יוסף אחיטוב
 | |
| לידה |
5 בינואר 1933 ז' בטבת תרצ"ג חבל הסאר, גרמניה  |
|---|---|
| פטירה |
5 ביוני 2012 (בגיל 79) ט"ו בסיוון תשע"ב עין צורים, ישראל  |
| מדינה |
ישראל  |
| כינויים נוספים | יוסקה |
| פעילות בולטת | איש חינוך, מהוגי הקיבוץ הדתי |
| בת זוג | יפה אחיטוב (לבית זילברשיין) |
| מספר צאצאים | 7 |
| פרסים והוקרה | דוקטור לשם כבוד מטעם אוניברסיטת בר-אילן (2004) |
  | |
יוסף (יוסקה) אחיטוב (ז' בטבת תרצ"ג, 5 בינואר 1933 – ט"ו בסיוון תשע"ב, 5 ביוני 2012) היה מורה, הוגה דעות ומחנך ציוני דתי, מחשובי אנשי הרוח של הקיבוץ הדתי.
קורות חיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]אחיטוב נולד כיוסף-מנחם גוטפריד לאלימלך-שמעון ובריינדל (לבית שוורץ) – משפחה גליציאנית שהיגרה מפולין לחבל הסאר בגרמניה. בהיותו בן שנתיים עלתה משפחתו לישראל והתיישבה בחולון בצריף שבנה אבי המשפחה שהתפרנס ממכירת דברי סדקית, תחתונים וגופיות של מפעל לודזיה' הסמוך. הוא למד בבית חינוך לילדי עובדים של מפא"י, בבית ספר של הזרם הכללי וכן בתלמוד תורה בבת ים ושנה אחת אף נשלח ללמוד בישיבת קול תורה בירושלים.
במלחמת השחרור ברחה המשפחה מחולון לאחר שערבים ירו לתוך הצריף, ולאחר נדודים התיישבה בקריית אריה, בפאתי פתח תקווה. שם הצטרף אחיטוב לבני עקיבא, למד בתיכון ישורון והכיר את רעייתו, יפה לבית זילברשיין. בצבא שירת בנח"ל ובמסגרת זו הגיע לקיבוץ הדתי עין צורים, שבו התגורר עד סוף ימיו. הוא שימש כאיש חינוך וכמזכיר הקיבוץ. אחיו הבכור, אברהם אחיטוב, היה ראש השב"כ החמישי (1974–1980), ומאחר שכעובד מדינה חויב אברהם לשנות את שם משפחתו לשם עברי, שינה גם יוסף את שמו בעקבותיו. לאחיטוב אחות תאומה, מלכה גרוס. בן דודו מצד אמו הוא הסופר שלמה שבא.
בשנת 1966 השתתף אחיטוב במשלחת החשאית הראשונה שארגן אריה קרול לברית המועצות, במטרה ליצור קשר עם היהודים שם. המשלחת יצאה לדרכה לקראת ראש השנה תשכ"ז וחזרה לאחר כשלושה שבועות. מאז החל אחיטוב לשמור על קשר רצוף עם אסירי ציון ומשפחותיהם.
אחיטוב שימש עשרות שנים כמורה ומחנך ואף ניהל את בית הספר התיכון בקבוצת יבנה. הוא היה ממקימי ישיבת הקיבוץ הדתי בעין צורים, ולימד שם עד לסגירתה. נמנה עם צוות המרצים במרכז יעקב הרצוג, שימש כעמית מחקר במכון שלום הרטמן וכעמית בבית המדרש לצדק חברתי בבית מורשה. בעל תואר ראשון ושני במתמטיקה ומחשבת ישראל מהאוניברסיטה העברית. בשנת 2004 זכה לתואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת בר-אילן על מפעל חייו.
אחיטוב נפטר מסרטן בט"ו בסיוון ה'תשע"ב והובא לקבורה בעין-צורים. על מצבתו נכתב – "מורה לרבים, אוהב אלוהים אדם וספר". אשתו יפה נפטרה שלוש שנים אחריו ונקברה לצדו. אב לשבעה ילדים, מתוכם שישה ביולוגיים.
הגותו
[עריכת קוד מקור | עריכה]הגותו ינקה בין היתר מהרמב"ם (שאותו לימד במשך ארבעים שנה), הרב אברהם יצחק הכהן קוק, הרב סולובייצ'יק ועמנואל לוינס.
אבי שגיא הגדיר את אחיטוב כ'מבקר חברתי מעורב'.[1] במרכז עולמו הרוחני עמדה הקהילה שבתוכה חי ופעל, הקיבוץ הדתי והציונות הדתית.
