עבדות בדת הבהאית
עבדות בדת הבהאית אסורה לחלוטין. היא עומדת בניגוד ברור לערכי אחדות האנושות והשוויון בין בני האדם המהווים קווי יסוד במחשבה הבהאית. עבדות כמוסד חוקי הייתה חלק בלתי נפרד מהחברה האנושית בתרבויות השונות עד אמצע המאה עשרים של המאה קודמת. מנהג זה היה כה מושרש עד כי הדתות האחרות אימצו ואף מיסדו את נוהג העבדות כנוהג תרבותי.[1] עם זאת, הדת הראשונה והיחידה בעולם אשר התעקשה על איסור העבדות בטקסטים הקדושים שלה היא הדת הבהאית אשר מראשית דרכה כללה מתגיירים אפריקאים ואף משרתים שהובאו לבית הבאב ושוחררו, דבר שעורר מלכתחילה שיח על העבדות בקרב מנהיגי הדת ואף את איסורה.[2]
רקע היסטורי[עריכת קוד מקור | עריכה]
בדת הבהאית העבדות נאסרה באופן מוחלט וחד-משמעי לכל המאמינים[3] ואילו בדתות אחרות בעולם, ניתן לראות עדויות רבות בכתבי הקודש השונים אשר מתייחסים לעבדות וכן מאשרים אותה. בנצרות, מאמיני ישוע קנו ומכרו עבדים עוד בימיה הראשונים של הנצרות. ניתן לראות עדות לכך בדברי פאולוס המובאים באיגרת אל האפסים 6:5: " העבדים, הישמעו לאדוניכם שבעולם הזה, ביראה ובתם לב, כמו למשיח" וכן באיגרת אל הקולוסים 4:1 צוין: "האדונים, התנהגו עם עבדיכם בצדק ובישר, שהרי יודעים אתם כי גם לכם אדון בשמים." מקורות אלו צוטטו לעיתים קרובות על ידי בעלי עבדים נוצריים באמריקה כדי להמחיש את המוסריות של עמדתם. באסלאם, העבדות הייתה נהוגה, ונחשבה חוקית ומקובלת על ידי מוסלמים אורתודוקסיים. בעוד קטעים מסוימים בקוראן ביקשו לשפר את מצבם של העבדים תוך הפגנת חמלה כלפיהם, העבדות עצמה לא הייתה מחוץ לחוק.[4] כך למשל, בסורה 90 11-17 צוין "לקרוא דרור לעבד...להימנות עם המאמינים ועם הקוראים זה לזה לנהוג באורך רוח ועם הקוראים זה לזה לנהוג ברחמים". ביהדות, עבדות גם היא הייתה נפוצה, אך נחקקו חוקי הגנה ומערכת זכויות הנוגעים לעבדים ועבדות, כך למשל בספר ספר שמות, פרק כ"א, פסוק ב' נכתב "כי תקנה עבד עברי שש שנים יעבד ובשבעת יצא לחופשי חנם". חוקים אלו תקפים לעבד עברי, ואילו לעבד כנעני על פי התורה, לא היו שום זכויות ואף ישנה דרישה לשעבדו לתקופה לא מוגבלת.
עם השנים, העבדות הפכה ללא לגיטימית ואינה קיימת עוד באופן פורמלי בחלקים רבים בעולם.
יחס הבהאים לעבדות[עריכת קוד מקור | עריכה]
בהאא אללה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בתקופת חייו של בהאא אללה העבדות פרחה והפכה נפוצה אף באיראן. עבדים אלו לא היו מוגבלים למעמד, גזע או צבע והם הובאו בדרך כלל מאדמות זרות כשבויים. היחס לעבדים היה אכזרי והם נתפשו כמחסורי זכויות וכרכוש האדון.[5]למרות השתרשות התופעה, בהאא אללה, מייסד האמונה הבהאית אסר באופן גורף עבדות. כחלק מאמונתו, הדגיש בהאא אללה את ערכי אחדות האנושות וחיסול הדעות הקדומות תוך הבהרה כי אחדות הגזע האנושי מהווה את אחד העקרונות המרכזיים של תורת הבהאים. בתוך כך, זכויות האדם חייבות לנבוע מתוך רחישת כבוד והכרה בערך כל אדם.[6]
בספרו של בהא אללה משנת 1873 "אל-כתאב אל-אקדס" שבו הוציא מחוץ לחוק את העבדות נכתב: "אין לסחור בעבדים, בין אם הם גברים או נשים. אין לסחור במשרתי האל משום שהמאמין עצמו משרת האל וכן הדבר נאסר בכתבי הקודש. איש לא יתעלה מעל השני; שכן כולם עבדים בפני האל, הדבר מדגים את האמת כי אין אלוהים אחר מלבדו. הוא, אכן, החכם מכל ואשר חכמתו כוללת את כל הדברים".[7] התייחסות זו לעבדות ממחישה את העובדה כי עבדות נאסרה משום שהיא אינה עולה בקנה אחד עם הצדק- עיקרון השוויון של כלל האנשים בפני האל, כלומר האחדות האנושית.[8] באיגרתו המפורסמת משנת 1869 למלכה ויקטוריה שיבח את מאמציה לבטל את סחר העבדים- " נודע לנו כי אסרת את הסחר בעבדים, גברים ונשים כאחד. האל יעניק לך תגמול על כך משום שכך האל רצה".[9]
עבד אל-בהאא[עריכת קוד מקור | עריכה]
עבד אל בהא המשיך את דברי אביו בספרו "The Promulgation of Universal Peace" טען כי האנושות כולה שווה –" כולכם משרתים של אלוהים אחד...בעיני אלוהים אין הבדל בין לבנים לשחורים; כולם כאחד. כל מי שלבו טהור הוא יקר לאלוהים - בין אם לבן או שחור, אדום או צהוב... האדם הוא אינטליגנטי ומתחשב, בעל כוחות נפשיים. מדוע, אם כן, הוא צריך להיות מושפע על ידי הבחנה של צבע או גזע, שכן כולם שייכים למשפחה אנושית אחת." באנלוגיה נוספת בספר זה נכתב כי "כל מי שנכנס לגן ורדים יראה ורדים שונים, לבנים, ורודים, צהובים, אדומים, כולם גדלים יחד ורבים. כל אחד מדגיש את היופי של האחר. אם כולם היו בצבע אחד, הגן היה חדגוני לעין. אם כולם היו לבנים או צהובים או אדומים, הגן היה חסר מגוון ולא מושך; אבל כאשר הצבעים הם מגוונים, יהיה היופי הגדול ביותר. לכן, אני מקווה שהאנושות תהיה כמו גן ורדים." יתר על כך, עבד אל בהא טען כי על החברה לאמץ זכויות שוויוניות ומובטחות לכל- " באה אללה לימד שיש להכיר ולאמץ את זכויות האדם. על פי האל, כולנו שווים ולפיכך אין כל אבחנה או העדפה של נפשות.[10] חירות מוגברת וזכויות אדם המבוססות על צדק הן חשובות המאפשרות ליחידים את ההזדמנות לפתח את הפוטנציאל האנושי המלא שלהם.[11]
מוג'אן מומן[עריכת קוד מקור | עריכה]
אחד מן הבולטים שבין המלומדים הבהאים בימינו, מוג'אן מומן כתב בשנת 1997 את הספר "הקדמה קצרה לאמונה הבהאית". ספר זה עוסק במגוון נושאים הקשורים לעיקרי הדת הבהאית תוך הצגת עמודי התווך שלה. הפרק השלישי הוא פרק חברתי עוסק בשאלות הקשורות לשאלת החירות, שוויון ומדיניות חברתית- " התורה החברתית הבהאית מנוסחת, על כן, במושגים של עקרונות רוחניים כללים, כגון שוויון וצדק החייבים להימצא בבסיסו של כל שינוי חברתי".[12] בפרק השישי דן מומן בחוקים הבהאים העוסקים אף הם ביחס אל הפרט והכוללים בין היתר איסור ליטול חלק בפעילויות שעניינן עבדות וכן נאסרה ההתייחסות לבני האדם כטמאים או כמטמאים.[13]
רשימת עבדים שנודעו בדת הבהאית[עריכת קוד מקור | עריכה]
עבדים באיראן בתקופת חייו של בהא אללה היו חלק בכל משק בית עשיר ועל כן משק הבית שבו גדל בהא-אללה כלל גם הוא עבדים.[14] לאחר מותו של אביו, הפך בהא אללה לבעלים של אלה. עם הפיכתו לבעליהם, נתן לכל אחד מהם את הבחירה להישאר בביתו כמשרתים חופשיים, או לעזוב. כל משרתיו מלבד איספאנדיר (Isfandíyár) בחרו לממש את החופש הניתן להם ולעזוב. איספאנדיר בחר להישאר בבית הבאב.[15]
חאג'י מובארכ (Hájí Mubárak)[עריכת קוד מקור | עריכה]
מובארק נרכש בהיותו כבן 5 שנים על ידי חאג'י מירזא קאסם גיסו של הבאב, מסוחרי עבדים. במהלך השנים הפך לחלק מן המשפחה ואף חונך כשאר הילדים במשפחה. מובארק נרכש על ידי הבאב לאחר שראה את יכולותיו ואף הפך לעוזרו. מסופר כי במהלך ליל ההתגלות של הבאב, שהה מובארק מחוץ לחדרו, דרוך למלא את פקודותיו.[16] בנוסף, מובארק הקדיש את פועלו לשרת את מאמיניו הראשונים של הבאב (שמונה עשר במספרם) וכן את שאר המאמינים שעלו לשיראז. מובארק ליווה את הבאב עם עלייתו למכה כחלק ממצוות החאג', יחד עם מאמינו האחרון, קודוס. כחלק פולחני, הבאב הקריב כבשים עבור כל אחד מן המשתתפים, כולל מובארק דבר המצביע על החשיבות שלו ייחס הבאב.[17] מובארק מת בגיל כ -40 ונקבר בשטחה של מקדש האימאם חוסיין בכרבלא, עיראק.[18]
פידיא (Fiddih)[עריכת קוד מקור | עריכה]
נערה אתיופית שהייתה בגיל שבע לערך כאשר נרכשה על ידי הבאב כדי לשרת את אשתו שאף חינכה אותה. בגיל צעיר הראתה שליטה בנימוסים, אומנות ואף עסקה בעבודות רקמה.[19] נחשבה כאדוקה מאוד מבחינה דתית.[20]
איספאנדיאר (Isfandiyar)[עריכת קוד מקור | עריכה]
איספאנדיר היה משרת בעל צבע עור שחור. נתפש כמשרת הנאמן ביותר של בהא אללה, עמד לצדו במהלך כליאתו ואף המשיך לשרת את בני המשפחה למרות הסיכון הרב לחייו.[21]עבד אל בהא תיאר את איספאנדיר כך: " אם אדם מושלם יכול להימצא בעולם, האיש הזה הוא איספאנדיר. הוא תמצית האהבה, קורן מקדושה ושלמות, מואר באור. בכל פעם שאני חושב על איספאנדיר, אני בוכה למרות שהוא נפטר לפני כחמישים שנה". נפטר במאזנדראן (Mazandaran).[22]
מסעוד (Masúd)[עריכת קוד מקור | עריכה]
נרכש לראשונה כנער על ידי ח'אל-י אכבר, דודו של הבאב מסוחרי עבדים אשר חטפו אותו מזנזיבר, מקום הולדתו. הפך למאמין איתן. שירת את בהא-אללה בעכו. נפטר בשנת 1968.[23]
סאליח אקא (Salih Aqa)[עריכת קוד מקור | עריכה]
מתואר כברברי, שירת את עבד אל בהא בארץ ישראל. נפטר בקהיר, תאריך מותו אינו ידוע.[24]
התפשטות התפיסה הבהאית בנושא העבדות בארצות הברית[עריכת קוד מקור | עריכה]
התנועה הבהאית במאה העשרים הפכה את עצמה לדת מובהקת ועצמאית בעלת מעמד של דת עולמית חדשה. הדיכוי האכזרי של הדת הבאבית באיראן על ידי אנשי דת והממשלה, כישלון ההתנגדות המזוינת, והזהירות האקטיבית של מאמינים באבים כולל הבאב עצמו, הותירה את התנועה בשלה לפרשנות מחדש. פרשנות זו הובאה בסופו של דבר על ידי בהאא אללה (מירזא חוסיין-עלי נורי) מגלותו בממלכה העות'מאנית (1853–1893) והפכה לדת שקטה וליברלית חדשה בעלת תביעות אוניברסליות. ההפצה המתמדת של הבהאים לאירופה ולאמריקה, בשנים האחרונות של המאה התשע-עשרה והעשורים הראשונים של המאה העשרים, הביאו עוד תמורות, עם ביטוי מפורש של אמונות בהאיות תוך שימוש במינוח נוצרי, ובהתייחסות לכתבי הקודש הנוצריים. האמונה הבהאית ייצגה את עצמה, כמעט מתחילת הגעתה למערב, כתנועה דתית חדשה - עצמאית ושונה מכל דתות אחרות. הבהאים, הן ממזרח והן ממערב, אימצו באופן מהותי צורות דמוקרטיות מערביות כמסגרת הארגונית של דתן.[25] הזהות הבהאית בארצות הברית ובאירופה התפתחה עם סדר יום חברתי מובהק וכארגון ליברלי. אלו היו בולטים במיוחד בעמדתם הליברלית החריפה בזכות השוויון, אפילו בדרום ארצות הברית, בתקופה של הפרדה משפטית וגזענות נרחבת. הבהאים בתקופה זו סיכמו את אמונתם במספר עקרונות חברתיים שנלקחו מהכתבים הבהאים והם כוללים אחדות אנושית, חקירה עצמאית של האמת, קיום בסיס משותף של כל הדתות, הרמוניה חיונית של המדע והדת, שוויון בין גברים ונשים, ביטול דעות קודמות מכל הסוגים, חינוך חובה אוניברסלי, פתרון רוחני לבעיה הכלכלית ושפה אחידה לכולם.[26]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Afnan Abul-Qasim, Black Pearls: Servants in the Household of .the Bab and Baha'u'llah (Kalimat Press, 1999), p. 27
- ^ Anthony A. Lee. The Baha'i Faith in Africa: Establishing a New Religious Movement, 1952-1962. (Studies of Religion in Africa) (Boston: Brill,2011), p. 40.
- ^ .Abul-Qasim, Black Pearls, p. 11
- ^ .Abul-Qasim, Black Pearls, pp.11-12
- ^ Abul-Qasim, Black Pearls, p. 27.
- ^ Momen Moojan, A short introduction to the Baha'i Faith (Oxford, England: Oneworld,1997), p. 44
- ^ Bahá'u'lláh, The Kitab al-aqdas, or the most holy book (London: The Royal Asiatic society, 1961), p. 45.
- ^ Abul-Qasim, Black Pearls, p. 13.
- ^ Baháʼuʼlláh, The proclamation of Bahaullah to the kings and leaders of the world (Haifa : Baha'i World Centre, 1972), p. 30.
- ^ Baha, The Promulgation of Universal Peace, p.182.
- ^ .Moojan, A short introduction to the Baha'i Faith,p. 45.
- ^ משה שרון, הדת הבהאית וכתב הקודש שלה- הספר הקודש ביותר (אלכתאב אלאקדס) (ירושלים: כרמל, 2006), עמ' 30.
- ^ שרון, הדת הבהאאית וכתב הקודש שלה- הספר הקודש ביותר (אלכתאב אלאקדס), עמ' 32.
- ^ .Abul-Qasim, Black Pearls, p. 29.
- ^ Star of the West, vol. IX (march 21, 1918) no. 1, p. 38.
- ^ .Abul-Qasim, Black Pearls, p. 6-11.
- ^ .Abul-Qasim, Black Pearls, p. 12-13.
- ^ .Abul-Qasim, Black Pearls, p. 18.
- ^ Abul-Qasim, Black Pearls, p. 21.
- ^ .Abul-Qasim, Black Pearls, p. 26
- ^ .Abul-Qasim, Black Pearls, p. 27
- ^ .Abul-Qasim, Black Pearls, p.32.
- ^ .Abul-Qasim, Black Pearls p. 35
- ^ .Abul-Qasim, Black Pearls, p.43-52
- ^ Anthony A. Lee. The Baha'i Faith in Africa: Establishing a New Religious Movement, 1952-1962, p. 7.
- ^ Anthony A. Lee. The Baha'i Faith in Africa: Establishing a New Religious Movement, 1952-1962, p. 7
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- .Abul-Qasim, Afnan. Black Pearls: Servants in the Household of the Bab and Baha'u'llah. Kalimat Press, 1999
- .Anthony A. Lee. The Baha'i Faith in Africa: Establishing a New Religious Movement, 1952-1962. (Studies of Religion in Africa). Boston: Brill, 2011
- .Baháʼuʼlláh. The proclamation of Bahaullah to the kings and leaders of the world. Haifa : Baha'i World Centre, 1972
- שרון, משה. הדת הבהאית וכתב הקודש שלה- הספר הקודש ביותר (אלכתאב אלאקדס). ירושלים: כרמל, 2006.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- .1873.Bahá'u'lláh . The Kitáb-i-Aqdas: The Most Holy Book. Wilmette, Illinois, USA: Bahá'í Publishing Trust.
- Coleju. Juan R.I. Bahá'u'lláh's Tablets to the Rulers. Department of History, University of Michigan. 2014
