידי קבוצה סודית של נשים לבנות. הן התאגדו יחדיו כדי לתכנן מזימה לאומית נגדי. הן מונעות ממני להכיר נשים אחרות. הן מפיצות מעשיות עליי, ומספרות לחברותיהן שיש לי גישה רעה בכל הנוגע לנשים, עד שהן אינן מסכימות לצאת איתי. הנשים האלו עוקבות אחריי ברחבי המדינה. הן מרגלות אחריי ומצותתות לטלפון שלי. אני לא יכול אפילו למצוא עבודה מפני שהן מתקשרות למעסיקים ומספרות להם דברים רעים עליי”. תלונתו לא קיבלה מענה, עם זאת, משום שלא הצליח להפיק ראיות מוצקות על מנת לתמוך בה.

כשבוע וחצי לפני הטבח אסף הנארד את שיק המשכורת שלו מחברת הבנייה של גיסו בה עבד בקופראס קוב , בטרם הודיע על התפטרותו לאלתר. שאר העובדים טענו כי הלה החל להעלות תהיות משונות בקול רם, כגון מה יקרה אם ירצח אדם אקראי, ”מה אתם חושבים שיקרה אם אני ארה במישהו?”; עמיתיו השיבו כי אדם כמוהו לא יסתדר בכלא, ואם אכן יעשה דבר מהסוג הזה, עדיף יהיה לו כבר להתאבד. מזגו של הנארד הפך בתגובה לרציני וחמור סבר בטרם השיב להם, ”אני אעשה מה שאני חייב לעשות. אתם כנראה לא תראו אותי שוב פעם”.

בין חפציו האישיים של הנארד נמצאו תמונות שצילם בעת שהותו מעבר לים, תיקייה מלאה במסמכים משפטיים בעניין שלילת רישיון הימאי שלו, ואוסף קלטות וידאו של סרטיו המועדפים: סרטים דוקומנטריים אודות מלחמת וייטנאם וסיקורי פשע אמיתי בארצות הברית, בנוסף לקטעים שהתמקדו ברוצחים המוניים, ובייחוד בג'יימס אוליבר הוברטי אשר ביצע את הטבח בסניף המקדונלד'ס בסאן איסידרו ב-1984. במקרה אחד, כאשר שוחח עם חברו אודות הרוצח הסדרתי טד בנדי אשר רצח לפחות שלושים נשים צעירות ברחבי ארצות הברית, נשמע הנארד מביע תמיכה מסוימת במעשיו, ”אתה לא יכול לשפוט אותו. אתה לא יודע מה עבר לו בראש. יכול להיות שהייתה לו סיבה טובה לעשות את כל מה שעשה”.

ביום הולדתו השלושים וחמישה, אשר התקיים כיום אחד לפני הטבח, ב-15 באוקטובר 1991, שוחח הנארד עם אמו בטלפון. מאוחר יותר באותו הערב, בזמן שאכל צ'יזבורגר וטוגנים במסעדה בבלטון, חווה התפרצות זעם פתאומית בשעה שצפה בתוכנית טלוויזיה בה הופיע השופט האפרו-אמריקאי קלרנס תומאס. כאשר שודר בהמשך ראיון עם עורכת הדין האפרו-אמריקאית אניטה היל בשעה שנאמה בפני הסנאט, השליך הנארד את הצ'יזבורגר האכול למחצה לעבר הטלוויזיה, קם על רגליו, והחל לצרוח, ”חתיכת זונה מטומטמת! עכשיו אתם, מפגרים, פתחתם את הדלת עבור כל הנשים!”.

הטבח

התרסקות חזיתית

ג'ורג' הנארד הגיע לאזור החנייה של קפיטריית לובי'ס בקילין, טקסס, בסביבות השעה 12:30 בצהריים ב-16 באוקטובר 1991. הוא הסתובב באזור במשך זמן-מה תוך כדי שנסע בפראות, בטרם ריסק את רכב הטנדר פורד ריינג'ר בו נהג בחלון הראווה של המזנון, בשעה 12:39. היה זה יום המעסיק האמריקאי, כך שהמסעדה הייתה עמוסה יותר מהרגיל, והכילה בערך כמאה וחמישים נפשות. הרכב ניפץ את הזגוגית הרחבה שבחזית בטרם פרץ פנימה והעיף מדרכו את עמדת המלצרים, בנוסף למספר שולחנות ריקים, בטרם נבלם כאשר פגע בעגלת משקאות אותה גרר אחד העובדים, אשר נדחף הצידה בידי אחד הסועדים ברגע האחרון. תכולתם של מספר בקבוקי קטשופ שנחו על העגלה ניתזה על שמשת הרכב ובהמשך זוהתה בטעות כדם.

