חקוק אללה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ספרו של משה שרון- הדת הבהאאית וכתב הקודש שלה הספר הקדוש ביותר

חֻקוּק אללה (ﺣﻘﻮﻕ ﺍﻟﻠﻪ ,  huququ'llah- "זכויות אלוהים") הוא חוק חברתי רוחני שנכתב על ידי בהאא אללה בשנת 1873 בספר הקדוש – אל-כתאב אל-אקדס[1](Kitab - i - Aqdas)ומהווה כתב זכויות של הדת הבהאית. מהות החוק הינה מתן תשלום בהתנדבות מתוך רכושו של כל מאמין בהאי כתרומה לבית הצדק העולמי. "כי יהיה לאיש רכוש אשר ערכו מאה שקלים (מית'קאל) זהב תשעה עשר שקלים מהם לאלוהים בורא ארץ ושמים. הישמרו לכם, הוי קהל העם, פן את נפשותכם תמנעו מן החסד העצום הזה."(אל-כתאב אל-אקדס, פס' 97)[2]

מקור השם[עריכת קוד מקור | עריכה]

חקוק אללה מקורו במנהג הצדקה באסלאם - החומס[3](khums). בראשית האסלאם, החומס כלל בתוכו את שלל המלחמה מהכיבושים כאשר חמישית ממנו ניתן לנביא והוא חילק אותו לאללה ושליחיו, קרובי משפחתו, יתומים, עניים ומטיילים. כל השאר חולק בין הלוחמים שלקחו חלק בכיבושים. בתקופה מאוחרת יותר, נעשתה הפרדה והחומס חולק באופן שווה בין שתי קבוצות: מחצית ממנו אשר עבר בירושה מהאימאמים ניתן לאלוהים, לנביא וקרובי משפחתו  והחצי השני ניתן לצאצאיו של הנביא. לכן החומס נקרא לעתים גם- חקוק אל מוחמד- זכויות משפחת הנביא.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר כתיבת חקוק אללה בספר אל-כתאב אל-אקדס, בהאא אללה לא קיבל תשלומים כלל. עד אשר בשנת 1878 מינה את הנאמן הראשון{אמין אל ביאן- הנאמן על הביאן}אשר גבה תשלומים ממאמינים בהאים באיראן בפעם הראשונה ובהמשך הורחבה גביית התשלומים גם מבהאים במזרח התיכון.

בשנת 1985 המידע אודות חקוק אללה הופץ ברחבי העולם ובשנת 1992 החוק יושם במזרח התיכון ולאחר מכן באופן גלובלי. משגדלה כמות התשלומים,  מונו אנשים נוספים לגביית התשלומים אשר ייצגו את בהאא אללה ברחבי העולם. בשנת 1991 הוקם המשרד הראשי של חקוק אללה במרכז הבהאי בחיפה.

במהלך תקופת כהונתו של בהאא אללה, התרומות עברו ישירות אליו. לאחר מותו עברו התרומות לעבד אל בהאא יורשו ולאחריו לנכדו שוגי אפנדי. רק לאחר מותו הועברו התרומות לבית הצדק העולמי. 

מטרת החוק[עריכת קוד מקור | עריכה]

החוק קובע כי כל בהאי נדרש לשלם לבית הצדק העולמי 19% מכלל רכושו מתוך התנדבות לאחר מילוי כל התחייבויותיו. הכסף משמש לצורכי העדה, להפצת הדת ברחבי העולם ולביצוע מפעלים לטובת הציבור.

מטרת החוק היא ליצור שוויון בעושר העולמי, לחזק את החיבור של האינדיבידואל למוסדות הדתיים באופן רוחני, להקל על העניים, הנזקקים, בעלי המגבלויות והיתומים. זהו תשלום נפרד מהתרומות השונות לקרנות הבהאים והוא בעדיפות עליהם ולכן יינתן קודם לכן. חוקוק אללה הוא חובה רוחנית ולכן חל איסור להפציר בבהאי לשלם את החקוק אללה והתשלום יתקבל אך ורק אם יינתן מתוך תחושת אושר גדול וללא רגשות אשם. "כזאת ציוינו אתכם לעשות אחר אשר אין אנו נצרכים לכם או לכל מה שבשמיים ובארץ. אכן יש בדברים הללו לקח ומוסר ותועלת אשר איש לא ידעם, רק האלוהים לבדו שהוא היודע ומכיר את הכל."(אל-כתאב אל-אקדס, פס' 97). 

חישוב התשלום[עריכת קוד מקור | עריכה]

רק לאחר שכלל ההוצאות השנתיות  של אדם ינוקו מהמשכורת השנתית שלו, ישלם 19% מכלל רכושו לחקוק אללה. חקוק אללה ישולם רק פעם אחת כאשר כל אדם באשר הוא יקבע את התנאים והזמן לתשלום. במידה ואדם מתעשר פעם נוספת מעבר לסכום שנותר לו לאחר הפעם הראשונה, הוא נדרש לשלם 19% נוספים על ההפרש מהסכום שנותר לו לאחר התשלום הראשון. נכסים מסוימים כגון: בתי מגורים, רהיטים חיוניים למשק הבית, בתי עסק וציוד מקצועי פטורים מתשלום של חקוק אללה. בהאא אללה השאיר את ההחלטה לאינדיבידואל איזה מהפריטים נחשבים חיוניים בעיניו ואיזה לא. אך קיימים מקרים ספציפים שאינם נכללים בפטור כגון: מקרים של אבדן פיננסי או כישלון בהשקעה, הגדלת רווחים או כאשר אדם נפטר. 

השפעתו של חקוק אללה על ההתעצמות הרוחנית של האינדיבידואל והחברה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חלק מהשפעותיו של חקוק אללה המובילים ליושרה וכבוד ולהתרוממות רוח של המין האנושי הם רוח ההתנדבות הטבעית לתשלום חקוק אללה והעובדה שיישום החוק נתון למצפונו של האינדיבידואל ובנוסף הענווה, ההדחקה של החשיבה העצמית והאגו.

בהאא אללה הביע נחרצות בכתיבת החוק כי חל איסור להפציר באדם למתן התשלום. הוא  אומנם קבע את כמות וסף התשלום, הגדיר את הפריטים הפטורים מהתשלום, אך השאיר למאמיניו את חופש הבחירה במתן תשלום חקוק אללה בהתאם לשיקול דעתם ומצפונם ומתוך ההנחה כי האינדיבידואל הוא אדם בוגר ואחראי וניתן לסמוך עליו בקבלת החלטות. החלטה זו מבוססת על אמון, כבוד הדדי, משמעת עצמית, ביטחון עצמי ואהבה( אל-כתאב אל-אקדס פס' 97).

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

Taherzadeh,Adib, The revelation of Bah'u'llah

שרון, משה. הדת הבהאאית וכתב הקודש שלה, ירושלים: כרמל, 2005

Walbridge, john. Sacred acts, sacred space, sacred time

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ [://bahai-library.com/bahaullah_kitab_aqdas_parallel כתאב אל אקדס]
  2. ^ משה שרון, הדת הבהאאית וכתב הקודש שלה, הוצאת כרמל, 2005
  3. ^ Walbridge, john, Sacred acts, sacred space, sacred time, GR, 1996