ישיבת קול תורה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
קול תורה
Kol Torah Outside.jpg
הבניין הראשי של הישיבה
ישיבה
תאריך ייסוד ה'תרצ"ט
השתייכות ישיבה ליטאית
מייסדים הרב יחיאל מיכל שלזינגר והרב ברוך קונשטט
מנהל הרב ישראל ברלין
ראש הישיבה הרב משה יהודה שלזינגר
תלמידים כ-400
מיקום ירושלים שכונת בית וגן
קואורדינטות 31°46′01″N 35°10′58″E / 31.76688611°N 35.18269167°E / 31.76688611; 35.18269167 קואורדינטות: 31°46′01″N 35°10′58″E / 31.76688611°N 35.18269167°E / 31.76688611; 35.18269167 
(למפת ירושלים רגילה)
Jerusalem location map.svg
 
ישיבת קול תורה
ישיבת קול תורה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
מצבת הרב שלמה זלמן אוירבך עליה נכתב: "העמיד תלמידים הרבה בישיבת קול תורה"

ישיבת קול תורה היא ישיבה חרדית-ליטאית השוכנת בשכונת בית וגן בירושלים. הישיבה נוסדה בידי הרב יחיאל מיכל שלזינגר והרב ברוך קונשטט. כיום עומדים בראשה בנו של הרב שלזינגר, הרב משה יהודה, ונכדו, הרב שלמה. הישיבה מורכבת מישיבה גדולה, ישיבה קטנה וכולל אברכים.

תולדות הישיבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישיבת "קול תורה" נוסדה בירושלים בשנת ה'תרצ"ט (1939) על ידי רבנים יוצאי גרמניה - הרב יחיאל מיכל שלזינגר, יליד המבורג (ששימש קודם לכן כמורה הוראה ור"מ בפרנקפורט) והרב ברוך קונשטט אב"ד וראש ישיבה בעיר פולדה עבור נוער שעלה ממערב אירופה[1]. הישיבה הוקמה בעקבות אירועי "ליל הבדולח", עבור יוצאי גרמניה שעלו לארץ ישראל. הישיבה לא הושפעה מהגותו של הרש"ר הירש ומאסכולת "תורה עם דרך ארץ", שאותה ייסד, אלא התנהלה על פי דרך הלימוד הליטאית. בשנותיה הראשונות, הורשו תלמידים ממשפחות יוצאי גרמניה ללמוד להשלמת בגרויות, במקביל ללימודיהם בישיבה, זאת במטרה למנוע מהם ללכת לתיכונים. הישיבה התייחדה בכך ששפת הלימוד הייתה עברית (ולא יידיש) ושחלק מסדרי הלימוד הקבועים בה היו שיעורי תנ"ך. שמה של הישיבה ניתן לה על ידי הרבנית מטל שלזינגר, רעייתו של ראש הישיבה, שאמרה כי "קול לימוד התורה של בעלה ערב לה יותר מכל התענוגות הגשמיים שהותירה אחריה בגרמניה". יהודי ירושלים בני היישוב הישן, שלא הורגלו לסוג זה של ישיבות, נהגו לכנותה בעוקצנות: "קולטורה", שמשמעותה תרבות בלועזית.

חבר הרבנים של הישיבה כלל את: הרב יונה מרצבך רב העיר דרמשטאט, הרב יוסף יהודה ריינר, יוצא הונגריה, והרב חיים יוסף יעקובוביץ[2] ששימש כר"מ בישיבת פרנקפורט יחד עם הרב שלזינגר, ועלה ארצה בתרצ"ד[3]. בשנתה הראשונה למדו בישיבה כ-50 תלמידים[4].

בין השנים ה'תש"ו-ה'תש"ח, קלטה הישיבה נערים ניצולי שואה, בעיקר יוצאי גרמניה, טרנסילבניה והונגריה, אך גם ממדינות אחרות במזרח אירופה, שהגיעו ארצה כמעפילים או במסגרת עליית הנוער.

