טליה הופמן
 | |
| לידה |
1979 (בת 45 בערך) הרפובליקה הפדרלית של גרמניה  |
|---|---|
| מקום לימודים | |
  | |
טליה הופמן (נולדה ב-1979) היא אמנית ישראלית העוסקת באמנות בתחומי קולנוע, וידאו, פרפורמנס ומחקר.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הופמן נולדה בשנת 1979 בגרמניה. היא חיה ועובדת בשכונת שפירא בתל אביב וחיה בזוגיות עם עפרי עומר גסק[1].
הופמן עוסקת באמנות בתחומי קולנוע, וידאו, פרפורמנס ומחקר. להופמן תואר ראשון במדעי הרוח מאוניברסיטת בר-אילן, תואר שני בהצטיינות באמנות מאוניברסיטת חיפה, שם היא גם מלמדת מאז שסיימה את לימודיה. הופמן בוגרת תוכנית העמיתים "אמנים לשינוי חברתי" של בית הספר מוסררה בירושלים.
בשנת 2015 החלה הופמן את עבודת הדוקטורנט שלה בתוכנית PhDArts, תוכנית דוקטורט בין-לאומי עם ודרך אמנות של אוניברסיטת ליידן ובית הספר לאמנות בהאג, הולנד. בשנת 2020 סיימה את התואר עם העבודה "Guava, a conceptual platform for art-actions", במטרה ליצור טכניקות החוקרות את הקונפליקט בו היא מתקיימת כאומנית[2].
עבודותיה הוצגו במוזיאונים, גלריות ובפסטיבלים בישראל ומקומות אחרים בעולם, וביניהם ביתן הלנה רובינשטיין, גלריית בית הגפן, פסטיבל הקולנוע ירושלים ופסטיבל לאמנות וידאו בקהיר[3].
הופמן יוזמת ומפתחת תוכניות לשינוי חברתי ופוליטי תוך שימוש באמנות ובקולנוע, בעשייה המערבת תושבות ותושבים מקומיים מקהילות שונות ויזמה את התוכנית "كان ועכשיו", תוכנית מחקר שנתית למעורבות חברתית פוליטית של אמניות בסביבת חייה[4]ן[5].
החל מ-2015 הופמן מרצה בחוג לאמנות באוניברסיטת חיפה בתחומי הווידאו, הפרפורמנס והמחקר דרך אמנות. לצד סרטיה ועבודותיה שהוצגו במוזיאונים, תערוכות ופסטיבלים בישראל וברחבי העולם, יזמה וניהלה את "קולנוענע" מיזם המקים פגישות קולנוע קהילתיים בשיתוף תושבות/ים במקומות בהם אין בתי קולנוע. בנוסף הדריכה וליוותה קבוצות רבות לשילוב אמנות וקולנוע בקרב קהילות שונות. הגלריה בבית-הגפן מרכז תרבות ערבי - יהודי, מתמקדת בעשייה ובמחקר של תרבות מקומית ואזורית. הגלריה פועלת כמרחב לאמנות עכשווית המעודד וחושף אמנים ואוצרים מקומיים ובינלאומיים יחד עם פיתוח פרויקטים ארוכי טווח במרחבים ציבוריים שונים. התוכנית פותחה בשנת 2017 בשיתוף עם שרון פוליאקין וקבוצת בוגרות מאוניברסיטת חיפה ובתמיכת המרכז לאמנות ומחקר מעמותה בירושלים[6].
גויאבה[עריכת קוד מקור | עריכה]
התערוכה "גויאבה", אותה אצרה קבוצת סלה-מנקה, היא פלטפורמה לפעולות אמנות הבוחנות את האפשרות לפתוח את המזרח התיכון לתנועה, ומתרגלות דמיון פוליטי דרך סרטים, פרפורמנס, פעולות השתתפותיות ומחקר. החללים התת-קרקעיים בבית הנסן הפכו בתערוכה למקום בו התקיימו העבודות שעשתה במסגרת הפלטפורמה. הצופים הוזמנו להרגיש, לחשוב ולפעול. בתערוכה הוצגו שלושה סרטים קצרים, ארכיון רדיו ואסופת ריחות. הופמן נכחה בתערוכה כמעט כל יום. פעם בשבוע הפיקה ריחות, ובימים אחרים היו שידורי רדיו בלייב מהאולפן שבתוך התערוכה. בימים נוספים הייתה מתכנסת קבוצת לימוד[2].
