טיטאנוזאוריה
 טיטאנוזאוריה
| |
|---|---|
ארגנטינוזאורוס
| |
| תקופה | |
| יורה-קרטיקון עליון, 156–66 מיליון שנה לפני זמננו | |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| על־מחלקה: | בעלי ארבע רגליים |
| מחלקה: | זוחלים |
| קבוצה: | דינוזאוריה |
| סדרה: | בעלי אגן דמוי לטאה |
| תת־סדרה: | דמויי זאורופודים |
| אינפרא־סדרה: | זאורופודה |
| קבוצה: | טיטאנוזאוריה |
| שם מדעי | |
 Titanosauriaבנפרטה & קוריאה, 1993 | |
| |
טיטאנוזאוריה (שם מדעי: Titanosauria) היה ענף (clade) של דינוזאורים זאורופודים בני הקבוצה מקרונריה. ענף זה היה מצליח במיוחד והתקיים משלהי תור היורה ועד שלהי הקרטיקון. ענף זה כלל מינים מגוונים של זאורופודים, כולל את הדינוזאורים הגדולים ביותר שחיו אי-פעם (דוגמת ארגנטינוזאורוס) לצד זאורופודים קטנים יחסית וכן זאורופודים שהיו בעלי שריון (כגון סלטזאורוס). הענף קרוי על שם הדינוזאור טיטאנוזאורוס (סוג טקסונומי שהיום מוטל בספק). פירוש השם "טיטאנוזאור" הוא "לטאה טיטאנית" על השם הטיטאנים (יצורים ענקיים) מהמיתולוגיה היוונית.
תוכן עניינים
תיאור[עריכת קוד מקור | עריכה]
כמו כל הזאורופודים, הטיטאנוזאורים היו דינוזאורים גדולים. עם זאת, לצד ענקים כמו ארגנטינוזאורוס, פטגוטיטאן, פוארטזאורוס, פוטאלונגקוזאורוס ואלמוזאורוס - שאורכם עלה על 30 מטרים ומשקלם נע בין 50 ל-100 טון - כללו גם זאורופודים קטנים יחסית שאורכם לא עלה על 15 מטר. בעלי החיים היבשתיים הגדולים ביותר שחיו אי-פעם היו טיטאנוזאורים. להלן שלושת הגדולים ביותר:
| שלושת הדינוזאורים הגדולים ביותר | ||||||
| שם | שם מדעי | איור | אורך מרבי | משקל (הערכת מקסימום) | משקל (הערכה עדכנית) | חומר המאובנים |
|---|---|---|---|---|---|---|
| ארגנטינוזאורוס | Argentinosaurus | 
|
36–40 מטר | 70–100 טון מטרי | 70–83 טון מטרי | סביר |
| פטגוטיטאן | Patagotitan | 
|
37 מטר | 77 טון מטרי | 69 טון מטרי | טוב |
| פוארטזאורוס | Puertasaurus | 
|
30–40 מטר | 80–100 טון מטרי | 60–70 טון מטרי | חלקי |
| ראו גם: דינוזאורים • זאורופודה • טיטאנוזאוריה | ||||||
לטיטאנוזאורים היה ראש קטן יחסית לגופם העצום, אפילו ביחס לזאורופודים אחרים. ראשם היה אופייני לענף מקרונריה ("גדולי אף/נחיריים"): הוא היה רחב ודמוי קופסה, אם כי אם ארוך יותר ביחס לקמרזאורוס. הנחיריים היו גדולים ועל ראשם הייתה מעין כרבולת (crest) בין עצמות הנחיריים. שיניהם היה קטנות ודמו לכפיות או עפרונות.