בחלוף השנים השתנה הקו הלימודי בישיבה והיא הפכה לישיבה ליטאית לכל דבר, ובה לימודים במתכונת דומה לישיבת חברון וישיבת פוניבז'. למרות זאת נשמרו בה מסורות מסוימות האופייניות ליהודים יוצאי גרמניה. כמו כן, עד לסוף שנות ה-70 היו בישיבה הקטנה והגדולה יחד רק שש כיתות (ללא קיבוץ), ובהמשך פנו הבחורים לישיבות אחרות, כשהבחורים ממוצא ליטאי עברו בעיקר לפוניבז' וחברון והבחורים ממוצא חסידי עברו לישיבת טשיבין.

בשנת תש"ט נפטר ראש הישיבה הרב שלזינגר. את ראשות הישיבה קיבל הרב שלמה זלמן אוירבך, תפקיד שבו שימש במשך 46 שנה (לצידם של הרב ברוך קונשטט ובהמשך בנו הרב אלחנן קונשטט). תפקיד זה כלל את מסירת השיעור לשתי הכיתות הגבוהות (ה'1 וה'2) ובחינה חודשית לכל כיתה. עם פטירתו של הרב אוירבך בשנת ה'תשנ"ה (1995), עברה ראשות הישיבה לבנו של ראש הישיבה הראשון, הרב משה יהודה שלזינגר. בשנת תשע"ז (2017) מונה בנו, הרב שלמה שלזינגר לכהן לצדו בראשות הישיבה[5].

בתפקיד משגיח בישיבה הגדולה שימש הרב גדליה אייזמן החל משנת תש"ד (חמש שנים לאחר קום הישיבה). בשנות השמונים הפסיק הרב אייזמן את שיחותיו, ואת מקומו ממלא הרב יצחק ירוחם בורודיאנסקי, חתנו של הרב אוירבך. הוא מוסר "ועדים" לקבוצות של 4–8 תלמידים החפצים בכך. לצד הרב אייזמן כיהן הרב גבריאל לרר. במשך 20 שנה היה הרב שלמה וולבה מוסר שיחה שבועית בישיבה, במוצאי שבת.

הנהלת הישיבה אינה נוטה בדרך כלל להתערב בסדר יומם של התלמידים, ובכך נחשבת הישיבה לנטולת פיקוח באופן יחסי. אף על פי כן, נוקטים כיום רבני הישיבה בעמדה מחמירה כלפי טלפונים סלולריים שאינם כשרים. ובכיתות הנמוכות יותר גם על טלפונים סלולריים כשרים, בנוסף חל איסור על בחורים צעירים ללמוד נהיגה.

מנהל הישיבה בין השנים תשמ"ט-תשע"א היה בנימין ליבסקינד. כיום משמש בתפקיד ישראל ברלין בנו של הרב מנחם צבי ברלין.

בנייני הישיבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילה השתכנה הישיבה בבית הכנסת שבשכונת משכנות הסמוכה לשכונת מחנה יהודה. אחר כך עברה הישיבה לשכונת שערי חסד כשהפנימייה וחדר האוכל שוכנו במבנה המכונה "בית סבא" ברחוב המלך ג'ורג' 47. עם ההכרזה על הקמת אזור ביטחון ב' בפברואר 1947 פונה בית סבא, ובהשתדלות הרב הרצוג אצל הבישוף האנגליקני של ירושלים השתכנה הפנימייה באופן זמני באגף של ירושלים קולג' לבנות ברחוב אוסישקין[6], שבהמשך היה למשכנו של בית הספר אוולינה דה רוטשילד. הישיבה המשיכה בלימודים סדירים במהלך מלחמת העצמאות ולמדו בה באותה עת כ-120 תלמידים[7].

בשנת ה'תשי"ז עברה הישיבה למשכן קבע בשכונת בית וגן[8], מבנה שתוכנן על ידי האדריכל יוסף שנברגר. בעקבות הגידול במספר התלמידים הפך לאחר כחמש שנים המבנה הראשון לשמש כפנימייה לתלמידים, ובצמוד לו נבנו שני בתי מדרש לישיבה הקטנה ולישיבה הגדולה. בישיבה ישנה גם מסגרת מיוחדת לתלמידי חוץ לארץ, שבהמשך משתלבים במסגרת הרגילה.

