סמרה (מחוז)
| |||
.jpg) | |||
| מדינה |
 רוסיה | ||
|---|---|---|---|
| מחוז פדרלי | המחוז הפדרלי של הוולגה | ||
| מחוז כלכלי | המחוז הכלכלי של הוולגה | ||
| מושל | ויאצ'סלב פיודורישצ'ב | ||
| רשות מחוקקת |
דומה של גוברניית סמרה  | ||
| בירת האובלסט | סמרה | ||
| שפה רשמית | רוסית | ||
| תאריך ייסוד | 14 במאי 1928 | ||
| שטח | 53,565 קמ"ר (דירוג: 50) | ||
| אוכלוסייה | | ||
| ‑ באובלסט | 3,112,566 (דירוג: 12, 1 בינואר 2025) | ||
| ‑ צפיפות | 58.4 נפש לקמ"ר (2024) | ||
| קואורדינטות | 53°27′N 50°27′E / 53.45°N 50.45°E | ||
| אזור זמן | UTC +4 | ||
| www.adm.samara.ru | |||
|
לחצו כדי להקטין חזרה  | |||
  | |||
מחוז סמרה (ברוסית: Самарская область, בתעתיק: סמרסקאיה אובלסט) הוא סובייקט בפדרציה הרוסית. נמצא בשטח של המחוז הפדרלי של הוולגה. בחלק הדרומי המחוז גובל עם קזחסטן.
נכון לינואר 2024 במחוז התגוררו 3,127,842 תושבים.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בימי הביניים השטח היה חלק מממלכת בולגריה של הוולגה. בהמשך, הוא היה שייך לחאנות קאזאן. עם נפילת קאזאן לידי הרוסים במהלך המאה ה-16, סופח השטח לרוסיה.
בתחילת המאה ה-17 לאזור הגיעו קלמיקים והשתלטו על שטחים פתוחים משמעותיים. בעקבות גל התיישבות רוסית החלו מאבקי כוח בין העמים. בשנת 1644 לאזור נשלחו יחידות צבאיות של רוסיה הצארית ועל קלמיקים נאסר להיכנס ליישובים רוסיים. בשנת 1652 החלה באזור בניית קו מבצרים ובמטרה לאכלס אותם נשלחו לכאן מתיישבים מחלקים אחרים של רוסיה.
הקמת המבצרים וההתיישבות הרוסית הביאו להתקוממות הבשקירים, עם שהתגורר גם הוא באזור. בשנת 1740 תוך כדי דיכוי מרד שלהם נהרגו כ-16 אלף בשקירים. הבשקירים והקלמיקים באזור תמכו גם במרד הקוזקים של ימליאן פוגצ'וב בסוף המאה ה-18.
במקביל להתיישבות הרוסית באזור התרחשה גם התיישבות משמעותית של גרמנים. מ-1778 עד 1858 התיישבו בו כ-40 אלף גרמנים.
במחצית המאה ה-19 העיר סמרה התפתחה למרכז מסחרי ותעשייתי. בשנת 1851 הוקמה פלך חדש שבירתו בסמרה.
בשנת 1918 על חלקים של פלך סמרה הוקם "האזור האוטונומי של הגרמנים של הוולגה. בשנת 1928 פלך סמרה בוטל וסמרה הייתה למרכז של "חבל הוולגה המרכזי" שכלל שטחים נרחבים. בשנת 1935 שמה של העיר שונה ל"קויבישב" ושמו של החבל ל"חבל קויבישב". בשנת 1936 פוצלו ממנו מחוז אורנבורג, מחוז פנזה, מורדוביה ובשנת 1943 מחוז אוליאנובסק. לעומת זאת האזור האוטונומי של הגרמנים בוטל, וכול הגרמנים גורשו ושטחו שולב במחוז קויבישב.
