ויקיפדיה:מיזמי ויקיפדיה/אתר האנציקלופדיה היהודית/מיון נושאים: לוויקי/ג'רבה
שגיאות פרמטריות בתבנית:עיר
פרמטרים [ שנת אוכלוסייה ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
 | |
| חוף בדרום ג'רבה | |
| מדינה |
 תוניסיה |
|---|---|
| שפה רשמית | ערבית מוגרבּית |
| שטח | 514 קמ"ר |
| אוכלוסייה | |
| ‑ באי | 158,941 |
| ‑ צפיפות | 230 נפש לקמ"ר |
| קואורדינטות | 33°47′N 10°53′E / 33.783°N 10.883°E |
| אזור זמן | UTC +1 |
ג'רבה או ז'רבה (בערבית: جربة) הוא אי בים התיכון ליד חופי צפון אפריקה, המשתייך לתוניסיה. הוא ממוקם במפרץ גאבס, בדרומה של המדינה, מידותיו: 26 ק"מ ממזרח למערב ו-27 ק"מ מצפון לדרום, ושטחו 510 קמ"ר. באי כ-164,000 תושבים (אומדן 2014).
אקלים וצמחייה[עריכת קוד מקור]
מזג האוויר באי נוח. הטמפרטורה הממוצעת בקיץ היא 25 מעלות צלזיוס, ובחורף 15 מעלות. האי שטוח ומעובד עיבוד חקלאי ברובו. הגידולים העיקריים הם חיטה, שעורה, גפנים, תאנים, רימונים, זיתים, ותמרים.
אוכלוסייה[עריכת קוד מקור]
באי, המהווה אתר נופש פופולרי לתיירות מכל העולם, נמצא מרכז האסלאם האיבאדי בתוניסיה, הידוע בהחמרותיו הדתיות. פרט למוסלמים, ישנה (בצפון האי) קהילה יהודית עתיקת-יומין (ראו להלן).
העיר הגדולה באי היא חֹמֶת שׂוּק (בערבית: "מחוז השוק") אשר במפקד האוכלוסין ב-2004 מנתה 44,555 תושבים (ועם הפרברים שבשטח השיפוט שלה כ-65,000). היא נמצאת בחוף הצפון-מערבי של האי, שם גם נמצא שדה התעופה של האי. העיר השנייה בגודלה היא מידון (כ-30,481 תושבים ב-2004) בצפון-מזרח האי, והשלישית היא אג'ים (13,950 תושבים ב-2004), הנמל הראשי של האי, בנקודה הקרובה ביותר ליבשה בדרום-מערב האי. שאר היישובים החשובים הם: קֶלְלַאלַה, אל-מאי, מַלְלִיטַה, סדְוּיכּש, סדגיאן, מחבּובּין, אל-קנְטְרה, וטרִיפה (על היישובים היהודיים - ראו להלן). באי עוד עשרות כפרים, יותר מ-300 מסגדים, עשרות בתי כנסת (ראו להלן), רשת ענפה של בתי מלון ו"פונדקים", וגם ארבעה בתי-ספר תיכון: תיכון ג'רבה, התיכון הטכני, תיכון השבעה בנובמבר, ותיכון ריאד.
שפות[עריכת קוד מקור]
רוב תושבי ג'רבה (כולל היהודים) דוברים ערבית מוגרבּית, בניב התוניסאי - עם מאפיינים לשוניים ייחודיים לג'רבה, בעוד שהצרפתית הולכת וחודרת לאי - כשפה זרה ראשונה, ומשתלטת בעיקר על המינוח הלשוני הטכנולוגי. כמו כן, האי הוא אחד המקומות האחרונים בתוניסיה (יחד עם כמה כפרים ספורים מבודדים בדרום המדינה) בהם נותר עדיין מספר משמעותי של דוברי ברברית (השפה העתיקה של כל צפון אפריקה עד הכיבוש הערבי במאה השביעית). הניב הברברי של ג'רבה - מכונה בתוניסיה: "ג'רבי" (או: "קֶלְלִילִי"), ובפי דובריו: "שֶלְחַה" (כפי שמכונה הניב הברברי של שאר דרום-תוניסיה בפי דובריו), ויותר משהוא דומה לניב הברברי של שאר דרום-תוניסיה - הוא בעיקר דומה לניב הברברי: "נאפוסי" המדובר בעיר זוארה אשר בלוב, כשכל הניבים הללו יחדיו מהוים את התת-ענף המזרחי של הענף ה"זנאתי" של הברברית (ענף שאליו משתייכים גם: ה"שַאוִּיַה" של מזרח אלג'יריה, וה"תאריפית" של צפון מרוקו). כיום (2006) דוברי הברברית הג'רבית נותרו מרוכזים בעיקר בדרום האי, במיוחד בכפר קֶלְלַאלַה, הנודע בתעשיית הקדרוּת שלו, והמחזיק את המוזיאון של ג'רבה ואת בית הספר היחיד בכל תוניסיה אשר שפת ההוראה שלו היא ברברית.
