יחזקאל חי אלביג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין תמונה חופשית

יחזקאל חי אַלבֶּיג (לעיתים נכתב אל-ביג; באנגלית: Ezekiel Hai Albeg;‏ 19101995) היה משורר ופייטן ממוצא יהודי-בגדאדי.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

יחזקאל חי בן עזרא אלביג נולד בשנת 1910 בבגדאד. בילדותו למד בתלמוד תורה צלאת מנדלי. בשנת 1920 החל ללמוד בבית המדרש בית זלכה, הישיבה המפורסמת של בגדאד. בשנת 1925, כשהיה בן 15, עלה לארץ ישראל עם משפחתו, שהתיישבה בירושלים, שם למד בישיבת פורת יוסף ונסמך לרבנות. כמו כן הוכשר כשוחט ומוהל. בשנות ה-30 כיהן כחבר בוועד העדה הבבלית בארץ ישראל.[1]

למרות אהבתו לארץ ישראל, הנידונה ברבים משיריו, עזב בשנת 1937 את הארץ, שהה ארבעה חודשים באלכסנדריה שבמצרים, ומשם המשיך לניו יורק. את כאב הנדידה תיאר בשירו "וגלות מְנָתי", אחד משיריו המפורסמים ביותר. בארצות הברית שימש בהתחלה במשך שבע שנים כעורך בהוצאת הספרים "Hebrew Publishing Company", ואחר כך עבד כחזן בברוקלין בבתי כנסת של יוצאי חלב. במלחמת העולם השנייה שר בערבית לתחנת רדיו של NBC במסגרת שידורי תעמולה אנטי-נאציים לעולם הערבי.[2] בהמשך חייו עבר ללוס אנג'לס, שם נפטר בשנת 1995, בגיל 85.

יצירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאורך כל חייו חיבר שירת חול וקודש בעברית בהשראת שירת ימי הביניים של יהדות ספרד, שאליה נמשך מגיל צעיר. בהקדמה לספרו "מארם נהרים עד ירושלים" (תשכ"ג) גולל אלביג את סיפור היכרותו עם שירת ספרד:

עד שנת התרפ"ט הכרתי את רבי יהודה הלוי ושלמה בן־גבירול רק מתוך המחזור. הפיוטים 'יה שמך', 'ידי רשים', 'שנאנים' ועוד אחרים שהושרו מתוך המחזור היה בהם די כֹח לקשור את נפשי בעבותות בל יינתקו לסגנון ולקצב... בשנת התרפ"ט התוודעתי אל 'מגילות לבתי הספר' [ מקראות ארצישראליות] אשר בהן הובאו חלקים משירי הקודש והחול למשוררי ספרד. בהן מצאתי את שאהבה נפשי - אחזתים ולא ארפם. הם הם שהטביעו את חותמם עלי והם הם שקבעו את דפוס מחשבותי לרדוף אחרי סגנון שהכל בו: תנ"ך, פייטנות וקצב שקול הדומה לדפקי הלב".[3]

בהמשך הכיר אלביג גם את מלאכת כתיבת המקאמה דרך היצירות שאליהן נחשף בעודו במצרים:

"שם באלכסנדריה קרה דבר חשוב ומשמח בחיי כי בפעם הראשונה ראיתי וקניתי מאחד המורים את ספר 'תחכמוני' לאלחריזי והוא היה לי למשיב נפש. גם ספר 'עמנואל הרומי' הושאל לי מאותו מורה. בצד המזרח שבלבי קבעתי מקום לאלחריזי ול'רומי' וחרוזיהם. בקיאותם העצומה בתנ"ך, בתלמוד ובמדרשים אשר בה עלו על כל החרזנים סיחררתני".[3]

את ספר שיריו הראשון, "רינת יחזקאל", הוציא לאור בירושלים בגיל 17 בלבד, בשנת 1927, בתמיכתו של תורם אלמוני. במהלך חייו הוציא לאור עוד שישה ספרי שירה, בהם חיבורים מסוג מקאמה, שירי חול ופיוטים. כמה משיריו הולחנו לצלילי מנגינות ידועות מהעולם הערבי ובמיוחד ממצרים. את רוב שיריו קיבץ מחדש בספרו "דיואן" (לוס אנג'לס תשמ"ג) בן ה-640 עמודים. לאחר מות אשתו בשנת 1983 מיעט לכתוב עוד שירים.

בנוסף לשירים פרי עטו, אלביג גם ערך ופרסם בארצות הברית מספר מחזורים וסידורים.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • דיואן : <קבץ חרוזים, שירים ופזמונים>, Encino, CA. : E.H. Albeg, תשמ"ג - 1983.
  • עשרה ראשונים : חרוז ושירה, Encino, CA : E. H. Albeg, ‏1987.
  • מארם נהרים לירושלים, הוצאת שמעון עזרא הכהן, התשכ"ג - 1963.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • משה ש. שבת, ישיבות בגדאד - התהוותן והשפעתן לדורות, מכון אהל דוד ששון, כרך ב' (ירושלים תשע"ט), עמ' 468-470

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]