טיוטה:היסטוריה של העיר ניו יורק
{{מועמד להעברה לטיוטה|זמן=13.04.2024}}{{להשלים|כל הערך=כן|פסקה=חסר המון לפחות בתחום התרבות|נושא=היסטוריה}}
 |
ערך זה מתעד את ההיסטוריה של העיר ניו יורק.
התקופה הפרה היסטורית[עריכת קוד מקור | עריכה]
במהלך עידן הקרח האחרון, לפני כ-75,000 שנה, היה האזור בו נמצאת היום העיר ניו יורק בקצהו של מדף קרח שכיסה את כל קנדה וצפון ארצות הברית. גובהו של מדף הקרח היה כ-300 מטרים. לפני כ-15,000 שנה החל מדף הקרח לסגת לתוך היבשה, ונוצרו הגבעות של לונג איילנד וסטטן איילנד - באותה עת היו שני איים אלה מחוברים, והם נפרדו לשני איים לפני כ-6,000 שנה.
חפירות ארכאולוגיות גילו עדויות להתיישבות בני אדם באזור לפני 9,000 שנה. התושבים הראשונים עזבו את האזור, ככל הנראה בשל העובדה שהתחממות כדור הארץ הביאה להכחדתם של בעלי החיים אותם צדו המתיישבים הראשונים.
גל התיישבות נוסף פקד את האזור בו נמצאת היום העיר ניו יורק לפני כ-3,000 שנה. ארכאולוגים גילו עצמות וחצים מתקופה זו בכ-80 אתרים ברחבי העיר.
שבט לנאפי[עריכת קוד מקור | עריכה]
כאשר הגיעו המתיישבים האירופאים הראשונים לעיר, התגוררו במקום אנשי שבט לנאפי - אינדיאנים דוברי אלגונקווינית(אנ'). הלנאפים קראו למקום "לנאפיוקינג" - "המקום בו מתגוררים הלנאפי". הלנאפי גידלו במקום חמניות, דלעות ותירס למחייתם, וכן השתמשו במפרץ לדייג.
ההתיישבות האירופית הראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]
האירופאי הראשון שהגיע למקום בו נמצא כעת נמל ניו יורק היה ג'ובאני דה וראצאנו, במהלך משלחת חקר שנערכה בשנת 1524. וראצאנו קרא למקום "נובל אנגולם" (אנגולם החדשה). בשנת 1609 חקר את האזור הנרי הדסון, על שמו קרוי נהר ההדסון. בשנת 1624 נוסדה במקום ההתיישבות הראשונה בשם אמסטרדם החדשה - "Nieuw Amsterdam", שהייתה העיר המרכזית בהתיישבות ההולנדית "ניו אמסטרדם". חלקים מהעיר ניו יורק עדיין נושאים שמות שיש בהם תזכורת למקור שמם ההולנדי:
- קוני איילנד - "Konijnen Eiland"
- ברוקלין - "Breukelen"
- הארלם - "Haarlem"
- פלאשינג(אנ') - פליסינגן
- הברונקס - על שם פיטר ברונק "Pieter Bronck"
- סטטן איילנד - ""Staaten Eylandt"
ההתיישבות הבריטית[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1664 נחתו כוחות בריטיים במפרץ גרייבסנד(אנ'), ברוקלין, תפסו את המעבורת החוצה את האיסט ריבר (הנהר המזרחי) וכבשו את העיר בלא כל התנגדות מצד התושבים המקומיים אשר שנאו את המושל המקומי פטר סטויוסאנט(אנ'). הכוחות ההולנדיים המקומיים נשלחו לביתם בלא כל התנגדות מצידם. עד שנת 1975 הייתה השנה 1664 רשומה על חותם העיר ניו יורק. ב-1975 שונה החותם ונרשמה שנת 1625 - השנה בה נוסדה העיר (וכך נתאפשר לעיר ניו יורק לחגוג בשנת 1975 - 350 שנים להיווסדה, רק 11 שנים לאחר שנחגגו 300 שנים להיווסדה של העיר).
הבריטים שינו את שם העיר ל"ניו יורק" על שמו של אחיו של מלך אנגליה - ג'יימס השני, הדוכס מיורק, וב-12 ביוני 1665 מונה תומאס וילט(אנ') לראש העיר הראשון של ניו יורק.