אחיטוב הביע דאגה ביחס לתהליכי עומק שעברו על הציונות הדתית.[2] לדעתו, מאז הקמתה על ידי אישים כמו הרב יצחק יעקב ריינס, חלה בה תזוזה פוליטית ימינה והקצנה דתית שמתבטאת בין היתר בהתחזקות הזרם החרדי לאומי. בפרט הביע דאגה מעליית קרנה של האידאולוגיה המשיחית מבית מדרשה של תנועת גוש אמונים, שהפכה ליסוד מרכזי בציונות הדתית. לדברי אחיטוב בכתביו של הרב קוק האב ניתן למצוא יסודות הומניסטיים ואוניברסליים, אשר נדחקו הצידה בידי הרואים עצמם כממשיכי דרכו.[3]
אחיטוב עסק בנושא הצניעות כמושג הלכתי המשקף בין השאר אידאולוגיה דתית מודרנית ופוליטית, ובשאלה כיצד התפתח העיסוק הדתי והתרבותי סביב נושא זה ביהדות, והתרבה העיסוק בו בציונות הדתית בשנים האחרונות.[4]
בשנת 1999 התפרסמו חילופי מכתבים בינו לבין הרב אביחי רונצקי, לימים הרב הצבאי הראשי, לאחר שבפסק הלכה בספרו של האחרון השתמע מדבריו כי מבחינה עקרונית ובאם הדבר אפשרי, יש להתחמק מלטפל בגוי שנפצע בשבת. אחיטוב טען כי דברים אלה מביעים עמדה שאינה רואה ערך בחייהם של לא-יהודים, וכי יש לשאוף לכך שההלכה לא תסתור את המוסר האנושי הטבעי.
בשנת 2023 יצא לזכרו ספר שכתבו תלמידיו: 'השיעור של יוסקה: תלמידים ממשיכים את תורתו'.[5]
ספריו
[עריכת קוד מקור | עריכה]- על גבול התמורה: עיון במשמעויות יהודיות בנות זמננו, ירושלים תשנ"ה (הפרקים הועלו כאן כקבצים)
- משבי רוח – דברי הגות ומחשבה – ספר מאמרים שיצא לאחר מותו בעריכת יקיר אנגלנדר ואבי שגיא, ירושלים: מכון הרטמן, תשע"ג
- ספר לכבודו (יובל השבעים): תרבות יהודית בעין הסערה: ספר יובל למלאת שבעים שנה ליוסף אחיטוב, עורכים: אבי שגיא ונחם אילן, עין צורים: הוצאת הקיבוץ המאוחד ומרכז יעקב הרצוג ללימודי יהדות, תשס"ב 2002
- ספר לזכרו: הדס אחיטוב (עורכת), השיעור של יוסקה: תלמידים ממשיכים את תורתו, ירושלים: הוצאת אשמורת 2023
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- יהונתן (יוני) גרב, 'תחייתה המובנת של המיסטיקה בימינו: חדשנות מול שמרנות בהגותו של יוסף אחיטוב', דעות 15, תשס"ג 2003
- גילי זיוון, 'מפטרונות לדיאלוג: על יחסם של ציונים דתיים "חדשים" לחילוניות ולחילונים, ליוסף אחיטוב', דעות 15, תשס"ג 2003
- גילי זיוון, 'הגותו של יוסף אחיטוב כמשקפת הגות ציונית דתית "אחרת" : ממודרניזם לפוסט-מודרניזם', תרבות יהודית בעין הסערה, תשס"ב 2002
- אבינועם רוזנק, 'הלכה, מטה-הלכה והגות דתית מודרנית, קווים למחשבת יוסף אחיטוב', תרבות יהודית בעין הסערה, תשס"ב 2002
- מיכאל רוזנק, 'היהדות "בתוככי המודרנה" במשנתו החינוכית של יוסף אחיטוב', תרבות יהודית בעין הסערה, תשס"ב 2002
- רשימת הפרסומים של יוסף אחיטוב: רשימה ביבליוגרפית', אספה וערכה הדס גולדברג, תרבות יהודית בעין הסערה, תשס"ב 2002
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אוסף שיעורים מוקלטים לאורך שלוש שנים מישיבת הקיבוץ הדתי
- גיל קלנר, ברוך דיין האמת: נפטר יוסקה אחיטוב ז"ל, באתר "סרוגים", 5 ביוני 2012גיל קלנר, ברוך דיין האמת: נפטר יוסקה אחיטוב ז"ל, באתר "סרוגים", 5 ביוני 2012
- ד"ר שרגא בר-און, הכי טוב: יוסק'ה אחיטוב - האיש שאהב בני אדם, באתר ynet, 6 ביולי 2012
- אריאל הורוביץ, משיב רוח, כתבה על יוסקה אחיטוב באתר בית אבי חי
- נועם אורן, במלוא קומת אדם, מקור ראשון, מוסף "שבת", 13 ביוני 2017
יוסף אחיטוב (1933-2012), דף שער בספרייה הלאומית
מאמרים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- מאמרים של אחיטוב, באתר בית מורשה
- אופקים חדשים במשנת שביעית, דעות 38, אב תשס"ח, באתר נאמני תורה ועבודה
- חליפת מכתבים בין יוסק'ה אחיטוב לרב אביחי רונצקי בנוגע לחילול שבת כדי להציל גוי
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ אבי שגיא, 'מבוא', בתוך יוסף אחיטוב, יקיר אנגלנדר ואבי שגיא (ע), משבי רוח: דברי הגות ומחשבה, ירושלים: מכון שלום הרטמן, תשע"ג, עמ' 11
- ^ שרגא בר און, על הנזק שבחרד"ל, הארץ, 2014
- ^ יוסקה אחיטוב, 'לקראת ציונות דתית אחרת', דעות 2, (אב תשנ"ח), עמ' 5-8
- ^ יוסקה אחיטוב, 'בין צניעות חרדית לחרד"לית', דעות 4, (סיוון תשנ"ט), עמ' 13-16
- ^ אביעד הכהן, קיצור תולדות אהבתו, מקור ראשון - שבת, 2023, עמ' 24-25