הנס קרוך

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הנס קרוך
Hans Zvi Kroch.jpg
לידה 3 במרץ 1887
לייפציג, הקיסרות הגרמנית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 7 בפברואר 1970 (בגיל 82)
ירושלים עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה גרמניה עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה King Albert School עריכת הנתון בוויקינתונים
מקצוע בנקאי עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

הנס קרוךגרמנית: Hans Kroch, שם מלא: הנס מאיר צבי קרוך; 3 במרץ 1887, לייפציג7 בפברואר 1970, ירושלים) היה בנקאי יהודי-גרמני ניצול השואה. הקים את מלון הולילנד בשכונת בית וגן בירושלים ויזם את הקמת דגם ירושלים בסוף ימי בית שני.

הבית הגבוה של קרוך בלייפציג

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

למד בגימנסיית המלך אלברט בלייפציג. בשנת 1922 הצטרף לבנק "קרוך" שנוסד בשנת 1877 על ידי אביו מרטין סמואל קרוך (1853–1926), ותוך זמן קצר הפך שותף ומנהל הבנק.

בשנת 1923 ייסד את חברת הירידים והתערוכות של לייפציג. יזם את הקמתו של גורד השחקים הגבוה ביותר בגרמניה בשעתו, בכיכר המרכזית של לייפציג, אַוּגוסטוס-פלאץ (Augustusplatz). הבניין תוכנן על ידי האדריכל בסטלמאייר ונחנך ב-1928. הבניין שמש כמשכנו הקבוע של בנק קרוך והיה ידוע כ-"הבית הגבוה של קרוך" (Krochhochhaus). יזם ומימן בשנים 1929–1930 דיור חברתי קהילתי בסגנון באוהאוס בשכונת גוהליס (Gohlis), בלייפציג, וידועה כ"התיישבות קרוך"- Krochsiedlung.

בשנת 2012 הנציחה העיר לייפציג את זכרו של הנס קרוך, וקראה על שמו בית ספר יסודי בשכונת גוהליס[1].

קורות משפחת קרוך מתוארות בספר Kroch: Der Name bleibt (מילולית: "קרוך: השם נשאר") שיצא (בגרמנית) בשנת 2018[2].

תחת גרמניה הנאצית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1933, לאחר עליית הנאצים לשלטון בגרמניה, התפרסם בעיתון "לייפציגר טאגסצייטונג" (Leipziger Tageszeitung) שיר שטנה אנטישמי בשם "Der Judenturm" ("המגדל של היהודי")[3] שהכפיש את הנס קרוך.

ב-27 באוקטובר 1938 החל הגסטפו בגירוש יהודים בעלי אזרחות פולנית מתחומי הרייך לפולין. הנס קרוך ואשתו אלה קרוך הקימו עבורם קרן עזרה שפעלה בחסות השגרירות הפולנית[4].

לאחר הפוגרום ב"ליל הבדולח", ב-10 בנובמבר 1938, נעצר קרוך במחנה הריכוז בוכנוואלד, ומשם הועבר למחנה בזקסנהאוזן. הוא שוחרר לאחר שנאלץ לוותר, בשם כל בני המשפחה, על רכושו ועסקיו כולל בנק קרוך. בעקבות חוקי האריזציה סיפח בנק התעשייה והמסחר את בנק קרוך[5].

הנס קרוך, בנו ושלוש בנותיו מצאו מקלט זמני באמסטרדם, ולאחר כיבוש הולנד היגרו לארגנטינה. אשתו, אלה קרוך, לבית ברוך (נולדה ב-16 ביולי 1896 בקרלסרוהה), נשארה בליפציג, כדי להסתיר את הבריחה של בעלה וילדיה. ב-21 במרץ 1940 נעצרה במהלך ניסיון בריחה להולנד להצטרף למשפחתה, גורשה למחנה הריכוז ראוונסבריק ב-10 במאי 1940 ונרצחה שנתיים לאחר מכן[6] ב-12 במאי 1942 במרכז האותנסיה של ברנבורג(אנ').

בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנו, יעקב קרוך, עלה לארץ ישראל בשנת 1945, במסגרת תנועת הנוער הציוני והצטרף לקיבוץ ניצנים במלחמת העצמאות בקרב על ניצנים בנגב[7].

