הפשיטה על כפר חלתא

**הפשיטה לחלתא**
	מלחמה: מלחמת ההתשה
תאריכים	4 בספטמבר 1969 – 5 בספטמבר 1969 (יומיים)
קואורדינטות	33°18′31″N 35°40′08″E / 33.30861°N 35.66889°E
תוצאה	פוצצו 12 בתי מחבלים; נהרגו כ-10 מחבלים; ארבעה פצועים לצה"ל
מפקדים
סא"ל מרא אלעמי; סרן דוד כץ
	חלתא (למפת לבנון רגילה) ביירות צור טריפולי צידון בעלבכ חלבא זחלה א-נבטיה ישראל סוריה הים התיכון חלתא

הפשיטה לחַ֫לְתַא (אנ') התבצעה על ידי סיירת גולני בלילה שבין 4 ל-5 בספטמבר 1969, לאחר שכמה ימים קודם לכן נהרגו שני אזרחים בקריית שמונה. במהלך הפשיטה פוצצו שנים-עשר מבנים ונהרגו חמישה מחבלים. לכוחות צה"ל היו ארבעה פצועים.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקראת סוף שנת 1969 הייתה התבססות מוגברת של ארגוני מחבלים בשטחים של מורדות החרמון ועד לנהר החצבני. המחבלים בנו את בסיסיהם בתוך הכפרים ועל ההרים שבסביבותיהם והתערו בין האזרחים מתוך ידיעה שבאופן זה, צה"ל יימנע מלהפגיזם או לתקוף אותם מן האוויר. מתוך בסיסים אלו יצאו המחבלים כדי לבצע מארבים ופיגועים וכדי לחבל בעבודות החקלאות ביישובים הישראליים על גבול הצפון.

ב-2 בספטמבר 1969 נורו ארבע רקטות קטיושה (קוטר 240 מ"מ) לעבר כפר גלעדי וקריית שמונה. כתוצאה מהירי נהרגו ילד בן תשע וצעיר בן 26, ונפצעו חמישה אזרחים^[1]. הקטיושות לאצבע הגליל נורו מאזור כפר חלתא אשר למרגלותיו המערביים של החרמון. הכפר נמצא בוואדי כשמונה ק"מ מצפון לקיבוץ דן ותושביו בעת ההיא היו מוסלמים שהשתייכו למספר מצומצם של חמולות, כולם תמכו ונתנו סיוע למחבלים שהתבססו בכפר.

בעקבות ירי הקטיושות והרג האזרחים נשלחה סיירת גולני בלילה שבין 4 ל-5 בספטמבר 1969 לטהר את קיני המחבלים בכפר.

הכנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

משימת הפשיטה הוטלה על סיירת גולני עם כוח משנה של גדוד 17, בית הספר למ"כים של גולני. מפקד הפעולה היה מפקד הסיירת שרק נכנס לתפקידו, סרן דוד כץ. הכוח של הסיירת פוצל לשני כוחות: אחד תוכנן לתקוף את השכונה הצפונית מערבית של הכפר בהובלתו של דוד כץ והשני תוכנן לתקוף את השכונה הדרומית-מזרחית לרגלי ג'בל רוס (הר דב) בפיקודו של סא"ל מרא אלעמי ובהובלת סרן אורי שגיא, אשר סיים כמה שבועות לפני כן את תפקידו כמפקד הסיירת ומונה למפקד בסיס הטירונים של גולני (בא"ח 1). האימונים לכיבוש חלתא החלו בסיירת חודשים אחדים קודם לכן, כך שלאורי שגיא לא הייתה כל בעיה להיכנס מיידית למשימה. סגנו של דוד כץ ומפקד החוד של הכוח הצפוני היה סג"ם שלומי כהן אשר רק חודשיים קודם לכן סיים כחניך מצטיין את קורס הקצינים^[2]. סגנו של אורי שגיא ומפקד החוד של הכוח הדרומי היה סגן אברהמי קול.

התכנון היה לתקוף במקביל, אלא אם כן אחד הכוחות יתקל באויב לפני כן. הסיירת התארגנה למשימה בחורשה סמוך לקיבוץ דן, לשם הגיעו מפקד חטיבת גולני, אל"ם יקותיאל (קותי) אדם ואלוף פיקוד הצפון דוד אלעזר (דדו). אלעזר חשש מפגיעה בנשים וילדים, הנחיותיו היו לנסות ולהתקרב בשקט ככל שניתן לעבר היעדים ואם יצליח הכוח להגיע לבתים ללא התגלות, לוודא שאין אזרחים בבתים לפני הסתערות וירי. בשיחה עם מפקד החוד של הכוח הצפוני, סג"ם שלומי כהן, הורה דדו לנצור אש עד סמוך מאוד לבתים ורק אם מסתבר באמצעות משקפות לילה שאכן הכפר שורץ מחבלים לפתוח באש באישור המח"ט יקותיאל אדם.

