חלונות שאגאל

חלונות שאגאל
	הפינה הדרום מערבית בבית הכנסת: משמאל לימין נראים חלונותיהם של יהודה, זבולון, יששכר, דן וגד
אמן	מארק שאגאל
תאריך יצירה	1962
טכניקה וחומרים	זכוכית
מיקום	הדסה עין כרם; ירושלים שבישראל
קואורדינטות	31°45′56″N 35°08′56″E / 31.765472222222°N 35.148805555556°E

בית הכנסת ושישה מהחלונות מבחוץ

חלל בית הכנסת וחלונות הכותל הצפוני (משמאל לימין: נפתלי, יוסף ובנימין). מתחת לחלונות נראה ארון הקודש המכוסה בשטיח קיר

חלונות שאגאל הם סדרה של שנים עשר חלונות בבית הכנסת של הקמפוס הרפואי הדסה עין כרם. בחלונות קבועים ויטראז'ים המייצגים את שבטי ישראל, והם נוצרו על ידי מארק שאגאל ונקראים על שמו. החלונות נחשבים ליצירתו המפורסמת ביותר של שאגאל בישראל.

בית הכנסת[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית הכנסת נבנה כחלק מהקמפוס הרפואי הדסה ונחנך ב-3 באוגוסט 1960^[1]. מבנה בית הכנסת משולב בקומת הקרקע של המתחם והחלונות בולטים מעל גג המבנה. ספסליו של בית הכנסת ערוכים לאורך ארבע צלעותיו סביב רחבה במרכזו. דלת הכניסה הראשית אל בית הכנסת קבועה בצידו הדרומי, ומולה, בכותל הצפוני, שוכן ארון הקודש. נוסף לחלונות ישנן במבנה שתי יצירות אמנות נוספות בדמות שטיחי קיר בגווני אבן ירושלמית המכסים את ארון הקודש ואת התיבה. השטיחים עוצבו בידי האמנית האמריקאית אביבה גרן ונארגו בארץ בידי רות חייאט.

החלונות וההשראה ליצירתם[עריכת קוד מקור | עריכה]

אדריכל הקמפוס, יוסף נויפלד, ביקש משאגאל לייצור את הויטראז'ים לחלונות בית הכנסת, אותם תכנן מראש כך שיתאימו לעבודה מסוג זה^[2]. תחילה ייצר שאגאל את החלונות כסדרת ציורים, אותם סיים להכין בינואר 1960^[3]. החלונות עצמם נוצרו בריימס שבצרפת במשך שנתיים, על ידי צוות בראשות שארל מארק (Charles Marq), מומחה לויטראז'ים, שהיה אחראי לשיקום הויטראז'ים של קתדרלת ריימס^[4]. בין נובמבר 1961 לינואר 1962, ערך שאגאל תערוכה של כמה מאות סקיצות שהכין עבור החלונות במוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק^[5]. בינואר 1962 החלו בהתקנתם של החלונות צוות המומחים מריימס^[6].

שנים עשר החלונות ערוכים בארבע קבוצות, ובכל אחת מהן שלושה חלונות. שנים עשר השבטים מופיעים עם כיוון השעון, החל בחלונו של ראובן בפינה הצפון-מזרחית של המבנה, ועד לחלונו של בנימין הסמוך משמאל לו. הם קבועים בכיפת בית הכנסת, ומאפשרים את חדירת אור השמש אל האולם שמתחת לה. צבעם של החלונות משתנה בהתאם לשעת היום ומיקומה של השמש ברקיע. גובהם של החלונות הוא 2.5 מטר, והם מתארים את ברכת יעקב לבניו, אבותיהם של שנים עשר שבטי ישראל, המתוארת בספר בראשית, פרק מ"ט. עוד הושפע עיצוב החלונות מברכת משה לשבטים בספר דברים, פרק ל"ג, וצבעיהם נבחרו בהשפעת צבעי החושן ואבניו:

"וְעָשִׂיתָ חֹשֶׁן מִשְׁפָּט, מַעֲשֵׂה חֹשֵׁב--כְּמַעֲשֵׂה אֵפֹד, תַּעֲשֶׂנּוּ; זָהָב תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי, וְשֵׁשׁ מָשְׁזָר--תַּעֲשֶׂה אֹתוֹ . רָבוּעַ יִהְיֶה, כָּפוּל; זֶרֶת אָרְכּוֹ, וְזֶרֶת רָחְבּוֹ. וּמִלֵּאתָ בוֹ מִלֻּאַת אֶבֶן, אַרְבָּעָה טוּרִים אָבֶן: טוּר, אֹדֶם פִּטְדָה וּבָרֶקֶת--הַטּוּר, הָאֶחָד. וְהַטּוּר, הַשֵּׁנִי--נֹפֶךְ סַפִּיר, וְיָהֲלֹם. וְהַטּוּר, הַשְּׁלִישִׁי--לֶשֶׁם שְׁבוֹ, וְאַחְלָמָה. וְהַטּוּר, הָרְבִיעִי--תַּרְשִׁישׁ וְשֹׁהַם, וְיָשְׁפֵה; מְשֻׁבָּצִים זָהָב יִהְיוּ, בְּמִלּוּאֹתָם. וְהָאֲבָנִים תִּהְיֶיןָ עַל-שְׁמֹת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה--עַל-שְׁמֹתָם;"^[7].

בהתאם למסורת היהודית, החלונות אינם מתארים דמויות אדם, ותחת זאת מופיעים בהם דמויות בעלי חיים, פרחים וסמלים יהודיים. מארק פיתח שיטה צביעה ייחודית, שאיפשרה לצבוע כל חלק מהזכוכית בשלושה צבעים שונים לכל היותר, מבלי לתחום כל צבע בנפרד. הצבעים העיקריים בכל אחד מהחלונות הם אדום (יהודה וזבולון), כחול (ראובן, שמעון, דן ובנימין), ירוק (יששכר, גד ואשר), צהוב (לוי ונפתלי) או זהב (יוסף).

החלונות נחנכו בטקס שנערך ב-6 בפברואר 1962^[8].שאגאל נשא דברים בטקס, ובין היתר ציין כי החלונות הם:

"מתנתי הצנועה לעם היהודי, שחלם מאז ומתמיד על אהבת התנ"ך^[9], על החברות ועל השלום בין כל העמים; לעם זה שחי כאן, לפני אלפי שנים, בין עמים שמיים אחרים. תקוותי היא שאני מושיט בכך את ידי לאוהבי התרבות, למשוררים ולאומנים בקרב העמים השכנים"^[10].

בדצמבר 1966, נתגלו סדקים באחד החלונות, עלה חשש שהדבר נעשה במזיד^[11], והוחלט להגביר את השמירה על החלונות^[12].

סדרת בולי חלונות שאגאל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1973 הנפיק דואר ישראל סדרת בולים המתארים את שנים עשר החלונות. כל אחד משנים עשר הבולים מתאר את אחד החלונות, וכולם הונפקו בערך אחיד של לירה ישראלית אחת: