המחתרת החלוצית בהונגריה בתקופת השואה
המחתרת החלוצית הציונית בהונגריה בתקופת השואה (בהונגרית: A Cionista Ifjúság Ellenállási Mozgalma Magyarországon) פעלה בתקופת השואה (1941-1945) והיא נקראת גם "מחתרת תנועות הנוער הציוניות 1944".
המחתרת החלוצית בהונגריה הורכבה מחברי תנועות הנוער החלוציות - מכבי הצעיר, השומר הצעיר, דרור ו"הבונים" (שנוסדה בלונדון בשנת 1929, על ידי וולסלי (פנחס) אהרון (סבו של הזמר דויד ברוזה), בני עקיבא והנוער הציוני. מטרתם הייתה להציל מספר רב של יהודים באמצעות פעולות הצלה ולא פעולות לחימה, מרד או נקמה. במחתרת תנועות הנוער הציוניות התקיים שיתוף פעולה בין תנועתי יעיל וייחודי בין חברי התנועות השונות. שיתוף הפעולה היה אחד מגורמי ההצלחה של מבצעי ההצלה הרבים של המחתרת בהונגריה.
פעילות המחתרת החלה כבר בשנת 1941, כאשר הגיעו לממלכת הונגריה הפליטים הראשונים מפולין שנכבשה על ידי הנאצים ובשנת 1942 מסלובקיה. עיקר הפעילות תוכנן התבצע בבודפשט, אך גם בערי השדה באזורי הגבול של הונגריה עם סלובקיה, אוסטריה, זקרפטיה, (קרפטורוס) רומניה, ויוגוסלביה. פעילותם של חברי המחתרת החלוצית בהונגריה הביאה להצלת מעל 30,000 נפשות.
רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]
עוד בנובמבר 1937 הבטיח היטלר להונגרים כי יקבלו חלקים מצ'כוסלובקיה לאחר שישתלט עליה. ההונגרים חפצו לקבל לידיהם את סלובקיה וקרפטורוסיה, אותם איבדו בהסכם טריאנון לאחר מלחמת העולם הראשונה, לטובת המדינה הצ'כוסלובקית שהוקמה אז. הסכם מינכן שנחתם בספטמבר 1938, קבע שעל צ'כוסלובקיה למסור את חבל הסודטים לידיה של גרמניה ועל צ'כוסלובקיה לשאת ולתת עם הונגריה על פתרון המחלוקת הטריטוריאלית שביניהן. לאחר בוררות הוחלט להעניק להונגריה שלושה מחוזות בסלובקיה, וכן שטחים נרחבים בקרפטורוסיה ובסך הכול כ-12,000 קמ"ר. השטח היה מיושב באוכלוסייה של למעלה ממיליון איש. ב-5 בנובמבר 1938 נכנס צבא הונגריה לטריטוריות החדשות. ב-12 בנובמבר קיבל הפרלמנט ההונגרי חוק המספח את השטחים החדשים להונגריה, וקבע כי הם שני מחוזות במדינה. ערב מלחמת העולם השנייה מנתה האוכלוסייה היהודית בהונגריה כ-900,000 נפש, מחציתה בבודפשט. רק כמחציתם נותרו בגבולות המדינה שלאחר המלחמה[1]. במרץ 1939 הכריזה סלובקיה על עצמאות מלאה, וצ'כוסלובקיה חדלה מלהתקיים. ב-15 במרץ, תקפו כוחות הונגריה את סלובקיה, אך לאחר מלחמה קצרה ביותר, שכללה בפעם הראשונה את הפעלת חיל האוויר ההונגרי, הורתה גרמניה להונגריה לעצור ולהסיג את כוחותיה, שכן ראתה בסלובקיה בני ברית אסטרטגיים במאבקים הטריטוריאליים במרכז אירופה. הונגריה הותירה בידיה לאחר אירוע זה כאלפיים קמ"ר נוספים משטחה של סלובקיה. לאחר הצלחתה של הונגריה בקריעת חלקים מצ'כוסלובקיה לטובתה, היא עשתה זאת ברומניה והצליחה להעביר לשטחה את צפון טרנסילבניה על שניים וחצי מיליון תושביה. בסוף 1941 הונגריה הצטרפה ל"מדינות הציר" - גרמניה, איטליה, יפן שנלחמו נגד "בעלות הברית". ביולי 1941 - נחקק בהונגריה החוק היהודי השלישי - החוק להגנת הגזע. הוא הגדיר מחדש מיהו יהודי. ההגדרה התייחסה להשתייכות דתית וגניאולוגית. הוראות החוק היו חמורות אף מאלה של חוקי נירנברג שנחקקו בגרמניה ב-1935 ולמעשה נתנו הכשר חוקי לאפליית היהודים כגזע נחות[2]. ביולי-אוגוסט 1941, 18,000 - 20,000 יהודים שלא יכלו להוכיח את אזרחותם ב-90 השנים האחרונות, נתפסו בידי השלטונות ונשלחו למקום ליד קמיֶנְיֶץ-פּודולְסִקי שם נרצחו כולם, בידי יחידות אס.אס יחד עם יהודים מגליציה, פולין, בני המקום. בינואר - פברואר 1942 יותר מ-1,000 יהודים נרצחו בנובי סאד (בסרבית קירילית: Нови Сад; בסרבית לטינית: Novi Sad; בהונגרית: Újvidék), אזור שנגרע מיוגוסלביה ונמסר להונגריה באפריל 1941. הרצח בוצע בידי יחידות צבא וז'נדרמריה הונגריות.
ב-1940 משרד הפנים ההונגרי סגר את סניפי הפדרציה הציונית בערי השדה, פרט לבודפשט ואסר את פעילותן של תנועות הנוער הציוניות. תנועות הנוער הציוניות המשיכו לפעול למרות זאת. הפגישות התנועתיות נערכו בבתים פרטיים, המפגשים הבין-תנועתיים של הפעילים התקיימו במשרד הארץ ישראלי ובלשכת הקק"ל, שהמשיכו לפעול בבודפשט ללא הפרעה.
ב-20 בנובמבר 1940 הצטרפה הונגריה להסכם התלת-צדדי שכלל את איטליה הפשיסטית, גרמניה הנאצית ואת האימפריה היפנית - מדינות הציר.
מאבק אזרחי[עריכת קוד מקור | עריכה]
במרץ 1942 החלו הגירושים ההמוניים של יהודי סלובקיה למחנה ההשמדה אושוויץ, מה שהביא לניסיונם של רבים מאלו שלא נשלחו, לברוח להונגריה, שטרם נכבשה אז על ידי הנאצים. מבין פליטים רבים אלו שהגיעו להונגריה, בלטו במיוחד חברי תנועות הנוער הציוניות. אלו, שכבר פגשו בסלובקיה פליטים שהגיעו מפולין. מסיפוריהם הם הבינו כי רדיפה זו שונה מאלו שהיו רגילים לה, ושאין לראות בגרוש ובהתנכלות ליהודים עוד גל של פוגרומים.