ההולנדים כבשו את המושבה לזמן קצר בשנת 1673, ושינו את שמה ל"ניו אורנג'" אולם החכירו אותה לאנגלים בשנית בשנת 1674 בלא הגבלת זמן, כחלק מהסכמי השלום במלחמה האנגלית-הולנדית השלישית.
המאה ה-18 - צמיחתה של העיר[עריכת קוד מקור | עריכה]
כבר בראשית הקמתה הייתה ניו יורק עיר קוסמופוליטית - יהודים שברחו מברזיל התיישבו בעיר, אירים רבים התיישבו בה (יום סנט פטריק הראשון שנחגג בעיר היה ב-17 במרץ 1756).
אף שבראשיתה של מלחמת העצמאות האמריקנית הותך פסלו של המלך ג'ורג' השלישי, והשתמשו בו ליצירת כדורי תותחים, הייתה העיר ברובה מלוכנית. חמישה קרבות נערכו בקרבת העיר בשנת 1776 ובהם קרב לונג איילנד, שנערך בברוקלין ב-27 באוגוסט. רבע מבנייני העיר נהרסו בשריפה הגדולה ב-21 בספטמבר, בעקבות הניצחון הבריטי בקרב הארלם הייטס. העיר נכבשה על ידי הבריטים לאחר נפילתה של מצודת וושינגטון (אנ') לידיהם ב-16 בנובמבר 1776, והם החזיקו בעיר עד "יום הפינוי" בספטמבר 1783.
ניו יורק הייתה העיר השנייה בגודלה בארצות הברית לאחר מלחמת העצמאות, וזמן קצר אף הייתה בירת ארצות הברית משנת 1788 עד 1790. ג'ורג' וושינגטון הושבע כנשיא ארצות הברית על מדרגות הבניין הפדרלי ב-30 באפריל 1789.
בשנת 1792 החלה קבוצת סוחרים להיפגש תחת עץ בוול סטריט - "רחוב החומה" - וכך נוסדה הבורסה של ניו יורק.
המאה ה-19[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1811 הוחלט על תוכנית חברי הוועדה (שנהגתה בשנת 1807) לבניית המשך מנהטן בצורת שתי וערב, תוכנית זו כללה סלילת 16 שדרות מצפון לדרום ו-150 רחובות ממזרח למערב, וכמו כן שינוי טופוגרפי של מנהטן ששכנה על מספר גבעות באותם ימים.
פתיחתה של תעלת אירי בשנת 1825, אשר קישרה את הימות הגדולות ואת שיקגו עם האוקיינוס האטלנטי דרך העיר ניו יורק, הפכה את העיר ניו יורק לשער המזרחי של ארצות הברית.
בשנת 1835 הפכה ניו יורק לעיר הגדולה בארצות הברית (והשיגה את פילדלפיה).
ב-16 בדצמבר 1835 פרצה "השרפה הגדולה של ניו יורק". בשל הרוחות החזקות שנשבו והטמפרטורות הנמוכות שהקפיאו את המים בצינורות ובמשאבות, לא הצליחו כבאי העיר להשתלט על הדליקה, ונאלצו להיעזר בכבאים שהגיעו מכל צפון מזרח ארצות הברית (ואף מפילדלפיה). בעקבות השריפה נהרסו כל חלקי העיר ניו יורק מדרום לרחוב קנאל. לבסוף השתלטו על השריפה באמצעות פיצוץ חלק מבתי העיר.
בשל העובדה שמטות חברות הביטוח בעיר נשרפו בדליקה לא כוסה מרבית הנזק על ידיהן, ועובדה זו האטה את התפתחותה של העיר.
במהלך המחצית השנייה של המאה ה-19, המשיכה העיר לגדול בשל הנמל הגדול של העיר. רק בשנת 1985 חדלה ניו יורק להיות הנמל העמוס ביותר בעולם.