בתחילת שנות ה-50, נכנס קרוך לעסקי התיירות בארצות הברית, והחליט להקים גם רשת של בתי מלון בישראל עבור תיירות צליינית. בשנת 1952 רכש מרשות הפיתוח שטח בדרום ירושלים. עליו הוקם מלון הולילנד[8]. בשנת 1953 מימן את סלילת הכביש למקום בקצה שכונת בית וגן[9]. הקמת המלון בפועל החלה ב-1955[10], והוא נחנך ב-1958[11]. בשנת 1956 יזם את הקמתו של מלון גם בחיפה[12]. ב-1959 תרם להקמתו של "המוזיאון לבולאות בירושלים"[13][14].

קרוך ובנותיו עברו לגור לישראל בתחילת שנות ה-60. הוא הקים וילה בה התגורר בסמוך למלון הולילנד.

ב-1962 יזם את הקמת דגם ירושלים בסוף ימי בית שני עם בית המקדש של הורודוס, שנבנה תחת הפיקוח הארכאולוגי של פרופסור מיכאל אבי-יונה[15]. המודל היה עד שנת 2006 במתחם מלון הולילנד ולאחר הריסת המלון עבר למשכנו בקמפוס של מוזיאון ישראל בירושלים[16].

הנס קרוך נפטר בירושלים בשנת 1970 ונקבר בבית הקברות סנהדריה. בנה של בתו אלזה, הוא הלל צ'רני. מאז איחוד גרמניה ב-1990 ניהלו יורשיו של קרוך, עשרות תיקי תביעות לפיצויים בגין נכסים שונים, שהיו בבעלותו. לפי הערכות, הם קיבלו פיצויים בהיקף עשרות מיליוני אירו בגין הרכוש הרב. כך למשל ב-2006, קבע בית משפט בלייפציג כי בניין התיאטרון העירוני היה שייך לקרוך, והעירייה הציעה ליורשיו 3.8 מיליון אירו תמורת ויתור על תביעתם לבעלות בנכס[17].

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא הנס קרוך בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ =Hans-Kroch-Schule Grundschule in Gohlis, Leipzig (בגרמנית)
  2. ^ Spithaler, Hans-Otto; Weber, Rolf H.; Zimmermann, Monika (מאי 2018). Kroch - der Name bleibt: Das Schicksal eines jüdischen Familienunternehmens in Leipzig. Mitteldeutscher Verlag. ISBN 978-3-96311-007-8. 
  3. ^ Prof. Joseph Avron, A Hate Poem (באנגלית)
  4. ^ Stolpersteine Leipzig: Sebastian-Bach-Straße 53, www.stolpersteine-leipzig.de (באנגלית)
  5. ^ עמירם ברקת, בזכות איחוד גרמניה שבו נכסי הסב לנכדו, באתר הארץ, 21 באוקטובר 2006
  6. ^ Stolpersteine Leipzig: Sebastian-Bach-Straße 53, www.stolpersteine-leipzig.de (באנגלית)
  7. ^ רק אחרי נדודים, באתר הארץ
  8. ^ יעל גרינפטר, 22.8.1974 / פרויקט הולילנד בירושלים יוצא לדרך, באתר הארץ, 22 באוגוסט 2011
  9. ^ הלואה לעבודות דחק בירושלים, מעריב, 10 במרץ 1953
  10. ^ "ישראל צריכה להכין עצמה לחצי מיליון תיירים לשנה", הבוקר, 21 באוגוסט 1955
  11. ^ "הולילנד - מלון חדש בבירה", הבוקר, 22 ביולי 1958
  12. ^ ייבנה מלון מפואר על הכרמל, דבר, 26 ביוני 1956
  13. ^ יהושע מרקוס, המוזיאון לבולאות בירושלים, על המשמר, 2 בספטמבר 1959
  14. ^ נחנך <<המוזיאון הירושלמי לבולאות >>, הארץ, 27 באוקטובר 1959
  15. ^ שפי גבאי, בית המקדש נבנה ב.....הולילנד, דבר, 13 באוקטובר 1967
  16. ^ אסתר זנדברגסלע קיומנו, קנ"מ 1:50, באתר הארץ, 28 ביוני 2006
  17. ^ עמירם ברקת, ‏הנכד שהשקיע בהולילנד את כספי הפיצויים של סבו מגרמניה, באתר גלובס, 8 באפריל 2010