במרס 1942 קמה בהונגריה ממשלה בראשות מיקלוש קאלאי אשר דחתה בעקביות את דרישות גרמניה להחיל את הפתרון הסופי על יהודי הונגריה, ואף התירה בעצימת עין, לאלפי יהודים להיכנס לתחומה, ולארגונים יהודיים לסייע להם. באוקטובר 1942, בהתאם להחלטות וועידת וואנזה Wansee בקשר לפתרון המלא והסופי של השאלה היהודית, דרשו הגרמנים נקיטת אמצעים כלפי יהודי הונגריה בדומה לאלו שהופעלו בסלובקיה, ברומניה ובקרואטיה. הדרישה כללה בין השאר הרחקה מוחלטת של היהודים מחיי הכלכלה והתרבות, סימונם בטלאי צהוב והתחלת גירושם. ממשלת הונגריה דחתה בשלב זה את תביעתם של הגרמנים בתואנה כי השאלה היהודית היא עניין פנימי של הונגריה וכי היא תפתור אותה בדרכה שלה.[3] על אף כל ההגבלות והטרגדיות המתוארות, בשנים 1942 - 1943 אשר במהלכן גורשו יהודי הארצות השכנות, בעיקר יהודי סלובקיה ופולין למחנות השמדה, נהנו רוב יהודי הונגריה משקט וביטחון יחסיים תחת שלטונו של העוצר מיקלוש הורטי. עם ההכרה הגוברת כי גרמניה עתידה להפסיד במלחמה, הגבירה ממשלת הונגריה צעדיה להיחלץ מברית מדינות הציר. תחושת בביטחון של יהודי הונגריה גברה בעיקר נוכח הידיעות על ניסיונותיו של ראש ממשלת הונגריה מיקלוש קאלאי, לנהל משא ומתן חשאי עם בעלות הברית המערביות ולנתק את הברית ההדוקה עם גרמניה.
התארגנות תנועות הנוער בהונגריה לפני הכיבוש[עריכת קוד מקור | עריכה]
חברי תנועות הנוער מערי השדה והפריפריה בהונגריה, גרו בקומונות בבודפשט לאחר שהופסקו פעולות הכשרתם לעליה לארץ ישראל. כבר ב־1941 החלו לפגוש בפליטים יהודים מפולין ושמעו מפיהם על גירוש היהודים ועל הרג של גברים, נשים וטף וקבורתם בקברים המוניים. חלק מהפליטים הופנו אליהם דרך קרוביהם מקרפטורוסיה שהיו קרובים לגבול הפולני. מסופר על יהודי בוגדאן שפגשו פליטים צעירים מפולין, ציידו אותם בצידה לדרך, במידע על אמצעי תחבורה והגעה, ובתעודות והפנו אותם אל בני אזורם, אנשי תנועות הנוער הציוניות שנמצאו בבודפשט ובכללם נשקה גולדפרב[4]. כשהגיעו הפליטים לבודפשט, חברי תנועות הנוער סייעו להם באוכל, לבוש ומקומות מסתור ברחבי בודפשט. בשנת 1942 התחילו להגיע פליטים גם מסלובקיה. לרוב היו אלה צעירים, חברי תנועות הנוער הציוניות בארצותיהם, שמצאו מקלט ומקומות מסתור אצל חבריהם לתנועה בבודפשט[5]. עד שהוסדרו להם תעודות, הם חיו בחסות חברי התנועות בבודפשט והצטרפו לפעילותיהם. בין השנים 1942–1944 עסקו חברי המחתרת החלוצית בהברחת פליטים מסלובקיה להונגריה ומשם לרומניה בדרכם לארץ ישראל. כדי לספק להם תעודות ומסמכים עסקו, חברי המחתרת בזיופי המסמכים בדרכים שונות או ברכישתם באופן לא חוקי וכן בגנבתם. הגעתם של חברי תנועות הנוער מסלובקיה לבודפשט הוסיפה מוטיבציה לחברי התנועה. החוקים שאסרו בשלב זה על פעילות ציונית מופגנת, אילצו את חברי תנועות הנוער לרדת למחתרת. הפעילות המחתרתית של תנועות הנוער השונות בהונגריה וסביבתה נעשו בשיתוף פעולה תוך נטישת המחלוקות שפילגו ביניהן טרם המלחמה. בשל הבנתם את גודל האיום וכן שאיפתם להציל כמה שיותר יהודים, התלכדו חברי תנועות הנוער לכדי מה שמכנה המחקר-המחתרת החלוצית. עם תנועות הנוער שפעלו באופן מחתרתי בזמן מלחמת העולם השנייה בהונגריה, והרכיבו את המחתרת החלוצית, נמנו מכבי הצעיר, בני עקיבא, השומר הצעיר, דרור והנוער הציוני. בזמן המלחמה חברו יחד תנועות החלוץ הצעיר דרור ותנועת הבונים, ונקראו דרור הבונים. בסוף 1943. להנהגות תנועות הנוער הציוניות בהונגריה, החל להתברר שמתנהלת השמדה שיטתית של יהודי אירופה על ידי הגרמנים. כבר בתחילת 1944 הקימו נציגי תנועות הנוער הציוניות ועדה שהורכבה מארבעה חברים, לאון בלאט מהנוער הציוני, דב אברהמצ'יק מבני עקיבא, מנחם קליין ממכבי הצעיר, משה אלפן מהשומר הצעיר, למפקד נבחר משה רוזנברג מחוג גורדון. הם חילקו את תחומי הפעילות והאחריות בין המשתתפים והתנועות למקרה של כיבוש הונגריה על ידי הגרמנים.
לאחר הכיבוש הגרמני[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-19 במרץ 1944 הורה היטלר לכוחות גרמניים לכבוש את הונגריה. התפתחות זו הייתה טראגית ליהדות הונגריה. עד אז יהודי הונגריה, סבלו מאוד תחת משטרו של הורטי, והיו כפופים לחקיקת חוקים אנטי-יהודיים ולמשלוח לעבודות כפייה, אך ברוב המקרים לא נרצחו בהמוניהם. כאשר הגרמנים פלשו להונגריה התחיל מבצע ההשמדה של יהדות הונגריה בקצב מסחרר, תחילה בערי השדה. הנהגת תנועות הנוער הציוניות הבינה שיהדות הונגריה, המונה כ-900,000 נפש יחד עם כ-70,000 פליטים יהודים שהגיעו מהארצות הכבושות בשנים קודמות, הם שארית יהדות אירופה. חובתה ואחריותה של ההנהגה לעשות הכל, כדי להציל את יהודי הונגריה ולהכשיל את מזימת הגרמנים ושותפיהם להשמדתם במסגרת הפתרון הסופי[6]. השתלטות הגרמנים על הונגריה הפתיעה את השלטונות ההונגריים וגם את המוסדות היהודיים, לא כן את הנהגות תנועות הנוער הציוניות. כבר בערב הכיבוש ולמחרת, כאשר ארגונים אחרים עוד לא קלטו את המשמעות הדרמטית של המצב, הנהגות תנועות הנוער הציוניות, הגיבו. הם הורו לחברי התנועה הבוגרים מעל גיל 17 להחליף את זהותם לזהות ארית - אריזציה ולרדת למחתרת. כך בזהות החדשה החוקים האנטי יהודים, לא יחולו עליהם והם יהיו חופשיים לפעול להצלת אחרים. החלטה אסטרטגית זו היוותה את תחילתה של הפעילות המחתרתית. בשנת 1944 הנהגת מחתרת תנועות הנוער הציוניות בהונגריה קראה את תמונת המציאות הפוליטית והחברתית בעת שבר קיצוני של ההיסטוריה, הגיבה מיד ובמעשים. במקביל לפעולת האריזציה והירידה למחתרת, הוחלט לא לנקוט בפעולות מרד או התקפה אלא הצלה נרחבת[7]. ביום הפלישה הגרמנית, התכנסו פעילי התנועות הציוניות והתמנתה המפקדה שחבריה היו: משה אלפן, רפי בנשלום, פרץ רבס, אפרא אגמון, צבי ונשקה גולדפרב. ההנהגה השכילה להאציל אחריות והפעילה את חברי המחתרת במעגלים מתרחבים. אנשי המחתרת הסתכנו ביודעין בהצלת חבריהם ובהצלת רבבות יהודים, ברוח הסולידריות היהודית והאנושית[8].
