חסורי מחסרא

חַסוּרֵי מְחַסְּרָא וְהָכִי קָתָּנֵי (בתרגום חופשי מארמית: "הנוסחה [=של המשנה, או של הברייתא] חסרה ולקויה, אלא כך יש לשְנות:") הוא ביטוי וכלל תלמודי המופיע בתלמוד כתירוץ קושייה על דברי המשנה (או הברייתא) - באמצעות "הגהת" דברי המשנה ועריכתה על ידי הוספת מילים הנותנים למשנה הבנה שונה מכפי שהיא הייתה נראית בפשטותה בנוסחה המקורית שלה. כלל זה עשוי להופיע כהפרדה והבדלה בין שני חלקי משפט, שעל ידו נוצרים מהם שני מקרים או דינים שונים.

יישומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכלל משמש במקומות בהם דברי המשנה (או הברייתא) כפי שהם בנוסחה המקורית נראים סותרים את עצמם או שאינם מובנים. לדוגמה, במשנה העוסקת בחיוב קטן במצוות סוכה (מדין חינוך) נאמר: ”נשים ועבדים וקטנים - פטורין מן הסוכה. קטן שאינו צריך לאמו - חייב בסוכה. מעשה וילדה כלתו של שמאי הזקן, ופיחת את המעזיבה וסיכך על גבי המטה בשביל קטן”^[1]. התלמוד מקשה על דברי המשנה, שכן בתחילתה מבואר כי תינוק אינו חייב בסוכה, ואילו מהמעשה של שמאי עולה כי גם תינוק חייב בסוכה (בלשון התלמוד: "מעשה לסתור?"). התלמוד מתרץ זאת באמצעות כלל זה: ”חסורי מחסרא והכי קתני: ושמאי מחמיר, ומעשה נמי וילדה כלתו של שמאי הזקן ופִחת את המעזיבה וסיכך על המטה בשביל הקטן”^[2].

הגבלות וחריגים[עריכת קוד מקור | עריכה]

יש מהראשונים שכתבו שאין משתמשים ב"חסורי מחסרא" בכדי להעמיד את דברי המשנה כדעת תנא יחיד, אלא אם כן נפסק להלכה כדברי אותו התנא^[3].
אין משתמשים ב"חסורי מחסרא" בכדי להקשות קושיה, אלא רק כדי ליישב את דברי המשנה^[4].
גם בתחילת משנה ניתן להשתמש ב"חסורי מחסרא", ואין אומרים שאין אדם מחסר בראש דבריו^[5].
הריטב"א ביאר בתלמוד כי לא ניתן להוסיף מילת היפוך מוחלטת תחת "חסורי מחסרא"; כגון אם מצוין מצב מסוים, לא ניתן לומר שהכוונה לשלילת אותו המצב, וחסר את המילה "לא" (בסוגיה התלמודית המדוברת: "אף על פי שהחזיק" - לא ניתן לומר כי חסורי מחסרא והכוונה ל"אף על פי שלא החזיק")^[6].

ביאור הביטוי והגורם לחֶסֶר[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיימת מחלוקת אם ומדוע הוחסרו הדברים כפי שהם בצורתם המקורית במשנה, שמחמת כן נדרשת העריכה וההשלמה:

יש סוברים שאכן קיים חסרון בדברי המשנה במקור, באופן שאין הכוונה האמיתית מובנת מתוך הדברים בלא הגהה ועריכה, ועל כן השינוי נצרך כשלעצמו בטקסט המקורי^[7].

קיימת מחלוקת על הסיבה שבה נכתבו המשנה באופן חָסֵר - לדעה זו:

יש סוברים שהדברים נשמטו משכחה^[8], ויש שביארו שהשכחה הייתה של התלמידים שהיו שונים את המשניות בעל פה ובכמה מקומות נשמטו מזיכרונם ממילות המשנה, ורבי יהודה הנשיא - עורך המשנה - כאשר בא לכתוב את המשנה, לא רצה לשנות את הנוסח שהיה שגור בפי התלמידים, וסמך על המעיין שיזהה את חסרון אותן המילים, ומעצמו יגיה את דברי המשנה על מנת שתובן באופן הנכון^[9].
ויש סוברים שהוא לפי שהיו רגילים לשנות את המשניות בניגון (כדי להקל על הזיכרון), ולכך - כדי שלא יתקלקל ויתבלבל הניגון המיוחד והתואם לאותה המשנה - בוצע במשנה שינוי בנוסח^[10].
ויש הסוברים שכאשר התנא רצה להעלים הדבר, כתבו באופן זה, כדי שרק החכם יבין הכוונה הנסתרת שבדבריו^[11].

