חנטי ומנסי (יוגרה)
| |||
 | |||
| מדינה |
 רוסיה | ||
|---|---|---|---|
| מחוז פדרלי | המחוז הפדרלי של אורל | ||
| מחוז כלכלי | המחוז הכלכלי של מערב סיביר | ||
| מושל | רוסלן קוחארוק | ||
| רשות מחוקקת |
דומה של אוקרוג אוטונומי חנתי-מנסי (יוגרה)  | ||
| ערים במחוז האוטונומי | סורגוט (העיר הגדולה ביותר) | ||
| בירת המחוז האוטונומי | חנטי-מנסייסק | ||
| שפה רשמית |
רוסית, חנטית, מנסית | ||
| תאריך ייסוד | 10 בדצמבר 1930 | ||
| שטח | 534,800 קמ"ר (דירוג: 9) | ||
| אוכלוסייה | | ||
| ‑ במחוז האוטונומי | 1,759,356 (דירוג: 29, 2024) | ||
| ‑ צפיפות | 3.29 נפש לקמ"ר (2024) | ||
| קואורדינטות | 62°15′00″N 70°10′00″E / 62.25°N 70.166666666667°E | ||
| אזור זמן | UTC +5 | ||
| www.hmao.wsnet.ru | |||
|
לחצו כדי להקטין חזרה  (למפת המחוז האוטונומי חנטי ומנסי רגילה)   קוגאלים ניאגאן מגיון המחוז האוטונומי חנטי ומנסי | |||
  | |||
.svg)
המחוז האוטונומי חנטי ומנסי (ברוסית: Ханты-Мансийский автономный округ — Югра́, בתעתיק: חנטי-מנסיסקי אבטונומני אוקרוג - יוגרה) הוא סובייקט בפדרציה הרוסית. המחוז נמצא בשטח של המחוז הפדרלי של אורל וטריטוריאלית שייך למחוז טיומן.
המחוז הוקם ב-10 בדצמבר 1930 כמחוז (אוקרוג) לאומי בתוך מחוז טיומן וקיבל סטטוס של סובייקט פדררלי בשנת 1993.
לאחר גילוי שדות נפט וגז טבעי במחצית השנייה של המאה ה-20 באזור החלה תנופת פיתוח וכיום הוא מהווה האזור העיקרי להפקת גז ונפט ברוסיה.
נכון לינואר 2024 באזור התגוררו 1,759,386 תושבים.
הנהרות הגדולים במחוז הם אוב ואירטיש.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]האזור היה מאוכלס על ידי עמי הצפון מקבוצה פינו-אוגורית. במחקרים שבוצעו בעשור השני של המאה ה-21 התגלו עדויות לכך שכבר סביב המאה ה-12 היו קשרי מסחר עם סוחרים מרפובליקת נובגורוד.
האזור שולב חאנות סיביר. לאחר כיבושו על ידי הרוסים האוזר סופח לרוסיה הצארית. בתחילת המאה ה-18 הוא היה חלק של גוברניית טובולסק. עיירה ברזוב הייתה ידעה כמקום להגליה אצולה רוסית לרבות אלכסנדר מנשיקוב ואנשי מרד הדקבריסטים.
לאחר הקמת ברית המועצות האזור היה חלק של יחידות מנהליות שונות. בשנת 1930 הוקם אוקרוג לאומי כיחידה מנהלית משנית.
המקום המשיך להיות מקום הגליה. תקופה קצרה בה שהה לב טרוצקי. בשנים 1930/1932 לאזור הוגלו 37,400 חקלאים מאזורים אחרים של ברית המועצות (זאת לעומת היקף אוכלוסייה של כ-90 אלף בשנת 1939.
בשנת 1940 שמו של אוקרוג שונה ל"חנטי-מנסי" ובשנת 1944 הוא שולב במחוז טיומן החדש.
