יום הקרבות של 7 באפריל 1967

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
יום קרבות ברמת הגולן אפריל 1967
מטוסי מיג 21MF מהדגם שהשתתף בקרב
זוג מיג 21MF
תאריך התחלה: 7 באפריל 1967
תאריך סיום: 7 באפריל 1967
מקום: רמת הגולן
תוצאה: ניצחון לצה"ל
הצדדים הלוחמים

ישראלישראלישראל

סוריהסוריהצבא סוריה

מפקדים
אבידות

קצין צה"ל נהרג ושלושה טרקטורים אזרחיים נפגעו

שישה מטוסי מיג 21 הופלו, טנקים נפגעו

קרבות 7 באפריל 1967 הם רצף של קרבות שהתפתחו ב-7 באפריל 1967 בין צה"ל לבין צבא סוריה כתוצאה מתקיפת חקלאים ישראלים שעיבדו את הקרקעות הסמוכות לאזורים המפורזים על ידי צבא סוריה. בקרבות השתתפו בעיקר חילות האוויר והשריון משני הצדדים ובמהלכם הופלו שישה מטוסי מיג 21 סוריים ונפגעו טנקים ומתקנים סוריים.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-25 בינואר 1967 נפגשו נציגי ישראל וסוריה במטרה להסדיר את זכויות העיבוד החקלאיות בחלקות הסמוכות לשטחים המפורזים בכל צד. הצדדים הגדירו גבולות עיבוד והתחייבו להימנע מתקיפה של חקלאים מהצד שכנגד. בשבועות שלאחר ההסכם הפרו הסורים את ההסכמות ורועים סוריים חדרו לשטח ישראל עם עדריהם. החל מ-2 באפריל יזמו הסורים תקריות ופתחו באש לעבר חקלאים ישראלים. תקיפה חמורה במיוחד ארעה ב-7 באפריל, כשלעבר טרקטור ישראלי שהחל בעבודה עם שחר בסמוך לקיבוץ האון שממזרח לכנרת נפתחה אש מקלעים ותותחי נ"מ 37 מ"מ מהמוצב הסורי "עמרת עז א-דין". בשל הנחיתות הארטילרית של צה"ל הוחלט שלא להגיב באש תותחים וראש הממשלה ושר הביטחון, לוי אשכול, אישר תקיפה של חיל האוויר הישראלי.

מהלך הקרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

החל מהשעה 10:00 בבוקר החלו חילופי אש בין כוחות צה"ל לבין המוצבים הסוריים כולל ירי מרגמות 120 מ"מ וירי טנקים. בירי נהרג קצין צה"ל, סגן משנה ישראל גלברזון ונפגעו שלושה טרקטורים חקלאיים. לסורים נפגע טנק פנצר, פוצץ מצבור תחמושת ונפגעו מבנים.

בשעה 13:32 הוזנקו מטוסי הפצצה מדגם ווטור של חיל האוויר הישראלי והחלו תוקפים מוצבים סוריים וסוללות תותחים בדרום רמת הגולן. לאחריהם הפציצו גם מטוסי מיסטר, אוראגן וסופר מיסטר. בתגובה שיגר חיל האוויר הסורי בסמוך לשעה 14:00 מטוסי ירוט. מטוסי ההפצצה הישראליים הפסיקו את פעילותם ועזבו את האזור לאחר 28 דקות של הפצצה מחשש ליירוטם. כנגד מטוסי היירוט הסוריים הוזנק זוג מטוסי מיראז' 3 מטייסת הקרב הראשונה. טייסי המיראז' הבחינו בזוג מטוסי מיג 21 מעל קונייטרה. המוביל סרן יפתח ספקטור ביצע יעף של ירי תותחים והפיל בסמוך לשעה 13:58 את מספר 2 בזוג הסורי. לאחר מכן נערכו זוג המיראז'ים להפלת המיג הנוסף. במרדף ממושך מעל דמשק פגע סרן בנימין רומח במיג אך לא הפילו. לאחר מכן ספקטור שיגר כנגד המיג הפגוע טיל מאטרה אך החטיא ולבסוף הפילו בירי תותחים. המיג השני הוחשב כהפלה משותפת של ספקטור ורומח. בשלב הגיעו זוג המיראז'ים למגבלת דלק ושבו לבסיסם.