ההחלטה על משימות הצלה[עריכת קוד מקור | עריכה]
משהבינה הנהגת המחתרת כי חובתה ואחריותה היא להציל כמה שיותר יהודים, הם החליטו על משימות הצלה באופן אוטונומי. לפעילי המחתרת הייתה אפשרות בכל רגע נתון למלט את עצמם, אך הם לא עשו זאת. הם נשארו על משמרתם והסתכנו שוב ושוב בהצלת אחרים. הסיבות שהכריעו חד משמעית בעד הבחירה במשימות הצלה ולא בצעדי מרד, התנגדות מזוינת או כל דרך התקפית, נבעה מהסיבות הבאות:
- העדר תנאים טופוגרפיים – רוב שטח הונגריה מישורי, עני ביערות וללא אזורי ביצות. מתווה שטח שמקשה על הסתתרות ומחבוא.
- העדר זמן – עם כניסת הגרמנים להונגריה הגזירות האנטי יהודיות רדפו זו את זו במהירות מסחררת. תוך פרק זמן קצר רוכזו היהודים בגטאות ותוך כמה שבועות יהודי ערי השדה גורשו לאושוויץ במסגרת הפתרון הסופי, לא היה זמן להתארגנות.
- העדר שכבה של נושאי נשק – רוב הגברים היהודים בגילאים 21 – 42 גויסו ושרתו בעבודות כפייה במסגרת הצבא ההונגרי ומשנת 1942 היו רובם בחזית הרוסית.
- העדר הכשרה - חברי המחתרת היו ברובם צעירים טרם גיוס.
- העדר אמפתיה מצד האוכלוסייה המקומית – אווירה של עוינות, וזרות שררה בקרב אזרחי הונגריה. לא ניתן היה לצפות לסיוע כל שהוא מהמקומיים הלא יהודים.
הנהגת המחתרת השכילה לפעול ולהפעיל במבצעי ההצלה את כל זרמי תנועות הנוער הציוניות בהונגריה בהרמוניה ובסולידריות תחת קורת גג אחד. ללא יריבות, ללא מחלוקות אידאולוגיות ואישיות. אחד מגורמי ההצלחה של מבצעי ההצלה בהונגריה, טמון בשיתוף הפעולה הבין תנועתי הטוטלי בתקופת הכיבוש הגרמני. לפעולות המחתרת הייתה משמעות חברתית-פוליטית על הציבור היהודי הרחב. בשלהי שלטון סלאשי הציבור היהודי בבודפשט ראה באנשי המחתרת ובראשיהם, את ההנהגה האלטרנטיבית של היהודים.
ביום כניסת הגרמנים להונגריה קמה למעשה המחתרת המאוחדת - מחתרת תנועות הנוער הציוניות בהונגריה 1944[9].
משימות ההצלה של המחתרת החלוצית[עריכת קוד מקור | עריכה]
פעילות המחתרת נפרשה לאורך כל נקודות הגבול של הונגריה עם סלובקיה, אוסטריה, קרפטורוסיה, פולין, צ'כיה לשעבר, רומניה, ויוגוסלביה. הפעילות גם חדרה לתוך מחנות העבודה, בתי-הכלא, והגטאות. מטרתם הייתה להציל את מספר היהודים הרב ביותר, וכן להפיץ את המידע על מעשי הזוועה של הנאצים על-מנת להזהיר את היהודים, ולעודדם לברוח כל עוד הדבר אפשרי[10]. פעילי המחתרת החלוצית אומנם קיבלו תמיכה כלכלית מסוימת מחברי קהילה שונים אשר תמכו בפעילות המחתרתית הציונית, אך לא קיבלו באופן רשמי את עזרתו של ממסד הקהילה היהודית בהונגריה, ולעיתים אלו אף סירבו לסייע להם במפעל הצלתם. חברי התנועות שקודם למלחמה עסקו בהכשרה חקלאית, קניית השפה העברית ופעולות תרבות שונות, נדרשו כאנשים צעירים חסרי ניסיון לעמוד בפני שאלות הרות גורל, כגון הבחירה בין דרכי ההצלה השונות שבהן יכלו לנקוט. הפעילות המחתרתית התבטאה בתחומים הבאים:[11]
'הטיול'[עריכת קוד מקור | עריכה]
הברחת פליטים יהודים מסלובקיה להונגריה ומשם לרומניה כונתה בפי חברי המחתרת החלוצית בהונגריה טיול, והייתה לאחת המשימות החשובות בה לקחו חלק רבים מחברי תנועות הנוער השונות בהונגריה וסביבתה. הפליטים מסלובקיה וכן פליטים ממדינות אחרות, הגיעו להונגריה ופגשו את חברי תנועות הנוער אליה השתייכו, שידעו את השפה הונגרית והכירו את מקומות המסתור ודרכי המילוט. מוסדות הקהילה היהודית בהונגריה לא לקחו חלק בהברחת הפליטים מסלובקיה ובקליטתם בהונגריה, ונראה כי הפנו עורף לאותם פליטים שפנו אליהם בבקשת עזרה, זאת בשל החשש מהעונשים הכבדים אשר הוטלו על נותני חסות לפליטים בהונגריה. חברי המחתרת לעומת, זאת קלטו את הפליטים, סיפקו להם מקום דיור, תלושי מזון ומסמכים מזויפים. בשל האיום הכבד היה על הפליטים וכן על חברי המחתרת להחליף מקום מגורים ומסמכים בתדירות גבוהה על מנת שלא להיתפס. פליטים רבים אלו המשיכו את דרכם לרומניה. פעולה שנעשתה תוך שיתוף פעולה בין תנועות הנוער השונות וכן על ידי תשלום לאיכרים וסוחרים מקומיים שסייעו להעברת הגבול, בשל היכרותם את השטח ואפשרויות הגישה אל המעברים. שיתוף פעולה זה עם המקומיים לא תמיד עלה יפה, לעיתים אלה שהיו אמורים לסייע לפליטים היהודים במעבר, הסגירו אותם לידי הרשויות המקומיות והמשטר הנאצי. בתחילה היה מיועד הטיול ברובו רק לחברי התנועות ובני משפחותיהם, ולאחר-מכן החלה המחתרת בהצלתם של כלל הפליטים הנזקקים לכך[12]. ככל שהתנסו חברי המחתרת ביותר טיולים, כך הכירו את הנתיבים הבטוחים ביותר, וכן ידעו להסביר לפליטים כיצד עליהם לנהוג בהגיעם להונגריה, למי עליהם לפנות ובאיזה אופן עליהם להציג עצמם. הברחת כ-15,000 בני נוער לרומניה, בכיוון ארץ ישראל הייתה הדרך להימלט מההשמדה ומהמוות הבטוח.
ההברחה המאורגנת של הנוער היהודי התבצע דרך ערי הגבול סגד Szeged, קולוז'וואר Kolozsvár) בקשצ'אבה Békéscsaba ונאגיוואראד Nagyvarad. ההברחה התחילה בבודפשט, בהרכבת קבוצה המועמדים להברחה, ובהכנה פרטנית של כל אחד[13]. הכנה זו כללה דאגה ללבוש מתאים, לתעודות, לשינון שמותיהם החדשים. היה דרוש לספק לכל אחד כסף הונגרי וגם רומני. המועמדים קיבלו תדריך איך להתנהג ברכבת, היכן עליהם לפגוש את המבריח וכיצד לזהות אותו. היה עליהם לעבור את טבעת כוחות הביטחון, הצבא, המשטרה וסוכני החרש המנסים לזהות וללכוד יהודים מסתווים, להיכנס לבית הנתיבות בבודפשט ולקנות כרטיס לרכבת. במשך השעות הארוכות של הנסיעה היה עליהם להתנהג מבלי למשוך תשומת לב ולהראות את התעודות בטבעיות לבודקים החשדנים. את הלילה בעיר זרה עברו בעזרת המבריח. אחר כך חצו את הגבול ברגל בלילה ושלחו בחזרה את הסימן המוסכם שהבריחה הצליחה. בהגיעם לעיר הגדולה הראשונה בצד הרומני – ארד Arad או טורדה Turda נעזרו ביהודים רומנים מאזור הגבול אשר דיברו גם הונגרית כדי להגיע לבוקרשט Bucharest. במבצע המסוכן הזה נתפסו מספר אנשים בעת הנסיעה ברכבת, גם בערי הגבול ולפעמים גם בצד הרומני.
מבצע ההברחה המאורגן נפסק ב-23 באוגוסט 1944 כשרומניה הפסיקה את תמיכתה בגרמנים והצטרפה להילחם לצד ברית המועצות. הגבול הרומני-הונגרי הפך לשדה קרב. לפי הרישומים בספרי הקהילות של הערים ארד ו-טורדה 15,000 בני נוער יהודי עברו את הגבול באופן בלתי לגאלי בפרק זמן שבין החודשים אפריל – אוגוסט 1944.הטיול, הציל ממות בטוח את משתתפיו והיה חסר תקדים בהיקפו במלחמת העולם השנייה באירופה הכבושה על ידי הגרמנים.
זיוף תעודות ומסמכים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הפליטים אשר ברחו והוברחו להונגריה ומהונגריה, נדרשו למסמכים מזויפים על-מנת לשרוד. לכן עסקו חברי המחתרת ברכישת וזיוף תעודות, מסמכים ודרכונים. שיטות זיוף התעודות היו מגוונות ויצירתיות. אחת הדרכים העיקריות להחלפת הזהות הייתה ניצול של תור האנשים הארוך שהשתרך בפתחו של משרד הרישום המרכזי בבודפשט. חברי המחתרת הסתננו לתוכו ובזמן ההמתנה הממושך בחנו בחשאי את ספרי הרישום הגדולים, ואיתרו שמות של אזרחים בעלי גיל דומה לפליטים אשר הזדקקו לתעודות. כשמצאו, היו משננים את שם האזרח, את שמות הוריו ואת מקום הולדתו. כשהגיע תורם היו מבקשים תעודת לידה לשם אותו איתרו וכשהייתה בידם התעודה יכלו להזמין באמצעות שירות הדואר את תעודות הלידה של ההורים, דבר שסיפק להם הוכחה להיותם בעלי שורשים הונגריים.
רפי בנשלום מתאר את המצב החדש שנוצר עם הכיבוש[14] "חרף כל ההכנות, גם המחתרת לא הייתה מוכנה די הצורך לשינוי הפתאומי. משימתנו הראשונה הייתה להשיג תעודות נוצריות למאה אחוזים של חברי התנועות. מנחם קליין וויקי פישר היו ראשוני העוסקים בייצור תעודות מזויפות. הם צברו השניים ניסיון מהכנת התעודות לפליטים מסלובקיה. את הטפסים הראשונים לתעודותיהם השיגו עוד לפני הכיבוש, מבעל בית-דפוס, באמצעות הנזי ברנד Hansi Brand והיו כבר מנוסים בצד הטכני ובהוראות הקשורות בהכנת התעודות. ההתחלות האלה הניחו את היסוד למה שהפך מאוחר יותר לבית המלאכה המרכזי, שייצר תעודות עבור כל התנועות[15].במאי 1944 שכרו פרץ רבס וצבי גולדפרב מרתף ברחוב רוז'ה Rózsa 93. באמצעות קשריהם עם עובדים מהשגרירות האיטלקית, ביקשו השניים רישיון להפעלת המקום כמפעל לייצור מקרונים מגרעיני סויה. במרתף היו שני חדרים. ויקי פישר השיג ספרים רבים הקשורים במינהל ההונגרי ובהם רשימת קודים של היישובים והמחוזות, שמות רחובות, תחנות משטרה - כל המידע שהיה שנדרש לפרטים שהופיעו על גבי התעודה המזויפת, כמו גם סוג החותמת הדרושה. פרץ רבס מתאר: "במעבדה שבמרתף עבדו בנוסף לוויקי, עוד שניים מחברינו: מישו וצלר וברוך אייזינגר שכינויו היה פרי. הוא עסק בחלוקה ובשליחויות נועזות אחרות. רק חברים בודדים מהתנועה של צבי ושלי ידעו היכן נמצא המרתף, ורק שליחים קבועים חילקו את החומר המחתרתי שהוכן בו". בשלב מסוים הצטרפה למעבדה שלישייה מאנשי מעבדת הזיוף של 'השומר הצעיר', ובמהרה הפך דוד גור להיות 'רכז הענף לזיוף התעודות' של המחתרת החלוצית. המעבדה המשיכה להתקיים במסווה של מפעל לעיבוד פולי סויה עד אמצע חודש נובמבר, אז נאלצו אנשיה לנדוד, על ציודם הרב ולחפש מקום מבטחים חדש. באופן הדרגתי החלו פעילים בתנועות השונות לפתח מיומנויות זיוף מקצועיות וכך תוך תיאום עם רכז הענף וקבלת אספקה של טפסים מתאימים, הופצו המסמכים לכל עבר. בדרור הבונים היה זה אשר נכנס לפעולה עם עלותה של מפלגת צלב החץ Nyilaskeresztes Párt לשלטון. ב'נוער הציוני' - צוצה גרינוואלד מצא דרך אל בית דפוס ברחוב אטווש Eötvös, שם הסכימו הפועלים להדפיס תעודות זהות ותעודות לידה. לתנועת בית"ר היה מסייע הונגרי נוצרי בשם ליאו טשול Tscholl Leo אשר ריכז במשרדו פעילות עניפה של הפקת מסמכים שונים. לתנועת בני עקיבא לא היה בית דפוס משלה והיא נעזרה במעבדה המרכזית. האחראים על תחום זה היו זידי, עוזי ודוד פרידמן. דב וייס ולאחריו שאנ'י וייס היו אנשי קשר עם אנשי המחתרת, באמצעותם קיבלה התנועה את מסמכיה המבוקשים. תעודות רבות נוספות זויפו באמצעות שפיוגרף (דף שכפול) אשר קיבלה המחתרת מהנהגת התנועות בסלובקיה. את הטפסים הריקים עליהם הוחתמו החותמות המזויפות, קנו אנשי המחתרת מחבורות פליטים פולנים אשר לעיתים גם מכרו להם תעודות מוכנות מראש.