רעש ההתרסקות האדיר הוביל להתעוררותה של מהומה כללית בקרב כל הנוכחים, שרבים מהם תפשו את האירוע כראשיתה של סופת טורנדו, כתאונת דרכים, או כמקרה נדיר של אדם אשר לקה בהתקף לב בזמן שנהג, וחלקם אף התקרבו לעבר הרכב בניסיון להושיט את ידם לעזרה. הנארד דומם את המנוע והרים את ידו השמאלית מבעד לחלון הנהג כשהוא אוחז באחד מאקדחיו, בטרם ירה ארבעה כדורים לעבר דלפק התשלום שבאזור המסדרון, וכדור נוסף מצד החלון הנגדי. אחד הקורבנות, תומאס סימונס, אשר התקרב לרכב יתר על המידה, קרס על ברכיו בפחד וניסה לגונן על עצמו על ידי הרמת ידיו באוויר כאשר הבחין בקנה האקדח המכוון לעברו, אולם הנארד ירה בו שלוש פעמים עד שהתמוטט ארצה ומת.

מסע הקטל

לאחר שסיים לירות לעבר כל אלו שעמדו מסביב לרכבו קפץ הנארד החוצה מתוך תא הנהג בצעקות, ”זה בשביל כל הנשים בעיר בלטון!”, כשהוא מחזיק באקדח בכל אחת מידיו, מסוג גלוק ורוג'ר, ובסיגריה דלוקה בין שפתיו. בתגובה החלו לראשונה חלק מהסועדים להבין את פשר המתרחש סביבם, ובהלה מדבקת התפשטה בקרבם למשמע רעש הירי מחריש האוזניים. ”זה בגלל מה שמחוז בל עשה לי ולמשפחתי! זאת הנקמה! זה היה שווה את זה? זה היה שווה את זה?”, צרח הנארד כאשר העמיק לפנים המסעדה בטרם החל לסייר בין השולחנות באופן שיטתי בחיפוש אחר קורבנות נוספים. מספר עדים תיארו את מזג רוחו כרגוע ואת פניו כמסכה נוקשה אשר שמרה על ארשת של נחישות, אם כי מדי כמה שניות חשפה חיוך קל. בייחוד תר הנארד אחר קורבנות שנשכבו על הרצפה, בפינות החדר או מתחת לשולחנות, בחיפוש אחר מחסה, כך שלא נמצאו בתנועה מתמדת, מה שהקל עליו לירות ישירות בראשיהם מטווח אפס.

מספר ניצולים שמעו את הנארד מדבר לעצמו, ”חכו עד שכל הנשים המזדיינות האלו מבלטון יראו את זה.. מעניין אם הן יחשבו שזה היה שווה את זה!”, בטרם פלט צרור יריות נוסף לעבר קבוצת אנשים שהתאגדה תחת אחד השולחנות. קבוצות סועדים נוספות החלו לחפש אחר מקום מבטחים ברחבי המסעדה, אשר שטחה היה גדול למדי, באמצעות הקמת ביצורים מאולתרים מכיסאות ושולחנות הפוכים. צוות המלצרים והטבחים אשר שהו במטבח נקלעו למבוי סתום מאחר שהדלת האחורית הייתה נעולה, אולם לאחר פרוץ הירי הצליחו חלקם להימלט דרכה כאשר עוזר המנהל, בין היחידים שהחזיקו במפתח המתאים, פתח אותה.

