כיבוש יריחו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
כיבוש יריחו
מערכה: כיבוש עבר הירדן המערבי
מלחמה: התנחלות השבטים
Jean Fouquet 001.jpg
הפלת חומות יריחו, ציור מהמאה ה-15 מאת Jean Fouquet
משך הסכסוך: 7 ימים[1]
קרב לפני: כיבוש הבשן
קרב אחרי: כיבוש העי
מקום: יריחו
31°51′20″N 35°27′44″E / 31.8554444444444°N 35.4621805555556°E / 31.8554444444444; 35.4621805555556קואורדינטות: 31°51′20″N 35°27′44″E / 31.8554444444444°N 35.4621805555556°E / 31.8554444444444; 35.4621805555556
עילה: ציווי ה' ליהושע על כך
תוצאה: ניצחון ישראלי
שינויים בטריטוריות: עם ישראל כבש את יריחו
הצדדים הלוחמים

ממלכת יריחו

מפקדים

מלך יריחו

כוחות

60,000

לא ידוע

אבידות

אין

כולם, חוץ מהאנשים שהיו בבית רחב

נפילת חומות יריחו, ציור של גוסטב דורה

כיבוש יריחו הוא הסיפור המקראי על כיבוש העיר יריחו בקרב הפתיחה לכיבוש עבר הירדן המערבי, שנעשה על ידי עם ישראל בהנהגת יהושע בן נון.

במקרא[עריכת קוד מקור | עריכה]

רקע היסטורי וגאופוליטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדיוק באותה שנה של כיבוש יריחו, עם ישראל כבש את ממלכות עוג וסיחון החזקות. הכיבוש הצליח בצורה בלתי רגילה, למרות כל חוזק הממלכות שהיו שם.

כיבוש עבר הירדן גרם לאנשי עבר הירדן המערבי לחשוש מפני עם ישראל, שהרי בעבר הירדן המערבי היו רק ממלכות קטנות ומסוכסכות, ולא מעצמות כפי שהיה בעבר הירדן המזרחי, ולכן הסיכוי של אנשי עבר הירדן המערבי לשרוד את הכיבוש הישראלי נמוך בהרבה. הכנענים גם פחדו מאלוהי עם ישראל שהרי שמעו על קריעת ים סוף וראו בעיניהם את מעבר הירדן. אימת הכנענים הייתה אחד הגורמים המרכזיים שהקלו על עם ישראל לכבוש את עבר הירדן המערבי בכלל ואת יריחו בפרט.

ההכנות לקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם ישראל שלחו שני מרגלים לתוך העיר יריחו עוד לפני שעברו את הירדן כדי לבחון את הלך הרוחות בכנען ואת דרך הכיבוש של העיר. רחב, אישה מיריחו, נתנה להם סיוע ומידע, והמרגלים גמלו לה בשבועה שכל מי שיהיה בביתה לא יהרג. הם התנו את השבועה בכך שבית רחב יהיה מסומן בחוט שני.

אנשי יריחו היו מודעים לכוונות עם ישראל ונקטו בצעדים מתאימים. לאחר מעבר הירדן, מלך יריחו הורה לסגור את שערי החומות ולא לפתוח אותן אפילו לצורך יציאה מהעיר.

סיבוב חומת יריחו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ה' ציווה על יהושע להקיף את חומות יריחו במשך ששה ימים, בכל יום פעם אחת, ושבע פעמים ביום השביעי. ה' ציווה שהעיר תוקף כששבעה כהנים תוקעים בשופרות, ארון הברית מאחוריהם ומאחורי ארון הברית כל העם. בששת הימים הראשונים הקיף ביחד עם כל ישראל את חומת יריחו בכל יום פעם אחת, וביום האחרון הקיפו עם ישראל שבע פעמים את העיר, ולאחר שנשמע קול השופר תוקע תקיעה גדולה עם ישראל הריע וחומות העיר נפלו תחתיהן.

כיבוש העיר והחרם על השלל[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכיבוש אירע לאחר נפילת חומות העיר. עם ישראל הרג את כל האנשים והבהמות שהיו בעיר, חוץ מאלה שהיו בבית רחב.

יהושע עשה בעיר מעין דין עיר הנידחת: העיר נשרפה עם שללה (אולם, בניגוד לעיר הנידחת, כלי הזהב, הכסף הנחושת והברזל נתרמו למשכן ולא נשרפו), ונאסר לבנות את העיר שוב. האנשים שהתחבאו בבית רחב הוצאו מהעיר לפני שנשרפה. לאחר שריפת העיר, יהושע בן נון קילל את מי שיבנה את העיר שנית ואמר שכל בניו ימותו בשעת הקמת העיר מחדש.

תוצאות החרם[עריכת קוד מקור | עריכה]

עכן בן כרמי, אדם מעם ישראל לקח משלל העיר, ובשל כך הניסיון הראשון לכיבוש העי לא צלח. לאחר שמעשה המעילה התגלה, הוצא עכן להורג.