לאחר כיבוש הנאצים את הונגריה, פעלו להשיג תעודות אריות גם עבור פעילי המחתרת עצמה, כדי לאפשר להם חופש תנועה, תחת האיום המתמיד. התעודה הנכונה, הייתה האמצעי היעיל של מחתרת תנועות הנוער הציוניות ובית המלאכה לתיעוד המזויף היווה את לב העשייה של המחתרת. צוות מוסווה ויעיל ייצר את כמות התעודות היומית עבור מבצעי הצלה של מחתרת תנועות הנוער הציוניות ועבור קבוצות ההתנגדות האנטי-נאציות בהתאם לדרישות המשתנות. דוד גור, צורף לצוות בית המלאכה לניירות מזויפים במארס 1944. שם פעלו כבר דן צימרמן ושרגא וייל. תוך זמן קצר, נעשה דוד גור אחראי להפעלת בית המלאכה, קידם את הייצור למותאם לדרישות הזמן, ולייצור המוני[16].
בית המלאכה המרכזי של המחתרת, החליף את מיקומו ואת הסוואתו חמש עשרה פעם בפרק זמן של 10 חודשים. בימים שלאחר תפיסת השלטון על ידי צלב החץ, בית המלאכה פעל ברח' בארוש בבניין הספרייה של אגודת הסטודנטים הפשיסטית Csaba Bajtársi Egyesület שהשתייכה לאוניברסיטה ע"ש זמלווייס. הימצאותם היום יומית של צעירים בגילאי הסטודנטים, השתלבו באווירת המקום והוו הסוואה לפעילותם המחתרתית.
מחודש אוגוסט פעל משרד של תנועות הנוער הציוניות בבית הזכוכית בניהולו של רפי בנשלום[17]. במשרד זה חילקו פעילי המחתרת את התעודות המזויפות, קיבלו את משימותיהם, תדרכו את המועמדים לבריחה מעבר לגבול, לשם הגיעו המסרים המוצפנים על הצלחה בגניבת גבול ומשם כיוונו את השליחים-הקשרים למחנות עבודות הכפייה. לבית הזכוכית הגיעו הידיעות על חברי מחתרת שנתפסו ונכלאו ומשם דאגו לפדותם מהשבי. במשרד "החלוץ" התנהלו הדיונים והמשא ומתן עם נציגי קבוצות האנטי גרמניות והאנטי פשיסטיות על שיתוף פעולה – ללא ידיעת הנהלת בית הזכוכית גם ההתייעצויות של הנהגת מחתרת תנועות הנוער הציוניות נערכו עתה בין כותלי בית הזכוכית הבטוחים, במקום במקומות המפגש המזדמנים והמסוכנים בבתי קפה ובפארקים.
הברחת תעודות מזויפות לגטאות וזיוף תעודות עבור לא-יהודים[עריכת קוד מקור | עריכה]
כחלק מהניסיון להציל יהודים מהשמדה, הבריחו חברי המחתרת תעודות אריות לתוך 'גטו חוסט' שהקימו הנאצים בשטחים הכבושים של הונגריה באזור קרפטו-אוקראינה בקרב יהדות הקרפטים. רובם הגדול של תושבי הגטו סירבו להצעה זו כיוון שחששו מהאפשרות להיתפס עם תעודות מזויפות, והעדיפו לעלות על הרכבות אשר בסופו של דבר הובילו אותם למחנה ההשמדה אושוויץ-בירקנאו. המחתרת החלוצית עסקה גם בזיוף דרכונים זרים אשר הקנו לבעליהם זכויות יתר מסוימות, כך קרה גם בנובמבר 1944 כאשר יהודי בודפשט חויבו לעבור ולהתגורר בגטו. יהודים שהחזיקו בדרכוני מגן של מדינות נייטרליות כגון: שווייץ, שוודיה, ספרד, פורטוגל והוותיקן, הועברו לבתים מוגנים[18]אשר אליו העבירו המדינות הנייטרליות מצרכי מזון בסיסיים. כ-20,000 דרכונים כאלה זויפו על ידי המחתרת והועברו ליהודים רבים וכך התאפשר להם להתגורר בבתים המוגנים. תנועת הפועלים בהונגריה וכן גורמים ליברליים אחרים שעם עליית המשטר החדש מצאו עצמם נרדפים וחסרי הגנה, נעזרו גם הם במיומנות הזיוף של אנשי המחתרת אשר הנפיקו להם תעודות שונות כגון: דרכוני מגן, פנקסי שירות צבאי, תעודות אזרחות, פנקסי חבר בארגון צלב החץ, תעודות נישואין והיתרי מגורים. לא ניתן להעריך באופן מדויק את מספר הניצולים בזכות מפעל זיוף התעודות והנפקת המסמכים של המחתרת החלוצית, אך ההערכה היא שתעודות אלו הצילו את חייהם של עשרות אלפי יהודים. במאי - יוני 1944 התארגנה ברית אנטי גרמנית בשם החזית ההונגרית Magyar Front בהשתתפות כמה מפלגות ואישים, מתנגדי המשטר. כאשר המשתתפים הגיעו להחלטה על צעדים קונקרטיים כולל לפעול במחתרת, הם הזדקקו לתעודות מזויפות. בהיעדר מנגנון מתאים משלהם, כל קבוצות משתתפי הברית האנטי גרמנית, פנו אל מחתרת תנועות הנוער הציוניות בבקשה לספק להן מסמכים שיאפשרו להן לשנות את זהות חבריהם ולפעול במחתרת. כל בקשותיהם נענו. המסמכים העיקריים שסופקו לקבוצות שפעלו נגד המשטר: תעודה על רישום מגורים קבוע, מסמכים צבאיים, תעודות של עובד מפעל צבאי.
