יחסי הוותיקן–קנדה
| יחסי הוותיקן–קנדה | |
|---|---|
|
|
| |
| הוותיקן | קנדה |
| משטר | |
| מונרכיה תאוקרטית אבסולוטית נבחרת | מונרכיה חוקתית פדרלית ודמוקרטיה פרלמנטרית |
למרות שהכנסייה הרומית-קתולית הוקמה באופן טריטוריאלי בקנדה מאז הקמתה של צרפת החדשה בתחילת המאה ה-17, יחסי הכס הקדוש–קנדה כוננו רשמית רק במהלך תקופתו של האפיפיור פאולוס השישי ב-1969.[1]
בין השאר, הסיבה לכך היא שהכס הקדוש איבד את ריבונותו הטריטוריאלית על מדינת האפיפיור במהלך תקופתו של האפיפיור פיוס התשיעי, וכי הריבונות הטריטוריאלית על קריית הוותיקן נקבעה רק על ידי ההסכמים הלטראניים משנת 1929. כמו כן, היחסים עם איטליה השכנה היו גרועים בתקופת משטרו של בניטו מוסוליני, והם כוננו מחדש רק לאחר סיום מלחמת העולם השנייה ב-1945.
תחומי שיתוף הפעולה בין אוטווה ורומא כללו באופן מסורתי חינוך, שירותי בריאות, מאבק בעוני ודיפלומטיה בינלאומית. לפני הקמת מדינת הרווחה, מעורבות הכנסייה הייתה ניכרת במגזרים רבים בחברה הקנדית. כיום, העיסוקים הבינלאומיים של קנדה בעד צדק ושלום תואמים לרוב את אלה של רומא, המעדיפה דיאלוג ברמה העולמית.
האפיפיור יוחנן פאולוס השני היה האפיפיור הראשון שביקר בקנדה ב-1984 וביקר שוב בקנדה ב-1987 וב-2002.
באפריל 2022, האפיפיור פרנציסקוס התנצל בפני הילידים של קנדה על תפקידה של הכנסייה הקתולית במערכת הפנימיות של האינדיאנים הקנדים.[2] האפיפיור פרנציסקוס הגיע לאדמונטון, אלברטה, קנדה ב-24 ביולי 2022. ביום שני ה-25 ביולי הוא ביקר ב-Maskwacis ולאחר מכן השתתף בטקס שנכחו בו זקנים ילידים רבים, הוא התנצל במהלך הטקס שהיה גדוש בשירה, ריקוד וטקסים מסורתיים. האפיפיור קיבל כיסוי ראש מסורתי על ידי הצ'יף ליטלצ'יילד.[3]
המאות ה-17 וה-18[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר הכיבוש הבריטי ב-1759 הוקפאו היחסים עם רומא באופן זמני ונאסר על ישועים להיכנס למדינה. עם זאת, הסובלנות הדתית חודשה במהירות במסגרת חוק קוויבק משנת 1774, בשל הרגש האנטי-אמריקאי של המנהלים הקולוניאליים. לפני חוק קוויבק משנת 1774, הבישופים הנותרים של קנדה תחתית החלו למות מזקנה, והבישופים והקרדינלים החדשים נחסמו מלהיכנס על ידי המנהלים הבריטיים. לאחר המוות האחרון ב-1768, המושל הקולוניאלי הבריטי הפך את החלטתו והחל לאפשר למספר מוגבל של מנהלים קתולים להיכנס, מה שסלל את הדרך לחוק קוויבק משנת 1774. כתוצאה מחירויות הדת שהעניקה לקתולים, אמריקאים קולוניאליים ב-13 המושבות (בגלל עמדתם האנטי-קתולית) תייגו אותו כאחד מ"המעשים הבלתי נסבלים" שהשפיע על תחילת המהפכה האמריקאית.[4]
המאה ה-19[עריכת קוד מקור | עריכה]
ג'ון א' מקדונלד, ראש הממשלה הראשון של קנדה, נחשב לבעל יחסים בעייתיים עם הכנסייה, מה שבא לידי ביטוי בכעסם של קתולים רבים על מקדונלד במהלך פרשת לואי ריאל, סכסוך שהיה לו נימה עדתית רבות.
במאה ה-19, האפיפיור לאו השלושה-עשר שלח שליחים דיפלומטיים לאירועים חברתיים-פוליטיים חשובים בקנדה. האפיפיור לאו התעניין מאוד בענייני קנדה וכתב את האנציקליקה Affari Vos על שאלת בתי הספר של מניטובה.[5]
המאה ה-20[עריכת קוד מקור | עריכה]
לווילפריד לורייה, ראש הממשלה הפרנקופוני הראשון של קנדה, היו יחסים טובים באמת עם האפיפיור פיוס העשירי, ובתקופתו כראש הממשלה עברה הכנסייה תקופה משגשגת יחסית מבחינת ייעודים והשפעה חברתית.
פייר טרודו, ראש ממשלה קתולי נוסף בקוויבק, גדל כקתולי קפדני, אך מאוחר יותר נחלש בדבקותו לאחר פרסום ה-Humanae Vitae ב-1968. לאחר 1968, טרודו העביר מספר חוקים ליברליים בנושא גירושין, מניעת הריון, ניאוף, הומוסקסואליות והפלות, חוקים אשר ביצעו ליברליזציה עמוקה, מודרניזציה וחילונית בחברה הקנדית.
המושלים הכלליים של קנדה היו לפעמים מאוד קתולים. ז'ול לז'ה היה אחיו של הקרדינל פול-אמיל לג'ר. ז'אן סווה הייתה חברה לשעבר בתנועת הפעולה הקתולית.
בפועל, הפלה הותרה לחלוטין רק תחת ממשלתו של השמרני הקתולי בריאן מולרוני, שהתנגד לה באופן אישי אך לא יכול היה למנוע החלטה של בית המשפט העליון משנת 1988 המסירה את כל ההגבלות הקודמות על ההליך.[6]
נציגויות דיפלומטיות[עריכת קוד מקור | עריכה]
-
שגרירות קנדה אל הכס הקדוש -
הנונציו האפוסטולי באוטווה
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ "Prime Minister Trudeau concludes successful visit to Italy and the Vatican". Office of the Prime Minister. 30 במאי 2017. נבדק ב-5 באפריל 2022.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Stefanovich, Olivia (1 באפריל 2022). "Pope Francis apologizes to Indigenous delegates for deplorable abuses at residential schools". CBC News. נבדק ב-5 באפריל 2022.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ https://www.cbc.ca/amp/1.6531231.
{{cite news}}: חסר או ריק|title=(עזרה) - ^ Documents on Canadian external relations (באנגלית). Department of External Affairs. 1950. ISBN 978-0-660-59876-5.
- ^ Commons, Canada Parliament House of (1947). Official Report of Debates, House of Commons (באנגלית). Queen's Printer.
- ^ "The Wrong Men | Commonweal Magazine". www.commonwealmagazine.org (באנגלית). נבדק ב-2021-07-30.
- ^ Embassy of Canada to the Holy See
