סטצ'ק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
בתי קברות עם מצבות סטצ'צי מימי הביניים
Flag of UNESCO.svg אתר מורשת עולמית
סטצ'ק בבוסניה
סטצ'ק בבוסניה והרצגובינה
מדינה בוסניה והרצגובינהבוסניה והרצגובינה  בוסניה והרצגובינה
מונטנגרומונטנגרו  מונטנגרו
סרביהסרביה  סרביה
קרואטיהקרואטיה  קרואטיה
האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 2016, לפי קריטריונים 3, 4

סְטֶצַ'קסרבו-קרואטית: Stećak, בכתב קירילי: Стећак; בלשון רבים: סְטֶצְ'צִי, בסרבו-קרואטית: Stećci, בכתב קירילי: Стећци) הוא מונח המתאר מצבות מונומנטליות מימי הביניים אשר פזורות ברחבי בוסניה והרצגובינה, ומעט אל תוך גבולותיהן של קרואטיה, מונטנגרו וסרביה. כמות מוערכת של 60,000 מצבות נמצאות בגבולות בוסניה והרצגובינה המודרנית וכ-10,000 הנותרות נמצאים כיום בקרואטיה (4,400), במונטנגרו (3,500) ובסרביה (2,100). סך הכל פזורות המצבות על פני יותר מ-3,300 אתרים, ויותר מ-90% מהמצבות נמצאות במצב שימור ירוד מאוד.

המצבות החלו להופיע באמצע המאה ה-12, והגיעו לשיאן במאות ה-14 וה-15, לפני שנפסקה הופעתן במהלך הכיבוש העות'מאני בתחילת המאה ה-16. המצבות הן חלק ממסורות נפוצות בקרב חסידיהן של הכנסייה הבוסנית, הקתולית והאורתודוקסית גם יחד, והן קושרו לעיתים קרובות לאוכלוסייה הוולאכית, אולם ההשתייכות האתנית והדתית המקורית עדיין לא נקבעה. האפיטפים אשר על המצבות נכתבו בעיקר באותיות בוסניות-קיריליות אשר נכחדו מין העולם. האוסף הגדול ביותר של מצבות אלו נקרא ראדימליה, וממוקם ממערב לסטולאץ בבוסניה והרצגובינה.

הסטצ'צי הוכרזו כאתר מורשת עולמית של אונסקו בשנת 2016. אתר המורשת כולל מגוון של 4,000 מצבות ב-28 אתרי נקרופוליס - מתוכם 22 בבוסניה והרצגובינה, שניים בקרואטיה, שלושה במונטנגרו, ושלושה בסרביה.

הסטצ'צי הן תופעה תרבותית יוצאת דופן, בזכות העדות הייחודית שהן מספקות לתמהיל התרבותי שהיה באזור זה בימי הביניים - בין סגנונות עיצוב אסלאמיים, מסורות נוצריות ושילובם של סמלים מהמיתולוגיה הקדם-נוצרית של הקבוצות האתניות שחיו באזור.

אטימולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המילה סטצ'ק עצמה היא צורת ביטוי מקוצרת של המילה הישנה "stojećak", אשר נגזרת מן הפועל הסלאבי הדרומי "stajati" (שמשמעותו בעברית: "עומד"). מילולית פירוש המילה היא "אלמנט עומד וגבוה".

בהרצגובינה הם נקראים גם "משטי"/"משטה" (mašeti/mašete; באיטלקית המילה "מסטו" (massetto) פירושה "סלע גדול", ובטורקית המילה "משהד"/"משהט" ("meşhet"/"mešhed") פירושה "מצבה לגיבורים שנפלו"), במרכז ומערב בוסניה הם נקראים "מרמורי"/"מרמוריה"/"מרמורובי" ("mramori"/"mramorje"/"mramorovi", מילולית: "שיש"), ובסרביה ובמונטנגרו נקראים "אוסג'ניק" ("usađenik", בתרגום מילולי לעברית: "השרשה").

בכתובות על המצבות עצמן, הן מתוארות כ-"bilig" (בעברית: "סימן"), "kamen bilig" ("סימן אבן"), "kâm"/"kami"/"kamen"/"kamy" ("אבן"), "hram" ("מקדש"), "zlamen" (סימון), "kuća" (בית), "raka" (בור), "greb"/"grob" (קבר).

אף כי המשמעות המילולית של המילה "סטצ'ק" היא "אבנים מונוליטיות גבוהות", במאה ה-20 היא התקבלה במדע כמונח כולל עבור לוחות של מצבות. ההתייחסות המקורית למילה עצמה אינה ודאית. המקור המוקדם ביותר לשימוש המילה הוא במכתב משנת 1851, ואופן רשמי יותר במילון מקומי משנת 1852 (במהדורה הראשונה משנת 1812 המונח לא היה קיים), ובמילונים אקדמיים מוזכר רק מ-1956/58.