באירופה הכבושה על ידי הגרמנים בזמן מלחמת העולם השנייה, בית המלאכה המרכזי לניירות מזויפים של 'מחתרת תנועות הנוער הציוניות' בהונגריה תופס מקום בולט ומשמעותי מבחינת כמות התיעוד, מבחינת גיוון המסמכים ומבחינת הישגיה של פעולות הצלה התנגדות אשר בוצעו בסיוע של תעודות מזויפות.
שליחים לקהילות היהודיות בערי השדה[עריכת קוד מקור | עריכה]
נמצא תיעוד על כ-200 שליחים ל-300 קהילות ומחנות עבודות כפייה[19]. בהונגריה 'מחתרת תנועות הנוער הציוניות' היה הארגון היחידי שיזם וביצע את השליחויות המסוכנות, להצלת אחרים. שליחת שליחים לערי השדה ולריכוזי היהודים נועדה כדי להזהירם מפני הצפוי להם ולשכנע אותם לברוח ממה שעלול לקרות אותם. מבין השליחים האמיצים נזכיר את דוד גרינוולד, שמואל לוונהיים, יעקב סמושי, אליעזר קדמון, ישעיהו רוזנבלום, אפריים אגמון, אשר ארנ'י, תמר בנשלום, שושנה ברזל, חנה גנץ, משה וייסקופף, שרה כוכבי, אפריים נדב, חוה סנטו, נשקה גולדפרב, מנחם צבי קדרי, בצלאל אדלר, פנחס רוזנבאום, יוסף גרדוש. הרשימה לא מלאה.
מהיום הראשון של הכיבוש הגרמני, הקהילות היהודיות של ערי השדה היו מנותקות מסביבתן, מהמוסדות היהודיים המרכזיים בבודפשט ומכל העולם[20]. השימוש בתחבורה ציבורית היה אסור ליהודים, הטלפונים נותקו, מכשירי הרדיו חויבו להימסר לשלטונות. מחתרת תנועות הנוער, מיוזמתה, שלחה שליחים לערי השדה בפרובינציה המנותקת, להתריע על הצעדים האנטי-יהודיים הצפויים: על הגטואיזציה, על הגירוש המתקרב ועל השילוח למחנות השמדה. השליחים הביאו תעודות מזויפות, כסף והוראות לנוער היהודי איך לברוח לבודפשט. השליחים היו מצוידים בתעודות מתאימות למילוי תפקידם המסוכן. לא תמיד הצליחו השליחים ליצור קשר עם חברים או עם יהודים מקומיים, כי היו מקרים בהם נתקלו בחוסר אימון מוחלט מצד מנהיגי הקהילה.
הקמת בתי הילדים והניסיון להגן עליהם מפני המשטר הנאצי[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-15 באוקטובר 1944, לאחר העלייה לשלטון של מפלגת צלב החץ הפשיסטית הצטוו יהודים גברים ונשים קבוצות גיל שונות, להתייצב לעבודות כפייה. מצב זה גרם לכך שהאוכלוסייה הבוגרת בבודפשט נעלמה וילדים רבים נשארו ללא הורים. בנובמבר של 1944 פעל יושב-ראש הפדרציה הציונית בהונגריה אוטו קומוי, בשיתוף פעולה עם המחתרת החלוצית, להקמת בתי הילדים בחסות הצלב האדום. באופן רשמי הוקמו בתי הילדים עבור ילדי חיילים הונגרים, ובפועל שימשו עבור יתומים יהודים וכן פליטים מבוגרים מחוסרי מחסה, והללו נהנו מהגנה בחסות הצלב האדום. חלק מהילדים נמסרו בידי הוריהם בטרם הללו יצאו לצעדות המוות, וחלקם נאספו לאחר מכן על ידי שכנים או יהודים זרים להם והועברו לבתי הילדים[21]. תוך פרק זמן קצר הקימו חברי תנועות הנוער הציוני חמישים וחמישה בתי ילדים. עם הקמתם קיבלו בתי הילדים חסינות מממשלת הונגריה בשל היותם בניינים השייכים לצלב האדום. בשלב מאוחר יותר עם סגירת הגטו, בוטלה החסינות ובתי הילדים נדרשו להעביר כ-300 ילדים ביום בחזרה אל הגטו. המחתרת בשיתוף עם הצבא האדום פעלו להחזרת הילדים אל הבתים שהקימו, לרוב היה זה בטענה שחלו בגטו ויש להחזירם לבית הילדים על-מנת שיבריאו. בצורה זו הצליחו להבריח מהגטו מספר נכבד של ילדים. מחתרת תנועות הנוער הציוניות דאגה לאספקה רצופה של מזון בסיסי לבתי ילדים ובחודשי החורף הקרים גם לחומרי הסקה. חברי מחתרת תנועות הנוער לוו את עגלות האספקה והגנו על משלוחי המזון מפני התנכלויות של קבוצות חמושות של אנשי צלב החץ ומפני החרמה שרירותית על ידי יחידה צבאית זו או אחרת. כ-6,000 ילדים וכ-1,500–2,000 פעילים מבוגרים ניצלו בזכות בתי הילדים. הטיפול בילדים נמשך גם אחרי המלחמה ורבים מהם עלו לארץ.[22]
בית הזכוכית[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-24 ביולי נפתח בבודפשט, ברחוב ואדאס 29 (Vadász utca 29) משרד עלייה בבית הזכוכית ביוזמת תת-הקונסול של הצירות השווייצרית, קרל לוץ. זאת לאחר שממשלת הונגריה, בישיבה מיוחדת אישרה הגירה ל-7800 יהודים על פי בקשתו של קרל לוץ בנדון. הרעיון הגיע כנראה ממשה קראוס, שהיה המזכיר של המשרד הארץ ישראלי שטיפל בעלייה לארץ ישראל על בסיס הסרטיפיקטים שהנפיק המנדט הבריטי בארץ ישראל לצורך עליה לגאלית לארץ ישראל.
קרל לוץ ביקש מבנה מיוחד שנחכר מסוחר זכוכית יהודי בשם ארתור וייס, לצורך הטיפול באמצעי ההגירה והאדמיניסטרציה והכנת הדרכונים הקולקטיביים שנדרשו כדי שהממשל ההונגרי יאשר את ההגירה לאנשים הרשומים בו. המשרד לרישום בקשות העלייה ולארגון העלייה פעל תחת השלט: מחלקת ההגירה ייצוג אינטרסים זרים, שגרירות שווייץ. עד לסיום התהליכים האדמיניסטרטיביים של ההגירה, המבקשים קיבלו אישור לפיו הם רשומים בדרכון קולקטיבי ועד ליציאתם מהונגריה הם אזרחים שווייצרים ונמצאים תחת חסות הנציגות השווייצרית. מסמך זה מוכר בשם Schutzpass כתב חסות. הבניין והשוהים בו נהנו ממעמד אקסטריטוריאלי. השגרירות השווייצרית ייצגה בהונגריה גם את בריטניה כולל את ענייני ארץ ישראל, כחלק מהאימפריה הבריטית ואת סידורי העלייה לארץ ישראל.
