הנס לודוויג שטרים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הנס לודוויג שטרים
HLStriem-portrait-R-183x249.jpg
לידה 25 באוגוסט 1920
גרמניהגרמניה  גרמניה
פטירה 9 בפברואר 2015 (בגיל 94)
תאריך עלייה 1935
כינוי לוּץ
השכלה האוניברסיטה העברית בירושלים עריכת הנתון בוויקינתונים
השתייכות Hahaganah.png  ההגנה
הצבא הבריטיהצבא הבריטי  הצבא הבריטי
Badge of the Israel Defense Forces.new.svg  צבא הגנה לישראל
תקופת הפעילות 19421968
1968–1985
דרגה סגן-אלוף  סגן-אלוף
תפקידים בשירות
  • מפקד ענף 1 מודיעין שטח
פעולות ומבצעים
מלחמת העולם השנייה
מלחמת העצמאות  מלחמת העצמאות
מבצע קדש  מבצע קדש
מלחמת ששת הימים  מלחמת ששת הימים
מלחמת ההתשה  מלחמת ההתשה
מלחמת יום הכיפורים  מלחמת יום הכיפורים
עיטורים
אות ההתנדבות  אות ההתנדבות
אות הלוחם בנאצים  אות הלוחם בנאצים
עיטור לוחמי המדינה  עיטור לוחמי המדינה
תפקידים אזרחיים
  • מנהל מחלקת רישוי ואישור אתרים להקמת כור גרעיני ליצירת חשמל באגף הרישוי
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

הנס לוּדוויג (לוּץ) שטריםגרמנית: Hans Ludwig Striem; ‏25 באוגוסט 1920- 9 בפברואר 2015) היה ממקימי המודיעין הגאוגרפי בצה"ל, מאדריכלי המלחמה על המים, מבצע קדש ומלחמת ששת הימים.

שטרים עלה ארצה לפני מלחמת העולם השנייה והיה שותף פעיל בהתארגנות היישוב לקראת קום המדינה. שילב לימודים אקדמיים בפיזיקה וגאולוגיה עם שירות צבאי, כסגן-אלוף בחיל המודיעין. פרש מצה"ל בשנת 1968, לאחר 20 שנים של שירות צבאי, והצטרף לשירות המדינה כחוקר ומומחה לגאולוגיה, בוועדה לאנרגיה אטומית, ושימש כמנהל המחלקה לרישוי אתרים לכורים גרעיניים. לאחר 17 שנים בשירות המדינה פרש לגמלאות בשנת 1985.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רקע משפחתי[עריכת קוד מקור | עריכה]

אביו של לוּץ שטרים, הנס, היה יליד העיירה קמניץ שבפולין (1887). עם משפחתו עברו לברלין, שם גדל והתחנך כיהודי חילוני ועסק ברבות הימים בעסקי הוצאה לאור. הנס שטרים כתב והוציא לאור בשנת 1930, ביחד עם אולגה גבריאלי, את הספר "מכונית הפלא"[1] (Das Wunderauto). הנס, ואשתו אווה, ניהלו אורח חיים ששילב מסורת וערכי יהדות עם השכלה כללית מקיפה. הם נהגו לארח בביתם אמנים כמו הצייר והמאייר רפאלו בוזוני[2] ואשתו, או מנגנים להנאתם על כינור ופסנתר בביתם בברלין, כשלוּץ, ואחותו הצעירה, גודולה, משחקים על הרצפה. עם עליית הנציזם, החליטו הנס ואווה להגר עם משפחתם מגרמניה וניסו את מזלם בפריז ובשווייץ, משם עלו לארץ ישראל בשנת 1935 (העלייה החמישית) והתיישבו בתל אביב. בגיל 15, עם הגיע המשפחה לתל אביב, למד לוּץ בגימנסיה בן יהודה, שבה למדו יוצאי גרמניה, והשלים בשנת 1938 את תעודת הבגרות שלו בהצטיינות[3]. לאחר שירותו בצבא הבריטי, הצטרף לשורות ההגנה ושימש כקצין בצה"ל. בשנים אלו התגורר בגבעתיים, בשיכון צבא קבע, נישא לחווה לבית רודברג והקימו שם את ביתם. ללוּץ וחוה שטרים שני בנים. אחרי צאת הילדים ללימודי תיכון בפנימייה החקלאית "הכפר הירוק" החלה חוה לעבוד במשרד האוצר במחלקה לאישור פיצויים מגרמניה. לקראת פרישתה של חוה לגמלאות, הם עקרו ממקום מגוריהם בגבעתיים לעיר רחובות כדי להתגורר בסמיכות למשפחות בניהם.

