ויקיפדיה:מיזמי ויקיפדיה/אתר האנציקלופדיה היהודית/מיון נושאים: לוויקי/היזק ראייה

הוספת קישורים
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

במשפט העברי, היזק ראייה הוא פגיעה בפרטיות הזולת באמצעות הצצה לתוך רשותו.[1] התלמוד דן בפרוטרוט בשאלה האם - 'היזק ראייה שמיה היזק' או שמא 'לאו שמיה היזק',[2] כלומר האם פגיעה בפרטיות על ידי הצצה לעבר שטחו הפרטי של אדם מהווה נזק, או שמא אין בכך כל נזק מוחשי שיש לפצות בגינו.

מקור הדין[עריכת קוד מקור]

המשנה קובעת את חובת בניית מחיצה בין שותפים:

השותפין שרצו לעשות מחיצה בחצר - בונין את הכותל באמצע

התלמוד תולה חובה זו בשאלה אם היזק ראייה נחשב נזק, שמניעתו מחייבת בניית מחיצה המפרידה בין שותפים לחצר.[3]

להלכה השולחן ערוך מחייב לבנות מחיצה על מנת למנוע את היזק הראייה:

חצר השותפין... יש לכל אחד מהם לכוף את חבירו לבנות הכותל באמצע, כדי שלא יראהו חבירו בשעה שמשתמש בחלקו...

הגדרת הנזק[עריכת קוד מקור]

הראשונים דנו במהותו של היזק הראייה, שהרי הוא נזק שאינו ממשי (היזק שאינו ניכר). לפי עמדה אחת, הצצה של אדם לרשות הזולת פוגעת באחר וברכושו באופן ישיר[5] – באחת משלוש דרכים:

  1. עין הרע – אדם שמתבונן בחבירו[6] או ברכוש חבירו[7] בצורה חודרת וממוקדת,[8] מתוך צרות עין, מביא עליהם רעה וגורם להם נזק ממוני.
  2. פגיעה בפרטיות ובצניעות חבירו. פגיעה כזו אסורה הן מן ההיבט הנזיקי והן מן ההיבט האיסורי.[9]
  3. לשון הרע – פגיעה בפרטיות חברו כרוכה במציצנות, ולכן היא גוררת דברי רכילות ולשון הרע,[10] שעלולים להביא לשנאת חברו.[11]

השלכות[עריכת קוד מקור]

לכל אחת מהפגיעות הללו יש השלכות הלכתיות אחרות (אם בדרישה לבנות כותל הפרדה או בחיוב צו מניעה האוסר לבנות דבר המזיק, כפי שיבואר בהמשך). הרמב"ם קובע שהיזק ראייה פוגע בפרטיות ובצניעות, ולכן יש חובה להימנע מהם. לעומת זאת, בהימנעות מעין הרע הוא רואה רק מידת חסידות[12] ללא נפקות הלכתית מחייבת,[13] ולכן לא נוכל לחייב סעדים בגינה. יש החולקים על הרמב"ם[14] ויש שפסקו כמוהו.[15]

לפי עמדה אחרת היזק הראייה גורם רק נזק עקיף (גרמא).[16] השכן ימנע משימוש בחצרו מחשש שחבירו יסתכל עליו.[17] בנזק מסוג זה (גרמא) אין מחייבים תשלום על הנזק, אבל יש איסור לבצעו.[18]

השלכות מעשיות[עריכת קוד מקור]