בשנות ה-40 של המאה ה-19 התיישבה בעיר קהילה אירית גדולה. הקפיטליזם והיזמות העסקית הרבה שבעיר הובילה לדרישה הולכת וגדלה לכוח אדם זול, שהגיע בהמוניו לעיר מאירופה. העיר התאפיינה בפער סוציו-אקונומי גדול בין עשירי העיר, שהתגוררו באזור כיכר פארק וושינגטון (אנ'), לבין מעמד הפועלים העני שהתגורר בדרום-מזרח העיר (לואר איסט סייד).
ב-13 ביולי 1863, במהלך מלחמת האזרחים האמריקנית, אירעו מהומות הגיוס בניו יורק, על רקע התנגדות לגיוס החובה, מהומות שדוכאו רק לאחר התערבות של גדודים מצבא האיחוד ששבו משדה הקרב בגטיסברג.
לאחר מלחמת האזרחים נבנו בעיר מספר מוסדות תרבות, ובהם מוזיאון המטרופוליטן לאמנות, המטרופוליטן אופרה, המוזיאון האמריקאי לתולדות הטבע, ומוזיאון ברוקלין. כמו כן נבנה בעיר גשר ברוקלין המחבר בין מנהטן לברוקלין.
העיתונים שהודפסו בניו יורק נמכרו בכל רחבי ארצות הברית, בעיקר בהשפעת עורכיהם ג'יימס גורדון בנט(אנ'), ג'וזף פוליצר וויליאם רנדולף הרסט.
בשל גל ההגירה הגדול מאירופה, נפתח בשנת 1892 אליס איילנד כאתר הקליטה של המהגרים, לרגליו של פסל החירות שנבנה ב-1886.
בשנת 1874, 61% מהייצוא של ארצות הברית עבר דרך נמל ניו יורק. בשנת 1884, 70% מהיבוא של ארצות הברית עבר דרך הנמל. פתיחתם של הנמלים במפרץ מקסיקו ובאוקיינוס השקט הובילה לירידה באחוזים - וב-1910 47% מהיבוא והיצוא עברו דרך הנמל.
ב-1 בינואר 1898 אוחדה ניו-יורק (האי מנהטן) עם שאר הערים הסמוכות לה - ברוקלין, הברונקס, קווינס ו-סטאטן איילנד למטרופולין אחד גדול בשם ניו-יורק, המחולק ל-5 רבעים.
בין השנים 1860 ו-1907 עלה ערך הנכסים באי מנהטן מ-1.7 מיליארד דולר ל-6.7 מיליארד דולר.
המאה ה-20[עריכת קוד מקור | עריכה]
בנייתה של הרכבת התחתית של ניו יורק שהקו הראשון שלה נפתח בשנת 1904, האיצה את גדילתה של העיר והתפתחותה. תחנת הרכבת גרנד סנטרל נפתחה ב-1 בפברואר 1913 והייתה תחנת הרכבת הגדולה ביותר בעולם באותה עת.
אדריכלות[עריכת קוד מקור | עריכה]
החל מראשית המאה ה-20 נודעה העיר ניו יורק בארכיטקטורה שלה - בעיקר בגורדי השחקים שבה, שנבנו בסגנון אר דקו - לדוגמה בניין קרייזלר.
ברודוויי[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר המופע של ג'רום קרן - "ספינת השעשועים" הפך המחזמר למאפיין את ברודוויי ואת התרבות האמריקנית.
עיר רב תרבותית[עריכת קוד מקור | עריכה]
תקופת כהונתו של פיורלו לה גוארדיה כראש העיר של ניו יורק אופיינה בצמיחה, בניית פארקים וכבישים. לה גוארדיה נחשב לראש העיר אשר קידם את התפתחותה של העיר יותר מכל ראש עיר אחר.
ניו יורק הייתה לעיר רב-תרבותית עם הגעתם לעיר של פליטים רבים מאירופה בשנות ה-30 של המאה ה-20, ובהם אינטלקטואלים ואומנים רבים.
ב-9 בנובמבר 1965 הואפלה העיר בהפסקת חשמל גדולה, שפגעה למעשה בכל מזרח ארצות הברית וקנדה.
שנות ה-70 של המאה ה-20[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנות ה-70 של המאה ה-20 הייתה העיר ידועה לשמצה בשיעור הפשיעה הגבוה בה ובמשבר כלכלי חריף שהביא את העיר לסף פשיטת רגל. סממן למשבר הכלכלי החריף ששקעה בה העיר הייתה הצתות נרחבות של בתי מגורים על ידי בעליהם על מנת לקבל את כספי הביטוח שהיו גבוהים מהשכירות.
