משה עמירב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
משה עמירב
כיתוב
פרופ' משה עמירב
לידה 1 באוקטובר 1945 (בן 72)
ישראל
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום מגורים תל אביב
ידוע בשל "פרשת עמירב"
השכלה
מקצוע
תפקיד פרופסור באוניברסיטה העברית
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

משה עמירב (נולד 1 באוקטובר 1945) הוא איש ציבור ישראלי אשר התמקד בסכסוך הישראלי ערבי ובפרט בסוגיית ירושלים, והתפרסם במה שכונה "פרשת עמירב" ב-1987 כאשר היה ראשון הפורשים מן הליכוד עקב דחייתו של ראש הממשלה שמיר את ההצעה שניסח עם פייסל חוסייני מנהיג הפלסטינים בגדה על דעתו של יאסר ערפאת להסכם שלום[1]. הוא פרופסור נלווה[2] במכון ללימודים עירוניים ואזוריים באוניברסיטה העברית בירושלים, ובבית הספר לתלמידי חו"ל של האוניברסיטה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עמירב בן למשפחה רוויזיוניסטית. שירת בחטיבת הצנחנים ונפצע בקרב על ירושלים במלחמת ששת הימים. בעודו פצוע בבית החולים, כתב את "סיפורו של צנחן", שהיה לחלק מחומר הלימוד בבתי ספר ושימש כמוטיב מרכזי במוזיאון "שרשרת הדורות" ליד הכותל המערבי בירושלים. הוא היה חבר מרכז הליכוד, מדריך בבית"ר ושליח התנועה בחו"ל. בשנים 19701971 היה יו"ר התאחדות הסטודנטים בישראל.

בעל תואר ראשון מהאוניברסיטה העברית בירושלים בהיסטוריה של עם ישראל ומדעי המדינה, תואר שני מאוניברסיטת ניו-יורק במינהל ציבורי ותואר דוקטור מבית הספר לכלכלה של לונדון (LSE) בגאוגרפיה פוליטית.

פעילות[עריכת קוד מקור | עריכה]

פעילות ציבורית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנים 19761981 שימש דובר רשות השידור. בשנים 1981-1986[3] היה ראש המנהל לבטיחות בדרכים במשרד התחבורה[4], מינוי פוליטי של שר התחבורה חיים קורפו[5], לאחר שהממשלה פטרה את התפקיד ממכרז[6]. המינהל בניהולו הכין את תוכנית האב הראשונה של ממשלת ישראל לצמצום תאונות הדרכים.

בין השנים 1989 ל-1993 היה חבר מועצת עיריית ירושלים וממונה על האגף לשירותי הנדסה ותחבורה. במסגרת זו הכין את תוכנית האב לתחבורה וכבישים ובמסגרתה יזם את בניית כבישי הטבעת מסביב לירושלים את כביש 1 וכביש בגין, החוצים את העיר. עמירב יזם גם את תוכנית הקמת הרכבת הקלה בירושלים, שבנייתה הסתיימה בפיגור של כעשרים שנה רק ב-2011[7].

בין השנים 1990 ל-1995 היה מיוזמיה של המועצה לשלום ולביטחון וגם כיהן כמנכ"ל הראשון שלה (בהתנדבות). בין השנים 1989 ל-1997 היה יו"ר משותף (עם חנא סניורה) של "איפקרי" - מרכז מחקר ומידע ישראל-פלסטין, אשר היה בין יוזמי הקמתו.

בין השנים 2000–2001 שימש עמירב יועצו של ראש הממשלה אהוד ברק לנושא ירושלים. הוא עמד בראש הצוות המקצועי שהכין את התוכניות לחלוקת העיר בוועידת קמפ-דיוויד 2000 וכן בטאבה[8]. הצעתו של הנשיא קלינטון לפתרון הסכסוך על ירושלים התבססה על הצעות הצוות של עמירב[9]. הצעות אלה נותרו עד היום כעקרונות לחלוקת העיר על בסיס מזרח העיר, השכונות הערביות כבירת פלסטין והר הבית ללא ריבונות[10].

פעילות פוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

כבן למשפחה רויזיוניסטית וכחניך בית"ר מצא עמירב את דרכו לפעילות בליכוד. בתחילת שנות השבעים, כשמפלגת העבודה החזיקה ברוב המכריע של תפקידי המפתח של הציבוריות הישראלית, היה עמירב יושב הראש הראשון של התאחדות הסטודנטים והסטודנטיות בישראל מטעם הליכוד. בהמשך היה חבר פעיל בתנועה ובמרכז הליכוד, עד עזיבתו בשל "פרשת עמירב.

פרשת עמירב[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – פרשת עמירב

בקיץ 1987 נשלח לקיים, בידיעתו של שמיר[11], סדרה של פגישות סודיות עם פייסל חוסייני, מנהיג אש"ף בשטחים במטרה לנסות ולבחון את האפשרות להסדר שלום בין ישראל לפלסטינים. בתום הפגישות ניסחו ביחד את מסמכי עמירב-חוסייני, טיוטה להסכם שלום המבוססת על קונפדרציה של 3 מדינות ישראל, ירדן ופלסטין[12]. כאשר נחשפו מסמכי עמירב-חוסייני הועמד עמירב למשפט בבית הדין של התנועה בעוון בגידה באידאולוגיה שלה. בין חמשת שופטי בית הדין העליון של תנועת החרות, בו הועמד לדין, מיעוטם צידד בסילוקו מהתנועה, אך בסופו של דבר התקבלה החלטה לשלול את חברותו במרכז ואת שאר תפקידיו. בתגובה לכך קרע עמירב בהפגנתיות את פנקס החבר שלו ועזב את התנועה[13].

פעילות אקדמית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2001 ייסד את המרכז לדיאלוג אסטרטגי במכללת נתניה, אשר עוסק בקידום דיאלוגים לפתרון סכסוכים, ועמד בראשו עד שנת 2004. בשנת 2007 הקים במכללת בית ברל את "בית הספר לחברה וממשל" אשר בראשו עמד עד שנת 2010.

ספרים שכתב[עריכת קוד מקור | עריכה]

גלריית תמונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא משה עמירב בוויקישיתוף

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאמרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרצאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]