המערכה בבלקן במלחמת העולם הראשונה
 |
ערך מחפש מקורות
| |
| ערך מחפש מקורות | |
 | ||||||||||
| אזור הבלקן | ||||||||||
| מלחמה: מלחמת העולם הראשונה | ||||||||||
| סוג העימות | חזית במלחמה | |||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| תאריכים | 3 באוגוסט 1914 – נובמבר 1918 (כ־4 שנים) | |||||||||
| מקום | ממלכת סרביה, ממלכת רומניה, ממלכת בולגריה, ממלכת יוון | |||||||||
| תוצאה | ניצחון מדינות ההסכמה | |||||||||
| ||||||||||
המערכה בבלקן הייתה מערכת חזיתות באזור חבל הבלקן במלחמת העולם הראשונה, בין מדינות ההסכמה לבין מעצמות המרכז. הלחימה התרחשה בשלוש חזיתות עיקריות: הסרבית, המקדונית והרומנית. במהלך הלחימה הצטרפו רומניה ויוון למדינות ההסכמה ובולגריה הצטרפה למעצמות המרכז והיא הסתיימה בניצחון מדינות ההסכמה.
המערכה על סרביה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – סרביה במלחמת העולם הראשונה
ב-28 ביולי 1914, פלש הצבא האוסטרו-הונגרי לשטחי ממלכת סרביה. הפלישה הייתה שיאו של תהליך שהחל ברצח פרנץ פרדיננד ונמשך בהעתרות הסרבים למרבית דרישותיהם האולטימטיביות של האוסטרו-הונגרית להוציא את הדרישה לקיים חקירה אוסטרו-הונגרית בבלגרד. הסירוב הסרבי סיפק אמתלה לאוסטרו-הונגרים והם פלשו לשטחי סרביה. הפלישה הובילה להפעלת מערכת הבריתות האירופית וגררה את האנושות המודרנית למלחמה הגלובאלית הראשונה בתולדותיה.
הצבא הסרבי, שמנה 250,000 חיילים בפיקודו של רדומיר פוטניק, הצליח לבלום ובהמשך אף להדוף את הצבא האוסטרו-הונגרי שמנה כ-450,000 לוחמים. ב-14 בדצמבר 1914 הביסו הסרבים את האוסטרו-הונגרים בקרב קולובארה והדפו אותם אל מחוץ לגבולות סרביה. עם הפלישה האוסטרו-הונגרית לסרביה, הכריזה מונטנגרו בעלת בריתה מלחמה על אוסטרו-הונגריה. צבא מונטנגרו הדף את הצבא האוסטרו-הונגרי ואף הצליח לחדור לשטחי בוסניה. אלבניה זכתה בעצמאותה לאחר מלחמות הבלקן, וב-14 בפברואר 1914 הכריזה על עצמה רשמית כנסיכות עצמאית. לאחר פרוץ מלחמת העולם הראשונה שרר חוסר יציבות פוליטית בנסיכות שאילץ את שליטה, הנסיך וילהלם שתמך במעצמות המרכז, לעזוב את הנסיכות. באוקטובר פלש צבא יוון לשטח אלבניה והשתלט על חבל צפון אפירוס ובכלל זה על הערים ג'ירוקסטרה וקורצ'ה. ממלכת איטליה פלשה לאלבניה וצבאה כבש את ולורה. במקביל כבשו צבאות סרביה ומונטנגרו חלקים מצפון אלבניה.
באוקטובר 1915, לאחר הצטרפות בולגריה למעצמות המרכז, פלשו לסרביה משני עברים צבאות בולגריה, אוסטרו-הונגריה והקיסרות הגרמנית. כוחות מעצמות המרכז התקדמו לעבר אלבניה ולאורך החוף האדריאטי והביאו לנסיגה רבתי של הסרבים והאיטלקים. הצבא הסרבי, הממשלה והמלך פטר הראשון הצליחו להסיג את כוחותיהם עד לאזור העיר דורס שלחופיה האדריאטיים ומשם פונו מרביתם אל האי קורפו. בראשית דצמבר הושלם כיבוש סרביה ובשלהי דצמבר נכבשה גם ממלכת מונטנגרו. כוחות בריטיים וצרפתיים שנשלחו לסייע לסרבים הגיעו באיחור ונאלצו לסגת למגננה באזור סלוניקי. קו הגנה זה הפך בהמשך לחזית המקדונית.
החזית המקדונית
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – החזית המקדונית במלחמת העולם הראשונה
החזית המקדונית נולדה מתוך הכרעת המערכה על סרביה לטובת מעצמות המרכז. הכוחות האנגלו-צרפתיים התמקמו בגזרת סלוניקי והקימו קווי ביצורים. למרות עמדתה הנייטרלית של ממלכת יוון תוך נקיטת עמדה פרו-גרמנית על ידי קונסטנטינוס הראשון, מלך יוון, פלשו כוחות מעצמות המרכז למזרח תראקיה ללא התנגדות מצד צבא יוון. כוחות מדינות ההסכמה נערכו לבלום כוחות מעצמות המרכז ועד לסיומה של 1916 התייצב קו החזית תוך מלחמת התשה בין הצדדים.