שלושה שבועות לאחר הצלחת הפלישה לנורמנדיה (Normandy) על ידי כוחות בעלות הברית ב-6 ביוני 1944, אישר פורום שרי הממשלה ההונגרית את התזכיר של שגרירות שווייצריה למימוש 7,800 סרטיפיקטים שהיו ברשות המשרד הארץ ישראלי בבודפשט ואשר הונפקו על ידי הרשויות בפלסטינה א"י האדמיניסטרטיביים של ההגירה.
תנועות הנוער הציוניות דרשו את ייצוגן בבית הזכוכית[23] ומחודש אוגוסט החל לפעול בו 'מדור החלוץ' בניהולו של רפי בנשלום. בחדר זה חימשו פעילי המחתרת את חבריהם בתעודות מזויפות.[24] כאן קיבלו את משימותיהם חברי המחתרת, פה תודרכו המועמדים לבריחה מעבר לגבול, לכאן הגיעו המסרים המוצפנים על גניבת גבול שעלתה יפה, ממקום זה כיוונו את השליחים-הקשרים למחנות עבודות הכפייה.
אלכסנדר גרוסמן הגיע לבית הזכוכית בשלב כאשר החליטו אנשי תנועות הנוער להכניס למתחם המבנה יהודים שלא יכלו או ידעו להסתוות כגויים. הוא יחד עם שמחה הונוולד ניהלו את סדר היום של האנשים שהסתתרו שם, בין 3000 ל-4000 איש, להזין אותם, לשמור על הסנטציה וכו'. גרוסמן היה בין היוזמים להדפיס תעודות שוצפאס מזויפות לאחר שקרל לוץ הנפיק תעודות חסות כאלה מ-23 באוקטובר, אחרי פגישתו עם שר החוץ ההונגרי החדש של המשטר הפשיסטי של מפלגת צלב החץ, שאישר בעצם את הבקשה אך לא נתן אישור רשמי. את המימון להדפסת התעודות "בלנקו" בבתי הדפוס קיבל מיהודים אמידים. אנשי המחתרת התגייסו למלא את התעודות, להחתימן ולהפיצן בין כל יהודי בודפשט. הם הדפיסו והפיצו עשרות אלפי תעודות כאלה. כך ניצלו רבבות.
לחדר החלוץ ב'בית הזכוכית', הגיעו הידיעות על חברי מחתרת שנתפסו, שנכלאו ומשם דאגו לחלצם מהשבי. במדור 'החלוץ' התנהלו גם הדיונים והמשא ומתן עם נציגי קבוצות האנטי גרמניות על שיתוף פעולה כל הפעילות הזאת בחדר 'מדור החלוץ' התנהלה ללא ידיעת הנהלת בית הזכוכית וללא ידעת הקונסול קרל לוץ. גם ההתייעצויות של הנהגת 'מחתרת תנועות הנוער הציוניות' נערכו בין כותלי בית הזכוכית הבטוחים, במקום נקודות מפגש מזדמנים ומסוכנים בבתי קפה ובפארקים. בתוכו מצאו את מקומם עריקים ממחנות שרות העבודה (עבודות כפייה לגברים יהודים עבור הצבא הונגרי), משפחות פעילים ציוניים, חברי המחתרת - חניכי תנועות הנוער ואחרים. בנובמבר הוצב שלט שגרירות שווייץ גם ברחוב וקרלה 17 (Wekerle), היום רחוב הרצגפרימאש (Hercegprímás). שם התקבצו חיש מהר 700 יהודים. בחודש דצמבר שברו במרתף את הקיר המפריד לבית השכן, רח' ואדאס 31, המשכן הנטוש של התאחדות הכדורגל ההונגרית ושוכנו שם כ-1000 חניכי תנועות הנוער בפיקודו של ד"ר שמשון נתן. 'מחתרת תנועות הנוער הציוניות' ארגנה את החיים הפנימיים בכוורת של שלושה המבנים, מבין הרבים נזכיר את שמחה הונוולד, משה בידרמן ובנימין פייגנבאום. בבית הזכוכית (שלושה מבנים) מצאו מקלט בטוח מעל 4000 יהודים וזכו לשחרור ב-18 בינואר 1945 על ידי הצבא האדום. הבית שנבחר לשמש משרד לארגון הגירה, הפך למקלט ענקי ליהודים נרדפים, לא במעט בזכות מחתרת תנועות הנוער הציוניות.
הבונקרים[עריכת קוד מקור | עריכה]
פעילי המחתרת סייעו בהקמת בונקרים בערים הקטנות בקרפטורוסיה אך את עיקר הכוחות בבניית הבונקרים השקיעו ברחבי בודפשט ובסביבתה עם הפסקת מבצע ה'טיול' באוגוסט-ספטמבר 1944[25]. היו אלה דירות מגורים ומרתפים, שנועדו לשמש מקלט ליהודים ומחסן למזון, ציוד וכלי נשק. אחדים מן הבונקרים התגלו, ביניהם הבונקר בשדרות הונגריה Hungária körút, השומר שעמד בחוץ נהרג ויתר החברים נתפסו.
אספקה לגטו[עריכת קוד מקור | עריכה]
המחתרת החלוצית נרתמה למשימה של אספקת המזון והובלתו ליעדיו בליווי אבטחה של חבריה, שפעלו במדים ובתעודות מזויפות. מדי ערב דנו מנהלת אגף הכלכלה של הצלב האדום הבינלאומי, האחראי על ההובלה ואפרה אגמון נציג המחתרת בתוכנית האספקה ליום שאחריו. בראש ובראשונה הובל המזון לבתי הילדים, לבית הזכוכית וגם להשלמת מזונם הדל של תושבי הגטאות. פעולות אלה מומנו מכספי הסיוע שהגיעו אל ועדת העזרה וההצלה ממקורות חו״ל וגם מכספי יהודים אמידים שהובטח להם כי כספם יוחזר להם לאחר המלחמה. כך נמנעה חרפת הרעב והוקלה מצוקתם של יהודי בודפשט. המחתרת החלוצית הצליחה להשיג מזון, ממחסני הצבא ומסוחרים, לעיתים במחיר מופקע ולחלקו לנזקקים.
שחרור אסירים[עריכת קוד מקור | עריכה]
במקרים רבים הצליחו אנשי המחתרת לשחרר קרובי משפחה או יהודים שנעצרו על ידי השלטונות, הם חילצו יחידים ממרתפי העינויים, הם הצילו את חבריהם שנתפסו על ידי בריונים ברחוב. ב-25 בדצמבר, במבצע נועז שחררה הנהגת המחתרת 120 אנשי מחתרת כלואים. ביניהם את צמרת דרור-הבונים נשקה וצבי גולדפרב, זאב אייזיקוביץ', אלי שלו ועוד פעילים מרכזיים. בין חברי הנהגת המחתרת שניהלו בהצלחה את מבצע השחרור הנועז מבית הסוחר הצבאי נמנו משה אלפן, פרץ רבס, יצחק הרבסט[26].