  1. אופן מניעת הנזק - אם נאמר שהראייה גורמת לפגיעה ישירה בזולת, די בכך שאחד השכנים בונה מחיצה דקה שדרכה אי אפשר לראות. – בכך יצא ידי החובה להימנע מהיזק הראייה, שכן גם אם תיפול המחיצה, מיד יוכל לבנותה שוב ולמנוע את ההיזק. מנגד, אם נאמר שהפגיעה היא באפשרות השימוש בחצרו של הזולת (גרמא), אז אין די בבניית מחיצה דקה וחלשה. מחיצה כזו עלולה ליפול בקלות, ומתוך חשש לכך, השכן יימנע מעשיית דברים שבצנעה בחצירו, וכך תימשך הפגיעה בו. לכן, לצורך מניעת היזק הראייה בדרך גרמא, נוכל לחייב בנייה של מחיצה עבה וחזקה.[19]
  2. מקומות עם תנאי פרטיות מוגבלים (גינה ובקעה) - כשתנאי הפרטיות מוגבלים ממילא, הפגיעה של היזק הראייה בשימוש באותם מקומות אינה משמעותית. לכן, הנזק העקיף בתנאים אלו הוא קלוש, ואין בכך היזק ראייה. לעומת זאת, הנזק הישיר, כדוגמת עין הרע, מתקיים גם במקומות אלו, ולכן ניתן לאסור אותו ולחייב עליו.[13]
  3. מחיצה חד כיוונית (ללא ידיעת חבירו) - אם הנזק הוא בפגיעה בשימוש בחצר, מחיצה כזו אינה מספקת. הואיל וחבירו לא יודע על דבר קיום המחיצה, הוא חושש לפגיעה בפרטיותו ויימנע משימוש בחצר. מאידך, אם הנזק הוא פגיעה בצניעות או עין הרע – נזק כזה נמנע, גם אם האחר אינו יודע על דבר קיום המחיצה.[20]

אופנים הנידונים בהיזק ראייה[עריכת קוד מקור]


שגיאות פרמטריות בתבנית:להשלים
פרמטרי חובה [ נושא ] חסרים

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. יש להרחיב על פי דוגמאות מש"ס ופוסקים. ראו בערך באנציקלופדיה תלמודית, המצוין כאן.

מניעת ההיזק[עריכת קוד מקור]

  1. בניית כותל[21] – על מנת למנוע נזקי ראייה, יש לבנות קיר מפריד בין הנכסים המונע את היזק הראייה. חובת בניית כותל מחייבת את כל הצדדים באופן שווה,[22] והיא ניתנת לאכיפה על ידי כל אחד מהם.[23] דרכי מניעת ההיזק משתנים בהתאם לסוג הנכס:
    • חצר - החצר משותפת לכמה בתים, והיא חלק מהבית, משום שמשתמשים בה לצורך חיי היומיום ולענייני הבית השונים.[24] כדי לאפשר לבעלי הבתים שימוש מיטבי בחצר, תום שמירה על פרטיות, נדרשת יש בנייה של כותל בגובה 4 אמות, כך שהוא גבוה מגובה אדם והוא מונע מאנשים מלהביט לחצר חברם גם אם יתאמצו, לעשות כן.[25] חומר הבניין של הכותל יהיה לפי מנהג המדינה,[26] ורוחב הכותל נקבע בהתאם לסוג החומר:[27] גויל (אבנים לא מסותתות ולא משוייפות)[28] – 6 טפחים; גזית (אבנים מסותתות וישרות)[28] – 5 טפחים; כפיסים (חצאי לבנים)[27]– 4 טפחים; לבנים – 3 טפחים.
      • אם המנהג הוא לבנות מחיצה של קנים – יבנו, כל עוד החומר מגן מפני ראייה, אך אם מדובר בחומר חלש ובלתי עמיד, יש מחלוקת אם המנהג מחייב (מכל מקום, אם המנהג אינו מחייב אז יש לחייב את המינימום שימנע את ההיזק).[29]
    • גינה – מקום בו זורעים ירקות או עצי פרי, או שיש שם עצים תמיד[30] – אם אין מנהג אחיד לבניית כותל בגינה יש חובת בניית כותל.[31] אמנם אדם משתמש בגינתו, שימוש של דברים שאינם בצנעה,[32] אך הוא עלול להיפגע מעין הרע של חברו.[33] יש שאמרו שאין היזק ראייה בגינה, והחובה לגדור נועדה לשמור על הגינה מחשש לגנבה.[34] קיימת מחלוקת לגבי גובה הכותל: 4 אמות או 10 טפחים. אם מטרת הכותל היא למנוע היזק משום עין הרע, לכאורה גם 10 טפחים יכולים לספק דרישה זו כתזכורת שלא להסתכל במבט ממוקד לתוך שטח חברו.[35]
    • בקעה (שדות של תבואה)[36] – היזק הראייה הקיים בבקעה הוא משום עין הרע,[37] והוא קיים רק חודש אחד בשנה – בזמן שהתבואה מוכנה לקראת קצירה. בתקופה זו אדם עלול להזיק לתבואת חבירו במבט.[38] החובה לבנות מחיצה בנסיבות המתוארות תלויה במנהג המקום.[39] גובה הכותל בבקעה דומה לזה שבגינה.
    • גגות - גג המשמש כעין מרפסת משותפת ונעשים בו תשמישים כמו בבית,[40] כגון: תליית כביסה, אכילה דינו כחצר. גגות נפרדים הסמוכים זה לזה, אף הם דינם כחצר.[41] אם אין שימוש בגג, יש הסבורים שחוששים להיזק ראייה דווקא בין גגות שיש קשר עין ביניהם, ובלבד שאינם צמודים זה לזה. בנסיבות אלו בעלי הגגות עשויים לחשוב שהם נהנים מפרטיות, ולהשתמש לעיתים בגג כמו בבית. לכן, הם זכאים להגנה באמצעות הסדרי מניעה שבגין היזק ראייה.[41]
  2. צו מניעה - יש מקרים בהם ניתן לתת צו מניעה כדי למנוע את הנזק. הצו יכול למנוע מהמזיק להמשיך את נזקו, באמצעות הרחקה של המזיק מהניזוק או בדרך של חלוקת זמני שימוש במקום המועד להיזק. לדוגמה:
    • חצר שותפים קטנה (פחות מ-8 אמות),[42] שלא ניתן לחלקה[43] – אם כל אחד מהשותפים רוצה להמשיך ולהיות הבעלים של החלק שלו ניתן, לחלק מהדעות, לחייב חלוקת זמני שימוש בחצר, כדי שלא יזיק לחבירו בהיזק ראייה.[44]
    • חלון או מרפסת מול חצר משותפת[45] – כל אחד מן השותפים בחצר יכול למנוע את פתיחת החלון, כדי שלא ייפגע בהיזק ראייה.[46]
    • חלון מול חלון כאשר באמצע נמצאת חצר[47] - הצד שכנגד יכול למנוע את פתיחת החלון משום היזק ראייה,[48] מטעם פגיעה בצניעות[49] ומשום חשש לצנעת הפרט.[50] לחלופין, כ"א מהצדדים זכאי לדרוש את הרחקת החלון כך שלא ניתן יהיה לראות את הנעשה.[51]
  3. החזרת המצב לקדמותו – לפי דעה אחת, בכל המקרים בהם ניתן לדרוש צו מניעה, לאחר שנעשתה הפגיעה, ניתן לדרוש את החזרת המצב לקדמותו ולחייב את המזיק לפרק את מה שבנה.[52] לפי דעה אחרת, הדרישה להחזרת המצב לקדמותו תלויה במנהג המדינה. כך, למשל, אם הנוהג הוא לשים וילונות בחלונות הבתים, לא יוכל לכפות את חבירו לפרק חלון שבנה, והדרישה תוגבל לוילונות בלבד.[53]

פיצוי על היזק ראייה שנגרם[עריכת קוד מקור]

כאמור, יש שהגדירו את היזק ראייה כנזק של 'עין הרע' המהווה נזק ממוני של ממש, אף שאינו מזיק בידיו.[54] לפי דעה זו ניתן להטיל חיוב כספי בדין היזק הראייה. לפי דעה אחרת היזק ראייה הוא נזק שאינו ניכר, ולכן החיוב עליו הוא רק כלפי שמים. למרות זאת מצד מידת חסידות, כדי שלא ייענש בדיני שמים, ראוי שישלם על הנזק.[55] תשלום זה אינו קצוב, ותלוי ברצונו הטוב של המזיק.

