דוד בן שמעון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף הרדב"ש)
קבר הרב דוד בן שמעון בהר הזיתים
הכיתוב על המצבה
רחוב על שם רבי דוד בן שמעון בירושלים, סמוך לשכונה שהקים

הרב דוד בן שמעון (1824 תקפ"ד - 1879 י"ח בכסלו תר"מ) (מכונה גם רדב"ש וצוף דב"ש) היה רב ומחנך, יוזם ומייסד ועד העדה המערבית בירושלים ומיוזמי הקמת שכונת מחנה ישראל, השכונה השנייה שנבנתה מחוץ לחומות ירושלים והראשונה שנבנתה ביוזמת תושבי ירושלים, ומחבר ספרות תורנית.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרב בן שמעון היה בנו של סוחר אמיד מהעיר רבאט שבמרוקו. הוא למד תורה ברבאט מפי הרב סעדיה מארג'י. כבר בעיר הולדתו שימש כמורה דרך לתלמידים רבים שלמדו תורה מפיו. למרות גילו הצעיר, עסק רבות בענייניה של הקהילה היהודית ברבאט, בגיבוי ובתמיכת ראשי הקהילה ורבני העיר. בבגרותו נישא לרחל, בתו של רבי מסעוד צבאח.

חרף תפקידו ומעמדו ברבאט, שאף רדב"ש לעלות לארץ ישראל. רבים מתלמידיו ניסו להניאו מכוונתו זו, אולם לבסוף, בהשפעתו של הרב יהודה ביבאס, ממבשרי הציונות, עלה הרב יחד עם משפחתו לארץ ישראל בשנת תרי"ד (1854), ובעקבותיו עלו גם תלמידיו ואנשים נוספים. כאשר הגיע ארצה, רצה הרב להתגורר בעיר הנמל, יפו, ללמוד תורה ולהתמקד בכתיבת ספרי שבח על העיר ירושלים, וכן תכנן לעסוק בהוראה בישיבה אותה הקים וייסד, אך זמן קצר לאחר עלייתו העתיק את מקום מושבו לירושלים.

פעילות ציבורית והקמת ועד העדה המערבית בירושלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – ועד העדה המערבית בירושלים

בבואו לירושלים מצא רדב"ש את קהילת המערביים במצב של עוני, דלות ומחסור. הוא החל לארגן את הקהילה המערבית, וייסד עדה עצמאית המנותקת מוועד העדה הספרדית בירושלים בשם ועד העדה המערבית בירושלים. הוא בנה בתי כנסת וייסד מוסדות בעיר העתיקה ושלח בעצמו שד"רים אל קהילות המגרב, על מנת שיגייסו כספים למען העדה בכלל, ולצורך מטרתו העיקרית, הקמת השכונה הראשונה מחוץ לחומות העיר לרווחתם של היהודים המערביים. כינויו של הרב היה "אבי היתומים ודיין האלמנות", וזאת בעקבות הדאגה הרבה לנזקקי העדה. הרדב"ש פתח חנות למכירת בשר לעניים בלבד, וביתו אף שימש כבית מחסה ומקום תמיכה לנזקקים.

היפרדות זו של המוגרבים מעדת הספרדים היוותה אבן דרך בהיפרדות עדות נוספות מהם, ובכך שימשה נקודת מפנה בעיצוב חיי הקהילה היהודית בארץ באותה תקופה. הרדב"ש, כמי שיזם והנהיג היפרדות זו, היה הרוח החיה בניהול חיי קהילת המוגרבים מכאן ואילך.

הרדב"ש הנהיג מנהג חדש בעדה כשהחליט לפרסם דין וחשבון של הכספים שנתרמו לעדה לקהל הרחב באמצעות העיתון החבצלת, וזאת משיקולי ניקיון כפיים של מנהלי העדה, ועל מנת שגם התורמים ידעו למה שימשו כספי התרומות שתרמו למערביים. במשך שש שנים (1866-1860) נשא הרב את עול הציבור ללא סיוע של אדם נוסף. הרב לא הסתפק בפעילות בעיר ירושלים בלבד, אלא היה עובר מעיר לעיר ומסייע לבני העדה שהיו פרוסים ברחבי הארץ.

בשנת 1866, כשראה הרדב"ש כי מספרם של בני הקהילה הולך ועולה, הבין כי לא יוכל לשאת את עול ההנהגה לבדו, ולכן החליט למנות ועדה של שבעה אנשים שסייעו לו בעניינים השונים של העדה. הרב אף היה בקשר עם משה מונטיפיורי שסייע אף הוא, לבקשתו של הרב, לקהילת המערביים.

הרב הטביע את חותמו בכל נושא של תורה, יהדות ומוסדות צדקה וחסד, וכן פעל בלהט ובמסירות ליישוב ארץ ישראל, והיה ממייסדי החברה הכללית "כל ישראל חברים ליישוב א"י" שהקים הרב יהודה אלקלעי. הדבר בא לידי ביטוי לא רק ברצון ובמחשבה, אלא גם ובמיוחד בעולם המעשה.

על אף היותו צנוע וסלד מפרסום, היה ידוע באישיותו החזקה והתקיפה. הוא היה תלמיד חכם ומכובד אשר היה מקובל על עדות הספרדים והאשכנזים כאחד. הוא לא הזניח, למרות עיסוקיו הרבים, את שקידתו בלימוד תורה, והמשיך לטפל בבעיות הלכתיות כגון אישות, ירושה, נחלות ועוד, גם במסגרת בית הדין שהוא עמד בראשו. בנוסף, ערך וכתב פסקי דין רבים.

מותו והנצחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרדב"ש נפטר בשנת 1879 והוא בן חמישים וארבע שנים בלבד, ונטמן בהר הזיתים שבירושלים. מחליפו כרב העדה המערבית היה הרב רפאל אלעזר בן טובו.

לזכרו הקימה וועד העדה המערבית את הישיבה הגדולה שנקראה על שמו "מגן דוד". בית הכנסת צוף דבש בעיר העתיקה נקרא על שמו.

צאצאיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בניו: הרב רפאל אהרן בן שמעון, הרב מסעוד חי בן שמעון והרב יקותיאל חיים בן שמעון. בנותיו: רבקה - אשת הרב מסעוד אשר די-אבילא, ודליסיה - אשתו השנייה של יוסף קרויז, מזכיר כולל הונגריה בירושלים.

ייסוד שכונת מחנה ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – מחנה ישראל

תרומתו של הרב בן שמעון למערביים הייתה גדולה. הוא דאג לתעסוקה, לרכישת מקצועות ולשיפור מצבה הכלכלי של העדה. פועלו הגדול ביותר התבטא בתושייתו להוצאת היהודים המערביים מבין חומות העיר העתיקה. תחילה רכש הרדב"ש שטח גדול בצפון הרובע היהודי, ובשנת 1860, בעזרת גיוס כספים בקרב הקהילות היהודיות במרוקו, רכש הרדב"ש מגרש מחוץ לחומות העיר העתיקה, במקום שבו הוקמה לאחר מכן שכונת מחנה ישראל. שכונה זו כונתה בתחילה ע"ש תושביה בשם: 'שכונת המערבים'. הרדב"ש בנה בשכונה שני בתי כנסת, בתי מגורים ובתי מדרש לחכמי העדה, וכן מקוואות ובתי מחסה לנזקקים.

יצירתו הרוחנית של הרב דוד בן-שמעון[עריכת קוד מקור | עריכה]

בכרך "שער החצר", הראשון מארבעת כרכי ספרו "שערי צדק", קיבץ הרדב"ש את כל מאמרי חז"ל מהמקרא, מהמשנה ומהתלמוד המדברים בשבחה של ארץ ישראל, והוסיף בעצמו ביאורים וחידושים בנושא. ספר זה עורר הדים רבים בארץ ובעולם, ואף הופץ בארצות רחוקות. בן דורו, רבי חיים פלאג'י, מציין ספר זה בספרו ארצות החיים "ולא הניח פינה וזווית, מפי סופרים וספרים בפלפולא אריכתא, ברוך שחלק מחכמתו ליראיו". לצורך הדפסת הספר השקיע הרדב"ש את כל הונו, מתוך אהבה לארץ ישראל.

בספר זה, כמו בספרים אחרים שכתב, לא הזכיר הרב את שמו אלא נהג לחתום את שמו "מעט דב"ש", מתוך צניעות. גם כשענה הרב על שאלות בענייני הלכה היה כותב בתחילה את הדברים הבאים: "מכיר אני מיעוט ערכי פחות שבערכין ואין בלשוני מילה להשיב דבר או חצי דבר". אולם שמו של הרב צוף דב"ש נודע לרבים, ורבים החלו נוהרים לביתו על מנת ללמוד ולשמוע דברי תורה מפיו. אישיותו הייתה כה נערצת בעיני העם, שכל שכבות האוכלוסייה היו מגיעים לפתח ביתו לקבל עצה וללמוד תורה. הרב זכה להערכה רבה בקרב תלמידיו ושמו הלך לפניו. במקביל ליצירתו הרוחנית הענפה, שימש הרב צוף דב"ש גם כמנהיגם וסנגורם של בני קהילות המערב בארץ ישראל.

ספרו היחידי שנדפס בשלמותו עוד בחייו היה הספר "שער החצר". לאחר מותו פורסמו גם ספריו האחרים:

  • "שער המטרה" – על הלכות הקשורות לארץ ישראל.
  • "שער תקדים" – מצוות הקשורות לארץ.
  • "שער המפקד" – מנהגים ותקנות על ארץ ישראל.
  • "שירי תהילה" – בקשות ושירי נחמות לזמנים ומועדים.

בשנת תשע"ב הוציא מכון התורה והארץ בסיוע בני המשפחה, את הספר "שער החצר" בשני כרכים, במהדורה חדשה ומפוארת.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יעקב ברנאי, העדה המערבית בירושלים 1918-1830, ירושלים: הוצאת האוניברסיטה העברית, 1971.
  • הרב שלמה דיין. חכמי המערב בירושלים: פרקים בתולדות חייהם ופעולותיהם של חכמי המערב (מרוקו) בירושלים מהמאה ה-י"ט ועד ימינו. ירושלים, תשנ"ב.
  • עוזיאל חזן. שכונת מחנה ישראל: השכונה הראשונה מחוץ לחומות ירושלים שהוקמה ביזמת יחידים. ירושלים: הוצאת המרכז העולמי למורשת יהודי צפון אפריקה, 2001.
  • ישראל קולת (עורך), תולדות היישוב היהודי בארץ-ישראל מאז העלייה הראשונה, חלק ראשון ושני - התקופה העות'מאנית, ירושלים :האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים ומוסד ביאליק, תש"ן-תשס"ג.
  • רות קרק, 'שכונה חלוצית של בני העדה המערבית בירושלים החדשה - מחנה ישראל והרב צו"ף דב"ש (דוד בן שמעון)' בתוך: חלוצים בדמעה, שמעון שטרית (עורך), תל אביב: עם עובד, 1991, עמ' 63-81.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=דוד_בן_שמעון&oldid=37864741"