וידויי ההרפתקן פליכס קרול

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
וידויי ההרפתקן פליכּס קרוּל
Bekenntnisse des Hochstaplers Felix Krull
מידע כללי
מאת תומאס מאן
שפת המקור גרמנית
סוגה רומן ריאליסטי, רומן פיקרסקי
מקום התרחשות Rheingau, פריז, פרנקפורט, ליסבון עריכת הנתון בוויקינתונים
הוצאה
תאריך הוצאה 1955
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

"וידויי ההרפתקן פליכּס קרוּל" (מגרמנית: "Bekenntnisse des Hochstaplers Felix Krull") הוא רומן פיקרסקי מאת הסופר הגרמני חתן פרס נובל לספרות תומאס מאן. רומן זה, אשר פורסם בשנת 1955, שנת מותו של מאן, הוא החלק הראשון והאחרון במה שהגדיר מאן כ"זיכרונות".

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאן החל בכתיבת "וידויי ההרפתקן פליכּס קרוּל" בשנת 1909, עם סיום עבודתו על הרומן השני שלו "הוד מלכות". הוא המשיך בכתיבתו עד 1911 אך אז חש במחסום כתיבה והפסיק את העבודה על רומן זה לטובת הנובלה "מוות בוונציה" בה גם הביע בדמותו של הגיבור, הסופר גוּסטָאב פוֹן אַשֶׁנבַּאך, את רגשותיו בנוגע למחסום כתיבה זה. מאן חזר לכתיבת רומן זה רק בערוב ימיו, מ-26 בדצמבר 1950 ועד ה-16 באפריל 1954. הרומן פורסם לבסוף ב-1954 כחלק ראשון מזיכרונותיו הבדיוניים של מאן עצמו, כאשר את שאר החלקים לא הספיק לכתוב בשל מותו ב-1955. עם זאת ניתן לראות ברומן יצירה העומדת בפני עצמה. "וידויי ההרפתקן פליכּס קרוּל" הוא ספרו האחרון של מאן והשונה ביותר מכל יצירותיו בשל הרוח ההומוריסטית, הכתיבה הפיקרסקית והנועזות המינית בה אופיין. גורמים אלו הקשו על קליטתו של הרומן בימיו של מאן ונמתחו עליו ביקורות שליליות (על אף שעם השנים הוכרה חשיבותו של הרומן הן מצד קהל הקוראים והן מצד הביקורת) על כך כתב מאן[1]:

הנני מנסה להמשיך עד ימינו אלה אותו ז'אנר מסורתי בו התחיל סרוואנטס. מנסה אנוכי להציג ערכים עתיקים בצורות זמננו החדשות משום שעז רצוני לראות מה יתרחש כשאמיתות עתיקות נתקלות בגורמי הלחץ של זמננו. כי זאת לדעת, שבהתנגש אמת בלחץ, האמת סופה לנצח; אלא תוך כדי כך היא מתחדשת ומתעקמת יותר. נמצא, אפוא, שגם אני עושה ניסויים בדרך זו, והדבר מביאני לידי התרגשות. [...] מימי לא ניסיתי לחבר נובלת-ליסטים [רומן הומוריסטי] ארוכה כמקובל. הנני מנסה להוציא מתחת ידי משהו שונה כל פעם שאני ניגש לביצוע תוכנית ספרותית חדשה. אלמלא נהגתי כן, הייתי חוזר מפעם לפעם על אותה פרשת "בית בודנברוק". [...] אנשי הביקורת מתארים אותי כסימבוליסט, או כאירוניסט: אך אליבא דאמת [למען האמת] הנני הומוריסט לפי כוונתי, אף אם איני מוציא אותה לפועל.

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרומן שנכתב בגוף ראשון כחלק מווידוייו של פליקס קרול מגולל בחלקו הראשון את תולדות חייו של קרול. הוא מספר על אביו, בעל יקב כושל, על אמו החושנית אך המוגבלת בשכלה, על אחותו שרוצה להיות שחקנית ועל סנדקו פרופסור שימלפריסטר. בבית משפחת קרול נוהגים באורח קבע לארח משתאות פריצות ולכן הם נתפשים כמוקצים בקרב בני עיירתם, הנמצאת בחבל הריין. עם ירידת המצב הכספי של המשפחה עד כדי עיקול נכסים בשל נפילת העסק שולח האב יד בנפשו.

הסנדק שימלפריסטר מארגן את המשפחה מחדש: אמו של קרול עוברת לעיר אחרת בה היא מקימה פנסיון שעולה ומצליח, אחותו של קרול נשלחת להצטרף לתיאטרון ואילו לקרול, עקב המלצתו של הסנדק, מובטחת עבודה בבית המלון "סנט-ז'יימס אנד אלבאני" שבפריז. אך אז מתגלה כי קרול חייב להתגייס ולכן לא יוכל לעזוב את גבולות המדינה. קרול מציג את עצמו כחולה אפילפסיה בפני ועדת השחרור ומשתחרר מחובת השירות הצבאי. הוא עוזב לפאריס.