מול "חזקה"[עריכת קוד מקור]

מי שהשתמש בנכסיו באופן שיש בו משום היזק ראייה, ושכנו לא מחה כנגד שימוש זה, רואים את השכן כאילו מחל על הנזק, ועל כן תעמוד לחברו הזכות להמשיך להשתמש בנכס (חזקת שימוש), כנגד היזק הראייה. החזקה הנזכרת עומדת כנגד נזקי ממון הכרוכים בהיזק הראייה. היא אינה חלה כאשר היזק הראייה גורם נזקי גוף, כמו פגיעה בפרטיות ובצניעות של חברו.[56] כך קובע הרשב"א: "מכל מקום, אם נהגו שלא להקפיד כלל על היזק ראייה שעל הבתים וחצרות (הפוגע בפרטיות השכן), מנהג בטעות הוא, ואינו מנהג, שאין מחולה ההקפדה [כלומר, אין אדם יכול למחול ולוותר על זכויותיו], אלא בממונות, שאדם רשאי ליתן את שלו, או ליזוק בנכסיו. אבל אינו רשאי לפרוק גדרן של ישראל ושלא לנהוג בצניעות".[57]

מועד תחולת החזקה[עריכת קוד מקור]

ישנן ארבע דעות בנוגע למועד תחולת החזקה:

  1. מידית - כאשר נודע לצד השני שנבנה חלון, והוא לא ביקש מיד צו מניעה, יש בכך כדי לאשרר את חזקת השימוש, וכמוה כאישור לבניית החלון, שלאחריו לא ניתן לדרוש את סתימתו.[58]
  2. לאחר שלושים יום – לפני חלוף זמן זה, יכול הצד הנפגע לחשוב שמדובר על מבנה ארעי. לאחר 30 יום היה עליו להבין שמדובר בשינוי קבוע, ולפיכך אם לא מחה, יש בכך אישור משתמע להמשך השימוש ולחזקה בו.. לדעה זו, אם ניתן להבין מידית שהשינוי קבוע, והנפגע לא מחה – החזקה תחול מיד.[59]
  3. לאחר שלש שנים (עם טענת בעלות) – בדרך כלל במקרקעין תחולת חזקה היא לאחר שלש שנים של שימוש ובצירוף של טענת בעלות. דין זה חל אפוא גם ביחס לחזקת שימוש כנגד היזק ראייה.[60]
  4. לאחר 3 שנים (ללא טענת בעלות) – חזקת שימוש מאפשרת שימוש במקרקעין ואינה מאשרת בעלות. לכן, לא נדרשת לגביה טענת בעלות, כפי שהיא נדרשת, בדרך כלל, בחזקת מקרקעין.[61]

ביחס לחוקי התכנון והבנייה בישראל[עריכת קוד מקור]

החוק המסדיר במדינת ישראל את התנאים לבניית בתים הוא חוק התכנון והבנייה.[62] החוק מתיר לבנות בהתחשב בשכנים (מרחק זה מזה וכו') ובשטח הציבורי (פגיעה בנוף וכו').

דין היזק ראייה מוסיף גורם נוסף בו יש להתחשב בהיתר הבניה, תוך שילוב בין ההלכה לבין החוק הנהוג במדינה.

