אברהם אחיטוב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אברהם אחיטוב
Ahituv1.jpg
לידה 10 בדצמבר 1930
רפובליקת ויימאררפובליקת ויימאר  רפובליקת ויימאר עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 15 ביולי 2009 (בגיל 78)
ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראלישראל  ישראל
עיסוק איש צבא עריכת הנתון בוויקינתונים
ראש השב"כ ה־5
1974דצמבר 1980
(כ־6 שנים)
תחת ראש הממשלה יצחק רבין ומנחם בגין
שירות בשב"כ ובמוסד
השתייכות Hahaganah.png  ההגנה
ShabakLogo.svg  שירות הביטחון הכללי
Mossad seal.svg  המוסד
תקופת שירות 1946 - דצמבר 1980
תפקידים בשירות
  • ראש "מטה שלוש"
  • ראש שלוחת המוסד בגרמניה
  • סגן ראש השב"כ
תפקידים בולטים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

אברהם אחיטוב (10 בדצמבר 1930 - 15 ביולי 2009) כיהן כראש השב"כ החמישי, בשנים 1980-1974.

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחיטוב נולד בדצמבר 1930 בגרמניה כאברהם גוטפריד, ועלה כילד קטן עם משפחתו לישראל, אביו בנה במו ידיו צריף מעץ בחולות חולון. המשפחה התגוררה בצריף בדלות גדולה, וכללה בנוסף להורים ולאברהם הבכור, גם שני תינוקות תאומים. אחד מתאומים אלו הוא יוסף אחיטוב, לימים אחד מאנשי הרוח הבולטים בתנועת הקיבוץ הדתי.

אחיטוב למד מספר חודשים בישיבת בני עקיבא כפר הרא"ה. הוא הצטרף ל"הגנה" בהיותו בן 16 בלבד. משם המשיך לארגון "ש"י פנימי" שהוקם בעיצומה של מלחמת העצמאות, לימים ש"ב (שירות ביטחון פנימי), לימים השב"כ, שם עברת את שמו לאחיטוב. במהלך שירותו השלים בגרות, וסיים תואר ראשון ותואר שני במשפטים, בהצטיינות יתרה. בשב"כ מילא אחיטוב מספר תפקידי מפתח, עד שמונה לראשות השב"כ על ידי יצחק רבין והמשיך בכהונתו גם בתקופתו של מנחם בגין, לבקשתו המיוחדת של בגין. בדצמבר 1980, נענה מנחם בגין לבקשתו של אחיטוב, והוא פרש מתפקידו במוניטין של אחד מראשי השירות המוצלחים ביותר מאז הקמתו, וכאחד שעיצב במו ידיו חלק גדול מתורת השירות ואת ערכי היסוד שלו, ובמיוחד את ערך '''הטלת הספק'''. אחיטוב שימש בסך הכול 31 שנים בשירות, מתוכן שבע שנים כראשו. עם זאת, ועדת לנדוי שבחנה את שיטות החקירה של השב"כ קבעה בשנת 1987 כי אחיטוב הוא "אחד האחראים לכך שהנורמה של מתן עדויות שקר [של אנשי השב"כ] בבתי המשפט נמשכה שנים באין מפריע ובאין פוצה פה. [...] הוא היה מודע לה ולא רק שלא עשה דבר לשנותה, אלא אף תמך בה וחיזק אותה". בין השנים 1961-1965 הושאל אחיטוב ל"מוסד" לשמש כראש השלוחה בגרמניה.

אחיטוב שמש כראש השב"כ בתקופה שבה מעט מאוד מידע דלף לתקשורת, ואסור היה לפרסם את שמו ותמונתו של הראש. אף לאחר פרישתו קשה היה לדלות פרטים עליו. מתוך השקפת עולם שבשירותו הציבורי הוא civil servant, סירב אחיטוב לאחר פרישתו משירות הביטחון להתראיין ולהשמיע דעות וביקורת. המידע המועט שהתפרסם על שירותו הגיע מעמיתיו, ולא זכה לאישור או להכחשה של אחיטוב.

לאחר פרישתו מראשות השב"כ שימש תקופה מסוימת מזכיר של קרן איסלר המממנת פרויקטים ומעניקה לסיוע לנכי צה"ל, למשפחות שכולות ולנפגעי פעולות איבה כמו כן שימש כראש אגף לוגיסטיקה בבנק הפועלים,[1] ודירקטור בתע"ש ובנצבא.

