טיהור ממזר (גט מהרש"ם)

גט מהרש"ם הוא מכשיר הלכתי מתוחכם שנועד לטיהור ממזר באמצעות הפקעת קידושיה של אשה שהרתה לגבר שאינו בעלה, תוך שבעלה משתף פעולה עם מהלך ההפקעה. סביב אפשרות השימוש במכשיר זה התחוללו ויכוחים הלכתיים, אך יש עדויות לשימוש בו, לרבות בשנים האחרונות.

תשובת מהרש"ם

ר' שלום מרדכי הכהן שבדרון, הידוע בכינויו מהרש"ם, נשאל על אודות המקרה הבא: מעשה באשה נשואה שישבה גלמודה שתים עשרה שנה. בעקבות עדויות על מות בעלה, לאחר שעברה טקס חליצה על ידי אחי בעלה, הותרה האשה להינשא מחדש, נישאה והרתה לבעלה השני. או אז נודע, שבעלה הראשון חי (והעדויות על מותו נבעו מכך ש"השאיל הפאס (=תעודה) שלו לאחר ומת השואל וסברו שהוא בעלה"). בשאלה מוזכר כי תוצאות הקביעה כי הבן הוא ממזר עלולות להיות קשות: "לעניין הולד יש חשש גדול. שבאם יהיה דינו כממזר, ימסרוהו לבית ילדי גוים לגדלו וימירו דתו, או האשה תאבד את עצמה לדעת עם הילד, כי הילד בן יחיד הוא לה ולבעלה השני".

בכאב מציין מהרש"ם שאילו הופנתה אליו השאלה לפני שניתן גט, ניתן היה – לפחות, תאורטית – למצוא פתרון לבעיה: "ולא אכחד כי אם היה כבוד תורתו מתייעץ עמי, טרם שעשו מעשה גירושין של בעל הראשון, הייתי ממציא עצה ותושיה להלכה ולא למעשה". אולם, הבעל הראשון נתן את הגט עוד טרם הופנתה השאלה למהרש"ם, ולפיכך דומה שלא נותרה תקווה, ויש להכריז על הילד כממזר.

הבסיס התלמודי להצעת מהרש"ם

בתלמוד הבבלי נזכרים חמישה מקרים שבהם נטען כי חכמים השתמשו בהפקעת קידושין. אחד המקרים, וככל הנראה הקדום שבהם, הוא מקרה השליח. במקרה שבו שולח הבעל גט לאשתו על ידי שליח, יש לבעל כוח לבטל את הגט כל עוד הגירושין לא חלו, דהיינו: לפני מסירת הגט לאשה. כך אכן נהגו קודם תקנת חכמים, אז יכול היה לבטל את הגט בפני בית דין כלשהו, אף שלא בידיעת האשה או השליח. ברם, כבר בתקופה קדומה – בימי רבן גמליאל הזקן ועל ידיו – התקינו חכמים שלא יעשו כך "מפני תיקון העולם", דהיינו: מפני חשש עיגון או חשש ממזרות. בשל כך, קבעה תקנת רבן גמליאל, כי על הבעל לבטל את הגט בפני אחד מן השניים: בפני השליח או בפני האשה (לפני הגעת הגט לידה).

צאצאיו של רבן גמליאל הזקן: רבן שמעון בן גמליאל ורבי יהודה הנשיא ("רבי"), נחלקו בדינו של אדם שעבר על התקנה וביטל את הגט שלא בפני האשה ושלא בפני השליח. לפי רבי, אף שעבר על התקנה הגט מבוטל והאשה איננה מגורשת, אולם לפי רבן שמעון בן גמליאל הביטול איננו תקף והאשה מגורשת, וזאת כדי לתת תוקף לתקנת רבן גמליאל: "שאם כן מה כוח בית דין (היינו: בית דינו של רבן גמליאל) יפה". על כך תמה התלמוד: הרי הגירושין בטלים מדאורייתא, וכיצד יכולים חכמים להתיר אשת איש לעולם?! ומשיב כי סמכות חכמים מבוססת על "כל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש ואפקעינהו רבנן לקידושין מיניה" (=כל המקדש, מקדש על דעת חכמים, ו[במקרה זה] חכמים הפקיעו ממנו את הקידושין).

לפי מרבית הפרשנים, כוונת הדברים היא כי חכמים הפקיעו רטרואקטיבית את הקידושין. תוצאת ההפקעה הרטרואקטיבית של הקידושין היא כי בני הזוג אינם נחשבים כנשואים, ולא היו נחשבים כך מעולם. מעתה, אם במהלך חיי הנישואין (שהופקעו) ילדה האשה ילדים מגבר זר, הרי הם אינם ממזרים, שהרי בני הזוג אינם, ולא היו, נשואים. עמדו על אפשרות זו (והתלבטו בה) פרשני התלמוד הראשונים, ובראשם בעלי התוספות, על רקע ההלכה הבאה: אשה נשואה שקיימה יחסי אישות עם גבר זר נחשבת כמי שזינתה. היא אסורה לבעלה ולבועלה, וילדיה מהגבר הזר נחשבים ממזרים. מדין תורה, אם יש עדים והתראה, עונשה הוא במיתה. בנסיבות מסוימות הלכה זו עלולה להיתקל בקושי (עליו עמד ר' שמואל - רשב"ם): הרי אם הבעל מעוניין לפטור את האשה מעונש, כגון במקרה שהיא קרובתו (בת אחותו) והוא מעוניין להצילה, כל שעליו לעשות הוא לשלוח לה גט ולבטלו, ונישואיהם יופקעו מלכתחילה! אמנם, היבט הממזרות איננו מפורש במקור זה, אולם הוא נגזר בוודאי מההכרזה על האשה כמי ש"זינתה". עבור רשב"ם, אם כן, אפשרות זו – של הפקעת קידושין באופן יזום – מעוררת קושי, וניכרת הסתייגותו מאימוצה.

בניגוד אליו, ר"י (רבי יצחק בן שמואל הזקן מדמפייר), מגדולי בעלי התוספות (ואחיינו של רשב"ם), איננו מוטרד מכך. לדבריו, יש מקום לחשוש ש"יחפה על בת אחותו", כאשר מחפה עליה שלא כדין (כגון: כאשר הבעל מסייע להכחשת העדים). אולם כאן ההפקעה נעשית כהלכה, והאשה פטורה מן הדין. משכך, בענייננו, יכולים אכן ממזרים להיטהר: אם קיים שיתוף פעולה מצד הבעל, והלה מוכן לשלוח את הגט באמצעות שליח ולבטלו בניגוד לתקנה, אזי הקידושין יופקעו למפרע, ובני הזוג יוגדרו כמי שלא היו נשואים מעולם. ממילא, ילדים שנולדו מגבר זר לא יוכרזו כממזרים. עמדה זו עולה גם בין ראשוני ספרד. מלשונו של הרא"ה (ר' אהרן הלוי), בשם רבו הרמב"ן, עולה שאין כלל מקום לחששו של הרשב"ם: "ורבינו אומר דהא לא אכפת לן אם יכולים ממזרים ליטהר, ולואי שיטהרו"!

על בסיס זה פורש מהרש"ם את הצעתו:

ולא אכחד כי אם היה כבוד תורתו מתייעץ עמי, טרם שעשו מעשה גירושין של בעל הראשון, הייתי ממציא עצה ותושיה להלכה ולא למעשה, על פי דברי התוספות... פשיטא שהיה מועיל בנידון דידן להכשיר הממזר למפרע, באופן זה, שישלח לה גט על ידי שליח ויבטלנו בפני עד אחד.

דהיינו: הבעל הראשון – בהנחה שיסכים לשתף פעולה כדי להציל את הילד מהכרזת ממזרות – ישלח לאשתו גט על ידי שליח, ויבטל את השליח בפני עד אחד. כך, יעבור הבעל על התקנה, ונישואיו יופקעו, לפי העקרונות שנקבעו בסוגיה התלמודית המתוארת לעיל.