יש תקדימים הלכתיים לכך שפוסקים התעלמו מדיני היזק ראייה ופסקו על פי החוק המקומי בלבד. לפי עדותו של רבי יום טוב צהלון (המהריט"ץ): "בארצנו, בצפת, מעולם לא שמענו, ולא בא לידינו, תביעת היזק ראייה בריחוק מקום הרבה".[63] מדבריו משתמע שדיני היזק ראייה אינם רלוונטיים לצורך היתר בניית הבתים, ההיתר תלוי בחוקי המדינה בלבד.[64] קביעה זו מתבססת על כמה נימוקים:

לגבי חצרות – אין בזמננו אין שימוש בחצרות לדברים שבצנעה.[65]

לגבי חלונות – ראשית, לפתחים שלנו יש בהמשכם גם פרוזדור, ולכן אין מבט ישיר לתוך הבית.[66] שנית, מטרת החלונות להוסיף אור בבית ולא כדי להסתכל פנימה.[67] שלישית, לחלונות בימינו יש תריסים או וילונות שאדם מסיט כאשר הוא מעוניין לעשות דברים שבצנעה.[68]

בשנים האחרונות נעשה שימוש בפסק המהריט"ץ. נטען, שלא ניתן לבנות עיר מבלי לגרום היזק ראייה, למעשה, בזמננו כל אדם שקונה דירה יודע שייתכן שמבניין סמוך יוכלו להתבונן במעשיו. לכן, הניזוק מוחל מעיקרא על היזק הראייה שעלול להיגרם לו, וממילא משום המנהג מותר לעשות כן. מאידך, אדם שרוצה לשפץ דירה, אינו בכלל הדברים האמורים, ולכן עליו להקפיד במהלך השיפוץ ולאחריו על היזק ראייה (שכן השיפוץ הוא לא הכרח בבניית העיר).[69]

דעה חולקת, המתנגדת להיצמדות לחוקי התכנון והבנייה, תוך התעלמות מדיני היזק ראייה, ניתן למצוא בפסק דין של בי"ד לדיני ממונות בגוש עציון (בראשותו של הרב גדעון פרל).[70]

בית הדין דן בתביעה של שכן בבית עם חצר משותפת נגד שכן אחר, הרוצה להרחיב מרפסת גבוהה לתוך שטח החצר וברור שיהיה בכך היזק ראייה לתובע. לפי פסק הדין אין חזקת הסכמה לבנייה אם יש היזק ראייה מובהק. מאידך, אין גם חזקה לשימוש בחצר עצמה כנגד היזק ראייה (ללא קשר לבניית המרפסת). על רקע זה, בית הדין חייב את השכנים לבנות כותל משותף, וקבע שבונה המרפסת מנוע מלהשתמש בה עד שיגביה את הכותל לגובה ארבע אמות מעל המרפסת שבנה.

בית הדין קובע כי החיוב ההלכתי חל כלפי כל מי שבונה לעצמו בית בצורה פרטית (בניגוד לרוכש דירה מקבלן גדול), ולגביו אין לראות בחוקי התכנון והבניה מנהג מדינה המחייב את האנשים הפרטיים: "הרי הקונים מן הקבלנים דירות מוכנות בשיכונים, אין להם שום השפעה על התכנון בזיקה להיזק ראייה, בבחינת "כזה ראה וקדש"...מה שאין כן כשבונים אנשים בתים ביוזמתם ובתכנון שלהם".[71]

לעומת זאת, הרב דוב ליאור קובע שהניזוק יכול למחול על היזק הממון שלו, גם ביחס לאיסורים הקיימים בהיזק ראייה (איסורי הפגיעה בגוף). עוד הוא מוסיף שהיום לנפגע מהיזק ראייה אין זכות תביעה, לא בגלל מנהג המדינה אלא מכוח "דינא דמלכותא דינא" – חוקי התכנון והבנייה.[72]

היזק שמיעה[עריכת קוד מקור]