- סרטי התערוכה
- "גויאבה جوافة" (2014) - שתי דמויות צועדות מיפו–תל אביב לביירות. הן מחפשות את דרכן אל עתיד אחר: האחת מנסה לזכור תוך כדי הליכה, ואילו האחרת מנסה לשכוח. בין הזיכרון לשכחה הן מצליחות להמשיך לצעוד יחד. השביל שבו הן צועדות סומן, במקביל לעשיית הסרט, גם בשטח הפיזי ממש וגם באמצעות אתר אינטרנט ובו שבלונות לסימון דרכים. המבקרים באתר מוזמנים להוריד את השבלונות ולהשתמש בהן כדי לסמן מחדש את הדרכים בין יפו–תל אביב לביירות. השביל הממשי והשביל הנשכח, וכן הליכתן של הדמויות בסרט, היו לנקודת הפתיחה של הפלטפורמה. דרכה התגלו אופנים שונים של חיפוש, רצון, דחף ותקיעות בניסיון לקיים כאן מרחב פתוח לתנועה[7].
- "שמה شامْ" (2016) - משאית חונה בשביל בשפלת יהודה. במהלך 24 שעות נערמים על גבי המשאית אנשים וחפצים. הדמויות מדברות ערבית ועברית לחלופין ושרויות בין עבר מיטשטש לעתיד נסתר מעין. כולן מבקשות להגיע למקום אחר, פיזית ותודעתית.
- "קרב יום قرّب اليوم" (2018) - מתרחש בצפון-מזרח הגולן, בשעת עלות השחר. הדמות היחידה בסרט עוברת מהלילה אל היום דרך מבנה רב קומות וחדרים ששימשו בעבר את ראש מפקדת מחוז קונייטרה הסורית. היום המבנה עומד נטוש ושבור ומשקיף על חורבות העיר קונייטרה. גם בסרט הזה הצופים מלווים דמות ברגע מעבר נעדר אחיזה[7].
לעסתי בשבילך[עריכת קוד מקור | עריכה]
הופמן, שהנחתה בבית לאמנות ישראלית את הקורס "מה הטעם: אוכל, אכילה ואירוח באמנות המקומית", פיתחה גם פרויקט תאטרלי ברוח ימים אלו: "לעסתי בשבילך" - סדרת פעולות הבוחנות את מושג ההזנה, דרך תצורות שונות של מחקר, ארוחות פרפורמנס ומיצב. לאחר חודשים של ריחוק פיזי, חשש והימנעות מהעברת חיידקים ווירוסים, בזמן מגפת הקורונה, ארוחת הפרפורמנס חותרת למגע ובוחנת מחדש את הרגעים בהם נוכל לחלוק את כל מה שעובר בינינו[8]. הסדרה מתחקה אחר יחסי הכוחות השונים המגולמים בקשרים כגון יסודות תשוקה, עינוג וחמלה לצד הסדרה, פיקוח, כפייה והכנעה[9].
פרסים ומלגות[עריכת קוד מקור | עריכה]
- 2007 - מלגה לשינו חברתי של בית הספר לאומנות מוסררה
- 2011–2012 - עידוד עבודה בקהילה של משרד התרבות
- 2017–2020 - מלגה על שם Stichting de Zaaier
- 2018–2020 - פרס עידוד ועבודה בקהילה של משרד התרבות
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Hagit Peleg Rotem, מה קורה // טליה הופמן, באתר מגזין פורטפוליו, 2018-10-26
- ^ 1 2 Thalia Hoffman, thalia hoffman * film art (באנגלית אמריקאית)
- ^ טליה הופמן | בית לאמנות ישראלית, באתר לימודי אמנות, קורסים באמנות, לימודי אוצרות | בית לאמנות ישראלית
- ^ ד"ר טליה הופמן - הפקולטה למדעי הרוח I אוניברסיטת חיפה I החוג לאמנות יצירה, באתר artcreat.haifa.ac.il
- ^ ד"ר טליה הופמן, באתר מרכז אדמונד דה רוטשילד
- ^ קול קורא לאמניות/ים, באתר www.beit-hagefen.com
- ^ 1 2 mamuta art & research center | טליה הופמן "גויאבה"
- ^ בית לאמנות ישראלית, באתר www.facebook.com
- ^ תיאטרון הבית, תיאטרון הבית - רק ארבעתנו - לעסתי בשבילך | טליה הופמן, באתר תיאטרון הבית