יחזקאל עזרא רחמים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

הרב יחזקאל עזרא בן רחמים (כונה גם היע"ר; ל' בניסן ה'תרל"ו, בגדאד - ל' בשבט ה'תרס"ח, ירושלים) היה תלמיד חכם, חברו של הרב יעקב חיים סופר ורבו של הרב עזרא עטיה. חיבר ספר הלכה בשם "עצי היער" וספר חידושים על הש"ס בשם "כנסת יחזקאל".

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יחזקאל עזרא נולד ב-25 באפריל 1876 בבגדאד לאביו מולא רחמים, והיה אחיו הגדול של הראשון לציון הרב יצחק נסים. כפי שנכתב על ידי המו"לים של ספרו,[1] עוד מצעירותו היה שקדן וחכם, ובגיל צעיר התכתב עם חכמי הדור בשו"תים וחידושי תורה. הרב חיים חזקיהו מדיני בספרו "שדי חמד" מכתיר את יחזקאל עזרא, שהיה אז בן 15, בתארים נכבדים. [2] גם הרב רחמים נסים יצחק פלאג'י, בספרו "יפה ללב", מכנה את יחזקאל עזרא "ארי שבחבורה" ו"אספקלריה המאירה". בין הרבנים שהכירוהו והעריכוהו ניתן למנות גם את הרב יוסף חיים מבגדאד, הרב אברהם ביג'אג'ו, הרב בן ציון אברהם קואינקה והרב יוסף חיים זוננפלד.

עלייתו לארץ ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1904 עלה יחזקאל עזרא לארץ ישראל יחד עם הרבנים יעקב חיים סופר וצדקה חוצין. עם בואם פקדו את המקומות הקדושים, והשתטחו על קברי צדיקים. הם בקרו אצל חכמי ארץ ישראל, ביניהם רבי חיים חזקיהו מדיני ורבי אליהו מני. את רשמיו מהפגישה עם רבי אליהו מני העלה יחזקאל עזרא על הכתב, ושלחם ל"בן איש חי" שבעצמו היה תלמידו של רבי אליהו מני. יחזקאל עזרא השתקע בירושלים ולא יצא ממנה עד יום מותו, בה הקדיש את כל זמנו ללימוד עצמי ולימוד תלמידים. הרב עזרא עטיה שהיה לאחר מכן ראש ישיבת פורת יוסף, היה תלמידו וראה בו את רבו המובהק.[3] בירושלים שם דגש מיוחד על לימודי חכמת הקבלה אותם למד אצל רבו המקובל רבי חיים שאול הכהן דוויק.

אחריתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

יחזקאל עזרא היה אדם חולני וסבל בחייו ייסורים. ב-3 בפברואר 1908, עוד בחיי הוריו, נפטר, והוא בן 32 בלבד. הוא נקבר בחלקת החסידים שבהר הזיתים, והוספד על ידי רבני ירושלים, בכללם הראשון לציון רבי אליהו משה פאניז'יל.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

חכם יחזקאל עזרא רחמים חיבר כמה וכמה חיבורים בכל מקצועות התורה, אך עזבונו הספרותי לא נשמר כראוי, וחלק נכבד ממנו הלך לאיבוד. החומר שנשאר הודפס בעזרתם של אחיו הגאונים רבי אברהם חיים ורבי יצחק נסים, וכן רבי צדקה חוצין.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ בהקדמה לספר עצי היע"ר.
  2. ^ שדי חמד השלם - ג', מערכת הלמ"ד, אות י"ד. "ידידי, הרב המובהק, חריף, ובקי מוהר"ר".
  3. ^ רבו המובהק - שממנו קנה את רוב חוכמתו.