השופט משה דרורי החיל את סוגיית היזק ראייה על האזנות הסתר.[73] הוא מבסס את קיום האיסור ההלכתי להאזין לשיחותיו של האחר על יסודות האיסור של היזק ראייה (עין הרע, לשון הרע וצניעות). לדבריו, בעיות לשון הרע וצניעות קיימות גם בהאזנת סתר.[74] לפי מסקנת פסק הדין, האזנת סתר אסורה גם מכוח היזק ראייה,[75] אך למעשה יש להתיר אותה לרשויות החוק לצורך מניעת פשעים אחרים.[75] בעניין זה יצוין כי בית הדין הרבני הגדול דחה ערעור בו נתבקשה האזנה להקלטה שהוקלטה בסתר, בהתבסס בין השאר על דברי רבי מנחם המאירי,[76] שהיזק שמיעה נכלל בתוך היזק הראייה.[77]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור]

  1. ^ נחום רקובר, ההגנה על צנעת הפרט, ירושלים תשס"ו, עמ' 269.
  2. ^ בבלי, בבא בתרא ב ע"ב – ג ע"א.
  3. ^ בבלי, בבא בתרא, א ע"א.
  4. ^ פסק זה מבוסס על הרמב"ם, משנה תורה, הלכות שכנים פרק ב, הלכה יד:"...יש לכל אחד מהן לכוף את חבירו לבנות הכותל באמצע כדי שלא יראהו חבירו בשעה שמשתמש בחלקו, שהיזק ראייה היזק הוא...".
  5. ^ חידושי הרמב"ן, בבא בתרא נט ע"א ד"ה ומפורש בירושלמי.
  6. ^ שולחן ערוך הרב, חושן משפט, הלכות נזקי ממון, הלכה י"א.
  7. ^ ערוך השולחן, חושן משפט, סימן שע"ח, ס' א.
  8. ^ רבי מנחם המאירי, בית הבחירה, ב"ב, ב ע"ב.
  9. ^ שו"ת הרשב"א ב, רסח; יד רמ"ה, בבא בתרא, פרק א, סימן כה; ישראל סמט, "עין טובה - על היזק ראייה", אסופות ביטאון לענייני אגדה, 28 (2013).
  10. ^ אתר דעת, לשון הרע בהלכה.
  11. ^ אברהם משה גרוסמן, הלכות היזק ראיה, עמ' ב, (ירושלים, תשס"ו).
  12. ^ שו"ת הרמב"ם (מהדורת פאר הדור), סימן מ', עמ' קה (ירושלים, תשנ"ד), על משנה תורה, הלכות שכנים פרק ב' הלכה ט"ז.
  13. ^ 1 2 אליאב שוחטמן, "החשש מפני עין הרע – הלכה ומיסטיקה", גליון פרשת השבוע, משרד המשפטים, (תשע"ג).
  14. ^ שולחן ערוך הרב, חושן משפט, הלכות נזקי ממון הלכה י"א; ערוך השולחן, חושן משפט, סימן שע"ח, א', והמאירי, בית הבחירה, בבא בתרא, ב ע"ב.
  15. ^ שו"ת יביע אומר חלק ד, אבן העזר, סימן י.
  16. ^ אנציקלופדיה תלמודית, כרך ח, ערך הזק ראיה, עמ' תרסא .
  17. ^ אבן האזל, הלכות שכנים, פרק ב', הלכה ט"ז.
  18. ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף כ"ב, עמוד ב'.
  19. ^ אליהו חיון, מנחת אליהו (בסוגיא דהיזק ראיה), חלק ב', עמ' 119, (ירושלים, תשע"ח)
  20. ^ אברהם משה גרוסמן, הלכות היזק ראייה, עמ' א', (ירושלים, תשס"ו).
  21. ^ בבלי, בבא בתרא ב, ע"ב.
  22. ^ שולחן ערוך, חושן משפט, קנז, ג.