בחודש ינואר 1949 התנועה הציונית בהונגריה פורקה על ידי הודעה טלפונית של מזכיר הפדרציה הציונית, לכל המוסדות הציוניים. המועדונים נחתמו, רכוש ההכשרות הוחרם. בעיתון הקהילה היהודית הופיעה ידיעה מרביעי לחודש מארס 1949על "פירוק עצמי" של הפדרציה הציונית. במשפט הציוני הראשון שנערך כבר בקיץ 16 ביוני 1949– 19 ביוני 1949, במקביל למשפט רייק Rajk László נדונו ונשפטו המעורבים שנתפסו באשמת הברחת הנוער הציוני ובהברחת יהודים מהונגריה לצ'כוסלובקיה ולאוסטריה.
"זה שהייתי חבר תנועה הציל את חיי, ולא רק את חיי, כי הם השכילו להטיל עלי משימות ולשלב אותי במפעל הצלה בלתי רגיל. מעשי תנועת ההצלה ההונגרית הם דברים יוצאי דופן שצריכים להירשם בתולדות העם היהודי. אני אסיר תודה שניתנה לי האפשרות לקחת חלק בפעולה". דברי דוד גור מאחרוני הפעילים האחרונות שנמצא ביננו.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מחתרת הצלה - בני עקיבא בהונגריה בתקופת השואה, נעמי בלנק, חיים גניזי (עורכים), הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, רמת גן, 1993.
- דוד גור: אחים להתנגדות ולהצלה. מחתרת תנועות הנוער הציוניות בהונגריה בעת מלחמת העולם השנייה, בהוצאת העמותה לחקר תנועות הנוער הציוניות בהונגריה, 2004.
- אביהו רונן: הקרב על החיים, בהוצאת 'יד יערי', 1994.
- שליחויות לערי השדה מטעם תנועות הנוער הציוניות בהונגריה ב-1944 - העמותה לחקר תנועות הנוער הציוניות בהונגריה.
- משה ישראל, לזר דב - תנועות חלוציות בהונגריה, בחסות המוזיאון למורשת היהדות דוברת ההונגרית, בית לוחמי הגטאות, 1996.
- צבי גולדפרב, עד קו הקץ, בית לוחמי הגיטאות, 1980.
- משה אלפן, בעין הסערה, בית עדות ע"ש מרדכי אנילביץ והעמותה לחקר תנועות הנוער הציוניות בהונגריה, 2001.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אוסף המחתרת החלוצית בהונגריה באתר מורשת - בית עדות ע"ש מרדכי אנילביץ'
- על המחתרת החלוצית בהונגריה בתקופת השואה, באתר יד ושם
- על פעילי המחתרת החלוצית של תנועות הנוער בהונגריה בתקופת השואה: דוד גור, משה אלפן, תושיה הרצברג ואלכס גתמון, באתר יד ושם
- מחתרת תנועות הנוער הציוניות בהונגריה 1944 באתר העמותה לחקר תנועות הנוער הציוניות בהונגריה.
- מחתרת תנועות הנוער הציוניות בפייסבוק
- ניצן צבי כהן, אחרוני המחתרת היהודית בהונגריה, שהצילה עשרות אלפים בשואה: "מעטים שמעו על פועלה", באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 14 בדצמבר 2022
- מחתרת הנוער הציוני בהונגריה 1944 - אפרים אגמון - שיחזור
- ספרו של רפי בנשלום "נאבקנו למען החיים" באתר סימניה
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ בין שתי מלחמות עולם - האנטישמיות גוברת, באתר מוזיאון היהדות הדוברת הונגרית
- ^ רוברט רוזט, צבא העבדים - פלוגות העבודה היהודיות בחזית המזרח 1941 - 1945, יד ושם, 2019
- ^ גרמניה דורשת מהונגריה לגרש את היהודים מתחומה, באתר המוזיאון למורשת היהדות הדוברת הונגגרית
- ^ ש.י. גרוס/ י.יוסף כהן|, מרמארוש עמ' 371, תל אביב: בית מרמארוש, תשמ"ג
- ^ אשר כהן, המחתרת החלוצית בהונגריה,, הוצאת הקבוץ המאוחד, 1984
- ^ דוד גור, מחתרת תנועות הנוער הציוניות בהונגריה 1944, באתר מוזיאון הלוחם היהודי במלחמת העולם השנייה
- ^ יהודית רותם, איש אשר רוח בו, העמותה לחקר תנועות הנוער הציוניות בהונגריה, 2002
- ^ מחתרת תנועות הנוער הציוניות בהונגריה 1944, באתר העמותה לחקר תנועות הנוער הציוניות בהונגריה
- ^ מחתרת תנועות הנוער הציוניות בהונגריה 1944, באתר העמותה לחקר תנועות הנוער הציוניות בהונגריה 1944
- ^ מיכאל לזר, מאבק לחיים ותקווה לגאולה: גילויים חדשים על תנועת המחתרת היהודית, לוחמה מחתרתית, הישרדות והצלת יהודים בהונגריה בשנים 1939–1945, הדפוס החדש, 1992
- ^ מחתרת תנועות הנוער הציוניות, באתר בית הזכוכית
- ^ נעמי בלנק, חיים גינזי,, מחתרת ההצלה, בני עקיבא בהונגריה בתקופת השואה, אוניברסיטת בר-אילן, 1993
- ^ רפי בנשלום, נאבקנו למען החיים ממיבצעי המחתרת החלוצית בבודאפשט בשנת 1944, מורשת וספרית פועלים, 2001
- ^ רשת העוסקים במלאכה מתרחבת, באתר גל עד, מוזיאון היהדות הדוברת הונגרית. צפת
- ^ פרץ רבס, מול נחשולי הרוע, מערכת, 2001
- ^ דוד גור, באתר יד ושם
- ^ דוד גור, מחתרת תנועות הנוער הציוניות בהונגריה – 1944, באתר מוזיאון הלוחם היהודי במלחמת העולם השנייה., 2015
- ^ בתים מוגנים - הגיטו הבינלאומי, באתר מוזיאון הלוחם היהודי במלחמת העולם השנייה.
- ^ מחתרת תנועות הנוער הציוניות בהונגריה, באתר מוזיאון הלוחם היהודי במלחמת העולם השניה
- ^ שליחויות, באתר המחתרת החלוצית בהונגריה בתקופת השואה 1944
- ^ חוה אייכלר, הצלת יהודים בהונגריה בתקופת השואה ואחריה, באתר משואה
- ^ בתי הילדים, באתר העמותה לחקר תנועות הנוער הציוניות בהונגריה
- ^ בית הזכוכית, באתר העמותה לחקר תנועות הנוער הציוניות בהונגריה
- ^ אשר כהן, המחתרת החלוצית בהונגריה 1942 – 1945., הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1984
- ^ בני ברזילי, מחתרת תנועות הנוער בהונגריה 1944 - דרור הבונים. סרטים תיעודיים על המחתרת – מסיפורי החברים, באתר העמותה לחקר תנועות הנוער הציוניות בהונגריה
- ^ בני ברזילי, זכרונות, באתר העמותה לחקר תנועות הנוער הציוניות בהונגריה