ההנחה היא שהשימוש במונח רווח במזרח הרצגובינה ובחלקים מסרביה, עד שבראשית המאה ה-20 נוצר שינוי בטרמינולוגיה.

המונח "סטצ'ק" אינו נפוץ בדיאלקטים אזוריים, והוא אינו נכון מבחינה סמנטית וסותר את צורת המצבות בפועל, שכן הוא נובע מהפועל "לעמוד", ואילו הרוב הגדול של המצבות מעוצבות בצורה מאוזנת ו"שוכבת", בניגוד למצבות מסוגים אחרים אשר מתנשאות כלפי מעלה. כמות מצבות הסטצ'ק אשר מתנשאות כלפי מעלה אינו מסתכם אפילו ב-5% מתוך הכלל. מאחר שבכתובות של מצבות הסטצ'ק עצמן המצבות מכונות "kami" ("אבן"), חוקרים שונים הציעו את המונח המקביל "kamik" כשם מתאים יותר לכלל המצבות, והציעו שהמונח "סטצ'ק" יתייחס למצבות העומדות בלבד. המונח "kamik" קרוב יותר למשמעות המקורית בפועל, ולעיתים הוא משמש במקום סטצ'ק בספרות המקצועית.

מאפיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

עיצוב[עריכת קוד מקור | עריכה]

חלק קטן (384) מתוך מצבות הסטצ'ק נושאות כתובות, בעיקר בשפה בוסנית קירילית שנכחדה.

הכתובות יכולות להיות מחולקות באופן גס לכמה סוגים: ביטוי דתי, תיאור המוות ההרואי, מידע על הנפטר, מידע על קרובי משפחתו של הנפטר ונסיבות מותו, מידע עם שם אישי בלבד (או שימוש בשם גנרי החוזר על עצמו), או לקח דתי או מוסרי (לרוב אמרות חכמה שונות העוסקות בחיים ותמותה, פחד ממוות, חרדה מול שלווה וכדומה).

המאפיין המרשים ביותר הוא מוטיבים דקורטיביים המחולקים לשש קבוצות המשלימים זו את זו: סמלים חברתיים, סמלים דתיים, צלם של ריקוד הפולקלור המקומי קולו שמבוצע לאחר המוות, צלם המייצג דמויות שונות, קישוטים עם כוונה ברורה, ומוטיבים לא מסווגים (בעיקר סימבוליים, גאומטריים או פגומים).

רבים מהם שרדו עד עצם היום הזה. ספירלות, ורדים, עלי גפן וענבים, סוגי שושן, כוכבים (לרוב בעלי שישה קודקודים), וירחים - הם חלק מהביטויים האומנותיים הנפוצים. עיצובים נוספים כוללות תהלוכות של צבאים, סוסים, ריקוד קולו, ציד, טורנירי אבירים, והמפורסם ביותר, דמותו של המנוח עם ידו הימנית מורמת, אולי במחווה של נאמנות.

הפרשנות של משמעות המוטיבים שנויה במחלוקת. כמה חוקרים הגיעו למסקנה כי המוטיבים, בדומה למסורות פולחן שלאחר-המוות של כתות שונות, מעידים על נוכחותם של סמלים תאולוגים מתקופה קדומה יותר בבלקן, אז השבטים הוולאכים והאילירים שחיו באזור האמינו באמונות פרה-נוצריות. חוקרים מציינים שסימבולים כמו סוס יחיד עם נחש, או צבי יחיד עם ציפור, אשר מופיעים על מצבות הסטצ'ק, מסמלים בתרבויות קדומות שונות את נשמתו של המנוח הולך לעולם אחר.

חלק מהסמלים אשר על המצבות מתכתבים עם המיתולוגיה האילירית הקדומה. הפולחן הקדום באזור הבלקן, כמו אזורים סמוכים נוספים, כלל שימוש נרחב בייצוגיות של התאוס על ידי צבי. הארכאולוג דרגוסלאב סרייוביץ' (אנ') הראה במחקריו כיצד גם לאחר התפשטות הנצרות לא נעלם השימוש בצבי בפולחן של העמים המקומיים. חוקרים נוספים סוברים שתפקיד הצבי במיתולוגיה הייתה להוביל את המנוח אל העולם הבא. לעיתים מלווה את הצבי במעמד זה ציפור, או סמלים נוספים כמו שושנים או צלב. מוטיבים נוספים כמו ריקוד הקולו שלאחר-המוות, ופנייתם של הפסלים לכיוון מערב, מתכתבים עם אמונות מוקדמות יותר הקשורות להנחיית הנשמה לפנות אל הכיוון הנכון.