הפסקת חשמל נוספת האפילה את העיר ב-13 ביולי 1977 - הפסקת חשמל שנודעה כהפסקת החשמל של 1977. במהלך 25 השעות של הפסקת חשמל זו אירעו בעיר מקרים רבים של מהומות וביזה.
שנות ה-90 של המאה ה-20[עריכת קוד מקור | עריכה]
תחת הנהגתו של ראש העירייה רודולף ג'וליאני שנקט מדיניות של אפס סובלנות מול הפשע בעיר, ירדו אחוזי הפשיעה הכללית ב-57%, מקרי הרצח ב-65% והעיר הוכרה על ידי ה-FBI כעיר הגדולה הבטוחה ביותר בארצות הברית. אך חוקרים מסוימים ובהם הפרופ' ברנארד הארקורט (אנ') טוענים כי ירידת אחוזי הפשיעה קשורה לגאות הכלכלית ולסיבות דמוגרפיות כמו ירידה באחוז הצעירים בסך האוכלוסייה הכללית. לטענת החוקרים, אין קשר בין פעולותיו של ג'וליאני לבין ירידת אחוזי הפשיעה[1].
המאה ה-21[עריכת קוד מקור | עריכה]
במהלך פיגועי 11 בספטמבר חטפו טרוריסטים מארגון אל-קאעידה שני מטוסים ופיגעו בשני מגדלי מרכז הסחר העולמי, פגיעה שהובילה לקריסת המגדלים ולמותם של 2,800 אנשים.
ב-27 בפברואר 2003 הציג איגוד מנהטן התחתונה(אנ') את תוכניתו לבנייה מחודשת של מתחם מרכז הסחר העולמי - תוכנית המתבססת על תוכניתו של האדריכל דניאל ליבסקינד, ובה מגדל שייקרא מגדל החירות.
ב-14 באוגוסט 2003 אירעה הפסקת חשמל בכל צפון מזרח ארצות הברית ודרום קנדה, ושיתקה את המסחר בניו יורק. בניגוד להפסקת החשמל של שנת 1977, לא אירעו בעיר אירועי ביזה ופשיעה.
באוקטובר 2012 העיר שותקה למשך מספר יממות עקב פגיעת הוריקן סנדי, שהביאה לשיתוק הבורסה של ניו יורק, מערכת התחבורה של העיר: הרכבת התחתית של ניו יורק, האוטובוסים ונמלי התעופה חדלו מפעילות עם ביטולן של כ-18,000 טיסות מכל רחבי העולם אל העיר ניו יורק. הפעילות אל העיר הושבה בהדרגה עם חלוף הסערה.
במרץ 2020 התפרץ נגיף הקורונה בעיר. נכון ל-2 באפריל 2020 העיר היא מרכז ההתפרצות של הנגיף במדינת ניו יורק, שהיא בעצמה מוקד ההתפרצות הגדול בארצות הברית ובעולם כולו. למעלה מחמישית ממקרי נגיף הקורונה בארצות הברית נמצאים בעיר לבדה[2].
אוכלוסיית העיר ניו יורק[עריכת קוד מקור | עריכה]
| שנה | מספר תושבים |
|---|---|
| 1790 | 49,000 |
| 1800 | 79,200 |
| 1830 | 242,300 |
| 1850 | 696,100 |
| 1880 | 1,912,000 |
| 1900 | 3,347,000 |
| 1920 | 5,621,000 |
| 1930 | 6,930,000 |
| 1940 | 7,455,000 |
| 1950 | 7,892,000 |
| 1980 | 7,072,000 |
| 2000 | 8,008,000 |
| 2020 | 8,804,190 |
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ עפרי אילני, בישראל רוצים לאמץ את שיטה ג'וליאני למלחמה בפשע, בארצות הברית מפקפקים בהצלחתה, הארץ, 17.4.2009
- ^ Chas Danner, Matt Stieb, Benjamin Hart, Coronavirus in New York: Latest Updates, Intelligencer, 2020-04-01