  23. ^ שולחן ערוך, חושן משפט, קנז א.
  24. ^ אברהם משה גרוסמן, הלכות היזק ראיה, עמ' י', (ירושלים, תשס"ו).
  25. ^ אברהם משה גרוסמן, הלכות היזק ראיה, עמ' ט"ו, (ירושלים, תשס"ו).
  26. ^ בבלי, בבא בתרא ב ע"א.
  27. ^ 1 2 אנציקלופדיה תלמודית, כרך ח, ערך הזק ראיה, עמ' תרסה-תרסו.
  28. ^ 1 2 בבא בתרא ג ע"א.
  29. ^ אנציקלופדיה תלמודית, כרך ח, ערך הזק ראיה, עמ' תרסז
  30. ^ ערוך השולחן, חושן משפט, קנח ב.
  31. ^ שולחן ערוך, חושן משפט , קנח, א'.
  32. ^ שיטה מקובצת, בבא בתרא ב ע"ב, ד"ה גינה, בשם גליון.
  33. ^ בבלי, בבא בתרא ב ע"ב.
  34. ^ שו"ת הרמב"ם (מהדורת פאר הדור), סימן מ', עמ' קה (ירושלים, תשנ"ד), על משנה תורה, הלכות שכנים פרק ב' הלכה ט"ז. אחרונים תמהו על דעה זו, משום שאם מדובר בחשש גנבה לא ברור מדוע התלמוד דן בכך בהקשר של היזק ראייה. ראה אבן האזל הלכות שכנים פרק ב, הלכה ט"ז.
  35. ^ אנציקלופדיה תלמודית, כרך ח, ערך הזק ראיה, עמ' תרע
  36. ^ רש"י על בבלי, בבא בתרא ב ע"ב.
  37. ^ שיטה מקובצת, בבא בתרא ב ע"ב, ד"ה גינה, בשם גליון.
  38. ^ בבלי, בבא בתרא ב ע"ב ובמאירי על אתר. החשש לעין הרע בבקעה הוא נמוך יחסית משום שבד"כ גדל בה סוג אחד של תבואה על פני שטח גדול. כך קשה יותר למקד מבט ולהזיק באמצעות עין הרע. ראה שיטה מקובצת, בבא בתרא ב ע"ב, בשם רבנו יהונתן.
  39. ^ בבא בתרא ב ע"ב, בשיטה מקובצת (בשם גליון); שולחן ערוך, חושן משפט קנח, א
  40. ^ רמב"ן על בבלי, בבא בתרא ב ע"ב.
  41. ^ 1 2 ב"ח, חושן משפט, קנט א.
  42. ^ רש"י על בבלי, בבא בתרא ג ע"א.
  43. ^ שולחן ערוך, חושן משפט, קנ"ז, ב'.
  44. ^ שולחן ערוך, חושן משפט, קע"א, ח.
  45. ^ בבלי, בבא בתרא נט ע"ב.
  46. ^ משנה תורה, הלכות שכנים, פרק ה' הלכה ו'.
  47. ^ בבלי, בבא בתרא ס' ע"א.
  48. ^ משנה תורה, הלכות שכנים, פרק ה', הלכה ו'
  49. ^ מגיד משנה, הלכות שכנים, פרק ה' הלכה ו'.
  50. ^ נחום רקובר, ההגנה על צנעת הפרט, עמ' 272 (ירושלים, תשס"ו).
  51. ^ נחלקו הדעות אם לא ניתן לראות בצורה ברורה, או שלא ניתן לראות כלל. לדעה הראשונה ראה טור ושולחן ערוך, חושן משפט קנד, ג. לדעה האחרונה ראה שיטה מקובצת, בבא בתרא דף ס ע"א, בשם הרשב"א.
  52. ^ בבלי, בבא בתרא נט ע"ב; נחום רקובר, ההגנה על צנעת הפרט, עמ' 273 (ירושלים, תשס"ו).
  53. ^ משה שטרנבוך, תשובות והנהגות, כרך ג סימן תנג (ירושלים, תשנ"ז).
  54. ^ המאירי, בבא בתרא ב ע"ב. ראה ערוך השולחן, חושן משפט, סימן שע"ח, א'.