בשנים 2000–2003 (תש"ס-תשס"ג) בנתה הישיבה אגף לימוד חדש וביצעה שינויים במבנים הקיימים[9].

בית המדרש, 2007

בישיבה הגדולה לומדים כארבע מאות תלמידים. לצדה פועלים גם ישיבה קטנה", מחלקה לתלמידים מחו"ל וכולל אברכים.

מנהגים מיוחדים בישיבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

למרות היות הישיבה כיום ישיבה ליטאית מובהקת, היא ממשיכה לשמר מנהגים וניגונים "יקיים" שהנהיגו מקימיה ואינם מקובלים בישיבות ליטאיות אחרות. מנהגים אלה כוללים למשל:

ר"מים בישיבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רבני הישיבה, 2005

ר"מים בעבר[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישיבה קטנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הישיבה קטנה היא הישיבה הקטנה הגדולה בירושלים, ובכל שנתון יש שני שיעורים בני 30 בחורים כל אחד ויותר. הישיבה מנוהלת על ידי המשגיח הרב אביעזר שפירא, רב בית המדרש של חסידות דרוהוביץ'. בין הצוות בישיבה הקטנה: הרב ישראל גנס, הרב ברוך שפירא.

כמה מרבני הישיבה הגדולה לימדו גם בישיבה הקטנה. מלבדם לימדו בה גם: הרב יוסף יהודה ריינר מרבני הונגריה, הרב משה קופשיץ והרב שלמה ברויאר. הרב דוב זאב שטיינהוז היה המשגיח בישיבה.

בוגרי הישיבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקול תורה אלפי בוגרים בישראל ובקהילות היהודיות בעולם. במהלך השנים הוקמו בבני ברק ובמודיעין עילית בתי כנסת המיועדים לבוגרי הישיבה, שבהם מתקיימים מנהגי וניגוני התפילות כמנהג הישיבה. מעת לעת מגיעים אליהם רבני הישיבה למסור שיעורים ושיחות מוסר.

בוגרים ידועים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרים בהוצאת הישיבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישיבת קול תורה יוזמת הוצאת ספרים כדי לעודד כתיבת ומסירת חידושי תורה:

  • קובץ קול התורה חידושי תורה על מסכת מכות שנתחדשו על ידי תלמידי ישיבת קול תורה (ה'תשנ"ג)
  • קול התורה - ב"ק חדושי תורה על מסכת ב"ק (אדר ה'תשנ"ו)
  • קול התורה - מאמרים, חידושים, ביאורים, מרבני ישיבת קול תורה (כסלו ה'תשס"ג)
  • שערי גיטין - חידושי תורה עמ"ס גיטין, שנתחדשו על ידי תלמידי ק"א בישיבה (אדר ה'תשס"ו)
  • שערי כתובות- חידושי תורה עמ"ס כתובות, שנתחדשו על ידי תלמידי ק"א בישיבה (אדר ה'תשס"ז)
  • תורה מהיכל - קידושין - מערכות תורניות על מסכת קידושין שנתחדשו על ידי תלמידי הישיבה ונמסרו בהיכל בית המדרש. עורך ראשי - אליעזר שופט[10][11].
  • תורה מהיכל - בבא קמא - מערכות תורניות על מסכת בבא קמא שנתחדשו על ידי תלמידי הישיבה ונמסרו בהיכל בית המדרש. עורך ראשי - אליעזר שופט.

תורה מהיכל היא סדרת ספרים תורנית על מסכתות התלמוד. כל ספר מורכב מעשרות מערכות עיונות על סוגיות באותה מסכת. כל מערכה חוברה בידי תלמיד בישיבת קול תורה ונמסרה על ידו בבית המדרש, בפני מאות מתלמידי הישיבה ורבניה, ותושבי שכונת בית וגן[12]. עד היום יצאו לאור שלושה כרכים של "תורה מהיכל, על מסכתות קידושין, בבא קמא ובבא מציעא, שלושתם בה'תשס"ט.

שם הסדרה תורה מהיכל הוא שילוב של שם הישיבה "קול תורה" ושם בית המדרש שבו נאמרים החבורות "היכל משה".

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ישיבת קול תורה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]