קשיים פרשניים בהצעת מהרש"ם והתמודדותו עמם

השימוש בהפקעת הקידושין לטיהור ממזרים איננו מוסכם על כל הראשונים. רבינו תם, המובא אף הוא בתוספות שנידונו בסעיף הקודם, קובע כי ההפקעה נעשית רק כאשר הבעל איננו מתכוון להפקיע את הקידושין. במקרה שכזה גם אם כתוצאת לוואי נטהרים ממזרים, אין בכך מניעה. אולם אם הבעל בכוונה תחילה מבטל את הגט, וזאת כדי להפקיע את הקידושין ולטהר את הממזרים, הרי הקידושין אינם מופקעים והממזרים עומדים במקומם. שיקול של מדיניות הוא המסתתר מאחורי הדברים, לדעת רבינו תם: שהרי אם נפקיע קידושין, נקל בכך את האיום שבממזרות, ומתוך כך "יהיו בנות ישראל פרוצות בעריות". והרי "לתקנה עשו חכמים ולא לתקלה", ולפיכך במקרה שכזה לא הפקיעו חכמים את הקידושין.

מהרש"ם מתמודד עם עמדה זו. בצורה מתוחכמת מעט טוען מהרש"ם, כי במקרה הדומה לעניין בו הוא דן, אף רבינו תם יסכים שיש להפקיע את הקידושין: "דבכה"ג [=דבכהאי גוונא; באופן שכזה], שעשתה בטעות על פי בית דין, אין בזה חשש תקלה, ושפיר הפקיעו הקידושין למפרע". כלומר: מאחר שמדובר באשה שנשאה בהסכמת בית דין, הרי אין את החשש שהפקעת קידושין תוביל לכך שנשים תהיינה "פרוצות בעריות". אדרבה, מדובר כאן בתקנה ולא בתקלה, ולפיכך הפקעת הקידושין תקפה גם לפי עמדת רבינו תם.

מהרש"ם מתמודד בדבריו עם קושי נוסף, והוא עמדתו (לכאורה) של הרשב"א, לפיה בפועל חכמים אינם מפקיעים קידושין, שכן – לפי פירוש הרשב"א – מחשש שיחסי האישות בין הצדדים יוכרזו רטרואקטיבית כ"בעילת זנות", הבעל בסופו של דבר איננו מבטל את הגט, דהיינו: איננו פועל בניגוד לתקנת רבן גמליאל, והאשה מגורשת בגט תקף. מהרש"ם קובע, שעמדת הרשב"א היא דעת יחידאית, ובמקרה שלנו "יש מקום לסמוך ע"ד [=על דעת] התוספות וש"פ [=ושאר פוסקים] שלא תירצו כן".

אכן, מהרש"ם מתמודד עם כמה מן הקשיים שמעוררת שיטתו. אולם דומה, כי הקושי העיקרי טרם נפתר, ומכאן גם החדשנות הרבה שבהצעה. הסוגיה התלמודית מציעה את עקרון הפקעת הקידושין כהסבר לדעת רבן שמעון בן גמליאל. הלה סבור, כי כאשר הבעל מבטל את הגט בניגוד לתקנת רבן גמליאל, הגט איננו בטל, והאשה נחשבת כמי שאיננה נשואה. אלא שההלכה, כך נראה, נפסקה לפי רבי יהודה הנשיא, ולדעתו אם "ביטלו – מבוטל", והאשה איננה מגורשת. אין צריך לומר, שאם אכן כך ההלכה, אזי אין כל מקום להפקיע קידושין (שהרי בני הזוג עודם נשואים), וההצעה משוללת כל יסוד. שהרי גם אילו הבעל (במקרה הנדון על ידי מהרש"ם) לא היה מגרש את אשתו, לא ניתן היה לפתור את המצוקה הקשה אליה נקלעה.

עם זאת, מהרש"ם טוען, שאף לדעת רבי יהודה הנשיא תיתכן אפשרות של הפקעת קידושין. הכיצד?

במקרה השליח שבתלמוד, הבעל ביטל את הגט בפני בית דין (כלשון המשנה: "בראשונה היה עושה בית דין ממקום אחר ומבטלו"). חכמי התלמוד נחלקו מהו הרכב בית הדין הדרוש לביטול הגט: האם שני דיינים, כדעת רב נחמן, או שלושה דיינים, כדעת רב ששת. ההלכה נפסקה כדעת רב נחמן (ראו גיטין, לד ע"א), ולפיכך כדי לבטל את הגט (כך שלדעת רבי האשה לא תהיה מגורשת, ולדעת רבן שמעון בן גמליאל נפקיע את הקידושין), יש צורך בכך שהבעל יבטל בפני שני אנשים.

