באיאן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
קטע מהבאיאן הערבי

הבאיאן הוא כינוי כולל לכלל חיבוריו של סייד מוחמד עלי שיראזי, הבאב. בנוסף, באיאן (פרסית וערבית بیان, בערבית - "הארה") הוא גם שמם של שני חיבורים באביים חשובים מאת הבאב - "הבאיאן הפרסי" ו"הבאיאן הערבי" - שנכתבו באחרית חייו (1847 - 1850).[1] הבאיאן הערבי קצר מהפרסי ובעיקרו הוא מסכם את דברי האחרון, אם כי הוא כולל גם מידע נוסף.

כל אחד משני הכתבים היה אמור לכלול 19 יחדות (واحد - "ואחיד") שבכל אחד מהם 19 פרקים (باب - "שער"), דהיינו 361 פסוקים סך הכל (בגימטריה ערבית - "קול-אי שאי" או "כל דבר"), אך הם לא הושלמו. בבאיאן הפרסי כתב הבאב תשעה פרקים, ובבאיאן הערבי אחד-עשר. הבאב הורה כי יורשו, אותו כינה "זה שהאל יגלה אותו", ישלים את חיבור הבאיאן "בבוא העת". נושא זה יצר את אחת מאבני המחלוקת בנוגע לזהות יורשו של הבאב. המחלוקת נגלעה בין שני האחים למחצה מירזא יחיא נורי, שכונה סובח-י אזל (صبح ازل), ומירזא חוסין עלי נורי, הידוע בכינוי "בהאא אללה". מירזא יחיא חיבר את הספר "משלים הבאיאן" (Mutammim-i Bayān), בתור ההשלמה החסרה לבאיאן, כך שגם הוא כולל 11 פרקים בדומה לבאיאן הערבי‏‏[2]. הבהאים טוענים כי השלמת כתיבתם של שני הספרים אמורה להיות מושלמת על ידי "זה שהאל יגלה אותו", שהוא לשיטתם מייסד הדת הבהאית, בהאא אוללה. העובדה כי בהאא אוללה השלים את פיתוח לוח השנה הבאבי-בהאי מהווה, לטענת הבהאים, עוד הוכחה להיותו יורש הבאב.

פרסום ותרגום[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • החוקר הצרפתי אל"מ ניקולא תרגם את שני החיבורים לצרפתית:

A. L. M. Nicolas, Le Beyan arabe, Paris, 1905; Le Beyan persan, 4 vols., Paris, 1911-14

  • א"ג' בראון פרסם תקציר חלקי של הבאיאן הפרסי:

"Persian Bayan, a summary," translated by E. G. Browne, edited by Moojan Momen, published in Selections from the Writings of E. G. Browne on the Babi and Bahá'í Religions, Oxford: George Ronald, 1987, pages 316-406

  • דניס מקיואן פרסם תרגום חלקי של הבאיאן הפרסי:

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ D. M. MacEoin, "Bayān," Encyclopædia Iranica, vol. III, Fasc. 8, pp. 878-882
  2. ^ Supplementary to the Persian Bayan