אהרן יריב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אהרן יריב
אהרן יריב, 1970
אהרן יריב, 1970
לידה 20 בדצמבר 1920
רוסיה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 7 במאי 1994 (בגיל 73)
כְּפַר סָבָא, מְדִינַת יִשְׂרָאֵל עריכת הנתון בוויקינתונים
תאריך עלייה 1935
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
השתייכות ההגנה
הצבא הבריטיהצבא הבריטי הצבא הבריטי
צבא הגנה לישראל
תקופת הפעילות 19391972
19731974
דרגה אלוף  אלוף
תפקידים בשירות
פעולות ומבצעים
מלחמת העולם השנייה
מלחמת העצמאות  מלחמת העצמאות
מבצע קדש  מבצע קדש
מלחמת ששת הימים  מלחמת ששת הימים
מלחמת ההתשה  מלחמת ההתשה
מלחמת יום הכיפורים  מלחמת יום הכיפורים
תפקידים אזרחיים
שר התחבורה ה־13
10 במרץ 19743 ביוני 1974
(12 שבועות ויומיים)
תחת ראש הממשלה גולדה מאיר
שר ההסברה ה־3
3 ביוני 19744 בפברואר 1975
(35 שבועות ויומיים)
תחת ראש הממשלה יצחק רבין
חבר הכנסת
21 בינואר 197416 במאי 1977
(3 שנים ו־16 שבועות)
כנסות 8 (המערך)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אהרן יריב (רבינוביץ') (20 בדצמבר 19207 במאי 1994) היה אלוף בצה"ל, ראש אמ"ן, חבר הכנסת ושר בממשלות ישראל.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יריב נולד במוסקבה במשפחתו של חיים רבינוביץ, רופא יליד לטביה. כעבור שנה עזבה משפחתו את רוסיה לברלין. בשנת 1924 הם עברו ללטביה (שהייתה אז מדינה עצמאית). בשנת 1935 עלה אהרן יריב עם כל המשפחה לארץ ישראל. בארץ למד בבית הספר התיכון החקלאי פרדס חנה. הוא היה חבר קיבוץ גבע בשנים 1940 עד 1941.

שירות צבאי[עריכת קוד מקור | עריכה]

יריב החל את שירותו הצבאי בהגנה בשנת 1939 ובשנת 1941 התגייס לצבא הבריטי, בו הגיע לדרגת סרן. לאחר מלחמת העולם השנייה היה פעיל בהצלת פליטים יהודים ועסק ברכש. ב-1946 נבחר להשתתף במחזור הראשון של בית הספר לדיפלומטים שהקימה הסוכנות היהודית. בשנת 1947 חזר לשירות בהגנה כשלישו של יעקב דורי, מפקד ההגנה. עם הקמת צה"ל (1948) מונה לסגן מפקד גדוד בחטיבת אלכסנדרוני ולאחר מכן באותה שנה למפקד גדוד 21 בחטיבת כרמלי. בתפקידו כמג"ד (מפקד גדוד) השתתף בקרבות בצפון ובכיבוש נצרת במהלך מלחמת העצמאות.

בשנת 1951 מונה לראש ענף במחלקת המבצעים במטכ"ל, ושנה לאחר מכן מונה לראש צוות ההקמה של המכללה הבין-זרועית לפיקוד ולמטה והיה למפקדו הראשון של בית הספר בין השנים 19541956. לאחר מכן שירת כראש מטה פיקוד המרכז. בין השנים 19571960 שירת כנספח הצבאי בארצות הברית וקנדה.

באפריל 1960 מונה למפקד חטיבת גולני, באוגוסט 1961 מונה לעוזר ראש אגף המודיעין. בינואר 1964 מונה לראש אמ"ן[1], ושירת בתפקיד עד 1972 (תקופת הכהונה הארוכה ביותר של ראש אמ"ן). כיהן כראש האגף במלחמת ששת הימים. בשנת 1972, לאחר טבח הספורטאים באולימפיאדת מינכן, מונה ליועץ ראש הממשלה גולדה מאיר לענייני טרור.