באזורים מסוימים מופיעות במצבות רבות מוטיבים של גרמי שמיים - ירח, כוכבים ושמש - המזוהים עם אמונות פגאניות מוקדמות באזור זה, ובאזורים רבים נוספים. על פי אמונות דתיות עתיקות, הגוף המת הולך לירח והנשמות אל השמש, ולא פעם ראו קשר בין סמלים אסטרליים עם מוקומם של גרמי השמיים בזמן מותו של המנוח.

ממחקרים אלו עולה שיש קשר חזק בין הסמליות של עיצוב המצבה בתקופה הנוצרית בה בנו את הסטצ'צי, לבין מיתולוגיות קדומות יותר של האזור שעדיין נותרו נוכחות ומשמעותיות במערכת האמונות המקומית גם זמן ממושך לאחר השתרשות הנצרות באזור.

סגנון המבנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מצבות הסטצ'ק הן מצבות אבן מונוליתיות בצורת מנסרה, אופקיות או אנכיות, עם משטח שטוח או מכוסה גמלון, עם או בלי כן. הסיווג הנפוץ ביותר למצבות הסטצ'ק הוגדר על ידי דמיטרי סרגייבסקי ב-1952, שחילק אותם לסוגים מאוזנים ומאונכים, אך עד היום לא הסתיימה שיטת הסיווג המדויקת ביותר שלהם.

על פי ההיסטוריון שפיק בשלאגיץ' (אנ'), הסטצ'ק יכול להופיע באחד משבעה סוגי צורות: לוחות שטוחים, תיבה, תיבה על כן, גמלון, גמלון על כן, עמוד ניצב וצלב, ואילו על פי דוברבקו לוברנוביץ' (אנ') ישנם 9 סוגים: לוחות שטוחים, לוחות שטוחים על כן, תיבה, תיבה על כן, תיבה גבוהה, תיבה גבוהה על כן, סרקופג (סגנון הגמלון), סרקופג על כן וצלב.

הסגנונות הנפוצים ביותר הן התיבות, והם מונים, על פי אונסק"ו, כ-40,000 מצבות מסגנון זה בבוסניה והרצגובינה.

כרונולוגיה של החוקרת מריאן ונזל (אנ') מציעה שמצבות נבנו בתחילה בסגנון של הלוחות השטוחים (העתיקים יותר מתוארכים לסביבות שנת 1220, אך נראה שישנן מצבות מוקדמות יותר בסגנון זה מאמצע המאה ה-12), העיצובים המונומנטליים התחילו להופיע בסביבות בשנת 1360, אלה עם ייצוגים חזותיים החלו להופיע בסביבות 1435–1477, וכנראה התופעה הגיעה לסיומה בשנת 1505 (לא כולל דוגמאות בודדות ונדירות שנמשכו עד המאה ה-18). העיצובים המאוחרים יותר של המצבות החלו להיות מושפעים מעיצובים אסלאמיים-עות'מאניים שהיו נפוצים בסוף ימי הביניים.

השלב הראשוני של התפתחותן של המצבות, שכלל כאמור לוחות אבן פשוטים, אינו עיצוב המזוהה עם האזור, ונראה שמקורותיו באזור המערבי של הים התיכון, שם היה נפוץ סגנון הקבורה שכזה, אך בהדרגה המצבות השתדרגו בשיטות ייצור וקישוט האופייניות בבלקן, על פי מיומנויות אבן הייחודיות של האזור. המונומנטים המתוארכים מעידים על כך שהם נעשו תחילה על ידי האצולה הפאודלית, ומאוחר יותר המסורת הזו אומצה על ידי הוולאכים המקומיים. שאימצו את הסגנון הזה מאמצע המאה ה-15.

שיוך דתי ואתני[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנן כמה תאוריות שונות אך מבוססות, לגבי הזהות האתנית-תרבותית של מי שיצרו את תופעת הסטצ'ק. על פי הדעה המקובלת, המקור הוא בתופעה תרבותית מאזור בוסניה והרצגובינה מימי הביניים. כמה חוקרים בחרו את התופעה בהיקף רחב יותר, ומשייכים את שורשי העיצוב האומנותי של הסטצ'ק למסורות אומנות מגלית שהייתה נפוצה באירואסיה עוד בתקופה הפרה-היסטורית.

חוקרים שונים רואים בעיצוב התיבות של הסטצ'ק השפעות רומנסקיות וגותיות.

