שתי הלחם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

קורבן שתי הלחם הוקרב בחג השבועות בבית המקדש.

המקור בתורה להבאת קורבן "שתי הלחם" הוא: "ממושבותיכם תביאו לחם תנופה ..." (ויקרא, כ"ג, י"ז). את הקורבן מביאים בנוסף על קורבן המוסף ביום הזה. קרבן זה הוא מסוגת הקורבן מנחה, כלומר, קורבן המובא לבית המקדש מן הצומח - עיקרו מסולת חיטים או שעורים ובמקרה זה מלחם העשוי מחיטים. קורבן זה היה ייחודי בכך שהוא כלל לחם, ככתוב "חמץ תאפינה" (ויקרא, כ"ג, י"ז), וזאת בניגוד לרוב הקרבנות בהם היה אסור לאפות חמץ, על פי ציווי התורה: "כי כל שאור וכל דבש לא תקטירו ממנו אשה לה'" (ויקרא, ב', י"א).

שתי הלחם היו נאפים בערב חג השבועות.

עם הלחם מקריבים: פר ושני אילים ושבעה כבשים, הכול עולות; ושעיר, חטאת; ושני כבשים, זבח שלמים. ואלו הם הקרבנות האמורים בחומש ויקרא.

לאחר הקרבת הקרבנות הנ"ל נאכלים שתי הלחם לכוהנים.

הקורבן בא לסמל את הכרת הטוב כלפי אלוהים ולהודות לו על היבול שצמח (בדומה לקורבן העומר), ולכן קורבן זה מוקרב בשבועות שהוא גם חג הקציר. כמו כן, יש מסבירים שקורבן זה מבטא את התעלות האדם בתקופה שבין פסח לשבועות, כאשר בחג הפסח עדיין היה אסור לו לאכול לחם, ועכשיו הוא כבר נמצא במדרגה בה לא רק שאפשר לאכול לחם, אלא הוא אפילו רצוי כקורבן.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]


Stub judaism.png ערך זה הוא קצרמר בנושא יהדות. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.