צוואריהם היו באורך ממוצע ביחס לזאורופודים. זנבם היה ארוך ודמוי שוט אך לא ארוך ודק כמו הזנבות של הדיפלודוקיים. עצמות אגן הירכיים היו רזות יותר מכמה זאורופודים אך עצמות החזה היו רחבות בהרבה, דבר שהקנה להם יציבה רחבה. כתוצאה מכך, מסלולי העקבות שיצרו הטיטאנוזאורים היו רחבים יותר באופן ניכר ביחס למסלולי עקבות של זאורפודים אחרים. גפיהם הקדמיות היו מוצקות וחזקות, וגבוהות יותר מהגפיים האחוריות. החוליות שלהם היו מוצקות (ולא חלולות). עמוד השדרה שלהם היה גמיש יותר, ולכן הם כנראה היו זריזים יותר משאר הזאורופודים ויכלו להתרומם על רגליהם האחוריות ולהניף את ראשם גבוה.
מטביעות עור שנשמרו כמאובנים עולה שטיטאנוזאורים רבים היו בעלי שריון ועורם היה מכוסה בקשקשים.[1] אצל חלקם, כגון אצל סלטזאורוס כלל העור המשוריין גם אוסטאודרמים הדומים לאלה של האנקילוזאורים. מחקר שפורסם ב-2011 שיער שהאוסטאודרמים שימשו גם לאגירת מינרלים לתקופות קשות (בדומה למאגרי שומן).[2]
פלאוביולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
תזונה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הטיטאנוזאורים היו צמחוניים. קורפוליטים (צואה מאובנת) מהקרטיקון עליון של טיטאנוזאורים מעידים על תזונה מגוונת ולא בררנית. בין שרידי הצמחים שנתגלו בקורפוליטיים נמצאים ציקסיים ומחטניים. מחקר[3] שפורסם ב-2005 מצא גם מגוון רחב של חד-פסיגיים, כולל דקלים, עשב פרימיטיבי ואבות קדומים של אורז ובמבוק, בשרידי הצואה של הטיטאנוזאורים.
קינון[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר קינון גדול של טיטאנוזאורים נתגלה ב-Auca Mahuevo שבפטגוניה, ארגנטינה. לאחרונה דווח גם על אתר קינון שנתגלה בספרד. באתר הקינון שבפטגוניה מאות נקבות של סלטזאורוס חפרו גומות באדמה עם רגליהן האחוריות, הטילו ביצים בתטולות של 25 ביצים כל-אחת, ואז כיסו אותן בצמחייה ועפר. הביצים קטנות יחסית, 11-12 ס"מ קוטרן. בין הביצים המאובנות שנתגלו מצאו הפלאונטולוגים גם ביצים המכילות עוברים מאובנים כולל טביעות עור. טביעות אלה מראות שהסלטזאוריים היו מכוסים במעין פסיפס של קשקשים ששימשו כשריון.[1] המספר העצום של פרטים שנתגלו באותו אזור מרמז שהסלטזאוריים חיו בעדר, דבר שביחד עם השריון שלהם, סיפק הגנה מפני טורפים, כגון אבליזאורוס.[4]
תפוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הטיטאנוזאורים היו הקבוצה הגדולה האחרונה של זאורופודים. הם התפתחו עוד בשלהי היורה אך הגיעו לשיאם בקרטיקון עליון, כ-90 עד 66 מיליון שנה לפני זמננו. הם שרדו עד סוף עידן הדינוזאורים אז נכחדו עם יתר הדינוזאורים בהכחדת קרטיקון-שלישון. בתחום מחייתם הם היו הדינוזאורים הצמחוניים הדומיננטים והגדולים ביותר, ובכך החליפו קבוצות זאורופודים אחרות כגון דיפלודוקיים וברכיוזאוריים שנכחדו עד אמצע הקרטיקון.
תחום התפוצה של הטיטאנוזאורים היה רחב ביותר והם התפשטו בכל היבשות לרבות אמריקה, אסיה, אירופה (ב-2006 נתגלו 4 שלדים של טיטאנוזאור באיטליה[5]), אפריקה אוסטרליה (נתגלו מאובנים בקווינסלנד[6][7] ובניו זילנד[8]) ואף אנטארקטיקה (ב-2011 נתגלו בה מאובנים של טיטאנוזאור). הם היו נפוצים במיוחד ביבשות הדרומיות (שהרכיבו אז את גונדוונה) והטיטאנוזאורים הידועים (והגדולים) ביותר חיו באמריקה הדרומית.
