באביזם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

באביזם (פרסית: بابیه‎‎, آئین بیانی או آیین بابی) הוא שמו של זרם מוסלמי שפרש מהאסלאם השיעי ושגשג בפרס בין 1844 ל-1852. האמונה הבאבית נוסדה ב-1844 על ידי סיד עלי מוחמד שיראזי, שכינה את עצמו "באב" (שער בערבית ובפרסית), מושג בתאולוגיה השיעית. מפרס התפשטה האמונה הבאבית גם ברחבי האימפריה העות'מאנית.

המשמעות של הכינוי "באב" הייתה שהגילוי האלוהי יכול לעבור דרך עלי מוחמד. עמדה זו עוררה מחלוקת חריפה, חסידי הכת נחשבו על ידי השלטונות המוסלמים לכופרים, מנהיגם הוצא להורג והם נרדפו קשות. ב-1866 חל פיצול בקרב מאמיניו של הבאב על הירושה. מפלג אחד של האמונה הבאבית צמחה האמונה הבהאית, וומן הפלג השני צמחה תנועה המתכנה בפי חבריה באבים-אזלים.

שורשי האמונה הבאבית באמונה בזרם המרכזי של האסלאם השיעי כי האימאם השנים עשר הוא האימאם האחרון, והוא כרגע "נסתר", אך יתחיל לתקשר עם חסידיו שוב. זאת משמעות ה"שער" שמספק ה"באב" (ולא "שער האל"/"האמונה"). בשנות ה-30 של המאה ה-19 קם בעיר רשת שבאיראן סיד כאט'ם, שהנהיג אסכולה דתית בשם השיח'ים. השיח'ים האמינו בבואו הקרוב של המהדי. סיד כאט'ם מת ב-1844 ותלמידיו עזבו את בתיהם על מנת לתור אחר יורשו, אשר הופעתו תביא את הישועה הסופית.

אחד מהם, מולא חסין מבושרויה בח'וראסאן, הגיע לשיראז ונפגש עם סיד עלי מוחמד. לאחר שמולא חסין קרא חיבור פרשני שכתב הבאב ("קַיוּם אל-אסמאא"), הוא הבין שמצא את האדם שחיפש. יחד עם עוד שבעה עשר שיח'ים שהפכו לחסידיו הראשונים של ה"באב", נקראו "אותיות הח"י", והופקדו על הפצת הבשורה הבאבית.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

IconeIslam.png ערך זה הוא קצרמר בנושא אסלאם ודת. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.