ויש סוברים שהדברים מצד עצמם אינם צריכים הגהה ועריכה, ושניתן לבוא לכוונה הנכונה על ידי עיון ודקדוק בדברי המשנה כפי שהם, והשלמת הדברים אינה אלא עבור המון העם שאינם יודעים לעיין בה היטב כנדרש^[12].
ויש סוברים כי רבי יהודה הנשיא, עורך המשנה, סתם את דבריו כדעת אחד מהתנאים, ולפי אותה הדעה הדברים שלמים ומתוקנים, אלא שחכמי התלמוד סברו להכריע כדעת תנא אחר, ועל כן נתנו את הכלל של "חסורי מחסרא", על מנת להתאים את דברי המשנה עם אותו התנא האחר^[13].
ויש הסוברים, שפעמים ויש להגיה את דברי המשנה ופעמים ניתן להבין כוונת המשנה מתוך דקדוק בדבריה כפי שהם^[14].

רמזים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספר פנים יפות^[15] הביא בשם האר"י^[16], ש"חסורי מחסרא" נרמז בפסוק "חמוקי ירכיך כמו חלאים מעשי ידי אמן"^[17], "חמוקי" ראשי תיבות "חסורי מחסרא והכי קתני". וכדרשת חז"ל^[18] מה ירך בסתר אף דברי תורה בסתר.

הקבלות וביטויים דומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדומה לביטוי "חסורי מחסרא", קיימים בתלמוד גם ביטויים אחרים מקבילים או דומים, כמו "אי איתמר, הכי איתמר" (בתרגום מארמית: "אם שנינו, כך שנינו"), או "אלא הכי איתמר", וכן "הכי קאמר", המופיעים לרוב באמרות שנמסרו מאמוראים, ומתוך קושיה או הכרח אחר התלמוד מברר את דברי אותו האמורא ומנסח אותם באופן שונה. כך גם הביטוי "מה טעם קאמר", מופיע כביאור למימרה שנראית כמרכיבה חלק שחסר בו הקשר, ובתלמוד מבארים שההקשר הוא "מה טעם".

