יוגה מודרנית

יוגה מודרנית מורכבת ממגוון תרגולי יוגה המשלבים בין פילוסופיית היוגה ההינדית (הנגזרת מהוודות) לבין תנוחות גופניות הנגזרות מהאטה יוגה (אסאנות), ואליהם נוספים לעיתים תפיסה רוחנית, תרגילי מדיטציה ותרגולי טנטרה. היוגה המודרנית הפכה לנפוצה בעולם בסוף המאה ה-19 בזכות שורה של מאמני יוגה כריזמטיים (המכונים "גורו") ששיווקו שיטות יוגה מסורתיות בדומה לשיווק מודרני של מותגים. אימוני יוגה מודרנית נחשבים כיום כחלק מתרבות הגוף, ומטרתם היא חיטוב הגוף, שיפור הגמישות והכוח, והקלה במתח נפשי.

מקורות היוגה המודרנית

תרגילי יוגה היו נהוגים בהודו מימי קדם, אך הקאסטות הגבוהות נהגו להתמקד במדיטציה ורוחניות, בעוד שהקאסטות הנמוכות יותר תרגלו בעיקר האטה יוגה באמצעות תנוחות גופניות (אסאנות או מודרות). תנוחות היוגה מתוארות בכתבים הינדיים עתיקים, בהם היוגה סוטרות של פטנג'לי, ובין השאר נחשבות לחלק משמעותי במסורת השיוויזם. כאשר הבריטים כבשו את הודו, הם התייחסו להאטה יוגה כסוג נחות של פעילות גופנית, שאינה כרוכה בהכרח בהארה רוחנית, וגישה זו אומצה גם באירופה ובארצות הברית.

התקופה המודרנית ביוגה החלה בשנת 1893 לאחר הופעה סוחפת ורבת רושם של סוואמי ויווקאננדה בפרלמנט הדתות העולמי בשיקגו. לפני ויווקאננדה היו כמה מורי יוגה שהגיעו לאירופה, בהם המהאווטאר באבאג'י שניסה לקדם תרגולי קרייה יוגה, אך הם לא נחלו הצלחה מסחרית. הופעתו של סוואמי ויווקאננדה בשיקגו הפכה אותו לכוכב עולמי, והוא פתח את השער למורים שבאו אחריו מהמזרח.

גישתו של ויווקאננדה התמקדה באימוני נשימה (פראניאמה), מדיטציה וחשיבה חיובית. באותה תקופה בלטה גם הלנה בלוואצקי, שכתבה ספרי הדרכה רבים על תורת היוגה. היא שהתה שנתיים בהודו, ועם שובה קידמה את תורת הנסתר ואת היחס להינדואיזם כדת מיסטית. שניהם התמקדו בפן הרוחני של היוגה, והתנערו מתנוחות גופניות ומהאטה יוגה.

רק בתחילת המאה ה-20 החלה ההתעניינות בפן הגופני של יוגה, בזכות מספר גורואים, בהם פרמהנסה יוגאננדה, סוואמי קובליאננדה, סוואמי שיבננדה וקרישנהמצ'ריה, שהפכו את האטה יוגה לפופולרית בארצות הברית ובבריטניה, ולאחר מכן ברחבי העולם. קרישנהמצ'ריה ידוע כמחייה ההאטה יוגה, לימוד ששם דגש על הצד הפיזי בתרגול, מאפיין מרכזי של היוגה המודרנית. אף על פי שמעולם לא עזב את הודו, תורתו השתרשה היטב במערב, בעיקר בזכות תלמידיו, שהפיצו את תורתו ופיתחו בעצמם שיטות תרגול נוספות שהתבססו עליה. הם הוסיפו לתנוחות היוגה המסורתיות גם תרגילי התעמלות מודרנית, הצניעו את הרקע הדתי והדגישו את היתרונות הרפואיים והבריאותיים של תנוחות היוגה.

אינדרה דבי למדה יוגה בסין ובהודו, בין השאר אצל קרישנהמצ'ריה. בשנת 1947 פתחה סטודיו ליוגה בשדרות סאנסט בהוליווד. בין תלמידיה נמנו כוכבי קולנוע ומפורסמים רבים, בהם גרטה גרבו, גלוריה סוונסון, ג'ניפר ג'ונס, סרגיי קוסביצקי והכנר יהודי מנוחין. היא פרסמה מספר ספרי יוגה שהפכו לרבי מכר.

הפופולריות של היוגה המודרנית גברה לאחר שנות ה-60 של המאה ה-20, כאשר זו אומצה על ידי אמנים ידועים, בהם הביטלס והביץ' בויז. בין הגורואים שקידמו את היוגה במחצית השנייה של המאה ה-20 נמנים מהרישי מהש יוגי, שרי שרי ראווי שנקר, ראמדב וסדגורו.

יוגה כיום

יוגה כיום הפכה לחלק מתרבות הגוף, סוג של פעילות גופנית פופולרית, ומטרתם של תרגילי היוגה היא חיטוב הגוף, שיפור הגמישות והכוח, והקלה במתח נפשי, בניגוד ליוגה המסורתית ששמה דגש על הרקע הדתי ועל מדיטציה. היוגה המודרנית השילה מעליה את כל הסממנים הדתיים שנדרשו בעבר לתרגול יוגה, בהם מתן צדקה, סיגוף, לימוד כתבי קודש הינדיים והתבודדות.

קיימים כיום זרמים רבים של יוגה המתורגלים בעולם. חלקם מסורתיים, חלקם קרויים על שם גורו מסוים שקידם אותם, וחלקם זרמים "עצמאיים" שהתפתחו במסגרות של קבוצות או חוגים. תרגול יוגה מודרני מורכב בעיקר מתנוחות המחוברות ביניהן ברצף או בזרימה, ובדרך כלל מלוות בתרגילי נשימה. הפעילות מסתיימת בדרך כלל בהרפיה בשכיבה או במדיטציה. תרגול יוגה מסוג זה הפך למוכר ברחבי העולם המערבי. אקדמאים העניקו ליוגה כפעילות גופנית מגוון שמות, בהם "יוגה תנוחתית מודרנית" או "יוגה אנגלופונית טרנס-לאומית".

השיטות העיקריות והמוכרות של היוגה המודרנית הן איינגאר יוגה, ביקראם יוגה, האטה יוגה, ויני יוגה, אשטנגה ויניאסה יוגה, פאוור יוגה, שיבננדה יוגה, קאלה ויניאסה, בהריגו יוגה וקונדליני יוגה.