חנטי ומנסי (יוגרה)
| |||
 | |||
| מדינה |
 רוסיה | ||
|---|---|---|---|
| מחוז פדרלי | המחוז הפדרלי של אורל | ||
| מחוז כלכלי | המחוז הכלכלי של מערב סיביר | ||
| מושל | נטליה קומרובה | ||
| ערים במחוז האוטונומי | סורגוט (העיר הגדולה ביותר) | ||
| בירת המחוז האוטונומי | חנטי-מנסייסק | ||
| שפה רשמית |
רוסית, חנטית, מנסית  | ||
| תאריך ייסוד | 10 בדצמבר 1930 | ||
| שטח | 534,800 קמ"ר (דירוג: 9) | ||
| אוכלוסייה | | ||
| ‑ במחוז האוטונומי | 1,687,654 (נכון ל־1 בינואר 2021) (דירוג: 29) | ||
| ‑ צפיפות | 3.16 נפש לקמ"ר (2021) | ||
| קואורדינטות | 62°15′00″N 70°10′00″E / 62.25°N 70.166666666667°E | ||
| אזור זמן | UTC +6 | ||
| www.hmao.wsnet.ru | |||
|
לחצו כדי להקטין חזרה   (למפת המחוז האוטונומי חנטי ומנסי רגילה)   קוגאלים ניאגאן מגיון המחוז האוטונומי חנטי ומנסי | |||
  | |||
.svg)
המחוז האוטונומי חנטי ומנסי (ברוסית: Ханты-Мансийский автономный округ — Югра́, בתעתיק: חנטי-מנסיסקי אבטונומני אוקרוג - יוגרה) הוא סובייקט בפדרציה הרוסית. המחוז נמצא בשטח של המחוז הפדרלי של אורל וטריטוריאלית שייך למחוז טיומן.
המחוז הוקם ב-10 בדצמבר 1930 כמחוז (אוקרוג) לאומי[דרושה הבהרה] וקיבל סטטוס של סובייקט פדרטיבי בשנת 1993.
מבחינה אדמיניסטרטיבית המחוז מחולק ל-9 אזורים מוניציפליים.
הנהרות הגדולים במחוז הם אוב ואירטיש.
דמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
כ-92% מאוכלוסיית האזור מתגוררת בערים. עיר הבירה של האזור היא חנטי-מנסיסק, אך הערים גדולות הן סורגוט (כ-292 אלף תושבים) וניז'נוורטובסק (כ-240 אלף תושבים). הן הוקמו בשנות ה-70 של המאה ה-20[דרושה הבהרה] תוך פיתוח שדות גז טבעי ונפט בסביבה. בשנת 1970, לפני פיתוח מסיבי של שדות נפט באזור, במחוז התגוררו 271 אלף תושבים בלבד. בשנת 1987 היקף אוכלוסייה כבר היה מעל למיליון תושבים.
הרוסים מהווים כ-68% מאוכלוסיית המחוז, האוקראינים - 6.0%, הטטרים - 7.1%, הבשקירים - 2.3%. עמי הצפון (חנטי ומנסי) מהווים כ-2% מאוכלוסיית המחוז (בהתאם לנתוני מפקד אוכלוסין משנת 1939 הם היו כ-20%).
כלכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]
במחצית השנייה של המאה ה-20 התגלו באזור שדות גז טבעי ונפט גדולים ביותר. הדבר גרם לפיתוח מואץ של הכלכלה, פיתוח צנרת גז ונפט, הקמת ערים חדשות וכו'. עתה, המחוז מהווה מקור עיקרי של הגז והנפט של רוסיה.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של חנטי ומנסי (ברוסית)- חנטי ומנסי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