  55. ^ ערוך השולחן, חושן משפט, סימן שע"ח, א': "וכן אסור להזיק בראייתו וחייב בדיני שמים אם הזיק בעין מבטו לחבירו... וכך אמרו חז"ל... ירחיק עצמו מספק ממון שאינו שלו ".
  56. ^ חידושי הרמב"ן, בבא בתרא נט ע"א, ד"ה ומפורש בירושלמי. ראה עוד נחום רקובר, ההגנה על צנעת הפרט, עמ' 273 (ירושלים, תשס"ו).
  57. ^ שו"ת הרשב"א, חלק ב, סימן רסח. ראה עוד רמ"א, חושן משפט קנד, ג. לפי דעה אחרת, שם, כשמדובר בהיזק ראייה בין חלונות, תועיל חזקה גם כשקיימת פגיעה בפרטיות, משום שהשימוש מול חלון אינו תדיר כ"כ, וניתן להימנע ממנו.
  58. ^ משנה תורה, הלכות שכנים, פרק י"א, הלכה ד'.
  59. ^ יד רמ"ה, בבא בתרא נ"ט ע"ב.
  60. ^ אנציקלופדיה תלמודית, כרך ח, ערך הזק ראיה, עמ' תרעז (ה"ש 391)
  61. ^ תוספות, בבא בתרא כג ע"א, ד"ה "והא אחזיקו להו".
  62. ^ חוק התכנון והבנייה, תשכ"ה-1965. בנוסף לחוק ישנן תקנות עזר עירוניות.
  63. ^ שו"ת מהריט"ץ, סימן רנג.
  64. ^ נחום רקובר, ההגנה על צנעת הפרט, עמ' 275 (ירושלים, תשס"ו).
  65. ^ חזון איש, בבא בתרא, סימן יב, סעיף ג.
  66. ^ יעקב ישעיה בלוי, פתחי חושן, ח"ו, נזיקין, פרק יד, סעיף ב, הערה ד, 495 (ירושלים , תשע"ז),
  67. ^ פסקי הרא"ש, בבא בתרא, פרק א, סימן ב.
  68. ^ משה שטרנבוך, תשובות והנהגות, חלק ג, סימן תנג,527 (ירושלים, תשנ"ז).
  69. ^ צבי שפיץ, משפטי התורה, חלק ב, סימן נט, עמ' רנז, הערה 4.(ירושלים, תשנ"ח).
  70. ^ גדעון פרל, "חובת הרשויות למנוע היזק ראיה", תחומין יט, 55 (התשנ"ט).
  71. ^ גדעון פרל, "חובת הרשויות למנוע היזק ראיה", תחומין יט, 55, 59 (התשנ"ט).
  72. ^ הרב דב ליאור, 'שיעור הרחקת בניה מול חלון חברו משום האפלה, היזק ראיה אצל שכנים', שערי צדק ו (תשס"ה), אצל נחום רקובר, ההגנה על צנעת הפרט, עמ' 296, ה"ש 72 (ירושלים, תשס"ו).
  73. ^ בש (י-ם) 4301/08 ליאורה ברקו נ' מדינת ישראל, פורסם בנבו, (2008)
  74. ^ בש (י-ם) 4301/08 ליאורה ברקו נ' מדינת ישראל, פורסם בנבו, פסקה 311 לפסק הדין (2008).
  75. ^ 1 2 בש (י-ם) 4301/08 ליאורה ברקו נ' מדינת ישראל, פורסם בנבו, פסקה 368 לפסק הדין (2008).
  76. ^ המאירי, בית הבחירה, ב"ב, ב ע"א.
  77. ^ פסקי דין של בתי הדין הרבניים בישראל, יד, פס"ד המתחיל בעמוד 321, עמ' 30 לפסק הדין.

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.

קטגוריה:בבא בתרא: סוגיות תלמודיות

אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=ויקיפדיה:מיזמי_ויקיפדיה/אתר_האנציקלופדיה_היהודית/מיון_נושאים:_לוויקי/היזק_ראייה&oldid=37348615"