טרם המינוי לראש השב"כ[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספרם "המרגלים - פרשות ריגול במדינת ישראל" מספרים איתן הבר ויוסי מלמן כיצד בתפקידו כראש "מטה שלוש", חשף אחיטוב בשנת 1955 את המרגל המצרי רפעאת אל גמאל, שפעל בישראל בשם הכיסוי ז'אק ביטון, ויזם את הפעלתו כסוכן כפול, תחת שם הקוד "יתד". החל מאמצע שנות החמישים ועד למלחמת ששת הימים המודיעין הישראלי אפשר לו להעביר מידע אמין, אם כי לא קריטי, למפעיליו המצרים כדי לשמור על ערכו בעיניהם. הפעלה זו גרמה למצרים להאמין כי ביטון-אל גמאל הוא מרגלם החשוב והמוצלח ביותר. במקביל מסר "יתד" מידע חשוב על פעולות המודיעין המצרי נגד ישראל ועזר לשב"כ לחשוף מספר רשתות ריגול מצריות. לדיסאינפורמציה שניתנה בידי "יתד" היה חלק מכריע בהטעייה שקדמה למלחמת ששת הימים ואפשרה את מכת המחץ על חיל האוויר המצרי, שנותר שאנן והותיר את מטוסיו חשופים על הקרקע.

מראיון שהתפרסם בעיתון "ידיעות אחרונות" (3.3.06) עם רפי איתן עולה כי ב-1962, בעת שאחיטוב הושאל ל"מוסד" ושימש כראש השלוחה שלו בגרמניה, החליטו השניים (במבצע "עומר") לגייס את אוטו סקורצֵני, גרמני נאצי שהיה מפקד המבצעים המיוחדים של היטלר, כדי לסייע באיתור המדענים הגרמנים שעסקו בפיתוח טילים עבור מצרים, והיוו איום על ישראל. סקורצני יצר עבור "המוסד" שורה של קשרים, שמתוכם גויסו כמה סוכנים שהשתתפו בפרויקט הטילים הגרמני במצרים. כך נפרס מהר מאוד לעיני ישראל כל מערך המדענים הגרמנים, ובעקבותיו סוכל פרויקט הטילים באמצעים מדיניים, לאחר שכל פרטיו הוצגו במלואם לפרנץ-יוזף שטראוס, שר הביטחון של מערב גרמניה.

בהיותו סגנו של ראש השב"כ דאז, יוסף הרמלין, פורסמה בהבלטה בכלי התקשורת חשיפתו של המרגל אודי אדיב על ידי השב"כ בשנת 1972.

בהספד שכתב על יוסף הרמלין, ב"הארץ" (ספטמבר 1994) כתב אחיטוב:

פצע עמוק, שלא הגליד, נפער בתחום החקירות של אנשי פח"ע. לא התמודדנו עם סכנה קיומית למדינה, אך עם שאלה אימננטית ביותר של חיים ומוות, תדירה למדי בירושלים, בכמה מקומות ברחבי הארץ, ביהודה ושומרון ובעזה. עוד בראשית ההתמודדות עם הפח"ע קשה היה, למשל, להתעלם מתופעה חריגה אצל משה דיין, אשר הניח את ידו על כתפי ואמר בהתרגשות, לאחר אירוע חבלני, "נעשה הכול כדי שלא ייהרגו עוד ילדים, כי בכך לא נוכל לעמוד".

סיכול הפח"ע הצליח, בהנחייתו של יוסף הרמלין, בעיקר הודות לשניים: חדירות מודיעיניות רבות וטובות וחקירות יעילות. אולם, פצע עמוק, שכאמור לא הגליד, נגרם בעקבות סוגיית העדויות בפני בתי הדין, הצבאיים בעיקר. אני מנוע מלפרט דברים שהועלו בוועדת לנדוי, אך ארשה לעצמי לציין שלא רק חומרת הסכנה שבטרור היא שהשפיעה, לעיתים בשעות דחק, על אי הקפדה בדין בקשר למתן עדות. על כך לא סלחנו לעצמנו ויוסף הרמלין ייסר את עצמו, כמעט עד בלי גבול.

