חרם (מתנות כהונה)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: ניסוח לא אנציקלופדי.
אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

חרם הוא אחד מכ"ד מתנות כהונה. החרם ניתן לכהנים אפילו בחוץ לארץ[1]. תוכן המתנה הוא קרקע או מטלטלין שבעליה מקדישים לתרומת קודש.[2]

פרטי דיני חרם נחשבים בעיני חז"ל לאחת משמונה "מקצועי תורה" שהם "גופי הלכות"[3].

מקור החרם במקרא[עריכת קוד מקור | עריכה]

במקרא מובא שתי פרשיות על חרם: ”כָּל חֵרֶם אֲשֶׁר יַחֲרִם אִישׁ לַה' מִכָּל אֲשֶׁר לוֹ... לֹא יִמָּכֵר וְלֹא יִגָּאֵל כָּל חֵרֶם קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הוּא לַה' “ (ספר ויקרא, פרק כ"ז, פסוק כ"ח).

בחומש במדבר נאמר לאהרן מתנות כהונה שהוא ובניו יקבלו את החרם. אחד הפסוקים קובע כך: ”כל חרם בישראל לך יהיה”[4].

חז"ל פירשו את משמעות המקראות הללו כשני סוגי החרמות, הראשונה כ"חרמי גבוה" − הקדש לבית המקדש, ואחת כ"חרמי כהנים" − אחת ממתנות הכהונה.[5] חכמים נחלקו עם רבי יהודה בן בתירא אם כשהקדיש לחרם ולא פירש מה מהם זה הולך לכהנים או לבדק הבית.[6]

קברו של אלעזר הכהן בנחלת יוסף[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקברים המיוחסים לאלעזר ולפינחס, תמונה מראשית המאה ה-20
ערך מורחב – גבעת פינחס
ערך מורחב – קבר אלעזר בן אהרן הכהן

על הפסוק ”וְאֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן מֵת וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ בְּגִבְעַת פִּינְחָס בְּנוֹ אֲשֶׁר נִתַּן לוֹ בְּהַר אֶפְרָיִם“ (ספר יהושע, פרק כ"ד, פסוק ל"ג), יש מפרשני התורה שמסבירים שבני שבט יוסף רצו לזכות שייקבר אלעזר הכהן בנחלתם. ובעת מיתתו, החרימו את גבעת פינחס כשדה חרם (הניתן לכהן שבאותו משמר) וכיוונו להחרים במשמרתו של פינחס הכהן, ובכך יזכו ויקבור אביו בנחלת בני יוסף בהר אפרים[7].

משמעות המילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המשמעות הכללית של המושג "חרם" היא העברת דבר ממציאות אחת למציאות אחרת[8]. מתרגמי התורה תרגמו את המילה חרם כ"הפרשה" מוחלטת, כ"מגמר"[9], וגם כהריגה וכליה מוחלטת[10]. כך, שבמובן התורה ה"חרם" נחשב או כהפעלת כליה גמורה, ואם לא כגמורה מוחלטת -כגמירה למציאות הנחרם כ"חולין" ועלייתו ל"קודש"[11].

דעתו של רבי עקיבא הוא שהחרם היא השבועה ושבועה היא החרם[12].

טעמי המצווה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספרי דורש את זכות הכהנים למתנות החרם הודות ליוכבד -שזכתה שתצא ממנה הכהונה- על ידי שהצילה את ילדי ישראל מגזירת פרעה.

”וְקוֹץ הוֹלִיד אֶת עָנוּב וְאֶת הַצֹּבֵבָה וּמִשְׁפְּחוֹת אֲחַרְחֵל בֶּן הָרוּם“ (ספר דברי הימים א', פרק ד', פסוק ח') "בן חרם" זו יוכבד שנאמר "כל חרם בישראל לך יהיה (ספר במדבר, פרק י"ח)"[13].

הרמב"ם בספרו משנה תורה מתאר הפעלת חרם על ידי אדם מישראל כמצווה שראוי לעשותו כדי לכוף את יצרו כנגד מדת הכיליות, ואף מחשיב הקדשת חרם כמכבד את הקדוש ברוך הוא[14].

טעם נוסף מובא בספר רעיא מהימנא, ושם מתוארת מצוות הקדשת חרם ונתינתו אל הכהן כתיקון למידת הכעס[15].