הנארד הפגין זריזות מפתיעה, ולעיתים רץ, זינק וטיפס מאזור אחד לאחר תוך כדי מרדף אחר קורבנותיו. במקרה מסוים נתקל באחד הלקוחות אשר עמד מאחורי הדלפק וניסה להזעיק את כוחות המשטרה דרך הטלפון, אולם הלה הספיק לקפוץ מבעד לחלון השירות ולעבר המדרכה בטרם הספיק הנארד לפגוע בו. כאשר השלים את סיבובו הראשון שב חזרה לרכבו בדיוק ברגע בו אחד הלקוחות, חואן רומרו בן העשרים ותשע, התרומם מעלה מתנועת הכריעה בה נמצא, בטרם ירה בו למוות בחזהו. לאחר מכן ירה במייקל גריפית בן הארבעים ושמונה, אשר ניסה לייצב את עצמו כנגד הקיר אך התמוטט ארצה, וכן בזוג הנשוי ג'יימס ולולה ולש בני השבעים וחמש.

באותה שעה הבחינו כמה מהנוכחים כי תחמושתו של הנארד אזלה והתכוננו לזנק מעלה בניסיון לפרוץ החוצה דרך החלונות, אך שבו חזרה למחבואם כשהבחינו כי שלף במהרה מחסניות נוספות אותן טען לשני אקדחיו, בטרם החל בסיבוב שני ברחבי המסעדה, במהלכו התרכז בחיפוש קורבנות אשר חמקו מידיו או שעלה בידו לפצוע בלבד. ”האם זה היה שווה את זה?”, שאל לעיתים בקול שקט כאשר תר אחר אנשים נוספים במקומות בהם לא חיפש קודם. כמו כן נשמע אומר, ”הנשים בקילין ובלטון הן נחשים”. שתי קורבנות, דברה גריי בת השלושים ושלוש וסו-זאן ראשוט בת השלושים ושש, אשר עבדו יחדיו במשרד מקומי, מתו כתוצאה מכדורים שפגעו בראשיהן מטווח קרוב.

מספר אנשים טעו לחשוב את האירוע לשוד, והשליכו לעבר הנארד את ארנקיהם. אישה אחת אף נתקפה בהיסטריה והחלה לצרוח, ”בבקשה, קח את התכשיטים שלי!”. קורבן נוסף, אלפונס גרטיה בן השבעים ואחת, ניסה להסתער על הנארד כאשר חלף על פניו בניסיון לרתקו ארצה, אולם הלה הסתובב במהרה לכיוונו וירה בחזהו בדיוק רב. משם המשיך לעבר דוכן ההגשה, מאחוריו נתקל בקוני מילר, אותה שאל, ”את מנסה להסתתר ממני, זונה?”, לפני שירה בה ופצע אותה קלות.

שני חיילים אשר שירתו בבסיס הצבאי פורט הוד הסמוך לעיר ונקלעו במקרה לטבח הבחינו לפתע כי הנארד פנה לאזור מרוחק בעומק המסעדה בחיפוש אחר קורבנות נוספים, וניצלו את ההזדמנות על מנת להוביל מספר נמלטים אל מחוץ למסעדה. הקבוצה הקטנה ברחה בריצה מבעד לחזית הפרוצה בה התרסק רכבו של הנארד, כאשר חלקם נאלצו לטפס מעל גופות הקורבנות שנרצחו כדי לפנות את דרכם החוצה.

המקרה היחיד בכל הטבח במהלכו גילה הנארד שמץ של רחמים התרחש כאשר נתקל באניקה מק'ניל, אשר החזיקה בין ידיה את בתה התינוקת, בזמן שזו בכתה. ”תספרי לכולם שאני לא הולך להרוג תינוקות היום. תספרי לכולם כמה רע הוא מחוז בל”, אמר ופינה עבורה את הדרך כדי שתוכל לברוח. כאשר היססה ונותרה במקומה, משותקת, החל לצרוח עליה, ”תסתלקי מכאן לפני שאני רוצח את שתיכן!”.

עוברים ושבים אשר חלפו על פני המסעדה וצפו ברכב הטנדר של הנארד מתרסק לתוך חזיתה כבר הספיקו להזעיק את המשטרה למקום. באותה העת סיים הנארד את סיבובו השני ועמד להתחיל את השלישי, כאשר סטיבן דודי בן הארבעים ושלוש, איש צבא בדרגת לוטננט קולונל, חסם את דרכו ופנה אליו בשאלה, ”למה שלא פשוט תלך מכאן ותעזוב אותנו בשקט?”. בתגובה, ירה הנארד בפניו מטווח אפס. לאחר מכן נתקל במייקל גריפית, אותו פצע קודם לכן, וירה בו למוות. הוא פנה לירות באדם נוסף אשר שכב לצדו של גריפית, אולם רעש חזק שהגיע מחזית המסעדה משך את תשומת לבו ואילץ אותו להסתובב אחורה.