לאחר הפלת שני המיגים הראשונים, הזניקו הישראלים והסורים מטוסי יירוט נוספים שניהלו קרבות אוויר ושבו לבסיסם ללא הפלות.

בשעה 15:25, חידש חיל האוויר הישראלי את ההפצצה על סוללות תותחים סוריות שהחלו מפגיזות את קיבוץ גדות ופגע בתשע מהן. אך שוגרו כנגדו שוב מטוסי ירוט סוריים. שוב הוזנקו כנגד המטוסים הסוריים מטוסי מיראז', הפעם מטייסת העטלף. בקרב אוויר נוסף שהתפתח הופל מיג 21 בתותחים דרומית לדמשק על ידי רס"ן רן פקר.

בשעה 16:16 שיגר חיל האוויר הסורי רביעיית מטוסי ירוט נוספים לעבר המטוסים הישראלים שעדיין שהו באזור הקרבות. בקרבות אוויר שהתפתחו ביניהם הופלו שלושה מטוסי מיג 21 על ידי רס"ן עזרא דותן, סרן אבי לניר וסרן אבנר סלפק. המיג הרביעי נמלט. במהלך קרב האוויר הצמוד חלף מטוסו של אבי לניר בתוך אש ההתפוצצות של המיג שיירט ומטוסו התכסה בפיח שלא איפשר ראות מתא הטייס. לניר המשיך בטיסה כשמטוס מיראז' מלווה אותו ולבסוף הנחית את מטוסו בשלום. לימים כונה האירוע בשם "פרשת המיראז' השחור".

תוצאות יום הקרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסך הכל הופלו לסורים שישה מטוסי מיג 21, שהיו מטוסי הירוט הסוביטיים המתקדמים ביותר. כל המטוסים הופלו בירי תותחים. שניים מהמטוסים הופלו מעל דמשק ואחרים מעל רמת הגולן וירדן. מספר לא ידוע של טנקים, סוללות תותחים ומבנים סוריים נפגעו. לצה"ל הרוג אחד. בערב אותו יום קרבות, העלה הרמטכ"ל יצחק רבין את מפקד חיל האוויר, מוטי הוד מדרגת אל"ם לדרגת אלוף, בקיצור פז"ם כהוקרה על ההישגים בקרבות האוויר[1].

לאחר הקרב פנתה סוריה לברית המועצות בבקשה לסיוע ובעיקר לרכש סוללות טילי קרקע אוויר. ב-21 באפריל נקרא כתריאל כ"ץ שגריר ישראל במוסקבה לקרמלין והוזהר באזהרה חמורה לבל תתקוף ישראל שוב את שכנותיה[2]. ב-11 במאי הודיע ראש הממשלה לוי אשכול כי אם תימשכנה ההתגרויות הסוריות תפעל ישראל בהיקף נרחב עוד יותר מזה שפעלה בקרבות של ה-7 באפריל. יום הקרבות היה ביטוי להסלמה בין סוריה לישראל ערב מלחמת ששת הימים, שפרצה כחודשיים לאחר יום קרבות זה.

לאחר הקרב הגיעה לסוריה משלחת של קצינים בכירים מצבא מצרים שביקשו ללמוד את פרטי הקרבות. בתום הפגישות הצהיר מפקד צבא היבשה של מצרים, גנרל עבד אל-מוחסן כאמל מורתגי כי מצרים וסוריה מוכנות למלחמה כנגד ישראל וכי יש ברשותן "נשק סודי הרסני ביותר". יש הרואים ביום קרב זה כתחילתה של ההסלמה שהובילה למלחמת ששת הימים[3]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ שמשון עופר, מפקד החיל עושה חיל, דבר, 11 באפריל 1967
  2. ^ איזווסטיה:אגרת גינוי ואזהרה סובייטית נמסרה לשגריר ישראל, דבר, 27 באפריל 1967
  3. ^ חנוך ברטוב, דדו - 48 שנה ועוד 20 יום, כרך א', תל אביב: ספרית מעריב, 1978, עמ' 117. ‏