המרכז למחקר גרעיני - שורק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
סמל המרכז למחקר גרעיני - שורק
חנוכת המרכז למחקר גרעיני, בנוכחות גולדה מאיר שרת החוץ ושמעון פרס - מנכ"ל משרד הביטחון
שלבי הבנייה האחרונים של הכור הגרעיני בשורק בפברואר 1960
מדענית הגרעין אביבה גלעדי עם קולגות בעבודה במרכז למחקר גרעיני - שורק, 1963
בול "כור המחקר הגרעיני", 1960. עיצוב: פאול קור

המרכז למחקר גרעיני - שׂורקראשי תיבות: ממ"ג שורק) הוא אחד משני מכוני המחקר לתחום הגרעין במדינת ישראל. במרכז מתבצע מחקר ופיתוח למטרות אזרחיות.

הקמת המרכז[עריכת קוד מקור | עריכה]

המרכז הוקם ב-1958, סמוך לשפך נחל שורק שממערב לעיר יבנה, על ידי הוועדה לאנרגיה אטומית, לשם קידום בניית התשתית הטכנולוגית לשימוש בשיטות גרעיניות במשק החשמל, בתעשייה, ברפואה ובחקלאות בישראל. הוא נבנה סביב כור גרעיני בהספק של 5 מגה-ואט, אשר נתרם במסגרת התוכנית "אטום למען שלום", על ידי ארצות הברית, בתקופת שלטונו של הנשיא דווייט אייזנהאואר. לצורך הפעלת הכור קיבלה ישראל מארצות הברית 150 מוטות דלק.

מתכנן האתר היה האדריכל משה זרחי. בניין הכור הגרעיני עצמו תוכנן על ידי האדריכל פיליפ ג'ונסון בשיתוף האדריכל הישראלי גדעון זיו ונקרא על שם פרופ' ישראל פלח[1] מקימו ומנהלו הראשון[2].

הכור החל לפעול ב-16 ביוני 1960[3].

בשנים 1960–1975 סיפקה ארצות הברית לכור 19 ק"ג אורניום מועשר[4]. ב-1977 על רקע אי-הצטרפות ישראל לאמנה למניעת הפצת נשק גרעיני היא חדלה מלספק אורניום בהחלטת הקונגרס. בינואר 2010 הוחזרו לארצות הברית 102 מוטות דלק משומשים מן הכור בשורק[5].

התאונה הרדיולוגית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-21 ביוני 1990 התרחשה במרכז הגרעיני-שורק תאונה במתקן השייך לחברה פרטית (העוסקת בעיקור מוצרים על ידי קרינה מיננת) שהביאה למותו של אחד העובדים במקום עקב חשיפה לקרינה רדיואקטיבית. מעט אחרי השעה 17:00 נשמעה אזעקה המתריעה על קרינה, אך אחד העובדים כיבה את הכריזה, פתח את נעילת הדלת האוטומטית ונכנס לתא (קובלט 60). העובד לא היה מודע לקרינה המסוכנת בתא, ובתוך דקה של חשיפה לקרינה הוא החל לחוש חום עז בעיניו ועזב את התא. הוא נלקח לבית החולים ונפטר כעבור 36 ימים.[6]

המרכז כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנוסף לכור המחקר, הנמצא תחת פיקוח הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית, כולל המרכז גם מאיץ פרוטונים ומעבדות מחקר ופיתוח. המרכז ידוע כמומחה בתחומי האלקטרואופטיקה ובמכשור לגילוי עצמים חשודים.

כיום עוסק המרכז בתחומי מחקר ופיתוח רבים, הכוללים: פיתוח לייזרים, שיטות גרעיניות, על-קוליות ואופטיות לבדיקות לא הורסות, חישה מרחוק של זיהומים באוויר ונתונים מטאורולוגיים ובטכנולוגיות מגנטיות ואלקטרומגנטיות לגילוי עצמים חשודים.

במרכז נמצאת ספרייה בנושאי פיזיקה גרעינית וכללית, כימיה, מתמטיקה ועוד[7].

לדברי מנהל הכור, חנוך הירשפלד, הכור מושבת בתקופות של ירי רקטות[8].

מנהלי המרכז[עריכת קוד מקור | עריכה]

סגירתו הצפויה של הכור[עריכת קוד מקור | עריכה]

במרץ 2012 הודיעה הוועדה לאנרגיה אטומית כי הכור בשורק ייסגר עד שנת 2018.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ישראל פלח, באתר הפלמ"ח
  2. ^ 2.0 2.1 מ. אחידורון, המנהל הראשון של הכור הראשון, מעריב, 12 במאי 1959
  3. ^ הופעל הכור האטומי בישראל, דבר, 5 ביולי 1960
  4. ^ יוסי מלמןישראל העבירה לארה"ב מאות ק"ג של פסולת גרעינית, באתר הארץ, 20 ביוני 2011
  5. ^ שלמה צזנה, ‏ישראל החזירה לארצות הברית 102 מוטות דלק גרעיני מהכור בשורק, באתר ישראל היום, 21 במרץ 2012
  6. ^ התאונה הרדיולוגית בשורק - דוח של הסוכנות לאנרגיה אטומית, מאי 1993 ‏
  7. ^ ס' וייל, "סקר על השימוש והעלות של כתבי-עת מדעיים בספריית המרכז למחקר גרעיני נחל-שורק", עלון אסמ"י י', 1-2 (נובמבר 1979), 36-45.
  8. ^ רויטרס, הכור בשורק ייסגר עד 2018, מוטות דלק הוחזרו, באתר ynet, 20 במרץ 2012
  9. ^ על ישראל פלח, באתר "פלמ"ח - חברים"
  10. ^ בעז בבאי, כתבה, באתר TheMarker‏, 7 באוגוסט 2001
  11. ^ נתונים על פעילות משרד ראש הממשלה בשנת 2000, באתר משרד ראש הממשלה, אוקטובר 2001
  12. ^ החלטות ישיבת ממשלה יום ראשון 26 במאי 2002, באתר משרד ראש הממשלה
  13. ^ הודעה לתקשורת בדבר מינוי מר ישראל רוטמן למנהל ממ"ג, באתר הוועדה לאנרגיה אטומית, 4.12.2010

קואורדינטות: 31°53′57″N 34°42′10″E / 31.89930°N 34.70280°E / 31.89930; 34.70280