מפרשי התלמוד דנים בשאלה, מה מעמדו של ביטול גט שלא בפני בית דין. יש הסבורים, שהביטול איננו תקף מעיקר הדין, והאשה מגורשת. כך למשל סבור בעל פני יהושע (גיטין לג ע"א, ד"ה 'ומי איכא'): "דהא דלא הוי ביטול... משום דמדינא לא הוי ביטול, דאין דיבור מבטל דיבור אלא כשעושה בפני בית דין", כלומר: ביטול מינוי השליח ("דיבור") איננו יכול לבטל את מינוי השליח ("דיבור"), אלא אם נעשה בפני בית דין. האשה, לפי דבריו, מגורשת כעת, אך ודאי הוא שהקידושין לא מופקעים מלכתחילה. ברם, ישנה עמדה מפתיעה, ולפיה ביטול גט שלא בפני בית דין, מעיקר הדין הוא אומנם ביטול תקף (והאשה איננה מגורשת), אך תקנה קדומה ביותר, עוד קודם לרבן גמליאל הזקן, קבעה כי יש לבטל רק בפני בית דין. תפיסה זו מרחיקת לכת, וסבורה שכדי לתת תוקף לתקנה קדמונית זו הפקיעו חכמים את קידושיו של מי שביטל את גיטו שלא בפני בית דין, ובכך מודה גם רבי, על אף שסבור דרך כלל שאם ביטל את הגט, הגט מבוטל והנישואין נשארים בתקפם.

גישה זו קשה ביותר מנקודת מבט פרשנית. רבן שמעון בן גמליאל ורבי נחלקו עקרונית בשאלה האם ביטול הגט תקף. כעת שולבה לה דעת רבן שמעון בן גמליאל בעמדת רבי (במקרה בו ביטל בפני אחד), בלא כל ביסוס ומקור. התלמוד הבבלי (ובדומה לו הירושלמי) מחדשים את עקרון הפקעת קידושין לדעת רבן שמעון בן גמליאל, והנה עיקרון חדשני זה נולד לו גם לדעה החולקת, דעת רבי, שנפסקה כאמור להלכה. אכן, הדברים אינם רמוזים בהסבר דעת רבי בתלמוד הבבלי. גם מהירושלמי משתמע, כי רבי איננו מכיר באופן גורף בסמכות חכמים לעקור דבר מן התורה, ואף במקרה הנדון כאן. הרב שלמה זלמן אוירבך מוסיף כי גם אם נטען שלדעת רבי הגט בטל מכוח סמכות חכמים לעקור דבר מן התורה, הרי פירוש הדברים יהיה שונה מהפקעת קידושין: אין המדובר בהפקעה רטרואקטיבית, אלא בעקירת הקידושין מכאן ולהבא. ממילא אין כל תועלת בפתרון זה להצלתם של ממזרים, שהרי בני הזוג נשואים היו כדת וכדין, וכשהבעל מבטל את הגט – נישואיהם נעקרים מכאן והלאה. הילד שנולד מיחסי אישות שקדמו לגירושין, נותר ממזר.

מנקודת מבט פרשנית, קרי: מבחינת המקורות התלמודיים והעמדה המובעת בהן, יש בהצעה לבטל גט קשיים פרשניים ניכרים. לא ייפלא אם כן כי רבים מחכמי המאה העשרים דחו בחריפות את הצעת מהרש"ם ועמדו על כך, שאילו הייתה קבילה היה מן הסתם נעשה בה שימוש בדורות הקודמים. אולם אחרים קיבלו אותה – אם כי, בדרך כלל, בצירוף טיעונים הלכתיים אחרים להקל.