בפאריס נכנס קרול למלון בתחילה כעובד זוטר ללא תשלום ושמו משתנה לארמאן על ידי המנהל שכן פליקס אינו נחשב שם מתאים בעסקי המלונאות. במספר מקרים קורצות לו הזדמנויות לעזוב את המקום לטובת חיים טובים יותר אך הוא מוותר עליהן בתקווה להגיע להזדמנות המושלמת. במלון הוא פוגש אנשים שונים ומגוונים, שוכב עם גבירה עשירה וגורף לכיסו כסף רב באמצעות גנבה. יום אחד הוא פוגש במסעדת המלון את המרקיז דא וינוסטא, בן גילו, עם חברתו לחיים זאזא – בחורה עליזה המשחקת בתיאטרון. לאחר היכרות ממושכת מספר המרקיז לקרול כי הוריו שולחים אותו למסע ברחבי העולם שיארך שנה תמימה כדי שיוכל לרענן את דעתו בנוגע לנשים ובכך ייפרד מזאזא שאינה מקובלת על הוריו בשל מעמדה הנחות. קרול מציע למרקיז כי הוא ייסע במקומו וכך יוכל המרקיז להישאר עם זאזא שלו במקום מרוחק מפריז, נסתר מעיני הוריו בזמן שהם יחשבו שהוא אכן מטייל בעולם. כל הסידורים נעשים, קרול עוזב את המלון ונותן את הכסף שהשיג למרקיז בתורת דמי מחייה ואילו קרול נעשה כביכול למרקיז. הוא מאמץ את כתב ידו, את הליכותיו, את סגנונו בציור ועוד. לבסוף יוצא קרול ברכבת לכיוון ליסבון שבפורטוגל כדי לתפוס משם את האונייה הראשונה במסעו.

ברכבת פוגש קרול, אשר מציג את עצמו כמרקיז דא וינוסטא, את קוקוק, פלאונטולוג המנהל מוזיאון בליסבון, והם מתיידדים ומחליפים דעות בענייני החיים הקדומים ומשמעות החיים הנוכחיים. בהגיעם לליסבון משתכן קרול במלון ונהנה מהנופים. הוא מבקר במוזיאון של קוקוק שם הוא רואה את המיצגים עליהם דיבר עמו קוקוק בעת הנסיעה והדבר מותיר בו רושם בל ימחה. במקביל הוא פוגש במקרה את בתו המקסימה אך העוקצנית ואת אשתו האצילית אך הנוקשה של קוקוק. הוא מרבה לבקר בביתם ומתאהב בבתו של קוקוק, זוזו, המזכירה לו את זאזא, אך היא לא מחזירה לו אהבה. שיחותיהם הממושכות מגיעות לשיאן בנאום על האהבה שנושא קרול בפניה באחד מטיוליהם. היא מתאהבת בו וחוזרת להאמין במשמעות האהבה בה לא האמינה עד כה. הרומן נחתם בפגישתם של השניים בסוכה סודית של זוזו שם מראה לה קרול ציורים שצייר בדמותה והם מתנשקים. אמה של זוזו מגלה אותם, גוערת בקרול ושולחת את בתה לחדרה. מיד אחר כך היא מתנה אהבים עם קרול בעצמה. בנקודה זו מסתיים הרומן, שאמור להימשך בהפלגתו של הגיבור לארגנטינה.

תרגום לעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

"וידויי ההרפתקן פליכס קרול" תורגם על ידי מרדכי אבי שאול והופיע בשנת 1956 בהוצאת ספרית פועלים. תרגום זה זכה בפרס טשרניחובסקי לשנת תשי"ז.

תרגום נוסף, בשם "פליקס קרול, וידוייו של מאחז עיניים", על ידי נילי מירסקי, הופיע בשנת 2016 בהוצאת אחוזת בית[2]. על התרגום זכתה מירסקי בפרס שרת התרבות[3].

ביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

צור ארליך כתב בביקורת על הספר:
”הנה לנו, בשלהי המאה ה-19 או בשנותיה הראשונות של המאה העשרים, הטרמה של דמות אמן הפרפורמנס המתכנן את חייו כמעשה אמנות. סגולתו הנוספת של קרול, המצדיקה אף היא את חגיגת הפטפוט, היא רגישות עילאית למציאות, התכווננות חושית עצומה השואבת הנאה אמנותית מפרטי ההוויה... כל היסודות הללו הופכים את חייו של קרול ליצירת אמנות, ואת הכתיבה עליהם – לחוויה מטה-אמנותית. באלו יצר מאן כר דשן, שמירסקי רועה בו רעייה ראויה לשמה”[4].

עיבודים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1957 הופק הסרט "וידויי ההרפתקן פליכס קרול" בבימויו של קורט הופמן,[5].על פי תסריט מאת אריקה מאן ורוברט ת׳ורן ובכיכובם של השחקן הגרמני הורסט בוכהולץ והשחקנית השוודית ליזלוטה פולבר.

בשנת 1982 סדרת טלוויזיה המהווה עיבוד לרומן הופק על ידי רשת ZDF בת חמישה פרקים בהפקת משותפת של אוסטריה, צרפת וגרמניה המערבית ובין היתר ההשתתפותם של ריטה טאשינגהם וג'וס אקלנד.

בשנת 2021 יצא עיבוד קולנועי שני לרומן, שביים דטלב באק והשתתפו בו דויד קרוס ודזירה נוסבוש.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]