לאחר הפרישה מצה"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בזמן מלחמת יום הכיפורים, בשנת 1973, גויס כעוזר מיוחד לרמטכ”ל[2], ולאחר מכן עמד בראש צוות המשא ומתן עם המצרים בקילומטר ה-101 לייצוב הפסקת האש. שיחות אלו היו השיחות הישירות הרשמיות הראשונות בין ישראל ומצרים מאז הסכמי שביתת הנשק ב-1949. ב-11 בנובמבר 1973 חתם יריב עם מוחמד עבד אל-ע'ני אל-גמאסי על הסכם שש הנקודות, בו נקבעה המסגרת לדיונים על הפרדת הכוחות, חילופי שבויים, המשך האספקה לארמייה השלישית המצרית המכותרת והסרת ההסגר המצרי שהוטל בתחילת המלחמה במצרי באב אל מנדב בים סוף. ההסכם הוביל להסכם הפרדת הכוחות בין ישראל למצרים בינואר 1974[3][4].

לאחר פרישתו מצה"ל, הצטרף למפלגת העבודה, שהייתה חלק מרשימת המערך. יריב כיהן כחבר הכנסת מטעם "המערך" בכנסת השמינית (בשנים 1977–1974). הוא שימש שר התחבורה בממשלת גולדה מאיר קצרת הימים, ושר ההסברה בממשלת יצחק רבין הראשונה.

בשנת 1974 הגה ביחד עם שר הבריאות ויקטור שם טוב את נוסחת יריב - שם טוב שבה קראו למדינת ישראל להכיר באש"ף ולנהל משא ומתן לשלום עם הפלסטינים.

בפברואר 1975 התפטר מהממשלה לאחר שלא התקבלו רעיונותיו המדיניים. במאי 1977, ערב הבחירות, התפטר מהכנסת והצטרף לתנועה הדמוקרטית לשינוי (ד"ש). מאוחר יותר שב למפלגת העבודה.

משנת 1977 ועד מותו ב-1994 עמד בראש מרכז יפה למחקרים אסטרטגיים באוניברסיטת תל אביב. בין השנים 1984–1986 עמד בראש ועדות שבחנו את מבנה קהילת המודיעין הישראלית. בשנת 1988 ייסד את המועצה לשלום ולביטחון.

עמדותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

יריב השתייך לאגף ה'יוני' במפלגת העבודה. בתקופת כהונתו בחבר הכנסת ושר בממשלת ישראל גיבש עם ויקטור שם-טוב את נוסחת יריב - שם טוב, הקוראת לניהול משא-ומתן עם הפלסטינים, אולם היא לא התקבלה על דעת הממשלה.

יריב סבר שלאחר טבח הספורטאים במינכן לא הייתה לישראל ברירה אלא להנהיג מדיניות חיסולים כדי לעצור את הטרור הפלסטיני[5].

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

יריב היה נשוי לנחמה ואב לאסף. התגורר ברמת השרון. אחיו היה גוטמן רבינוביץ, מנהלו לשעבר של העיתון מעריב במשך שנים רבות, אחיינו הוא פרופסור איתמר רבינוביץ, לשעבר שגריר ישראל בארצות הברית ונשיא אוניברסיטת תל אביב.

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אהרן יריב בוויקישיתוף

ביאורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מימין דן אבידן (יושב בצד), עיתונאי "דבר"; אל"מ זלמן ז'מקה גנדלר, תא"ל יהושע בר מסדה, אל"מ חגי מן, מוסתר תא"ל ישעיהו ברקת, אהרון יריב, מראיין אל"מ אפרים לפיד, לידו ערד ניר מגלי צה"ל.
  2. ^ מימין: איתן אורן, כתב הטלוויזיה הישראלית, תא"ל אפרים לפיד, דובר צה"ל; אלוף בדימוס אהרון יריב, יו"ר ועדת השופטים לפרס.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אהרן יריב - תבניות ניווט