מיון[עריכת קוד מקור | עריכה]
בענף טיטאנוזאוריה נכללים כ-50 מינים. מכיוון שמינים רבים של טיטאנוזאורים ידועים מחומר מאובנים חלקי בלבד, יש עדיין ויכוח מדעי על המאפיינים המגדירים את הענף טיטאנוזאוריה ואיזה מינים נכללים בו. הענף נקרא במקור על שם טיטאנוזאורוס, מין שנתגלה ב-1877 על ידי ריצ'רד לידקר ומאז תקפותו הוטלה בספק. לידקר סיווג את טיטאנוזאורוס במשפחה טיטאנוזאוריים, שאף היא היום מוטלת בספק.[9]
המיון הבא של הטיטאנוזאורים מבוסס על נספח סוגי הדינוזאורים (מעודכן ל-2012) לספר Dinosaurs: The Most Complete, Up-to-Date Encyclopedia for Dinosaur Lovers of All Ages מאת ד"ר תומאס ר. הולץ הבן.[10]
- טיטאנוזאוריה
- אמרגטיטאניס Amargatitanis
- אנדזאורוס Andesaurus
- אטקמאטיטאן Atacamatitan
- אטסינגנוזאורוס Atsinganosaurus[11]
- אוסטרוזאורוס Austrosaurus
- בלוכיזאורוס Balochisaurus
- ברוזאורוס Barrosasaurus[12]
- בורוטיטאן Baurutitan
- ברוהיזאורוס Brohisaurus
- קמפילודוניסקוס Campylodoniscus
- צ'ובוטיזאורוס Chubutisaurus
- דרדנוטוס Dreadnoughtus
- גוביטיטאן Gobititan
- נוטוקולוסוס Notocolossus
- היפסלוזאורוס Hypselosaurus
- יוטיקוזאורוס Iuticosaurus
- ג'יאנגשנוזאורוס Jiangshanosaurus
- ג'יוטאיזאורוס Jiutaisaurus
- קרונגזאורוס Karongasaurus
- קהטרניזאורוס Khetranisaurus
- לפלטזאורוס Laplatasaurus
- ליגבואזאורוס Ligabuesaurus
- מקרורוזאורוס Macrurosaurus
- מגיארוזאורוס Magyarosaurus
- מלרגואזאורוס Malarguesaurus
- מריזאורוס Marisaurus
- מיקרוקואלוס Microcoelus[13]
- פקיזאורוס Pakisaurus
- פאלודיטיטאן Paludititan
- פוארטזאורוס Puertasaurus
- צ'ינגשיאוזאורוס Qingxiusaurus
- רויאנגוזאורוס Ruyangosaurus
- סולאיימניזאורוס Sulaimanisaurus
- טנגוויוזאורוס Tangvayosaurus
- טיטאנוזאורוס Titanosaurus ?
- אוברבטיטאן Uberabatitan
- וינטונוטיטאן Wintonotitan
- אאוטיטאנוזאוריה Eutitanosauria ("טיטאנוזאורים חדשים")
- משפחה טיטאנוזאוריים Titanosauridae ?
- משפחה ארגירוזאוריים Argyrosauridae
- קבוצת לונגקוזאוריה Lognkosauria
- פוטאלונגקוזאורוס Futalongkosaurus
- פטגוטיטאן Patagotitan
- קבוצת ליתוסטרוטיה Lithostrotia
- אלאלטיטאן Elaltitan[14]
- נאראמבואנטיטאן Narambuenatitan[15]
- משפחה אנטארקטוזאוריים Antarctosauridae
- ארגנטינוזאורוס Argentinosaurus
- אלמוזאורוס Alamosaurus
- משפחה אאולוזאוריים Aeolosauridae[16]
- משפחה נמגטוזאוריים Nemegtosauridae
- משפחה סלטזאוריים Saltasauridae
- סלטזאורוס Saltasaurus
פירוט הסוגים במשפחות אינו שלם וכולל רק את הסוגים הידועים ביותר. לרשימה מלאה ראו ערכי המשפחות.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- טיטאנוזאוריה, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
- Brief Introduction to Paleobiology of South American Titanosaurs
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1.0 1.1 Coria R.A., Chiappe L.M. (2007). "Embryonic Skin From Late Cretaceous Sauropods (Dinosauria) of Auca Mahuevo, Patgonia, Argentina". Journal of Paleontology 81 (6): 1528–1532. doi:10.1666/05-150.1.