מספר אנשים, שבראשם עמד טומי והן בן העשרים ושמונה, התבצרו מאחורי מספר שולחנות הפוכים כשגבם מופנה לאחד מחלונות המסעדה. בתום דקה או שתיים בהן השליך את גופו כנגד הקיר, מה שהוביל לרעש בו הבחין הנארד קודם לכן, הצליח והן לרסק את החלון וליצור פתח מילוט עבור עשרות האנשים שהתחבאו בחזית המסעדה, ועם פריצתו החלו להסתער החוצה, תוך כדי שדחפו בפראות זה את זה. רבים מהם נפצעו כאשר עברו מבעד לחלון המנופץ או לאחר שהחליקו על הכביש ונחתו על רסיסי חלון הראווה, בטרם הגיעו לפתחי החנויות הסמוכות והחלו לדפוק עליהם בחוזקה בתחינה לעזרה ומחסה.

בזמן שהנארד ניסה לירות לעבר קהל האנשים שהצליח לברוח מבעד לחלון, סאם וינק, אחד הנמלטים, שב על עקבותיו לכיוון מגרש החנייה שבחזית הקפיטריה וניסה למשוך את תשומת לבו של הנארד תוך כדי שהוא צועק לעברו אמירות מתגרות, ”היי, אפס! אתה לא תצליח לירות בי!”, בניסיון לגרום לו לצאת מהמסעדה ולהעניק לכוחות המשטרה, אשר הוזעקו זה מכבר, לנטרל אותו ביתר קלות. הנארד אכן הבחין בו והחל להתקרב לכיוון היציאה, אך ברגע האחרון הבחין באורסולה גרטיה בת השישים ושבע, אשר ערסלה בין ידיה את בעלה, אלפונס, אותו רצח הנארד מספר דקות קודם לכן. הוא התקרב לעברה בזמן שכרעה על ברכיה וירה בה למוות, ישירות בראשה.

חילופי הירי עם כוחות המשטרה

ניידות המשטרה הראשונות הגיעו לזירת הירי כעבור מספר דקות, לאחר שכשליש מהנוכחים במסעדה כבר הספיקו לברוח מבעד לחלון שנפרץ או דרך דלת המטבח האחורית. תחילה טעו הכוחות לחשוב את הנארד לשוטר סמוי הלבוש בבגדים אזרחיים מאחר שכמה מהנמלטים טענו בפניהם כי היה אפרו-אמריקאי אשר נשא נשק אוטומטי, דבר שעורר בלבול כאשר נתקלו באדם לבן עור העומד במרכז המזנון כשהוא מחזיק באקדח. רק לאחר שצפו בו יורה באמוק לכיוון הקורבנות שעדיין שכבו על הרצפה, הסתערו לעברו באחת כשהם צועקים ”משטרה, עצור!”, על אף שחלקם כבר החלו לירות לכיוונו.

אחד הקליעים שנורה מאזור מגרש החנייה פגע בידו הימנית וחדר לחלקו התחתון של חזהו של הנארד. הוא התמוטט ארצה, אולם הצליח לקום על רגליו במהירות מפתיעה ורץ להסתתר במסדרון צדדי. מספר שוטרים המשיכו לצעוק לעברו, ”משטרה, תניח את הנשק וצא החוצה עם הידיים באוויר!”, אך הוא החל לקלל אותם בתגובה, ”לכו תזדיינו! אני הולך להרוג עוד אנשים!”, והרים את ידו מבעד לפינת הקיר בין המסדרון בו התחבא לבין החלל המרכזי של המסעדה, כך שיכל להמשיך לירות כשהוא מוגן יחסית, על אף שפגע רק ברכבים שונים.