חלופה נוספת: גט בד' אמות

לאור הקשיים בהצעת מהרש"ם, היו שהציעו להשתמש גם בפרקטיקה נוספת שתביא להפקעת קידושין: הנחת הגט באופן יזום על ידי הבעל במקום שנמצא בשליטת האישה, מחוץ ל"ארבע אמות" שלה. ההצעה מבוססת על שיטת ראשונים בסוגיית גיטין עח ע"א–ע"ב, הדנה במשנה הקובעת כי אם הגט נזרק "קרוב לה" (=לאישה), גם אם מדובר ברשות הרבים, הרי שהיא מגורשת. הבעיה היא שהדבר מנוגד לדיני הקניין התלמודיים, ולכן יש ראשונים שהציעו שאכן היא אינה אשת איש לא משום שהגט כביכול הגיע לרשותה, אלא משום שבמקרה זה הפקיעו חכמים את קידושיה. לפי חלק מהראשונים, הטעם לכך שאדם הזורק גט לאשתו, והגט "קרוב לה" – מגורשת, הוא הפקעת קידושין. כך למשל כותב הרשב"א: "וטעמא דמילתא לדעת רבי יוחנן (=הסבור ש"קרוב לה שנינו, אפילו מאה אמה"; שם, ע"ב) משום דכל מאן דמקדש אדעתא דרבנן מקדש ומשום עגונה הקלו, שכל שקרוב לה ואפילו מאה אמה מגורשת". מעתה, גט הניתן בדרך זו יוצר הפקעת קידושין, ונישואי הצדדים מתבטלים רטרואקטיבית. לדרך זו יתרון על פני ביטול השליחות, שכן אין היא מתבססת על דעה שנדחתה מההלכה. אולם חדשנותה היא בכך שמקורה הוא בפרשנות ראשונים לסוגיות התלמוד, ובניגוד לביטול השליחות, אין היא מתבססת על תקדים תלמודי מפורש.

יוזמות לשימוש בגט מהרש"ם והתנגדויות להן

יש מספר עדויות להצעת שימוש בגט מהרש"ם וכאן יובאו דוגמאות. ישנן עדויות על כך שהרב צבי פסח פרנק ערך גט כזה עבור אשה שהניחה שבעלה נספה בשואה, נישאה מחדש והולידה ילדים, ואז הופיע בעלה הראשון.

הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג הציע להשתמש בגט מהרש"ם, בתוספת לספק נוסף, במקרה של אשה שלא ידעה שאביה קדשה בקטנותה, נשאה לאחר וילדה לו ילדים. אמנם, הרב אליעזר יהודה ולדינברג טען כי הרב הרצוג החליט שלא לעשות שימוש בגט זה, והוא אף מציין שבעיה מרכזית היא היעדר תקדים בין הפוסקים לשימוש בו.

הרב איסר יהודה אונטרמן הציע שימוש בגט מהרש"ם בתשובה לפנייה של הרב יחיאל יעקב ויינברג. באותו מקרה אשה ילדה בן כאשר בעלה היה בשבי. הרב ויינברג מעלה בעיות הלכתיות שונות לגבי אפשרותו של הפתרון, אולם נימוקו המרכזי היה רתיעה משימוש בהערמות הלכתיות: "צריכים הרבנים להכריע נגד אותה הדעה שהיא רחוקה מדעת הבריות וגורמת לזלזול וללעג נגד תורתנו הקדושה".

בשנת תשל"ט כתב הרב שלמה גורן חיבור קצר על הנושא. על בסיסו הוא פונה לכלל הדיינים בארץ ומציע להם לשקול עריכת גט מהרש"ם במקרים של חשש לממזרות בגין בגידת האשה, או לפחות לא למנוע את אפשרות ביצועו באמצעות סידור גט רגיל לפני גט מהרש"ם. הדברים עוררו סערה גדולה, ונראה שלמעט רבה הספרדי של פתח-תקווה, הרב משה מלכה, שאר הדוברים סברו שאין זה נכון אפילו להעלות את ההצעה הזו לדיון. אחד הטיעונים שעלו שם בדיון היה כי יש להימנע מדיון בפתרון שיוכל למצוא מזור לבעיית הממזרות, משום שאז יינטל מן ההלכה המכשיר היעיל ביותר להרתעה מפני ניאוף.