- ^ Titan Dinosaur May Have Stored Minerals in Skin Bones, נשיונל ג'אוגרפיק.
Osteoderm Storing Minerals Helped Huge Dinosaurs Survive באתר Earth Times. - ^ Dinosaur Coprolites and the Early Evolution of Grasses and Grazers - Prasad et al. 310 (5751) 1177 - Science
- ^ Bernat Vila mail, Frankie D. Jackson, Josep Fortuny, Albert G. Sellés, Àngel Galobart 3-D Modelling of Megaloolithid Clutches: Insights about Nest Construction and Dinosaur Behaviour, מאמר ב-PlosOne, מאי 2010.
- ^ "Italians Report Major Dinosaur Discovery". PhysOrg.com. United Press International. 2 במאי 2006. בדיקה אחרונה ב-18 בינואר 2009.
- ^ Roberts, Greg (3 במאי 2007). "Bones reveal Queensland's prehistoric titans". The Australian. בדיקה אחרונה ב-4 במאי 2007.
- ^ Molnar R.E. and Salisbury S.W. (2005). "Observations on Cretaceous Sauropods from Australia". in Carpenter, Kenneth and Tidswell, Virginia (ed.). Thunder Lizards: The Sauropodomorph Dinosaurs. Indiana University Press. עמ' 454–465. ISBN 0-253-34542-1.
- ^ "Bone discovery confirms big dinosaur roamed NZ". The New Zealand Herald. 24 ביוני 2008. בדיקה אחרונה ב-18 בינואר 2009.
- ^ Weishampel, David B.; Dodson, Peter; Osmólska, Halszka, ed. (2004). The Dinosauria, Second Edition. Berkeley: University of California Press. ISBN 0-520-24209-2.
- ^ Holtz, Thomas R. Jr. (2012) Dinosaurs: The Most Complete, Up-to-Date Encyclopedia for Dinosaur Lovers of All Ages, Winter 2011 Appendix.
- ^ Géraldine Garcia, Sauveur Amico, Francois Fournier, Eudes Thouand and Xavier Valentin (2010). "A new Titanosaur genus (Dinosauria, Sauropoda) from the Late Cretaceous of southern France and its paleobiogeographic implications". Bulletin de la Societe Geologique de France 181 (3): 269–277. doi:10.2113/gssgfbull.181.3.269.
- ^ אין לבלבל עם בארוזאורוס (Barosaurus), מין של זאורופוד ממשפחת דיפלודוקיים.
- ^ Otero A., Reguero M. (2013). "Dinosaurs (Reptilia, Archosauria) at Museo de La Plata, Argentina: annotated catalogue of the type material and Antarctic specimens". Palaeontologia Electronica 16 (1): 1–24.
- ^ Mannion P.D., Otero A. (2012). "A reappraisal of the Late Cretaceous Argentinean sauropod dinosaur Argyrosaurus superbus, with a description of a new titanosaur genus". Journal of Vertebrate Paleontology 32 (3): 614–638. doi:10.1080/02724634.2012.660898.
- ^ Leonardo S. Filippi, Rodolfo A. García and Alberto C. Garrido (2011). "A new titanosaur sauropod dinosaur from the Upper Cretaceous of North Patagonia, Argentina". Acta Palaeontologica Polonica 56 (3): 505–520. doi:10.4202/app.2010.0019.
- ^ Rudolf Coria et el, Overosaurus paradasorum gen. et sp. nov., a new sauropod dinosaur (Titanosauria: Lithostrotia) from the Late Cretaceous of Neuquén, Patagonia, Argentina, כתב עת BioTaxa