היסטוריה[עריכת קוד מקור]
אריסטותנס וסקילאכס (מהמאה הרביעית לפנה"ס) מזהים את ג'רבה עם ארץ הלוטופגים (lotophagoi), ארץ אוכלי הלוטוס אליה הגיע אודיסאוס במסעותיו כמסופר אצל הומרוס[1]. בכתבי הומרוס עצמו (מן המאה התשיעית לפנה"ס) יש רק רמז לכך[2].
במאה ה-8 לפסה"נ הוקמה במקום על ידי הפיניקים תחנת מסחר שהפכה מאוחר יותר לתחנת מסחר רומית שעסקה בעיקר בייצוא בדים צבועים שני. בשנת 655 לספירה נכבשה ג'רבה על ידי הערבים והפכה להיות חלק מתוניסיה. במאה ה-16 שימש האי בסיס ימי זמני לרבי החובלים, שודדי הים, העות'מאנים האחים ברברוסה: אורוץ'; ולאחר מותו, ח'יר א-דין.
חלק מהנופים המרהיבים שבסרטיו של ג'ורג' לוקס צולמו באי ג'רבה.
בשנת 2002 פוצצה מכונית תופת בסמוך לבית הכנסת אלגריבה באי, על ידי מחבלים שהיו קשורים לארגון אל-קאעידה. 16 מטיילים גרמניים נהרגו.
יהדות ג'רבה[עריכת קוד מקור]
ערך מורחב – יהדות ג'רבה
יהדות ג'רבה נחשבת לאחת מן הקהילות היהודיות העתיקות בעולם. לפי מסורת מקומית, יהודים כהנים הגיעו לאי בימי שלמה המלך יחד עם יורדי ים פיניקים, וכן לאחר חורבן בית ראשון (586 לפנה"ס). ולכן ג'רבה נקראת עיר הכהנים.
באי שני רבעים יהודיים: הגדול - שקרוב לים - הוא "חארה כבירה", והקטן: "חארה צגירה"[3].
יהודי ג'רבה הצליחו לשמר את תרבותם המסורתית, עד היום הם מקפידים בשמירת מצוות תורת ישראל ומכלול פרטי ההלכה היהודית. בג'רבה כעשרים בתי כנסת, ושתי ישיבות: ישיבת "אור תורה", וישיבת "רבי אברהם" - המיועדת למצטיינים. כמו כן פועל באי בית ספר יהודי-פרטי: "תורה וחינוך". רוב התלמידים היהודים לומדים כיום (על פי בחירתם) בבית ספר ממשלתי.
רבים מיהודי ג'רבה שעלו לישראל התיישבו בירושלים, נתיבות, מושבי הדרום, יבנאל, קריית גת וצפת.
הרב אליהו בירנבוים אשר ביקר באי באוגוסט 2008 מסכם את רשמיו במאמר אי הנפלאות כך:
מעל הכל, זו קהילה אשר הצליחה לשמר את התרבות המסורתית, ובשעה שיהודי כל העולם עברו תהליכי מודרניזציה וחילון, היא שמרה על עצמה סגורה ומסוגרת וכל היהודים החיים בה כיום, שומרים על מסורת ישראל סבא בנאמנות בהקפדה ובמסירות. המבקר בג'רבה חווה חוויה עזה וחש כמי שנכנס למנהרת הזמן וחולף מאות שנים לאחור על פני ההיסטוריה היהודית
בני הקהילה נהנים אמנם ממיטב הטכנולוגיה המודרנית, אבל דפוסי החיים הקהילתיים נראים כשחזור של דרכי החיים היהודיים בגולה בשיא תפארתם.
ראו גם[עריכת קוד מקור]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור]
- נחום סלושץ, האי פליא, דביר, תל אביב (1957).
- ירון נעים, הרב כלפון משה הכהן מג'רבא - בין שמרנות למודרנה, עבודת דוקטורט, אוניברסיטת בר-אילן, 2010.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור]
| עיינו גם בפורטל: | |||
|---|---|---|---|
|
פורטל המזרח התיכון | ||
קטגוריה:תוניסיה: ערים קטגוריה:תוניסיה: גאוגרפיה קטגוריה:תוניסיה: ערי חוף קטגוריה:איים בים התיכון קטגוריה:אפריקה: איים *