גט מהרש"ם בבית הדין הרבני בישראל

יש מספר לא מבוטל של מקרים בהם נערך גט מהרש"ם (או גט בד' אמות, או שניהם גם יחד) בבתי הדין, בדרך כלל כתוספת לשיקולי ספק שמעלה בית הדין לגבי הממזרות. עם זאת יש דיינים המתנגדים לכך. עדות על השימוש בהפקעת קידושין מצויה בדברי הרב שלמה דיכובסקי:

גם כיום, משתמשים בתי הדין, במקרים חמורים (בעיקר תיקי ממזרות) בטכניקה של הפקעת נישואין, על מנת להתיר לילדים לבוא בקהל. הפקעת נישואין, היא דרך שבה השתמשו חכמים, רק במקרים נדירים. יש פוסקים הסוברים, שלא ניתן בימינו להפקיע נישואין, בהיעדר בית דין סמוך. בכל מקרה, השימוש בדרך זו מוגבל ביותר, ונעשה רק כמוצא אחרון להתיר ממזרות במקרים מסוימים.

תיעוד של השימוש בגט מהרש"ם, כצירוף לספקות אחרים, מובאת למשל בפסק דין של בית הדין הרבני בחיפה:

ובדידי הווה עובדא, בליל שלישי ט' אדר תש"ע נכנסתי אל הקודש פנימה ושאלתי את מורינו ורבינו הרב הגאון הרב עובדיה יוסף זצוקלה"ה, האם יש לעשות גט מהרש"ם כמובא בחלק א' סימן ט' ולסמוך על זה להתיר ממזרים, והשיב לי ודאי, צריך לעשות הכול כדי לנסות ולהציל את המסכנים, ועוד הוסיף ואמר שכמה וכמה פעמים עשה יחד עם עוד רבנים ודיינים גדולים גט מהרש"ם וכל שכן כשיש עוד צדדים להקל, וזכורני שאמר "גט מהרש"ם ושמא מגוי" – די כדי להתיר, וטוב יותר עם יהיו עוד ספקות; ושאלתי במקרה אחר, את הרב הגאון חבר בית הדין הגדול הרב ציון בוארון שליט"א בעניין זה, ואמר לי די בגט מהרש"ם ו"שמא מגוי" – כדי להתיר.

מאותו פסק דין אנו למדים כי יש דיינים שדעתם אינה נוחה מהשימוש בו:

לאור החלטת בית הדין הועבר התיק על ידי נשיא בית הדין הגדול לבית הדין בפתח תקווה לכבוד הרב הגאון אב"ד הרב ציון בוארון לסידור גט מהרש"ם, (בהחלטת בית הדין הנ"ל לא נכתב בפירוש "גט מהרש"ם" מאחר שאחד הדיינים התנגד שדבר זה ירשם, כדי שלא יראה שהוא נותן יד לגט מהרש"ם, והושגה פשרה לכתוב "הרכב מיוחד שיסדיר את הגט"), הצדדים התגרשו בתאריך ט' בשבט התשס"ח (16.1.2008) בפתח תקווה בגט מהרש"ם.

תיעוד על שימוש בגט ב-ד' אמות (המכונה על ידי הדיין 'גט מהרש"ם'), לצד העלאת ספק נוסף, מצוי בפסק דין של בית הדין הגדול (הרב ציון בוארון בהסכמת הרב עובדיה יוסף), שדן במקרה של "אשה אשר בעלה ברח ממנה לחו"ל לפני כעשרים וחמש שנה, ובינתיים הלכה עם איש אחר ודרה עמו בקביעות ונולדו 3 ילדים".

לקריאה נוספת

• עמיחי רדזינר ואבישלום וסטרייך, "'מעוות לא יוכל לתקון'? על השימוש ב'גט מהרש"ם' במדינת ישראל", עתיד להתפרסם בספר אליקים רובינשטיין 648-575 (התש"פ).
• Aaron Rakeffet-Rothkoff, Rakafot Aharon vol. 3 182–201 (Yaacov S. Weinstein ed., 2017)
• Louis I. Rabinowitz, The New Trend in Halakhah, 11 Tradition 5 (1971)
• J. David Bleich, Survey of Recent Halakhic Periodical Literature, 14 Tradition 127 (1973)