בימי מלחמת העולם השנייה (המלחמה הפטריוטית הגדולה) בשנת 1941 לקויבישב הועברו ממוסקבה מוסדות הממשל ונציגויות דיפלומטיות של מדינות זרות. הם חזרו למוסקבה בשנת 1943. כמו כן לאזור הועברו מפעלים רבים מחלקיה המערביים של ברית המועצות.
לאחר גילוי נפט באזור, החל משנות ה-50 של המאה ה-20 האזור היה למרכז הפקת הנפט של ברית המועצות ונבנו בו מפעלים לזיקוק נפט.
בשנות ה-60 של המאה ה-20 בעיר החדשה טוליאטי נבנה מפעל לייצור מכוניות מדגם "לאדה" על בסיס טכנולוגיה של פיאט.
אחרי נפילת המשטר הקומוניסטי בשנת 1991 הוחזר לסמרה ולמחוז השם ההיסטורי.
ממשל
[עריכת קוד מקור | עריכה]הרשות המחוקקת היא "הדומה של גוברניית סמרה" שכוללת 50 חברים. בראש המחוז עומד מושל שנבחר לחמש שנים. בספטמבר 2024 לתפקיד נבחר ויאצ'סלב פדורישצ'ב.
מבחינה אדמיניסטרטיבית החבל מחולק ל-27 ראיונים ו-10 ערים בעלי חשיבות מחוזית.
דמוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]נכון לינואר 2024 במחוז התגוררו 3,127,842 תושבים, דומה להיקף אוכלוסייה בשנת 1990. בערים מתגוררת מעל 80% מאוכלוסיית המחוז. בעיר הגדולה - סמרה מתגוררים מעל מיליון תושבים, בעיר טוליאטי מתגוררים מעל 700 אלף תושבים, בסיזרן- 172 אלף ובנובוקויבישבסק 105 אלף.
בהתאם לנתוני מפקד אוכלוסין 2021 של הפדרציה הרוסית הרוסים מהווים כ-83.8% מאוכלוסיית האזור, ונוספים אליהם הטטרים (כ-2.9%), צ'ובשים (כ-1.4%) ומורדבה (כ-0.9%).
יהודים
[עריכת קוד מקור | עריכה]במחוז מתגוררים כ-2.5 אלף יהודים לעומת כ-20 אלף בשנת 1959.
עד תחילת המאה ה-19 העיר הייתה מחוץ לתחום המושב והורשו להתיישב בה קנטוניסטים בלבד. בין השנים 1914 ו-1917 הוגלו יהודי אזורי הלחימה מהארצות בלארוס, ליטא ולטביה לעיר, וכך גדלה קהילה יהודית בצורה משמעותית. ב-1991 חודשה הפעילות הקהילתית ומכהן בה הרב שלמה דייטש כרב העיר. שני בתי ספר יהודים קיימים בה, האחד של רשת אורט העולמית והשני של רשת "אור אבנר" של חב"ד.
כלכלה
[עריכת קוד מקור | עריכה]המחוז מתאפיין ברמת פיתוח גבוהה של התעשייה. קיימים מפעלים גדולים ובמיוחד המפעל הענק לבניית מכוניות אווטוואז בעיר טוליאטי שנבנה בשנות ה-60 של המאה ה-20 על ידי פיאט.
הפקת נפט האזור החלה בשנת 1936. מפעלי הזיקוק במחוז מייצרים כ-12% מכלל ייצור בנזין ברוסיה.
תחבורה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הפעלת מסילות ברזל בשטח המחוז החלה בשנת 1867 כיום במחוז פועלת רשת מסילות ברזל מפותחת.
דרך המחוז עוברות כבישים ארציים M5 מוסקבה-צ'ליאבינסק, R-224 סמרה-אורנבורג, M32 סמרה-קזחסטן ועוד.
על נהרות המחוז הוקמו נמלים להעברת סחורות ונוסעים.
במחוז פועל נמל התעופה סמרה קורומוץ' בעל מעמד בין-לאומי. בשנת 2023 עברו דרכו כ-3.5 מיליון נוסעים.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של סמרה (ברוסית)