קללת יהושע[עריכת קוד מקור | עריכה]

יהושע הטיל קללה על מי שיבנה את יריחו מחדש: "אָרוּר הָאִישׁ לִפְנֵי ה' אֲשֶׁר יָקוּם וּבָנָה אֶת הָעִיר הַזֹּאת אֶת יְרִיחוֹ בִּבְכֹרוֹ יְיַסְּדֶנָּה וּבִצְעִירוֹ יַצִּיב דְּלָתֶיהָ" (יהושע, ו', כ"ו).

בספר מלכים א', פרק ט"ז, פסוק ל"ד מסופר על חִיאֵל בֵּית הָאֱלִיבית אל), שבתקופת אחאב מלך ישראל, בנה את יריחו מחדש, והתקיימה בו קללת יהושע.

בהמשך (מלכים ב', ב', ה') מצוין שיריחו הייתה משכנם של בני הנביאים. מכאן ניתן להסיק שמשנבנתה יריחו מחדש - לא היה איסור להתיישב בה.

בפרשנות הרבנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי הכרונולוגיה המקראית והמסורתית[2], הצבא העם־ישראלי הגיע לחומות העיר וחנה בקרבת מקום בט"ז בניסן ב'תפ"ח, היום הראשון של חול המועד פסח[3], וסיבוב החומות התקיים מייד בתום חג הפסח, בתאריכים כ"ב בניסן - כ"ח בניסן ב'תפ"ח. לפי מדרש שיר השירים רבה "עם המלחמה" שהשתתף בקרב, כלל 60,000 לוחמים ישראלים[4].

על פי חז"ל, עובי החומה היה שווה לאורכה, ולכן החומה נפלה תחתיה ולא על צדה[5]. רבי יוסי סובר שכיבוש יריחו היה בשבת, ולכן הוחרם שלל העיר[6]. רשב"י סובר שגם המשפחות שעמן התחתנו ילדיה של רחב ניצלו בזכותה[7]. על פי ילקוט שמעוני, הכהנים תקעו בשופרות כי חצוצרות הכסף מימי משה נגנזו[7].

על פי הרמב"ם מטרתה של קללת יהושע הייתה שיריחו תישאר בחורבנה, שכל העובר שם יראה כי חומותיה שקעו באופן נסי שלא כדרך הטבע. הרד"ק סובר שמכיוון שהיא העיר הראשונה שנכבשה יש להשאירה כתרומה, ואילו הרלב"ג משער שהסיבה הייתה אמונתם ומעשיהם של אנשי יריחו שהיו מגונים משל תושבי כנען, או הטלת אימה ומורך על עמי כנען האחרים. המפרשים דנו בשאלה מדוע המקרא מציין שחיאל בית האלי בנה את יריחו מחדש בתקופת אחאב מלך ישראל, אף שהעיר הייתה בתחומי ממלכת יהודה. אפשר להסביר את ההקשר, כפי המלבי"ם, בכך שבתקופת אחאב התרופפה האמונה באלוהים, ולכן חיאל החליט לבנות את יריחו, ואולי אף אפשר לומר שעשה זאת בקריצת עין של אחאב, שביקש לקרוא תיגר על סמכות אלוהי ישראל.

במחקר המודרני[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי התיארוך המדעי של הכרונולוגיה המקראית, יש להפחית מהתיארוך המסורתי של כיבוש יריחו את השנים החסרות, כך שהוא אמור היה להתרחש במחצית השנייה של המאה הכד'. מקובל לזהות את יריחו העתיקה עם תל יריחו הסמוך ליריחו המודרנית ובמאה ה-20 נערכו בתל מספר חפירות ארכאולוגיות.

(Watzinger (1926 העריך שיריחו נחרבה לכל המאוחר בשנת ב'קס"א.

ג'ון גרסטנג שחפר בתל בשנות ה-30 של המאה ה-20 מצא שרידי חומה כפולה שנהרסה ברעידת אדמה ובשריפה, וייחס את מועד חורבה לתקופת הברונזה המאוחרת. בחפירותיו הוא מצא קברים שהכילו חפצים מתקופה הברונזה המאוחרת לצד חפצים מתקופת הברונזה התיכונה, והסיק שהיישוב בתל היה רציף.[8] על סמך חישובים היסטוריים ומקראיים, הציע שיש קשר בין חורבן העיר ובין מלחמות יהושע בן-נון.