פרטי הדינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

סתם חרם[עריכת קוד מקור | עריכה]

חז"ל נחלקו אם סתם חרם - כלומר אם האדם אינו מגדיר את החרם כחרם לבית המקדש או לכהנים - ניתן לכהנים שמשמרתם קבועה באותו השבוע שהוחרם החפץ, או ניתנת אל בית המקדש.

הרמב"ם פוסק שסתם חרמים ניתנים לכהנים. לשיטתו, ישנו דין מיוחד בסתם חרמים, שמעת נתינת החפץ אל הכהנים הוא יוצא מגדר קודש ונחשב כחולין גמורין[16]. אולם אם פירש שזה חרמי כהנים, נחשב כקודש ואין לו פדיון לעולם[17].

מתחלקת לכהני המשמר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנוסף לשני סוגי החרם (חרם למקדש או חרם לכהנים), יש עוד תחלוקה לפרטי חרם, והוא אם המוחרם הוא מסוג קרקע או מסוג מטלטלין.

"חרם קרקע" נחשבת כאחת מארבע מתנות כהונה שמתחלקת למשמר הכהונה שקבוע באותו שבת -ואינה מתחלקת לכהן פרטי. אולם, חרם מטלטלין ניתנת אף לכהן פרטי[18]

חרם בזמן הזה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחוצה לארץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

היות שמתנת חרם נחשבת כאחת מהעשרה מתנות כהונה שניתנת לכהנים ב"גבולין", יש מן הפוסקים שסוברים שהחרם בחוצה לארץ (הן מסוג של מטלטלין והן מסוג של קרקע) -ניתנת לכהנים שבאותו העיר[19]. ואילו לדעת המהרש"ל, המחרים חייב לפרט בפיו שברצונו שיותן מוחרמתו אל הכהנים. ובאשר לייחוסו של הכהן די בנתינת המתן לכהן מוחזק בלבד[20].

בארץ ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בארץ ישראל לפי חלק הפוסקים, חרם מסוג קרקע אינה ניתנת אל הכהנים כלל[21], וזאת כי עכשיו אין נוהגים בפרטי דיני שנת היובל[22].


קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ תוספתא מסכת חלה ב ח, תלמוד בבלי מסכת חולין
  2. ^ ערכין כח א, ורמב"ם ערכין ו כא
  3. ^ תוספתא, מסכת חגיגה,פרק א' הלכה י"א.
  4. ^ ספר במדבר, פרק י"ח, פסוק י"ד
  5. ^ תוספתא ערכין ד
  6. ^ משנה, מסכת ערכין, פרק ח', משנה ו'
  7. ^ מלבי"ם על יהושע כד לג, על פי התלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף קי"ב, עמוד א'
  8. ^ רמב"ם לעם, הלכות ערכין וחרמין, פרק ו, הערה ב
  9. ^ תרגום ירושלמי במדבר יח, יג
  10. ^ "אתנה לחרם יעקב" 'אמסר לקטלא יעקב' -ישעיה מג כח | "איש את אחיהו יצודו חרם" 'גבר ית אחוהי מסרין לגמירא'-מיכה ז ב | "והחרים ה' את לשון יד מצרים.." 'ויבש יי ית לישן ימא דמצרים..' -ישעיה יא:טו | וכן אף בפרשני התורה יחרם: יהרג.-רשב"ם שמות כב:יט
  11. ^ "והחרמתי את עריהם" המטלטלין יהיו הקדש לשמים -רשב"ם במדבר כא ב
  12. ^ פרקי דרבי אליעזר פרק ל"ח
  13. ^ ספרי במ' י כט
  14. ^ משנ"ת הלכות ערכין וחרמין ח, יב
  15. ^ רע"מ לספר הזהר חלק ג דף קעט עמוד א
  16. ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר הפלאה, הלכות ערכים וחרמין, פרק ו', הלכה א'
  17. ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר הפלאה, הלכות ערכים וחרמין, פרק ו', הלכה ד'
  18. ^ בשם רב ששת "אשי ה' ונחלתו יאכלון" מה אישים לאנשי משמר אף נחלה לאנשי משמר -תלמוד ירושלמי חלה כז:
  19. ^ משנ"ת הלכות ערכין וחרמין ח, יא | כפי מאמר עולא במסכת ערכין דף כט (הובא בתוספות מסכת ע"ז דף יג.)
  20. ^ מהרש"ל למסכת בבא קמא סוף סעיף קטן לה
  21. ^ מהרש"ל ב"ק סוף ס"ק לה
  22. ^ משנ"ת שמיטה ויובל י, יא