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוסף מקורות בנושא "חסורי מחסרא", באתר פורטל הדף היומי.
הרב אברהם צבי מרגלית, שלוש דעות בחסורי מחסרא, מתוך אתר בינינו.
הרב אברהם צבי מרגלית, כללים בחיסורי מחסרא, מתוך אתר בינינו.
פרופ' ברכיהו ליפשיץ, 'סוגיות "חסורי מחסרא" בתלמוד הבבלי', ירושלים תשפ"ג.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ משנה, מסכת סוכה, פרק ב', משנה ח'.
^ תלמוד בבלי, מסכת סוכה, דף כ"ח, עמוד ב'.
^ תוספות, מסכת ברכות, דף ט"ו, עמוד ב', ד"ה דילמא. וראו גם מהרש"א, חידושי הלכות, מסכת ברכות שם, מדברי התלמוד מסכת כתובות, דף פ"ט, עמוד ב', וראו גם תלמוד בבלי, מסכת מגילה, דף י"ט, עמוד ב' ומסכת בבא בתרא, דף צ"ג, עמוד ב'.
^ תוספות, מסכת בבא מציעא, דף קי"ג, עמוד א', ד"ה וחסורי; פני יהושע, מסכת מגילה, דף י"ט, עמוד ב', ד"ה בתוספות בד"ה ודלמא.
^ מסקנת הגמרא במסכת נדרים, דף ב', עמוד ב', ראו פירוש הר"ן שם.
^ ריטב"א, חידושי הריטב"א, על תלמוד בבלי, מסכת עירובין, דף ע"א, עמוד א', ד"ה אמר רב פפא.
^ רבי יוסף אבן וירגה (בנו של שלמה אבן וירגה), שארית יוסף, נתיב המשנה, כלל ה', ורשה תרס"ט, עמ' 4–7, באתר אוצר החכמה, בדעת תוספות ובשם ראשי ישיבות; רבי ישועה בן יוסף, הליכות עולם, שער שני, פרק ב', סימן י"ד, ירושלים תשנ"ח, עמ' נ"א, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום). ראו תוספות, מסכת שבת, דף ק"ב, עמוד א', ד"ה רב אשי. גם לדעה זו, במקום שנאמר "חסורי מחסרא והכי קאמר" אין הכוונה להגהה אלא לפירוש לשון המשנה הקיימת לפנינו, ראו חידושי הריטב"א, מסכת בבא בתרא, דף י"ג, עמוד ב', ד"ה אילימא.
^ ראו רבי מנחם המאירי, מגן אבות, פתיחה; רבי ישועה בן יוסף, הליכות עולם, שער שני, פרק ב', סימן י"ד, ירושלים תשנ"ח, עמ' נ"א, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום). וראו בדברי רבי יוסף קארו דלהלן.
^ רבי יוסף קארו, כללי הגמרא - על הספר הליכות עולם, שער שני, פרק ב', סימן י"ד, ירושלים תשנ"ח, עמ' נ"ב, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום).
^ רבי ישראל ליפשיץ, תפארת ישראל, מסכת ערכין, פרק ד', בועז, משנה א'. וראו שם שמסייג את דבריו שרק במקום שהסבר זה קיים רק כאשר לא ידוע טעם אחר, אך "ברוב פעמים מונחים פנינים יקרים בשינוי לשון התנא".
^ פנים יפות על ספר שמות, פרק י"ג, פסוק י"ד.
^ רבנו בחיי, על ספר שמות, פרק ל"ד, פסוק כ"ז; רבי יוסף אבן וירגה (בנו של שלמה אבן וירגה), שארית יוסף, נתיב המשנה, כלל ה', ורשה תרס"ט, עמ' 4–7, באתר אוצר החכמה, בשם רבי מתתיה הצרפתי ורבי יוסף פאסי; אברהם בן הגר"א, רב פעלים, אות ר', סוף ערך מדרש רבה, ורשה תרנ"ד, דף נ"ד, עמוד א', באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום), בשם אביו הגאון מווילנה; רבי מרכבת המשנה, הלכות עבודת יום הכיפורים, פרק ג', הלכה ב', בדעת הרמב"ם. יצוין כי ברבים מהמקומות בתלמוד בהם נעשה שימוש בכלל זה, הוספת המילים במשנה הן אכן בשפה הארמית.
^ רבי ישראל משקלוב, פאת השולחן, הקדמה, בשם רבו רבי אליהו מווילנה ("הגר"א"). וראו רבי דוד צבי הופמן, שו"ת מלמד להועיל, סימן ס"א, שסובר שגם הגר"א לא מבאר כן בכל המקרים.
^ תוספות, מסכת בבא מציעא, דף קי"ג, עמוד א', ד"ה וחסורי. ראו גם שו"ת שרידי איש, ערכאות של גויים, שנקט שברוב המקומות ניתן לפרש הלשון חסורי מחסרא שבא לפרש ולא לחסר.
^ על ספר שמות, פרק י"ג, פסוק י"ד.
^ וכן כתב אמרי אמת, בראשית, שנת תרצ"ג, ד"ה בראשית ברא, בשם היהודי הקדוש.
^ מגילת שיר השירים, פרק ז', פסוק ב'.
^ תלמוד בבלי, מסכת מועד קטן, דף ט"ז, עמוד ב'.

ערך זה הוא יתום, כלומר אין ערכים בוויקיפדיה שמקשרים אליו. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולקשר אליו מכמה מהערכים שמכילים את המונח "חסורי מחסרא".

[1] משנה, מסכת סוכה, פרק ב', משנה ח'.

[2] תלמוד בבלי, מסכת סוכה, דף כ"ח, עמוד ב'.

[3] תוספות, מסכת ברכות, דף ט"ו, עמוד ב', ד"ה דילמא. וראו גם מהרש"א, חידושי הלכות, מסכת ברכות שם, מדברי התלמוד מסכת כתובות, דף פ"ט, עמוד ב', וראו גם תלמוד בבלי, מסכת מגילה, דף י"ט, עמוד ב' ומסכת בבא בתרא, דף צ"ג, עמוד ב'.