מהלך הפעולה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם חשיכה חצה הכוח את הגבול ונע צפונה בשקט מוחלט על מנת להפתיע ולהגיע סמוך מאוד לבתי הכפר לקראת חצות. בחפ"ק בקיבוץ מנרה ישבו הרמטכ"ל חיים בר-לב וסגנו אלוף עזר ויצמן. כקילומטר לפני הכפר התפצלו הכוחות כאשר את חוד הכוח הדרומי מוביל סגן אברהמי קול ואת הצפוני סג"ם שלומי כהן. לאחר הליכה ממושכת בשטח הררי וקשה לתנועה, כאשר דווח ברשת שהכוח הדרומי של אורי שגיא הגיע ליעד, ביקש מוביל הכוח הצפוני, דוד כץ, מהמח"ט קותי אישור להסתער, זאת כאשר גם בעין בלתי מזוינת ניתן היה לראות מחבלים חמושים המתהלכים על גגות הבתים.

החוד של הכוח הצפוני הסתער לכיוון מבנה מרכזי וחיסל את המחבלים שהיו על הגג. בכניסה למסדרון בין שני חלקי המבנה המרכזי הבחין שלומי כהן במחבל לא חמוש שמגן על גופו עם שני ילדים כבני 3. כהן הורה לחייליו לבדוק את החדרים שבשני צידי המסדרון וכאשר דווח שהשטח נקי ניגש עם נשק שלוף למחבל על מנת להפרידו מהילדים ולעוצרו.

שלומי כהן, ששלט בערבית, הספיק לומר למחבל להוריד את הילדים, כאשר מחבל אחר שהסתתר מתחת למיטה באחד החדרים הסמוכים ולא זוהה בבדיקה, פתח באש מקלע RPD ועל פי חלק מהעדויות גם נזרק רימון יד^[3]. כתוצאה מהירי נפצע שלומי מכדור בירכו ונפצעו קל עד בינוני חיילים נוספים מהכוח של שלומי, סמל מוקי ידין, סמל מנחם שר ורב"ט יגאל דפנה.

הכוח הדרומי, אשר לא נתקל באויב ופוצץ שישה בתים, חבר לכוח הצפוני וטיהור הכפר הושלם ללא נפגעים נוספים. עם סיום הטיהור, הואר אחד הוואדיות עם פגזי תאורה של אגד ארטילרי, והונחתו שני הליקופטרים אשר חילצו את הפצועים לבית החולים רמב"ם.

תוצאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכוחות פוצצו כשנים-עשר בתים שזוהו כבתי מחבלים וההערכה היא שנהרגו כעשרה מחבלים בפשיטה. נשק רב נלקח שלל והושמד ריכוז ואספקה של המחבלים שכלל חומרי חבלה. שני הילדים שחולצו שוחררו במקום והמחבל שאחז בהם נלקח לחקירה בישראל.

בין הלוחמים היה גם סמל הסיירת יעקב מרדכי (פצ'נגה) אשר נהרג ביולי 1975 בפיגוע בכפר יובל^[4].

לכוחות צה"ל היו ארבעה פצועים.

בתחקיר עם סיום הפעולה, הביעו הרמטכ"ל, סגנו ואלוף הפיקוד את שביעות רצונם המלאה מכך שהמשימה הושלמה ללא פגיעה באזרחים חפים מפשע. דוד אלעזר, אלוף הפיקוד, הודה אישית למפקד החוד סג"ם שלומי כהן בביקור בבית החולים רמב"ם והעניק לו כתשורה אקדח שנלקח שלל בפעולה.

פציעתו של שלומי כהן כתוצאה ישירה מכך שרצה להימנע מפגיעה בילדים הפכה לסמל של שמירה על טוהר הנשק גם במחיר של פגיעה בכוחות צה"ל. בשיחות בבית החולים, עם אלוף הפיקוד דוד אלעזר ועם מפקד הפשיטה, אורי שגיא, הסביר שלומי כהן כי הערכים של שמירה על טוהר הנשק, ספג לא רק בסיירת אלא גם בבית-אבא, הרופא הצפתי ד"ר אלי כהן^[5]^[6].