ז'אק קתמור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ז'אק קתמור
אין תמונה חופשית
לידה 4 בספטמבר 1938
קהיר, מצרים עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 6 בספטמבר 2001 (בגיל 63)
המרכז הרפואי ת"א ע"ש סוראסקי, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים בית הספר הלאומי הגבוה לאמנויות היפות עריכת הנתון בוויקינתונים
תחום יצירה ציור עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ז'אק מורי קַתמוֹר (4 בספטמבר 19386 בספטמבר 2001) היה צייר, אמן, במאי קולנוע ואיש בוהמה ישראלי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בשם ז'אק מורי למשפחה יהודית אמידה בקהיר. אביו היה בעליו של בית חרושת לאריחים. קתמור הושפע מן התרבות האירופאית וידע רק מעט ערבית, כרבים מיהודי מצרים. ב-1958, בגיל 20, נסע ללמוד אמנות באקול דה בוזאר בפריז ובמספר מוסדות בשווייץ. באותה תקופה צייר, צפה בסרטים וקרא הרבה ספרי פילוסופיה ושירה. ב-1960 עלה לישראל,[1] ולאחר שסיים אולפן התגייס לצה"ל ושירת בחיל התותחנים. לאחר סיום שירותו שכר חדר בתל אביב עם חברו יגאל בורשטיין, פקד את בתי הקפה ונטמע בבוהמה התל אביבית. הוא ליכד סביבו קבוצה של אמנים, יוצרים ואנשי רוח אשר נקראה "העין השלישית". דירתו בדיזנגוף 40 הייתה שוקקת חיים ותפסה חלק מרכזי בחיי התרבות של תל אביב של אותן שנים. הוא נשא לאישה את הלית ישורון, בתו של המשורר אבות ישורון.

במלחמת ששת הימים שירת במילואים יחד עם הצלם אמנון סלומון. לאחר המלחמה החלו השניים במשך כשנתיים בצילום אשתו של קתמור. ביחד צילמו השניים במשך כשנתיים את אשתו של קתמור. בעקבות עצתו של אורי זהר, שראה את החומר המצולם, החליטו ליצור סרט קולנוע באורך מלא. במהלך העבודה על הסרט, פגש את הדוגמנית אן טוכמאייר, שהייתה מוכרת באותה תקופה כנערת זוהר והופיעה על שערם של מגזינים כגון העולם הזה.[2] קתמור החליט להוסיף את טוכמאייר לצוות השחקנים בסרטו. המפיק אברהם דשא פשנל, מימן את הסרט ו"מקרה אישה" יצא אל האקרנים ב-1969 וכן נבחר לייצג את ישראל בפסטיבל ונציה באותה השנה. הסרט "מקרה אישה", ניסיון נועז וחדשני לשעתו, נחל כישלון מסחרי ולמעשה סתם את הגולל על סיכויו של קתמור להמשיך בקריירה של במאי סרטים, למרות השתתפות הסרט בפסטיבל הסרטים של ונציה.[3]

לאחר תום הצילומים התגרש קתמור מישורון ונשא את טוכמאייר לאישה. טוכמאייר עזבה את ישראל לארצות הברית וקתמור יצא גם הוא לחו"ל. השניים הגיעו לאמסטרדם ב-1975, שכרו לעצמם בית-סירה וניסו להחיות בו את הקומונה התל אביבית. קתמור חידש את הקשר עם הצלם אמנון סלומון ובקיץ 1976 צילמו ותיעדו במשך חודש ימים את פסטיבל ה"שוטים" השנתי (הופעות וסדנאות של קבוצות ליצנים מרחבי העולם), שנערך באמסטרדם באותה עת. ב-1977, ביצעו השניים סדרת צילומים נוספת של כ-40 שעות. קתמור סיים את העריכה והסרט "השוטה" הופץ להקרנה. לאחר מכן התמכרו בני הזוג לסמים כגון קוקאין, וקוק פרסי.

קתמור וטוכמאייר חזרו ב-1991 לישראל לתוכנית גמילה אינטנסיבית מסמים. בריאותו של קתמור החלה להתדרדר בקיץ 2001 והוא נפטר כתוצאה מנזקי אלכוהוליזם מתמשכים מספר חודשים לאחר מכן. אלמנתו, אן, נפטרה בסוף מאי 2004 באמסטרדם, במהלך חופשה.

בשנת 2012 הוצגה התערוכה "למות לאט – ז'אק מורי קתמור והעין השלישית", פרי יצירתו של האמן אוֹרי דרומר, במוזיאון נחום גוטמן בתל אביב.

קבוצת העין השלישית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מראה בתערוכה "ז'אק קתמור והעין השלישית: למות לאט" במוזיאון נחום גוטמן לאמנות (2012)

קבוצת העין השלישית הייתה תנועת אוונגרד שפעלה בישראל החל מסוף שנות השישים ועד למלחמת יום כיפור בשנת 1973. הקבוצה ניסתה ליצור בישראל גרסה מקומית לסצנת "ילדי הפרחים" בארצות הברית. שיתופי פעולה אמנותיים רבים נרקמו בין חברי הקבוצה. בין הפרויקטים היו הופעות מיצג פרובוקטיביות שכללו עירום והתייחסות לסמים מרחיבי התודעה, שהיו חלק מחיי הקבוצה. אחד הפרויקטים השאפתניים ביותר היה הסרט האוונגרדי "מקרה אישה" אותו ביים קתמור ובו כיכבה אשתו דאז, הלית ישורון, וכן אן טוכמאייר. כמו כן הוציאה הקבוצה עיתון מחתרתי בשם "סטריפ".

בין חברי הקבוצה היו: הלית ישורון, השחקנית יעל אביב, צלם הקולנוע אמנון סלומון, אן טוכמאייר, האמנית דפנה ערוד, האמן ומבקר המוזיקה מיכאל רורברגר, האמן מישל אופטובסקי, הצייר איקא ישראלי, הבמאי דוד גרינברג ועוד.

פילמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אמנון סלומון והגיטריסט יורם לובלינג במהלך צילום סרטו של ז'אק קתמור "צעירים בישראל", שצולם על ידי אמנון סלומון ב-1973
  • 1969 - מקרה אישה, 77 דקות
  • 1970 - פופ (סרט טלוויזיה)
  • 1971 - סדרת טלוויזיה על אמנות:
    • "הפרח והאבן"
    • "מוונוס עד מרילין מונרו"
    • "אדם, פסל, סביבה"
    • "תקשורת היא קשר"
  • 1971 - מסע, 11 דקות (על יוסל ברגנר)
  • 1972 - "פופ סטאר" (סרט טלוויזיה)
  • 1973 - אגם - "אור וצורה", 17 דקות (על יעקב אגם)
  • 1973 - הבור, 13 דקות
  • 1974 - סימן/האות, 21 דקות (על מיכאיל גרובמן)
  • 1976 - השוטה, 80 דקות

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

על מקרה אישה:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אורי דרומר, "פחחד", מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית, 2017, עמוד 24.
  2. ^ למשל, סדרת תמונות בעירום בגיליון 1640 של "העולם הזה" משנת 1969
  3. ^ "מקרה אשה" בפסטיבל ונציה, ברכה דלמצקי, על המשמר, 19.9.1969