יורם עשת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פרופ' יורם עשת, בחנות הספרים סטימצקי, רח' עמק רפאים, ירושלים, על יד ספרו השני, "ציר תמר", כמה ימים לאחר שהספר יצא לאור. נובמבר 2019.
יורם עשת
מקום מגורים ירושלים
עיסוק אקדמאי
מקום לימודים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

יורם עשת-אלקלעי (נולד ב-28 באוקטובר 1950) הוא פרופסור מן המניין במחלקה לחינוך ופסיכולוגיה באוניברסיטה פתוחה. נחשב לאחד הפצועים הקשים ביותר של צה"ל במלחמת יום הכיפורים.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עשת נולד בקיבוץ אורים וגדל בכפר בילו. למד בבית הספר התיכון ברחובות. את שירותו הצבאי עשה בגדוד 50 של הנח"ל המוצנח ולאחר שהשתחרר מהשירות עבר עם אשתו ובנו התינוק להתגורר בבית ספר שדה בחצבה. במלחמת יום הכיפורים גויס לשירות מילואים וביומה ה-12 של המלחמה נפצע קשה מאוד בראשו.

הפציעה והשיקום[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב־18 באוקטובר 1973, במהלך צליחת תעלת סואץ עם חטיבת הצנחנים באזור איסמעיליה, נפגע עשת בראשו מפגז מצרי שחדר את הקסדה שחבש. הנוכחים במקום הפצירו ברופא שטיפל בו (ד"ר אברהם אלירז) שיעזוב אותו ושישאיר את האינפוזיות לפצועים שעוד אפשר להציל. אבל אלירז התעקש, ייצב את מצבו של עשת והורה על פינוי לבית החולים. איש לא האמין שיגיע לבית החולים בחיים. לאחר מסע פינוי שנמשך 12 שעות הגיע עשת לבית החולים איכילוב בתל אביב וגם שם העריכו הרופאים שלא יחזיק מעמד בחיים יותר מיום-יומיים. כשהתעורר במחלקה הנוירוכירורגית היה צדו השמאלי של גופו משותק, עיניו לא ראו, ותודעתו מבולבלת. במהרה גילה שהוא סובל גם מקשיים קוגניטיביים, שאיבד את היכולת לקרוא, שכח את סדר המספרים, שאינו יכול לכתוב (ידו השמאלית הייתה משותקת) ושהוא סובל מעיוורון חלקי. לאחר טיפול רפואי ממושך בבית החולים איכילוב ובבית החולים הדסה בירושלים הועבר עשת לשיקום ארוך, במהלכו היה עליו ללמוד מחדש ללכת, לקרוא, ולכתוב. בסופו של התהליך הוענקו לו 92 אחוזי נכות.

בשנת 2010, כמעט ארבעים שנים לאחר פציעתו, יצא לאור סיפרו של עשת אדם הולך הביתה בו תיאר בפרוטרוט את חייו לפני הפציעה, את הפציעה עצמה ואת תהליך השיקום הארוך שעבר. עשת מרבה להתראיין ולהרצות על התובנות שלמד ממסע השיקום הארוך שעבר. בשנת 2019 יצא לאור ספרו השני ציר תמר, רומן על אם שכולה ומחבל שהיה שותף לרצח בנה.

השכלה וקריירה אקדמית[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך השיקום הארוך מפציעתו החל עשת בלימודיו האקדמיים. בשנת 1977 הוא השלים תואר ראשון בארכאולוגיה וגאוגרפיה באוניברסיטה העברית ובשנת 1983 השלים תואר שני בגאולוגיה. המשיך ללימודי דוקטורט בגאולוגיה באוניברסיטת העיר ניו יורק אותם סיים ב-1987.

עם סיום הדוקטורט חזר לישראל והצטרף כחוקר בכיר לסגל המכון הגאולוגי לישראל. בשנת 1998 הצטרף לסגל המכללה האקדמית תל חי בדרגת פרופסור חבר שם ייסד את התכנית לתואר ראשון בעיצוב ופיתוח למידה והוראה, ועמד בראש התכנית להכשרת מורים.

בשנת 2001 הצטרף לסגל המחלקה לחינוך ופסיכולוגיה באוניברסיטה הפתוחה ויזם את התכנית לתואר שני בטכנולוגיות-למידה ובמערכות למידה. במקביל, הקים במסגרת האוניברסיטה את מרכז צ'ייס לשילוב טכנולוגיות בחינוך ואת המרכז לחקר חדשנות בטכנולוגיות-למידה. בשנת 2008 הועלה לדרגת פרופסור מן המניין.

עשת הוא חבר בוועד המנהל של מיט"ל, גוף בין-אוניברסיטאי העוסק בהתאמת טכנולוגיות למידה במערכת ההשכלה הגבוהה, וכן בגופים רבים נוספים העוסקים בחקר ובהטמעת טכנולוגיות-למידה. פרסם עשרות מאמרים בעיתונות המדעית וכתב מספר ספרי לימוד אוניברסיטאיים.

נשוי לנגה שעמדה לצדו לאורך כל תהליך השיקום, אב לשני בנים: ארבל (העוסק בצילום אירועי ספורט לטלוויזיה בהולנד), ושאול (מוזיקאי, שהיה חבר בלהקת שוטי הנבואה), וסב לנכדים. מתגורר עם משפחתו בשכונת מחנה ישראל בירושלים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]