קרב הירי נמשך מספר דקות נוספות, במהלכן הוסיפו השוטרים להתקרב לבניין המסעדה עד שלבסוף נכנסו לתוכו. כוח מיוחד של יחידת הטקטיקות וכלי הנשק המיוחדים של העיר קילין הגיע לזירה וחבר לכוח המקומי שניהל את חילופי הירי. תוך כדי חילופי הקללות בין הנארד לבין השוטרים איים הלה כי הוא מחזיק בידיו בני ערובה, אך הם לא האמינו לדבריו והמשיכו לירות. אם היה בודק בשירותי הנשים, אליהם ניתן היה להיכנס אך ורק דרך המסדרון בו שהה, היה נתקל במספר אנשים שהסתתרו בהם.

כעבור זמן מה הבחינו השוטרים כי הירי הפך לחד צדדי לאחר שהנארד הפסיק להשיב באש לעברם, והניחו כי התחמושת שבידו אזלה. הם החלו להתקרב לכיוון מקום מחבואו כשהם סוגרים עליו יותר ויותר, כאשר לפתע יצא החוצה וירה לעבר שוטר שהסתתר מאחורי עגלת משקאות. קליעתו עשויה הייתה להיות קרובה ומדויקת, אך הוא נתקל במעצור לאחר שטען מחסנית של אקדח מסוג רוג'ר לכלי מסוג גלוק, ונאלץ לסגת אחורה במהרה. הוא השליך את עצמו ארצה בחיפוש אחר אחת המחסניות שהשליך קודם לכן, ומצא מחסנית גלוק בה נותר כדור אחרון. לאחר שטען אותה בנשקו הסתובב הצידה, כשהוא שוכב על גבו, והתאבד באמצעות ירייה בראשו. הטבח כולו נמשך כשתים עשרה דקות.

הקורבנות

במהלך הטבח רצח הנארד כעשרים ושלושה קורבנות שטווח גילאיהם נע בין עשרים ותשע לשבעים וחמש, ופצע כעשרים ושבעה אנשים נוספים בדרגות חומרה שונות. שמותיהם של הנרצחים הם כדלהלן:

חואן רומרו ג'וניור – בן עשרים ותשע סילביה קינג – בת שלושים דברה גריי – בת שלושים ושלוש תומאס סימונס – בן שלושים ושלוש סו-זאן ראשוט – בת שלושים ושש קוני פיטרסון – בת ארבעים ואחת

סטיבן דודי – בן ארבעים ושלוש ננסי סטנסברי – בת ארבעים וארבע אולגיקה טיילור – בת ארבעים וחמש ג'ימי קארות'רס – בן ארבעים ושמונה מייקל גריפית – בן ארבעים ושמונה רות פוג'ול – בת חמישים וחמש

גלן ארוול ספיבי – בן חמישים וחמש פטרישיה קרני – בת חמישים ושבע קרימהילד דייוויס – בת שישים ושתיים קלודין האמפרי – בת שישים ושלוש איווה ויליאמס – בת שישים וארבע זונה לין – בת שישים וחמש

אורסולה גרטיה – בת שישים ושבע וניס הנהאן – בת שבעים אלפונס "אל" גרטיה – בן שבעים ואחת ג'יימס ולש – בן שבעים וחמש לולה ולש – בת שבעים וחמש

המפגע

ערכים מורחבים – ג'ורג' הנארד

ג'ורג' "ג'ו ג'ו" פייר הנארד (באנגלית: George "Jo Jo" Pierre Hennard, ‏15 באוקטובר 1956 – 16 באוקטובר 1991) נולד בסייר , פנסילבניה, למשפחה אמידה, בנם הבכור של ג'ורג' מרסל הנארד וגלוריה ג'ינה לאמארי הנארד. אחיו אלן ואחותו דזירה נולדו מנישואיהם של הוריו, אולם היו לו גם שני אחים חורגים מנישואיה הקודמים של אמו. אביו נולד בשווייץ ועבד כרופא וכירורג בצבא ארצות הברית במשך מרבית חייו, מה שהוביל לנדידת המשפחה ברחבי המדינה בעקבות בתי החולים הרבים בהם הועסק, עד שלבסוף התקבעו בניו מקסיקו. הנארד האב נודע כאדם קשוח אשר השליט משטר משמעת נוקשה בביתם, אולם הוא וג'ינה התגרשו זה מזו ב-1983.