ראש השב"כ[עריכת קוד מקור | עריכה]

כלפי ארגוני הטרור[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדיניותו של אחיטוב כלפי ארגוני הטרור, עוד בהיותו סגן ראש השב"כ, כללה החדרה מאסיבית של סוכנים לתוך ארגוני הטרור. בכתבה שהתפרסמה ב"הארץ" (דצמבר 1995), נטען כי אחיטוב עיצב במהלך כהונתו אסטרטגיה התקפית להפעלת סוכנים כפולים בקרב הארגונים הפלסטיניים, בשם "הסמת" (סיכול התקפי). לאחר מאבק עיקש מול אמ"ן ו"המוסד", הוחלט כי השב"כ יהיה אחראי לפעילות זו. וכך כותב "הארץ":

האסטרטגיה של אחיטוב הניבה במרוצת השנים תוצאות מעולות. לפי פרסומים זרים בארץ ובעולם, שתיעדו את הכיבוש הישראלי ב-28 שנותיו בגדה המערבית וברצועת עזה, זקף לזכותו השב"כ הצלחה רבה ביישום השיטה. בדיווחים אלה דובר על כך שכל הארגונים הפלסטיניים היו חדורים ונקובים ככברה על ידי סוכנים של השב"כ, שהסתננו בשליחותו לארגונים.

לפי עדותו של אחיטוב, בהספד שמוזכר לעיל, שיטות העבודה של השב"כ כנגד ארגוני הטרור היו פיתוח ישראלי, משום שניסיונות ללמוד משירותי ביטחון אחרים, למשל מהטיפול של הבריטים במחתרת האירית, לא צלחו בגלל שהתנאים היו מאוד שונים.

במקביל למדיניות ההתקפית כלפי ארגוני הטרור, היה אחיטוב כראש השב"כ האחראי העיקרי לגיבוש מדיניות של "מתינות פרקטית" כלפי הערבים בישראל, לפי ראיון שהתפרסם ב"הארץ" (מאי 2004) עם ד"ר נחמן טל, ששרת תחת אחיטוב באגף הערבי בשב"כ ("מטה שלוש") החל מאמצע שנות החמישים. לדברי נחמן טל, השב"כ חזר והתריע בפני כל הממשלות על הזנחתם של הערבים וקרא לצמצום הפערים ולשילובם בחברה - בעיקר כדי להבטיח שקט ונאמנות.

כלפי יהודים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בכתבה שהתפרסמה ב"הארץ" (דצמבר 2004) על אסף יגורי, מפקד גדוד שנפל בשבי המצרים במלחמת יום הכיפורים ולימים ח"כ מטעם ד"ש, מסופר כי "ראש השב"כ באותה תקופה, אברהם אחיטוב, הוטרד מאוד מהפרשה, שכונתה בארגון בשם הקוד 'תיק מרזב'. הוא הכריז על יגורי כיעד למעקב, הדואר שלו נפתח בחשאי, הוא זומן לחקירות ונאסף עליו מידע באינטנסיביות". סופו של מעקב שלא הניב דבר והתיק נסגר.

לאחר עליית הליכוד לשלטון ב-1977, הורה אחיטוב להגביר את המודעות לפעילות קיצונים יהודיים, בעיקר בקרב ההתנחלויות. לימים סיפר כי היה מודאג מאוד מהקמתה של המחתרת היהודית, שנחשפה לאחר שעזב את השירות. בכתבה שהתפרסמה ב"מעריב" (פברואר 2002) מסופר כי השב"כ בראשות אחיטוב עשה שימוש בפרשיית מין בה היה מעורב אחד ממקורבי המחתרת כדי לדלות מידע על המחתרת, אך ראש הממשלה דאז, מנחם בגין, דרש ממנו להפסיק חקירה זו.[2]

אחיטוב הותיר אלמנה, יוכבד לבית סנדלר ושני ילדים.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ שרה ליבוביץ-דר, העולם נראה אחרת מדוכן העדים, באתר הארץ, 7 ביוני 2001
  2. ^ שלום ירושלמי, "כל ראש ממשלה שוויתר על ארץ ישראל - נפגע", באתר nrg‏, 5 באפריל 2002