חלונות שאגאל

חלונות שאגאל
	הפינה הדרום מערבית בבית הכנסת: משמאל לימין נראים חלונותיהם של יהודה, זבולון, יששכר, דן וגד
אמן	מארק שאגאל
תאריך יצירה	1962
טכניקה וחומרים	זכוכית
מיקום	הדסה עין כרם; ירושלים שבישראל
קואורדינטות	31°45′56″N 35°08′56″E / 31.765472222222°N 35.148805555556°E

בית הכנסת ושישה מהחלונות מבחוץ

חלל בית הכנסת וחלונות הכותל הצפוני (משמאל לימין: נפתלי, יוסף ובנימין). מתחת לחלונות נראה ארון הקודש המכוסה בשטיח קיר

חלונות שאגאל הם סדרה של שנים עשר חלונות בבית הכנסת של הקמפוס הרפואי הדסה עין כרם. בחלונות קבועים ויטראז'ים המייצגים את שבטי ישראל, והם נוצרו על ידי מארק שאגאל ונקראים על שמו. החלונות נחשבים ליצירתו המפורסמת ביותר של שאגאל בישראל.

בית הכנסת[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית הכנסת נבנה מאבן ירושלמית ונחנך ב-6 בפברואר 1962. ספסליו ערוכים לאורך ארבע צלעותיו סביב רחבה במרכזו. דלת הכניסה הראשית אל בית הכנסת קבועה בצידו הדרומי, ומולה, בכותל הצפוני, שוכן ארון הקודש. נוסף לחלונות ישנן במבנה שתי יצירות אמנות נוספות בדמות שטיחי קיר בגווני אבן ירושלמית המכסים את ארון הקודש ואת התיבה. השטיחים עוצבו בידי האמנית האמריקאית אביבה גרן ונארגו בארץ בידי רות חייאט.

החלונות וההשראה ליצירתם[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנים עשר החלונות ערוכים בארבע קבוצות, ובכל אחת מהן שלושה חלונות. שנים עשר השבטים מופיעים עם כיוון השעון, החל בחלונו של ראובן בפינה הצפון-מזרחית של המבנה, ועד לחלונו של בנימין הסמוך משמאל לו. הם קבועים בכיפת בית הכנסת, ומאפשרים את חדירת אור השמש אל האולם שמתחת לה. צבעם של החלונות משתנה בהתאם לשעת היום ומיקומה של השמש ברקיע. גובהם של החלונות הוא 2.5 מטר, והם מתארים את ברכת יעקב לבניו, אבותיהם של שנים עשר שבטי ישראל, המתוארת בספר בראשית, פרק מ"ט. עוד הושפע עיצוב החלונות מברכת משה לשבטים בספר דברים, פרק ל"ג, וצבעיהם נבחרו בהשפעת צבעי החושן ואבניו:

"וְעָשִׂיתָ חֹשֶׁן מִשְׁפָּט, מַעֲשֵׂה חֹשֵׁב--כְּמַעֲשֵׂה אֵפֹד, תַּעֲשֶׂנּוּ; זָהָב תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי, וְשֵׁשׁ מָשְׁזָר--תַּעֲשֶׂה אֹתוֹ . רָבוּעַ יִהְיֶה, כָּפוּל; זֶרֶת אָרְכּוֹ, וְזֶרֶת רָחְבּוֹ. וּמִלֵּאתָ בוֹ מִלֻּאַת אֶבֶן, אַרְבָּעָה טוּרִים אָבֶן: טוּר, אֹדֶם פִּטְדָה וּבָרֶקֶת--הַטּוּר, הָאֶחָד. וְהַטּוּר, הַשֵּׁנִי--נֹפֶךְ סַפִּיר, וְיָהֲלֹם. וְהַטּוּר, הַשְּׁלִישִׁי--לֶשֶׁם שְׁבוֹ, וְאַחְלָמָה. וְהַטּוּר, הָרְבִיעִי--תַּרְשִׁישׁ וְשֹׁהַם, וְיָשְׁפֵה; מְשֻׁבָּצִים זָהָב יִהְיוּ, בְּמִלּוּאֹתָם. וְהָאֲבָנִים תִּהְיֶיןָ עַל-שְׁמֹת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה--עַל-שְׁמֹתָם;".^[1]

בהתאם למסורת היהודית, החלונות אינם מתארים דמויות אדם, ותחת זאת מופיעים בהם דמויות בעלי חיים, פרחים וסמלים יהודיים. מארק שאגאל יצר את החלונות בריימס שבצרפת, בעזרת עוזרו שארל מארק (Charles Marq), במשך שתי שנות עבודה. מארק פיתח שיטה צביעה ייחודית, שאיפשרה לצבוע כל חלק מהזכוכית בשלושה צבעים שונים לכל היותר, מבלי לתחום כל צבע בנפרד. הצבעים העיקריים בכל אחד מהחלונות הם אדום (יהודה וזבולון), כחול (ראובן, שמעון, דן ובנימין), ירוק (יששכר, גד ואשר), צהוב (לוי ונפתלי) או זהב (יוסף).

עם סיום המלאכה תרם שאגאל את החלונות לבית הכנסת, והם הוצגו בתערוכות במוזיאון הלובר ובניו יורק, לפני שנקבעו במיקומם. שאגאל נשא דברים בטקס חנוכת בית הכנסת, ובין היתר ציין כי החלונות הם:

"מתנתי הצנועה לעם היהודי, שחלם מאז ומתמיד על אהבת התנ"ך^[2], על החברות ועל השלום בין כל העמים; לעם זה שחי כאן, לפני אלפי שנים, בין עמים שמיים אחרים. תקוותי היא שאני מושיט בכך את ידי לאוהבי התרבות, למשוררים ולאומנים בקרב העמים השכנים".^[3]

במלחמת ששת הימים נפגע מבנה בית הכנסת מהפגזה והחלונות ניזוקו, אך שאגאל שיפץ אותם והשיבם למצבם המקורי בסוף שנת 1968. בחלונו של יששכר הותיר שאגאל פיסת זכוכית בלתי צבועה, כזכר לנזק שנגרם לחלונות.

סדרת בולי חלונות שאגאל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1973 הנפיק דואר ישראל סדרת בולים המתארים את שנים עשר החלונות. כל אחד משנים עשר הבולים מתאר את אחד החלונות, וכולם הונפקו בערך אחיד של לירה ישראלית אחת: