לואיזה "לואה" גטסינגר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

לואיזה אורורה גטסינגר (לואה)אנגלית: Louisa Aurora Getsinger;‏ 1 נובמבר 1871–2 מאי 1916) מחלוצי הדת הבהאית המערביים ומפיציה. זמרת ושחקנית אמריקאית שעלתה לרגל לארץ ישראל על מנת לפגוש את עבד אל-בהאא, ממנו קיבלה שליחות להפיץ את בשורתו. על פי המסורת, עבד אל-בהאא העניק לה את הכינוי "לואה" ("דגל") כסמל לשליחות זו.

תולדות חייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גטסינגר נולדה ב-1871 בניו-יורק, למשפחת חקלאים. כבר בילדותה לואה אובחנה כיוצאת דופן ביושרה ובסקרנותה. בגיל עשרים עברה ללמוד תיאטרון בשיקגו, שם נחשפה לראשונה לדת הבהאית וכבר בשנת 1897 הייתה רשומה בין 1,000 הבהאיים האמריקאים הראשונים. ב-1897 נישאה לאדוארד גטסינגר - אתאיסט שהמיר דתו גם כן, והשניים החלו להפיץ את הדת הבאהית.[1] ב-1989 יצאו לואה ובעלה מארצות הברית, עם קבוצת מאמינים, על מנת לבקר את עבד אל-בהאא בארץ ישראל. כבר בפגישתה הראשונה עם עבד אל-בהאא הוא זיהה את כישרונה ונאמנותה והעניק לה את הכינוי "לואה", שעל פי המסורת משמעו דגל - כסמל לשליחות שהטיל עליה להפיץ את בשורתו. במשך שארית חייה, עסקה לואה במסיונריות חוצה גבולות, עד מותה ב-2 במאי 1916, בקהיר.[2] לפני מותה הצליחה לחזור על שמו של בהאא אללה שלוש פעמים. כששמע עבד אל-בהאא על מותה אמר שמדובר ב"הפסד גדול" וחשף תפילה שחיבר למענה בה הוא מהלל את צניעותה ושליחותה.[3]

המרת דתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גטסינגר גדלה בבית שהתאפיין בעיסוקו בביאה השנייה של ישו. אמה, הלן מקברייד מור, הייתה פמיניסטית שהושפעה מאוד מהמטיף ויליאם מילר, ועל אף ששאלותיה התאולוגיות הושתקו, היא נשאה תפילה לבתה לואה, שנשאה ברחמה: "אם העובר שאני נושאת הוא ילדה, הלוואי ותהיה לה יכולת להתבטא ולדעת את האמת שבמשך כל כך הרבה שנים נמנעה ממני".[1]

כשלואה בת העשרים עברה ללמוד תיאטרון בשיקגו, היא החלה בחיפוש אחר דת שתספק אותה. לראשונה היא נתקלה בשמו של בהאא אללה בגיל 22, וזמן קצר לאחר מכן החלה ללמוד בקורסו של אבראהים ג'ורג' ח'יראללה על הדת הבהאית. עד מהרה נמלאה להט רב כלפיה, להט שנבע בין היתר מההתרגשות הדתית שגדלה בה, והיא חזרה למשפחתה בניו-יורק כדי להפיץ את הבשורה.[4]

מעורבותה בקהילה הבהאית וקשרה עם עבד אל-בהאא[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפגישה הראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שהפיצה את הבשורה בקרבת בני ביתה וחבריה בניו-יורק, יצאו הזוג גטסינגר לקליפורניה על מנת להפיץ את הדת הבהאית בקרב נשים חזקות. אחת מהנשים שקיבלו עליהן את הבשורה הייתה פיבי הרסט, פמיניסטית בעלת אמצעים שהחליטה להסב את טיולה המתוכנן למצרים ב-1898 למסע עלייה לרגל לעכו, מקום מושבו של עבד אל-בהאא, והזמינה קבוצת מאמינים לבוא עימה, ביניהם בני הזוג גטסינגר.[5]

בשל סכנות שאפפו את עבד אל-בהאא המסע נערך בחשאיות והוחלט להתפצל לקבוצות קטנות שיבקרו אותו לסירוגין. לואה ובעלה זכו להיות הבהאים האמריקאים הראשונים לפגוש את עבד אל-בהאא ב-10 בדצמבר 1898. הזוג קיבל את ברכתו של עבד אל-בהאא להישאר חמישה חודשים בארץ ישראל על מנת ללמוד פרסית ולהגיע להבנה עמוקה יותר של הדת. בתקופה זו הם גילו פערים בין מה שלמדו אצל אבראהים ח'יראללה ובין דברי עבד אל-בהאא.[6] כבר בפגישה זו, על פי המסורת, עבד אל-בהאא כינה את לואיזה גטסינגר "לואה" באומרו: "לואה משמע דגל, ועלייך להיות דגלי המתנוסס במזרח ובמערב".[4]

מאז ועד מותה ב-1916, שבה לואה באופן תכוף לארץ ישראל על מנת לקבל את הוראותיו של עבד אל-בהאא. לואה, שכונתה בפיו גם "כרוז הברית", מילאה את משימותיו באדיקות בכל העולם: במזרח, באירופה, באמריקה ובאפריקה.[4]

פגישתה עם השאה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם חזרתם מעכו לארצות הברית ב-1899 ביקשו בני הזוג להגן על הקהילה הבהאית בארצות הברית משקריו של אבראהים ח'יראללה שביקש לחתור תחת עבד אל-בהאא ולהנהיג את הקהילה המערבית, ואף הצליח לפלגה, עד שלבסוף הוחרם בהוראת עבד אל-בהאא.[6]

אחת מהדרכים של עבד אל-בהאא להיאבק בשקריו של ח'יראללה הייתה לשלוח נציגים שילמדו את הקהילה המערבית על הדת, אחד הנציגים הללו היה מירזא אבו אל-פצ׳ל, אליו התלוותה לואה במסעו באמריקה ובפריז.

במהלך השליחות בפריז השלימה לואה משימה שקישרה בין הקהילות הבהאיות במזרח ובמערב; היא שלחה לשאה מט'פר א-דין עתירה מאת עבד אל-בהאא, המבקשת להגן על הבהאים הנרדפים בפרס מאז ההתנקשות באביו של השאה ב-1896. אל עתירה זו צירפה לואה עתירה נוספת, באותו נושא, החתומה על ידי הקהילה הבהאית בצרפת. תחילה ביקשה להיפגש עם ראש הממשלה שליווה את השאה בפריז, אך זה סירב היות שבנו גסס. לואה הבטיחה לו שאם יפגוש בה, בנו יחלים, ואכן כך היה.[7]

ביקור עבד אל-בהאא בארצות הברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1909 קיבלה לואה מכתב מעבד אל-בהאא המבשר על הפלתו של הסולטאן העותמאני ושיחרור העצירים הפוליטיים והדתיים. במכתב הובע רצונו של עבד אל-בהאא לבקר בארצות הברית. בין היתר הוזכרה במכתב קבורתו המיוחלת של הבאב בהר כרמל, פרויקט שהושלם לאחר 11 שנים.[8]

עבד אל-בהאא הגיע לניו יורק ב-11 באפריל 1912, אך לואה הייתה בשליחות בקליפורניה. ב-29 באפריל חיכתה לואה, יחד עם קבוצת מאמינים, לעבד אל-בהאא ברציף הרכבת בשיקגו, אך לשווא. בערב אותו היום אף פורסמה ידיעה על היעדרותו בעיתון, ועדיין, הבהאים לא משו מהרציף עד להופעתו בליל אותו היום.[9]

ב-1 במאי יצא עבד אל-בהאא, מלווה ב-300 מאמינים, על מנת להניח את אבן הפינה של בית התפילה הבהאי בשיקגו. במעמד זה הפציר עבד אל-בהאא בלואה לבצע את עידור האדמה הסמלי הראשון.[9] לואה ובעלה לקחו על עצמם להתרים כספים לבניית בית תפילה זה כבר בשנת 1989 בשובם מהעלייה הראשונה לעכו.[6]

במהלך ביקורו בארצות הברית העניק עבד אל-בהאא ללואה כינוי נוסף, "כרוז-הברית".[10]

הביקור האחרון בארץ ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, שלח עבד אל-בהאא את הקהילה הבהאית מעכו להתגורר בכפר דרוזי סמוך, על מנת להבטיח את ביטחונם. בינואר 1915 הגיעה לואה לחיפה, ונשארה שם בחסות משפחת עבד אל-בהאא שבעה חודשים במהלכם שימשה כאחות.[11]

כשהוכרז על הצטרפות ארצות הברית למלחמה, הבין עבד אל-בהאא שלואה לא יכולה להישאר, כאמריקאית, על אדמת אויב, לכן שלח אותה למצרים. במהלך שהותה במצרים העבירה לואה מכתבים לבהאים ברחבי העולם המדווחים על שלומו של עבד אל-בהאא ועל מסרו להמשיך להפיץ את הבשורה דווקא עכשיו. לואה התנדבה לטפל בחיילים פצועים עד שלקתה בדלקת ריאות.[4]

בליל ה-2 במאי 1916, בגיל 43, נפטרה גטסינגר. היא נקברה בקהיר, במימון חברי הקהילה הבהאית.[4]

עבד אל-בהאא נשא למענה תפילה המספרת את "מסעה לארצות רחוקות ומחוזות נידחים... תוך שהיא מטפלת בכל חולה בתרופת האל, עד שגופה השברירי בגד בה..." והוסיף שהיא תכונן "בגן העדן התיכון של האלמותיות".[3]

ביבליוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 Janet Ruhe-Schoen, A Love Which Does not Wait, Florida:Palabra Publications, 1998, עמ' 11
  2. ^ The Short and Fearless Life of Lua Getsinger, 239 Days in America
  3. ^ 3.0 3.1 Janet Ruhe-Schoen, A Love Which Does not Wait, Florida:Palabra Publications, 1998, עמ' 32
  4. ^ 4.0 4.1 4.2 4.3 4.4 Herald of the Covenant, Bahai Library Online
  5. ^ Some Early Believers in the West, Bahai Library Online
  6. ^ 6.0 6.1 6.2 Janet Ruhe-Schoen, A Love Which Does not Wait, Florida:Palabra Publications, 1998, עמ' 16
  7. ^ Janet Ruhe-Schoen, A Love Which Does not Wait, Florida:Palabra Publications, 1998, עמ' 17-20
  8. ^ Janet Ruhe-Schoen, A Love Which Does not Wait, Florida:Palabra Publications, 1998, עמ' 13
  9. ^ 9.0 9.1 Janet Ruhe-Schoen, A Love Which Does not Wait, Florida:Palabra Publications, 1998, עמ' 26
  10. ^ Janet Ruhe-Schoen, A Love Which Does not Wait, Florida:Palabra Publications, 1998, עמ' 28
  11. ^ Janet Ruhe-Schoen, A Love Which Does not Wait, Florida:Palabra Publications, 1998, עמ' 30