מבחינה אתנית חוקרים רבים מסכימים שתופעת הסטצ'ק קשורה בעיקר לתרבויות שחיו באזורים הרריים. הדעה הרווחת בקרב החוקרים מקשרת את הסטצ'צי אל האוכלוסייה הוולאכית שחיה באזור בימי הביניים, אך עדיין לא ברור עד כמה הקשר הזה משמעותי. עדויות שונות מצביעות על כך שסגנון העיצוב של הסטצ'צי החל אצל האצולה הפאודלית המקומית, ואומץ בהמשך על ידי השבטים הוולאכים. נראה שאחת ממשפחות האצולה בהונגריה שרצו בתמיכתם של הוולאכים, סייעו להם בהמשך בהטבות כלכליות שונות, מה שגרם לשבטים הוולאכים להתחזק כלכלית, וכך יכלו להרשות לעצמם את הפקתן של מצבות מושקעות ומעוצבות יחסית. חלק מהשבטים הוולאכים שלהם הייתה יכולת ארגון צבאית יושבו באזורי גבול מסוכנים ושימשו כחיץ בין החילות הרשמיים של האצולה לבין אויביהם, וכך גבר שיתוף הפעולה שלהם עם האצולה המקומית, מה שבא לידי ביטוי גם בפריסת מצבות הסטצ'ק ובמידת ההשקעה בהן. על פי ההערכות, עם הכיבוש העות'מאני, שבטים רבים של ולאכים וסלאבים מקומיים התאסלמו ואיבדו בהדרגה את הזהות התרבותית והמבנה החברתי שלהם, מה שגרם בהדרגה להפסקת עיצוב המצבות.

מבחינה דתית מחקרים מהעשורים האחרונים הגיעו למסקנות שמסורת הסטצ'ק הייתה בעיקרה מסורת נוצרית מקומית, והעידה בהיקפה על השתרשותה הרבה של הנצרות באזור זה. עם זאת, סימבולים קדם-נוצריים המשולבים בעיצובים, לצד מנהגים קדם-נוצריים שונים - כמו הצבת חפצים של הנפטר או חלק מכספו לצידו בקבר, או הוצאת עצמות המת לצורך שטיפתן וקבירתן מחדש - העלו השערה נגדית שאולי הנצרות באזור זה לא הייתה נפוצה כמו שטוענים חלק מהחוקרים.

כך או אחרת הסטצ'צי מספקות עדות להשפעות פגניות קדם-נוצריות שהשתלבו בימי הביניים באמונה הנוצרית החדשה שהגיעה לאזור, ולצד השפעות של מניכאיזם - יצרו מארג אמונות מקומיות יוצא דופן.

מורשת[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחת התעלומות המרכזיות של הסטצ'ק היא שהתופעה לא מוזכרת כלל במסמכים מימי הביניים. גם תיעודים פרנציסקנים אשר תיעדו דברים רבים יוצאי דופן, כמו בתי קברות טורקיים, לא הזכירו את המצבות הללו. המסורת העממית, מצידה, שימרה את תפיסה מיתית מלאה באמונות טפלות ופנטזיה. משמעות הדבר היא שקיים חוסר רציפות בזיכרון האתני-ההיסטורי של כל שלוש הקבוצות האתניות שגרו באזור זה, בעקבות הגירות שונות והמרות הדת בתקופת הכיבוש העות'מאני.

התיעוד החיצוני המוקדם ביותר שנמצא למצבות הנו משנת 1530. בשנת 1626 הוזכרו שנית כמצבות המפארות את זכרם של גיבורים אנונימיים. הן החלו להיות מוזכרות בספרות המקומית רק מאמצע המאה ה-18.

מאז המחצית השנייה של המאה ה-19, נחשב הסטצ'ק לאחד מסמליה של בוסניה הרצגובינה - סמל המביא לידי ביטוי את המיתולוגיה האתנית-לאומית של הסאלבים הדרומיים.

אף על פי ששלוש התנועות הלאומיות המקומיות - הבוסנית, הקרואטית והסרבית - ניסו לספח את הסטצ'ק כסמל אותנטי לתרבותן, באופן פרדוקסלי, אף אחת משלוש הקבוצות האתניות (בוסניאקים, סרבים בוסנים וקרואטים בוסנים) בבוסניה והרצגובינה לא זכרה את הסטצ'ק בתודעתן הקולקטיבית, והן הותירו אותם להרס טבעי או אנושי. פרשנים רבים סבורים שאם קבוצה אתנית כלשהי הייתה מספחת אותם לעצמה כסמל תרבותי, המצבות היו נשמרות כיום במצב טוב יותר.

הסטצ'ק השפיע על צורות אמנות שונות והיו נושא השראה לפסלים, ציירים, משוררים, יוצרים, סופרים וצלמים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא סטצ'ק בוויקישיתוף