בשנת 1953 באזור ברזוב לראשונה התגלה שדה גז טבעי. בשנת 1960 התגלה נפט. הדבר גרם לפיתוח מואץ של האזור וגידול אוכלוסייה מהיר.
החל משנת 1993 האזור הוא סובייקט בפדרציה הרוסית שנכלל בשטח מחוז טיומן. החל משנת 2003 לשם היחידה התווספה מילה "יוגרה" (שם היסטורי לאזורים מעבר להרי אוראל).
ממשל
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הרשות המחוקקת היא "דומה של אוקרוג אוטונומי חנתי-מנסי (יוגרה)" שכוללת 38 חברים. בראש המחוז עומד מושל שנבחר לחמש שנים. בספטמבר 2024 לתפקיד נבחר רוסלן קוחארוק.
מבחינה אדמיניסטרטיבית החבל מחולק ל-9 ראיונים ו-13 ערים בעלי חשיבות מחוזית.
דמוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]נכון לינואר 2024 באזור התגוררו 1,759,386 תושבים. זאת לעומת 270 אלף בשנת 1970, 570 אלף בשנת 1979 ו-1.1 מיליון בשנת 1989. האזור בין הבודדים ברוסיה עם עליית אוכלוסייה מתמדת. זאת בעיקר עקב מעבר אנשים מאזורים אחרים של רוסיה. כ-89.7% מאוכלוסיית האזור מתגוררת בערים. עיר הבירה של האזור היא חנטי-מנסיסק, אך הערים גדולות הן סורגוט (כ-392 אלף תושבים) וניז'נוורטובסק (כ-283 אלף תושבים) ונפטיוגנסק (125 אלף). הן התפתחו בשנות ה-70 של המאה ה-20 תוך פיתוח שדות גז טבעי ונפט בסביבה. בשנת 1970, לפני פיתוח מסיבי של שדות נפט באזור, במחוז התגוררו 271 אלף תושבים בלבד. בשנת 1987 היקף אוכלוסייה כבר היה מעל למיליון תושבים.
הגעת אנשים רבים מאזורים אחרים גרמה לשינויים דמוגרפיים. בשנת 1939 רוסים היו כ-72.5% מכלל אוכלוסיית אזור ועמי הצפון כ-20%.
הרוסים מהווים כ-52% מאוכלוסיית המחוז, האוקראינים - 2.4%, הטטרים - 4.7%, הבשקירים - 1.7%. עמי הצפון (חנטי ומנסי) מהווים כ-1.7% מאוכלוסיית המחוז (בהתאם לנתוני מפקד אוכלוסין משנת 1939 הם היו כ-20%).
כלכלה
[עריכת קוד מקור | עריכה]במחצית השנייה של המאה ה-20 התגלו באזור שדות גז טבעי ונפט גדולים ביותר. הדבר גרם לפיתוח מואץ של הכלכלה, פיתוח צנרת גז ונפט, הקמת ערים חדשות וכו'. עתה, המחוז מהווה מקור עיקרי של הגז והנפט של רוסיה. תעשייה בקשורה לנפט וגז טבעי מהווה 80% מתוצר האזור. כול החברות הרוסיות הגדולות פועלות באזור.
תחבורה
[עריכת קוד מקור | עריכה]פיתוח רשת מסילות ברזל החל רק לאחר תחילת הפקת נפט וגז. הרכבת הראשונה הגיע לסורגוט בשנת 1975.
באותה תקופה נבנה כביש ארצי R-404 טיומן-סורגוט-ניזנוורטובסק.
נתיבי נהרות אוב ואירטיש מהווים תוואי חשוב להעברת סחורות במיוחד לקראת עונת החורף הקשה.
בסורגוט וניז'נוורטובסק פועלים נמלי תעופה בעלי מעמד בין-לאומי. כמו כן יש מספר שדות תעופה ומסלולי נחיתה לאספקת סחורות והעברת נוסעים לאזורים מרוחקים.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של חנטי ומנסי (ברוסית)- חנטי ומנסי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