לימודים וראשית הקריירה הצבאית[עריכת קוד מקור | עריכה]

שטרים החל ללמוד הנדסה אזרחית בהתכתבות[4]. בעקבות מלחמת העולם השנייה, ועל פי קריאת שלטונות היישוב, קטע את לימודיו כסטודנט להנדסה אזרחית והתנדב לצבא הבריטי בשנת 1942, במסגרת זו לחם ושרת ביחידה של המהנדסים המלכותיים (פלוגת המיפוי העברי מס' 524 בצבא הבריטי / יחידת המודדים, לימים הייתה לחטיבה יהודית לוחמת (חי"ל) המוכרת בשם 'הבריגדה היהודית'). בזמן שירותו במחלקת המודדים עסק בפיענוח צילומי אוויר, ובכך רכש ניסיון והכשרה חשובים אשר שימשו אותו אחר כך בהשתתפותו בהקמת שירות המודיעין של צה"ל במהלך מלחמת העצמאות. עם שחרורו בדרגת סמ"ר, ושובו מאיטליה לארץ ישראל ב-1946, המשיך ללמוד באוניברסיטה העברית בירושלים, במסלול ישיר לתואר שני, כנהוג אז. שטרים למד מדעי כדור הארץ (פיזיקה וגאולוגיה) בקמפוס הר הצופים. עם פרוץ הפרעות, בעקבות החלטת האו"ם על הקמתה של מדינה יהודית, היה עם המגינים (מתנדבי "ההגנה") על הר הצופים הנצור. אך לימודיו נקטעו עם התנדבותו לשורות ההגנה, כי הועבר למחלקה הטכנית[5] שישבה במרתף ברח' דב הוז בתל אביב. לימים הוקם "שרות מפות וצילומים" (שמו"צ). במרץ 1948 הוקם השרות כגוף מטכ"לי עצמאי, בראשות פנחס יואלי. תחת פיקודו שרת שטרים במשך כארבע שנים[6]. ביום הכרזת העצמאות היה במסדר ההשבעה עם חיילי "שרות המפות והצילומים"[7].

שנות שירות צבאי[עריכת קוד מקור | עריכה]

שטרים היה בין מקימי המודיעין הגאוגרפי בצה"ל, חטיבת המחקר שהייתה אז אחת מ-10 יחידות הצמרת של המודיעין, כפופה לאגף המבצעים, שבראשו עמד יגאל ידין, גם לאחר הכרזת המדינה. בראש שירות המודיעין שהוקם במהלך מלחמת העצמאות, עמד אז אריה סימון, סגן ראש המודיעין הקרבי וקצין המודיעין. בתפקיד מרכזי זה הניח סימון את היסודות המחקריים למודיעין השדה, ניסיון שרכש אריה סימון כקמ"ן בגדוד הראשון של הבריגדה היהודית. באופן דומה גם שטרים, וחברו מרדכי גיכרמן (בעתיד פרופ' מרדכי גיחון) הביאו עימם ניסיון וידע רבים משרותם בצבא הבריטי, כסמ"ר ביחידת המיפוי, וכסמל במודיעין שדה. את מחלקת מודיעין השטח והמטרות הקים פרופ' אברהם רייפנברג - מומחה לתורת הקרקע (גם הוא יוצא הצבא הבריטי) שנקרא מן האוניברסיטה העברית, וכאשר שב רייפנברג לאקדמיה לאחר המלחמה, ירש אותו שטרים בתפקיד ראש ענף מודיעין השטח. בסוף שנת 1948, בדרגת סרן, הועברו שטרים והענף שעמד בראשו לחיל המודיעין, שבסיסו היה אז ב"בית הירוק" ביפו.

בשנת 1950 היה לראש מדור מחקר בדרגת רב-סרן, ומשנת 1958 בדרגת סגן-אלוף, היה לראש ענף מחקר-1, שהיה אז הגדול והמורכב מכל ענפי המחקר במחלקת מחקר באגף המודיעין. במסגרת שירותו הצבאי עבר ב-1951 קורס מפקדי גדודים וסיים את בית הספר לפיקוד ומטה (פו"ם) בהצטיינות במחזור 1958[8], ומונה לדרגת סגן-אלוף.

שטרים התמחה בפענוח תצלומי אוויר. מדור הפענוח זכה להוקרה רבה על אמינות ומצוינות קציניו, ומסירותם למשימה הקשה והמאמצת תחת לחץ. אחד החידושים אשר הונהג אז היה פיתוח 'מפות-תצלום' כלומר פסיפס תצלומים מורכבים אשר עליהם סומנו (ומאוחר יותר גם הודפסו) מידע נוסף כמו ביצורים, עמדות ושדות מוקשים, דרכים ונתיבים ורשת קואורדינטות. המחלקה גם עסקה בפיתוח מפות עבירות שאפשרו תכנון תוואי תנועה וחדירה בין שורות האויב, והיו לתועלת רבה בגיבוש תוכניות למבצע סיני ומלחמת ששת הימים שהביאו להכרעה והצלחה במבצעים.

בתקופה זו (1964) התפתח מוקד מתיחות בין ישראל וארצות ערב (בעיקר סוריה) על רעיון הטיית מקורות הירדן. על מנת לנהל את "המלחמה על המים" של מדינת ישראל באמינות, חקר שטרים את פוטנציאל המשקעים באגני הניקוז של מקורות הירדן, על פי דוחות משקעים (גשמים ושלגים) של השירות המטאורולוגי הישראלי ושירותים מטאורולוגיים באזור. תופעות מחזוריות, טווחים וסוגי ממטרים שראה בנתונים ובתוצאות המחקרים האלו סיקרנו את שטרים להמשיך ולחקור את בסיסי הנתונים שבידו. תובנות ורעיונות חדשים הביאו לתוצאות חדשות ופרסום מאמרים מדעיים רבים בתחום מדידה וחיזוי המשקעים בישראל (ראו רשימת פרסומים מדעיים). שטרים שירת בצבא הקבע עד לשנת 1968. במהלך שירותו הצבאי השלים את לימודיו באוניברסיטה וקיבל תואר מוסמך (ב-1954) ותואר דוקטור קיבל ב-1969. עבודתו המסורה והאמינה הייתה שם-דבר בצמרת צה"ל. לא אחת נתבקש אישית להתייצב בפני ראש הממשלה ושר הביטחון, יצחק רבין, שביקש לשמוע את חוות דעתו באופן אישי. בעבור אחד המחקרים שעשה הומלץ כמועמד[9] עם חוקרים אחרים מן היחידה "ענף 1" לפרס ביטחון ישראל 1966 על ידי ראש אמ"ן האלוף אהרן יריב[10].

בוועדה לאנרגיה אטומית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בוועדה לאנרגיה אטומית, במרכז למחקר גרעיני - שורק (ממ"ג), החל את עבודתו בשנת 1968 כראש נושא הערכות סיכונים סביבתיים של אתרי מתקנים גרעיניים, במחלקת הבטיחות של המרכז למחקר גרעיני (ממ"ג). בשנת 1973 התמנה על ידי מנכ"ל הוועדה לאנרגיה אטומית, שלהבת פריאר, למרכז ועדת הבטג"ר (אורכב 30.12.2013 בארכיון Wayback Machine). משנת 1974 התמנה על ידי שלהבת פריאר למנהל מחלקת רישוי ואישור אתרים להקמת כור גרעיני ליצירת חשמל באגף הרישוי. בשנת 1981 ביקר כפרופסור אורח במכון לגאולוגיה באוניברסיטת פרידריך וילהלם בבון, גרמניה, ובשנת 1985 שהה שם לשבתון כעמית מחקר. בשנים 1982 ו-1984 נבחר כ"עובד מצטיין" של המטה על תרומתו בגיבוש עמדות האגף בנושאי רישוי אתרים לתחנות כוח גרעיניות (תג"ר). שטרים ליווה נושא זה מאז הקמת האגף והיה מעורב מאוד בגיבוש קריטריונים וקבילות אתרים[11]. בשנת 1985 פרש לגמלאות מהמרכז למחקר גרעיני כפרופסור אמריטוס.

פעילות אקדמית[עריכת קוד מקור | עריכה]

שטרים החל את דרכו האקדמית באוניברסיטה העברית בירושלים, כסטודנט למדעי כדור הארץ, גאולוגיה ופיזיקה. עם פרוץ הפרעות היה עם הסטודנטים המגינים על הר הצופים הנצור. לימודיו נקטעו כאשר הצטרף לשורות ההגנה ושרותו בצה"ל משנת 1948. במקביל למחקריו בתפקיד ראש ענף מודיעין השטח בדרגת סרן, החל את עבודת המסטר שעסקה בתנועת שרטונות לאורך חופי ישראל בים התיכון. את התואר השני קיבל בשנת 1955, והחל את עבודת הדוקטורט (ראו פרסומים מדעיים בין השנים 1954 עד 1964).

בתאריך 25 באוגוסט 1963 מונה שטרים כיועץ לוועדת הזיפזיף על ידי שר הפיתוח והשיכון, מר יוסף אלמוגי (באישור מפורש של הרמטכ"ל). שטרים בדק באמצעות תצלומי אוויר את השינויים בקו החוף של מדינת ישראל. את ממצאיו (בנספח מס' 4[12] בדו"ח הוועדה[13]) סיכם בקביעה שאין מקום לספק שכריית הזיפזיף גורמת באופן ישיר לתזוזת קו המים מזרחה וששעורי התזוזה תלויים בכמות הכרייה.

בשנת 1964 נושאי מחקריו קיבלו תפנית בעקבות הצורך לחקור את משטר המשקעים של מדינות המזרח התיכון בעקבות "מלחמות המים" ושמירה על חופש השימוש של מקורות המים של מדינת ישראל. מחקרים אלו התבססו על מאגר נתונים של הממוצעים החודשיים שהתפרסמו ב-WWR. תצפיות שיטתיות אלו של גשם, טמפרטורה ולחץ ברומטרי שנעשו בירושלים מאמצע המאה ה-19, מהוות את הסדרה הארוכה ביותר של מדידות כאלו במזרח התיכון, שימשו את שטרים כבסיס למחקרים רבים בנושאי מטאורולוגיה ומשקעים. התפלגות סך המשקעים השנתי לאורך 118 שנים הראתה דגם של 5 קבוצות משקעים שמהווה סטייה מן ההתפלגות הנורמלית הצפויה למשתנה כמותי כמו משקעים (מאמר מס' 5 ברשימה[14]). תופעה זו אינה מוגבלת רק למשקעים בירושלים אלא קיימת גם בתופעות טבע שונות נוספות הקשורות במשקעים, למשל ספיקת נהרות. התפלגות נחל השניר מציגה בצורה בולטת את ההתפלגות לחמש קבוצות. גם התפלגות סך המשקעים השנתי בביירות (בירת לבנון, צפונית לירושלים) בעלת אפיון דומה. הסטייה מהתפלגות נורמלית יכולה להיות מוסברת על ידי קיומם גורמים בלתי אקראיים המשפיעים סך המשקעים השנתי. גורמים אלו מביאים לידי היווצרות "דגם אקלימי" הקובע במידה רבה אם עונת חורף מסוימת תהיה עתירת משקעים או שנת בצורת.

בין התרומות המשמעותיות ביותר של שטרים בתחום המטאורולוגיה הייתה הטבעת המושג: פרק-גשם. מחקירת 20 שנות מדידות גשם בירושלים פרסמו בשנת 1973 שטרים ורוזנן את ממצאיהם[15]. 'פרק-גשם' הוגדר כתקופה גשומה (של למעלה ממילימטר אחד של משקעים) בין תקופות יובש, המאופיינת בתפוקה, משך (בימים) ועוצמה יחסית (כמות/בזמן). נמצא כי בארץ שלשוה סוגים של פרקי גשם (קטנים שתפוקתם קטנה מ-50 מ"מ, בינוניים כ־70 מ"מ, וגדולים מעל 100 מ"מ גשם), ובסך הכל יש בישראל בכל שנה כשנים עשר פרקי גשם. בישראל מספר פרקי הגשם זעירי התפוקה הוא די קבוע (כשנים עשר). מכאן שאם אין זרימות אוויר מן המרחב הצפוני/רוסי דרך כרתים או קפריסין, תהיה שנת בצורת קשה.

שטרים פרסם עשרות מאמרים מדעיים[16] בתחומים: גאולוגיה (חוף הים ורעידות אדמה), מטרואולוגיה (משקעים).

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אליהו דקל-דליצקי, מודיעין תלוש מהקרקע, יצא לאור בהוצאת בית עלים בשנת 2010

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]