[4] תוספות, מסכת בבא מציעא, דף קי"ג, עמוד א', ד"ה וחסורי; פני יהושע, מסכת מגילה, דף י"ט, עמוד ב', ד"ה בתוספות בד"ה ודלמא.

[5] מסקנת הגמרא במסכת נדרים, דף ב', עמוד ב', ראו פירוש הר"ן שם.

[6] ריטב"א, חידושי הריטב"א, על תלמוד בבלי, מסכת עירובין, דף ע"א, עמוד א', ד"ה אמר רב פפא.

[7] רבי יוסף אבן וירגה (בנו של שלמה אבן וירגה), שארית יוסף, נתיב המשנה, כלל ה', ורשה תרס"ט, עמ' 4–7, באתר אוצר החכמה, בדעת תוספות ובשם ראשי ישיבות; רבי ישועה בן יוסף, הליכות עולם, שער שני, פרק ב', סימן י"ד, ירושלים תשנ"ח, עמ' נ"א, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום). ראו תוספות, מסכת שבת, דף ק"ב, עמוד א', ד"ה רב אשי. גם לדעה זו, במקום שנאמר "חסורי מחסרא והכי קאמר" אין הכוונה להגהה אלא לפירוש לשון המשנה הקיימת לפנינו, ראו חידושי הריטב"א, מסכת בבא בתרא, דף י"ג, עמוד ב', ד"ה אילימא.

[8] ראו רבי מנחם המאירי, מגן אבות, פתיחה; רבי ישועה בן יוסף, הליכות עולם, שער שני, פרק ב', סימן י"ד, ירושלים תשנ"ח, עמ' נ"א, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום). וראו בדברי רבי יוסף קארו דלהלן.

[9] רבי יוסף קארו, כללי הגמרא - על הספר הליכות עולם, שער שני, פרק ב', סימן י"ד, ירושלים תשנ"ח, עמ' נ"ב, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום).

[10] רבי ישראל ליפשיץ, תפארת ישראל, מסכת ערכין, פרק ד', בועז, משנה א'. וראו שם שמסייג את דבריו שרק במקום שהסבר זה קיים רק כאשר לא ידוע טעם אחר, אך "ברוב פעמים מונחים פנינים יקרים בשינוי לשון התנא".

[11] פנים יפות על ספר שמות, פרק י"ג, פסוק י"ד.

[12] רבנו בחיי, על ספר שמות, פרק ל"ד, פסוק כ"ז; רבי יוסף אבן וירגה (בנו של שלמה אבן וירגה), שארית יוסף, נתיב המשנה, כלל ה', ורשה תרס"ט, עמ' 4–7, באתר אוצר החכמה, בשם רבי מתתיה הצרפתי ורבי יוסף פאסי; אברהם בן הגר"א, רב פעלים, אות ר', סוף ערך מדרש רבה, ורשה תרנ"ד, דף נ"ד, עמוד א', באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום), בשם אביו הגאון מווילנה; רבי מרכבת המשנה, הלכות עבודת יום הכיפורים, פרק ג', הלכה ב', בדעת הרמב"ם. יצוין כי ברבים מהמקומות בתלמוד בהם נעשה שימוש בכלל זה, הוספת המילים במשנה הן אכן בשפה הארמית.

[13] רבי ישראל משקלוב, פאת השולחן, הקדמה, בשם רבו רבי אליהו מווילנה ("הגר"א"). וראו רבי דוד צבי הופמן, שו"ת מלמד להועיל, סימן ס"א, שסובר שגם הגר"א לא מבאר כן בכל המקרים.

[14] תוספות, מסכת בבא מציעא, דף קי"ג, עמוד א', ד"ה וחסורי. ראו גם שו"ת שרידי איש, ערכאות של גויים, שנקט שברוב המקומות ניתן לפרש הלשון חסורי מחסרא שבא לפרש ולא לחסר.

[15] על ספר שמות, פרק י"ג, פסוק י"ד.

[16] וכן כתב אמרי אמת, בראשית, שנת תרצ"ג, ד"ה בראשית ברא, בשם היהודי הקדוש.

[17] מגילת שיר השירים, פרק ז', פסוק ב'.

[18] תלמוד בבלי, מסכת מועד קטן, דף ט"ז, עמוד ב'.

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]