הנדר

זאב ז'בוטינסקי

הַנֵּדֶר הוא שירו של המנהיג הציוני זאב ז'בוטינסקי. נכתב בשנת תרצ"ד 1934, בהברה ספרדית (בשונה למשל מרוב שירתו של ביאליק), מתוך אמונתו בהתאמתה ובעתידה בספרות העברית המתחדשת.

ככל שיריו ותרגומיו של ז'בוטינסקי, השיר היה ועודנו אהוד בקרב אנשי התנועה הרוויזיוניסטית וחניכי תנועת הנוער בית"ר, ונהוג לקרוא אותו בכינוסים, טקסים, אזכרות והתקהלויות חגיגיות.

מילות השיר

צִיּוֹן: אֲנִי בוֹנֶה מַמלֶכֶת זֶרַע עֵבֶר,         בֵּיתָר לְיִשׂרָאֵל הַשָּׂר וְהָרוֹזֵן,         אֲשֶׁר יָדוֹ תִמלֹך מֵהֵנָּה וּמֵעֵבֶר         לְלַהַב הַיַּרדֵּן. חַד-נֵס: לָבָן-תָּכֹל וְאֵין שֵׁנִי, לֹא תַעַל         אֲדֶמֶת שַׁעַטנֵז עַל זִיו הָרַעֲיוֹן, –         הַצֹּהַר הַיָּחִיד לִברִית פּוֹעֵל וּבַעַל –         אַחִים בּוֹנֵי צִיּוֹן. עִברִית: לְשׁוֹן חַיַּי, בְּגִיל, יָגוֹן וָזַעַם,         שְׂפַת עָמָל, הִרהוּר, מִזמוֹר – וּשׂפַת בָּנָי:         שַׁלשֶׁלֶת-פָּז נִצחִית בֵּין שִׁיר תֵּל-חַי וְרַעַם         הַפֶּלֶא שֶׁל סִינָי.

גִּיּוּס: בְּיוֹם שֵׁרוּת אֲנִי כְמוֹט-נְחֹשֶׁת,         כְּגוּשׁ-בַּרזֶל בִּידֵי נַפָּח וּשׁמוֹ – צִיּוֹן:         חָרשֵׁנִי כִרצוֹנךָ – מַגָּל, גַּלגַּל-חֲרֹשֶׁת         אוֹ חֶרֶב וּפִגיוֹן. מַגֵן: לִברִית-עַמִּים אֶגַּש אַדִּיר, כְּגֶשֶׁת        אֲרִי אֶל אֲרָיוֹת – אֶחָי, לֹא מְנַצחָי:        אֲנִי חַיַּל בֵּיתָר, חַיָּל לְמוּד-הַקֶּשֶׁת,        נוֹטֵר עַל סַף תֵּל-חָי. הָדָר: מִדַּם גִּדעוֹן נִזרַעתִּי, לְכָמוֹנִי        הֲדַר נִינֵי מַלכוּת בַּלֵּב, בַּגֵּו, בַּכֹּל:        יָהִיר בִּפנֵי שָׂרִים, עָנָו עֻמַּת בֶּן-עֹנִי,        גּוֹבֵר – כְּדֵי לִמחוֹל. צִיּוּת: לָגִיל בִּדרוֹר – כּוֹנֵן עָלֶיךָ גֶּדֶר!         חָפשִׁי, אֶת חֹק בֵּיתָר הִמלַכתִּי עַל עַצמִי,         כִּי צַו בֵּיתָר הוּא הֵד לְצַו לִבִּי – לַנֵּדֶר         הַשָּׁר בִּתהוֹם דָּמִי.

תכנים ואמירות

"הנדר" מנסח בלשון שירית מדויקת ומחורזת, בשבעה בתים, שבעה עקרונות במשנתו של ז'בוטינסקי. העקרונות הם משנתו המתומצתת של ז'בוטינסקי עיצוב דמות הצעיר הלוחם למען ריבונות עברית בארץ ישראל, ובכלל זה חניכי תנועת הנוער בית"ר, ועל פי חוקר הספרות פרופ' דן מירון, הוא נכתב "כהכנה וכתימוכין ל'נדר הבית"רי', שעל אימוצו כשבועה המחייבת כל חבר בתנועה הוחלט בכינוס העולמי השני של בית"ר בקרקוב, בינואר 1935".

שבעת העקרונות הם:

• "ציון" - אהבת ארץ ישראל והשאיפה לריבונות יהודית בה. ז'בוטינסקי מזכיר בשיר את האתרים: ביתר, הירדן, סיני וציון.
• "חד-נס" - דבקות בציונות בלבד, ובהקשרה מוזכר הדגל העברי שצבעיו כחול-לבן, ללא הדגל האדום של הסוציאליזם, כפי שהתקיים בתנועת העבודה בארץ ישראל; ז'בוטינסקי כינה את צירוף הציונות והסוציאליזם בשם „שַׁעַטנֵז”, דהיינו עירוב מינו בשאינו מינו, אף שבמשנתו הילכו גם כן רעיונות מתנועות ואידאולוגיות בנות זמנו, כגון ליברליזם.
• "עברית" - השלטתה של השפה העברית במרחב הציבורי היישובי.
• "גיוס" - הקרבה והתמסרות מלאה לרעיון הציוני, אל החיילות וצבאיות, ובכללן הנכונות לשמש ככלי למענה בכל אשר ידרש.
• "מגן" - תפיסת עם ישראל כחזק וכשווה בין האומות, במילותיו של המשורר: „... אֶגַּש אַדִּיר, כְּגֶשֶׁת / אֲרִי אֶל אֲרָיוֹת ...” - כתודעה מחייבת ללוחם ולמדינאי היהודי, שמלעדיה לא יצלח בדרכו.
• "הדר" - התנהגות הוגנת ומכובדת בכל אתר ואתר; ובכללן עמידה בוטחת וגאה מול תקיפים ויחס רך ונעים ואף הכנעה כלפי נדכאים ודלים, במילותיו של המשורר: „יָהִיר בִּפנֵי שָׂרִים, עָנָו עֻמַּת בֶּן-עֹנִי”; ההדר הבית"רי, שהתבטא גם במילים „גָּאוֹן וְנָדִיב וְאַכְזָר”, בשירו שיר ביתר, הוא מושג מפתח משנתו של ז'בוטינסקי, אשר פותח במספר מחיבוריו.
• "ציות" - מחויבות מתמידה להתנהלות בהתאם לעקרונות לעיל.

על פי פרופ' דן מירון השיר הוא אחד משמונת שיריו הציוניים פוליטיים של ז'בוטינסקי, ורב "המשקע שהותירו בתודעה הספרותית והציבורית ואפילו בזיכרון הלשוני העברי כשלעצמו. המטבעות הלשוניות שטבע בהן המשורר נעשו ל"חלק מהמטווה הקיים והעומד בשיח הציבורי העברי במשך שבעים שנה"; בשמונת שירים אלו "מצא הז'אנר של ההמנון הציבורי, ... את גיבושו המודרני השלם, ה'קלסי', הראשון"; ז'בוטינסקי הטביע בהם "מוזיקליות", "בהירנות" במבע, ושימוש ב"מילון' הכלל יישובי, ובכלל זה של "השמאל הציוני".

הנדר אשר נכתב בידי זאב ז'בוטינסקי מגלם בתוכו שבעה רעיונות מרכזיים של תנועת בית"ר. השיר "הנדר" נכתב בשנת תרצ"ד כהכנה וכחיזוק ל"נדר הבית"רי", אשר הוחלט בכינוס העולמי השני של בית"ר בקראקוב, ב-1935, כי הוא יהיה שבועה מחייבת לכל חבר בתנועה. בכינוס העולמי השלישי של בית"ר בווארשה, בספטמבר 1938, נאם מנחם בגין הצעיר על הצורך של הציונות הרוויזיוניסטית לעבור מ"הציונות המדינית" אל "הציונות הצבאית" - ליצור כוח צבאי שלא יהיה תלוי בחסדי האומות אשר הכזיבו וודאי שלא יהיה תלוי בבריטניה אשר העלתה לגרדום את שלמה בן יוסף. הוא הציע גם לתקן את השורה הרביעית שכתב ראש בית"ר- "אכין זרועי להגנת עמי ולא אשא זרועי אלא להגנה" ל-"אכין זרועי להגנת עמי ולכיבוש מולדתי". הכינוס העולמי אישר את התיקון. גם כיום נלמד הנדר המקורי על ידי הבית"רים בתנועה והוא מופיע על תעודות בית"ר אותן פודים בוגרי התנועה.

שבע מצוות הנדר הבית"רי:

א. אני מקדיש את חיי לתחיית המדינה העברית ברוב תושבים עבריים על שתי גדות הירדן קדמה וימה.

ב. לתועלת הבניין הממלכתי אשעבד את תועלתי אני, את תועלת ביתי, את תועלת מעמדי.

ג. השפה העברית תהא שפתי ושפת בני אם בארץ ואם בגולה.

ד. אכין זרועי להגנת עמי ולכיבוש מולדתי.

ה. שאוף אשאף להדר בכל הרהורי, בכל ניבי שפתי, בכל מעשי כי בן מלכים אנוכי.

ו. לקראת הגיוס הבית"רי אם ללגיון ואם לעמל, אם לעליה ציונה ואם לשירות בגולה, אם מקרוב ואם ממרחקים - אבוא.

ז. אשמע לחוקי בית"ר ולצוי מפקדיה כשמע בן אדם לקול מצפונו כי חוקת בית"ר היא הד למשאת נפשי ומפקדיה הם שליחי.

ואת הנדר הזה בשבע מצוותיו, אשר על כל אחת מהן הרהרתי והחלטתי, הנני נודר מתוך הכרת אחריותי.

לקריאה נוספת

• דן מירון (הקדמה), יוסף קיסטר (מבוא), אילן מצל בגיא, זאב ז'בוטינסקי ושירתו, תל אביב: הוצאת המסדר על־שם זאב ז'בוטינסקי, תשס"ו-2005.