קתלין קניון חפרה ביריחו בין השנים 1952 ל-1958. את החומות שגרסטנג תארך לתקופת הברונזה המאוחרת, תארכה מחדש לתקופת הברונזה הקדומה,[9] ולרוב עמדתה היא שהתקבלה במחקר הארכאולוגי. בנוסף כתבה שהידע שהצטבר על כלי החרס מהתקופות השונות, מראה שבקברים שחפר גרסטנג חסרים כלי חרס מתקופה בת למעלה ממאה שנה, והחרפושיות שכן נמצאו מתקופה זו עשויות לעבור בירושה.[10] השימוש בקברים אלו הסתיים באמצע המאה ה-כב'. גם תיארוך פחמן-14 שהתבצע בהמשך על דגימות חומר אורגני קצר-חיים שנמצאו בחורבות העיר, העלה שבהסתברות גבוהה ההרס אירע בתקופה שבין ב'קמ"ד ל-ב'רל"א.[11] קברים אחרים שנחשפו, יחד עם כלי חרס מועטים ובניין יחידי, מעידים על יישוב בעיר גם במאה ה-14 לפנה"ס. ממבנים אחרים שתוארכו לאותה תקופה שרדו רק הנדבכים התחתונים או היסודות. לצד הממצאים הארכאולוגיים, קניון התייחסה גם לעדות המקראית על חורבן העיר בידי בני ישראל. עליו כתבה שברור שהוא היה מאורע חשוב בהשתלטות הישראלית, ושמריבוי פרטי הסיפור ניכר שנמסר מדור לדור באופן אמין עד להעלאתו על הכתב.[12] מאידך, קניון פקפקה באמינות התארוך המקראי של האירועים, ושאפה להכריע לגביו באמצעות ממצאים ארכאולוגיים;[13] אך בשל השימוש המרובה בלבני בוץ לבניין, חלקים נרחבים של האתר, ובייחוד השכבות העליונות, לא עמדו בפגעי הזמן ומזג האויר, ונסתחפו לשכבה עבה של עפר צבעוני.[14] קניון סיכמה:[15]

בתי יריחו מתקופת הברונזה המאוחרת נעלמו כמעט כליל. [...] במרבית שטחה של פסגת התל נעלמו אפילו בתיה של העיר מתקופה הברונזה התיכונה, שוודאי היתה רבת אוכלוסים, ושרדו רק רבדים מתקופת הברונזה הקדומה. כמו כן עמדנו על תהליך החישוף שסחף את בתי תקופת הברונזה התיכונה במדרון המזרחי [...] עובדה מעציבה היא כי מחומות העיר מתקופת הברונזה המאוחרת - שבתוכה חלה התקפת בני ישראל לפי כל חשבון שהוא - לא נותר שריד. [...] אשר לזמן חורבנה של יריחו בידי הישראלים אי-אפשר לומר אלא שהישוב האחרון מתקופת הברונזה יש לקבוע זמנו, לדעתי ברבע האחרון של המאה הארבע-עשרה לפני הספירה. תאריך זה אינו מתיישב לא עם אסכולת המלומדים האומרים לקבוע את תאריך כניסת הישראלים לארץ ישראל בשנת 1400 לפני הספירה בקירוב, ולא עם האסכולה שנראה לה יותר התאריך 1260 לפני הספירה בקירוב. ראוי להודות כי לא מן הנמנע הוא שעיר מאוחרת עוד יותר מתקופת הברונזה המאוחרת אפשר נסתחפה סיחוף גמור עוד יותר מן העיר שנתקיימו ממנה שרידים כה מועטים.

יצחק מייטליס[16] טוען שעל פי הכרונולוגיה המעודכנת שהוא מציע, בין השאר בהסתמך על הכרונולוגיה הבבלית החדשה וההבדלים בין ההר למישור, מועד כניסת בני ישראל לארץ מתאים למועד חורבן העיר בסוף תקופת הברונזה התיכונה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא כיבוש יריחו בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ סדר עולם רבה יא
  2. ^ מדרש סדר עולם פסקה יא
  3. ^ סדר עולם רבה יא
  4. ^ שיר השירים רבה ד ד
  5. ^ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף נ"ד, עמוד ב'
  6. ^ מדרש תנחומא נשא כח
  7. ^ 7.0 7.1 ירושלמי ועוד, מובא בילקוט שמעוני יהושע רמז טו
  8. ^ קניון, עמ' 198
  9. ^ קניון, עמ' 199
  10. ^ קניון, עמ' 198
  11. ^ Bruins, HJ and van der Plicht, J (1995). Tell es-Sultan (Jericho): Radiocarbon results of short-lived cereal and multiyear charcoal samples from the end of the Middle Bronze Age, Radiocarbon Vol. 37, pp. 213–220, לאחר כיול נתוני החוקרים לפי INTCAL04.
  12. ^ קניון, עמ' 198
  13. ^ קניון, עמ' 197
  14. ^ קניון, עמ' 84, 197
  15. ^ קניון, עמ' 199-200
  16. ^ בספרו "לחפור את התנ"ך - על מקרא וארכאולוגיה", הוצאת ראובן מס, 2006