עם סיום חוק לימודיו בבית הספר התיכוני מייפילד ב-1974 התגייס הנארד לחיל הים של ארצות הברית, ממנו שוחרר בכבוד כעבור שלוש שנים, ב-1977. עם שחרורו למד קורס חשמל ואלקטרוניקה וכן שליטה באש, אולם אהבתו לחיי הימאות סחפה אותו במהרה לרדוף אחר קריירה אזרחית בצי הסוחר האמריקאי, ממנו הודח ממנו ב-1989 בשל בעיות אלימות, משמעת וסמים. בשנים הבאות עבד בעבודות מזדמנות שונות, וכן בחברת בנייה שהייתה בבעלותו של גיסו. מעת לעת נטה לטוס לארצות המזרח הרחוק, בהן ביקר לראשונה בעת שירותו הצבאי, ובזמנו הפנוי נהג לתופף, לעיתים יחד עם להקות חובבניות שונות. כמו כן עישן קנאביס על בסיס יומי במשך שנים רבות.

מורשת

הצעת חוק בעניין הגבלת כלי נשק לידי הציבור אשר ביקשה למנוע את מכירתם של מספר סוגי כלי נשק ומחסניות, ביניהם אלו בהם השתמש הנארד במהלך הטבח, נקבעה לעלות להצבעה בבית הנבחרים של ארצות הברית לאחר הטבח. רבים מהניצולים ובני משפחותיהם הרכיבו את קהל הבוחרים של צ'ט אדוארדס , אשר ייצג את מדינת טקסס, בה התרחש הטבח, באותה העת, ובשל כך נאלץ הלה לבטל את התנגדותו כלפי השקפת הגבלת הנשק אשר היוותה חלק עיקרי בהצעה, אשר לבסוף נפלה.

איגוד הרובאים של מדינת טקסס וגופים נוספים דבקו בעמדתם שטענה כי על המדינה לאפשר לאזרחיה לשאת עליהם כלי נשק מוסתרים. אן ריצ'רדס, מושלת טקסס דאז, דחתה הצעות חוק רבות מהסוג המדובר, אך ממשיך דרכה בתפקיד ולימים נשיאה של ארצות הברית, ג'ורג' ווקר בוש, אישר לבסוף את אחת ההצעות ב-1995. בין הדמויות הבולטות ביותר שתרמו לקידום החוק הייתה סוזנה האפ , ששני הוריה, אלפונס "אל" גרטיה ואורסולה "סוזי" גרסיה, נכחו בקפיטריית לובי בשעת הטבח ונרצחו בידי הנארד. לדבריה, היא הייתה עשויה לעצור את הנארד בעזרת אקדח התופי שהיה בבעלותה, אולם פחדה שרישיון הכירופרקטיקה שלה ישלל ממנה אם ייתפס עליה, ולכן הותירה אותו ברכבו. במובן זה, הטבח דווקא תרם להעצמת הפצתם של כלי נשק בארצות הברית, ולא להפך.

הקפיטרייה נפתחה מחדש כחמישה חודשים לאחר הטבח, אך נסגרה לצמיתות ב-9 בספטמבר 2000. כעבור שש שנים נפתח במקום מזנון בשם "יאנק סינג". אנדרטה מאבן גרניט ורודה נבנתה מאחורי המרכז הקהילתי של העיר קילין לזכרם של הקורבנות, עליה מצוינים שמותיהם והתאריך בו נרצחו.

לקריאה נוספת

קארף, אלינור; קארף, ג'ייסון; אנטומיה של טבח; הוצאת וו. ר. ס, 1994 (מסת"ב 978-1567960402, מסת"ב 1567960405)	Karpf, Elinor; Karpf, Jason; Anatomy Of A Massacre; WRS Pub, 1994 (ISBN 978-1567960402, ISBN 1567960405)
האפ, סוזנה גרטיה ; דרך לובי'ס לבית המחוקקים: מאבקה של אישה אחת כנגד אסדרת הנשק; פרסומי פרייבטיר, 2009 (מסת"ב 096567844X, מסת"ב 978-0965678445)	Gratia Hupp, Suzanna; From Luby's To The Legislature: One Woman's Fight Against Gun Control; Privateer Publications, 2009 (ISBN 096567844X, ISBN 978-0965678445)