הצבא הסרבי שנסוג לקורפו, הצליח לארגן מחדש חלק מכוחותיו ובמהלך 1917 העביר לחזית כ-120,000 חיילים. במקביל, התחולל ביוון הקרע הלאומי בין תומכי עמדתו של המלך לבין תומכיו של אלפתריוס וניזלוס שהגיע לסלוניקי והקים ממשלה זמנית אשר שלטה על חלק מיוון. ביוני 1917 ויתר מלך יוון קונסטנטינוס הראשון על כסאו ווניזלוס חזר לשלטון. בראשית יולי הכריזה יוון מלחמה על מעצמות המרכז, צבאה הצטרף לכוחות הלוחמים ושינה את מאזן הכוחות בחזית. במקביל, עיקר נטל המערכה מצד מעצמות המרכז נפל על הצבא הבולגרי אשר לא היה מוכן למלחמה ממושכת ובתוך יחידותיו נתגלו בעיות משמעת קשות. בדצמבר 1917 הוחלף מפקד כוחות מדינות ההסכמה בחזית והפיקוד החדש החל בתכנון מתקפת הבקעה להכרעת החזית. ב-14 בספטמבר 1918 פתחו כוחות מדינות ההסכמה בפיקודו של לואי פראנשה ד'אספרה במתקפה כוללת לאורך החזית ועד מהרה הבקיעו ומוטטו את קווי הבולגרים שנסוגו במהירות, תוך שאלמנטים מצבאם מורדים במלך פרדיננד הראשון. ההתקדמות המהירה של צבאות מדינות ההסכמה אל תוך שטחי ממלכת בולגריה הובילה את הבולגרים לבקש הפסקת אש לשם כניעה וב-29 בספטמבר 1918 נחתמה שביתת הנשק של סלוניקי אשר סיימה את הקרבות בחזית.
המערכה על רומניה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – רומניה במלחמת העולם הראשונה
ב-27 באוגוסט 1916 הצטרפה ממלכת רומניה למערכה לצד מדינות ההסכמה. הרומנים תקפו את הצבא האוסטרו-הונגרי בהרי הקרפטים ונעו לתוך טרנסילבניה. מפקד זירת הבלקן מטעם מעצמות המרכז אוגוסט פון מקנזן הורה על פתיחת מתקפה נגד רומניה בגזרת דוברוג'ה כדי להקל על הלחץ בגזרת טרנסילבניה. הארמייה השלישית של צבא בולגריה בפיקודו של סטפן טושב בצירוף חטיבה גרמנית והקורפוס העות'מאני השישי שמנה שתי אוגדות פתחו במתקפה שיעדה העיר קונסטנצה. הבולגרים הביסו את הרומנים בקרב טורטוקאיה, הארמייה הרומנית השלישית החלה בנסיגה מהירה מחבל דרום דוברוג'ה והצבא הבולגרי השתלט על השטח. ב-15 בספטמבר הפסיקו הרומנים את המתקפה בטרנסילבניה וניתבו את כוחותיהם למערכה מול כוחותיו של פון מקנזן בגזרת דוברוג'ה. צבא האימפריה הרוסית החיש כוחות לבוקרשט כדי לסייע לרומנים והכוחות המשולבים תקפו את כוחות מעצמות המרכז ליד קובאדין. לאחר הצלחה ראשונית נבלמה מתקפת הנגד הרומנית-רוסית. ב-19 באוקטובר יצאה הארמייה הבולגרית השלישית למתקפה נוספת, במסגרתה נכבשה העיר קונסטנצה והכוחות הרומנים והרוסים נסוגו לכיוון הדלתה של הדנובה.
ב-23 בנובמבר חצו כוחות מעצמות המרכז את הדנובה ליד סבישטוב הפתיעו את הכוחות הרומנים והצליחו לכבוש שטחים נרחבים. בראשית דצמבר יצאו הרומנים למתקפת נגד כושלת בגזרת הנהר ארג'ש. בעקבות כישלון המתקפה החל הצבא הרומני בנסיגה רחבה ומהירה לאורך כל החזית. בראשית דצמבר נכבשה בוקרשט וההנגה הרומנית עברה לעיר יאשי. במהלך קיץ 1917 יצא הצבא הרומני לסדרת מתקפות ננד שלא פרצו את קווי מעצמות המרכז. בפרוץ מהפכת אוקטובר עזב הצבא הרוסי את זירת הלחימה, עניין שאילץ את הרומנים לבקש שביתת נשק. ב-3 במרץ 1918 נחתם חוזה ברסט-ליטובסק אשר סיים את מצב הלוחמה בין מעצמות המרכז לאימפריה הרוסית. ב-7 במאי 1918 אולצו הרומנים לחתום על חוזה בוקרשט ובמסגרתו מסרו את חבל דרום דוברוג'ה כולו וחלק מצפון דוברוג'ה לבולגריה.
ב-10 בנובמבר 1918, לאחר הכרעת החזית המקדונית לטובת מדינות ההסכמה שבה רומניה למעגל הקרבות ותקפה באזור הונגריה. הצבא הרומני כבש את טרנסילבניה ובסרביה והן סופחו בהמשך לממלכת רומניה. עוד סופח אזור בוקובינה.
השלכות הלחימה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הכרעת החזית המקדונית ויציאת הבולגרים ממעגל הקרבות הובילה לאפקט דומינו שהכריע את כל המערכה בבלקן לטובת מדינות ההסכמה. הישגי הסרבים במערכה בלווי קריסת האימפריה האוסטרו-הונגרית והקיסרות הגרמנית, הובילו בין השאר להקמת ממלכת הסרבים, הקרואטים והסלובנים מחד ולאי שקט פוליטי וחברתי בבולגריה מאידך. כאמור, הרומנים ניצלו עד תום את המצב והצטרפו שוב למעגל הקרבות לאחר הכרעת החזית המקדונית. ב-1919 נחתם חוזה ורסאי במסגרתו הוכר צירופם של אזורי בוקובינה ובסרביה לרומניה. במסגרת חוזה ניי הועבר מבולגריה לרומניה חבל דרום דוברוג'ה.
