יחסי מצרים–קנדה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יחסי מצרים–קנדה
מצריםמצרים קנדהקנדה
Canada Egypt Locator.png
מצרים קנדה
שטחקילומטר רבוע)
995,450 9,093,510
אוכלוסייה
102,334,404 37,742,154
תמ"ג (במיליוני דולרים)
1,204,000 1,774,000
תמ"ג לנפש (בדולרים)
11,765 47,003
משטר
רפובליקה מונרכיה חוקתית

יחסי מצרים–קנדה הם יחסי החוץ בין קנדה ומצרים. שתי המדינות הקימו שגרירויות בבירות שלהן בשנת 1954. למרות ששניהם היו חלק מהאימפריה הבריטית, רק קנדה היא חלק מחבר העמים, בעוד מצרים אינה חלק מהארגון.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קנדה ומצרים כוננו קשרים דיפלומטיים לראשונה בשנת 1954 לאחר המהפכה המצרית בשנת 1952 וביטול המלוכה המצרית, ועלייתו לשלטון של נשיא מצרים גמאל עבד אל נאצר.[1] שתי המדינות נהנו מיחסים טובים, אך לא התבלטו זו בזו עד שקנדה התערבה במשבר סואץ בשנת 1956 כאשר נאצר הלאים את תעלת סואץ ובתגובה נקטו צרפת, בריטניה וישראל בפעולות צבאיות נגד מצרים.[2]

קנדה דחתה את הפעולות שננקטו על ידי צרפת, בריטניה וישראל נגד מצרים ולאחר סיום פעולות האיבה השר הקנדי לענייני חוץ לסטר פירסון הציע לאו"ם להקים כוח החירום של האומות המאוחדות (UNEF), שמשימתו הייתה להיכנס לשטח המצרי ולשמש כחוצץ בין כוחות מצרים לכוחות ישראליים בשטח הכבוש.[3] קנדה התחייבה למספר משמעותי של חיילים למשימת UNEF. ב-16 במאי 1967 הורתה מצרים על כל כוחות האונ"ף לצאת משטח מצרים, ורובם נסוגו לפני תחילת מלחמת ששת הימים.[4]

2010–2012[עריכת קוד מקור | עריכה]

קנדה מספקת סיוע למצרים. סיוע פיתוח רשמי (ODA) מקנדה למצרים מוערך ב-17 מיליון דולר בשנים 20102011. הסיוע הופנה למיקרו-מימון, ועוזר לצמיחה במגזר הפרטי במפעלים קטנים, למימון חניכות, הכשרה ואוריינות.[5]

מהפכת 2013[עריכת קוד מקור | עריכה]

ממשלת קנדה הייתה בין אלו שהשתמשו במילה "הפיכה"[6] לתיאור הדחתו של הנשיא מוחמד מורסי על ידי הצבא המצרי. אולם בשבועות שלאחר המהפכה, ממשלת קנדה לא דחתה את הלגיטימיות של המשטר החדש ובמקום זאת הוציאה קריאות כלליות לשלום ולדיאלוג ונקטה בגישה של "המתן וראה".[7]

נציגויות דיפלומטיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא יחסי מצרים–קנדה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Hilliker, John; Barry, Donald (1995). Canada's Department of External Affairs: Coming of Age, 1946-1968. (Institute of Public Administration of Canada) McGill-Queen's University Press. עמ' 98. ISBN 0-7735-0738-8. בדיקה אחרונה ב-2 בפברואר 2011. 
  2. ^ Hillmer, Norman (1999). Pearson: the unlikely gladiator. McGill-Queen's University Press. עמ' 26. ISBN 0-7735-1768-5. 
  3. ^ Chandra, Satish; Chandra, Mala (2006). International conflicts and peace making process: role of the United Nations (מהדורה ראשונה). Mittal Publications. עמ' 29. ISBN 978-81-8324-166-3. בדיקה אחרונה ב-2 בפברואר 2011. 
  4. ^ "Canada-Egypt Relations". Government of Canada. 11 ביוני 2010. אורכב מ-המקור ב-2011-02-01. בדיקה אחרונה ב-2 בפברואר 2011. 
  5. ^ "Canada's development assistance in Egypt". Acdi-cida.gc.ca. 16 באוגוסט 2016. אורכב מ-המקור ב-2014-03-05. בדיקה אחרונה ב-1 באוקטובר 2016. 
  6. ^ "Canada Calls for Calm after Egyptian Coup". International.gc.ca. 5 ביולי 2013. בדיקה אחרונה ב-1 באוקטובר 2016. 
  7. ^ "Egyptian ambassador lauds 'prudent' diplomatic stance by Canada in wake of coup | National Post". News.nationalpost.com. בדיקה אחרונה ב-1 באוקטובר 2016. 
  8. ^ אתר על יחסי מדינות