יעקב נווה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אין תמונה חופשית

יעקב נָווה (נולד ב-1952 ברחובות) הוא מוזיקאי וזמר ישראלי. מכהן כיושב ראש ועדת הזמר העברי באמ"י (איגוד אמני ישראל), נציג אמני ישראל בוועד המנהל של רשות השידור, וחבר האקדמיה לפרס התיאטרון הישראלי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נווה שירת בצה"ל בלהקת גייסות השריון עד לשחרורו ב-1973. לאחר מכן שימש כממונה מטעם משרד החינוך על פעילות התיאטרון לילדים ולנוער במחוז הדרום. ב-1985 החל פעילות מוזיקלית כזמר סולן והוציא את אלבומו הראשון, "לחם עבודה ושעשועים", בהפקתו המוזיקלית של מיקי גבריאלוב, שגם הלחין לאלבום את שיר הנושא ואת השיר "תרזה יפה". בלטו בו גם השירים "אותיות גדולות" ו"ואני לבדי", שהפך בהמשך לשיר המזוהה איתו.

שלוש שנים מאוחר יותר (1988) יצא תקליטו השני, "אהבה ממבט שני". השירים הבולטים בו היו "יונה לבנה", שהולחן על ידי ארקדי דוכין למילותיו של נווה, והשירים "עבודת כפיים" ו"אלני בת אלמוות" שתרגם דודו ברק.

רק ב–1995 הוציא נווה את אלבומו השלישי, "נשקינינא". נווה שר את שיר הנושא, "נשקינינא", בתחרות הקדם אירוויזיון. באותה שנה הוא החל לעבוד כמדריך מוזיקלי של מקהלת הילדים "שורשי אבבה" מקריית גת, וגם השתתף בשירה באלבומה הראשון, שיצא בשנת 2000. הביצוע המשותף שלהם בעברית ובאמהרית לשיר "יונה לבנה", יצא כסינגל ונכלל גם באלבום האוסף של נווה "ואני לבדי" (1997). בנוסף הדריך נווה חמש חבורות זמר אחרות של צעירים ומבוגרים, וביניהן את חבורת הסטודנטים של אוניברסיטת בר-אילן ואוניברסיטת בן-גוריון, מקהלת עיריית תל אביב, וחבורות זמר של בני נוער בבתי ספר תיכוניים שונים.

נווה עסק בהפקות ובימוי שוטף ליחידות פיקוד הדרום. בין השאר עסק בבימוי, ניהול מוזיקלי והפקה של עצרת הצדעה לאוגדת עזה ותושבי קו העימות, עצרת ההתנתקות, מופע ההצדעה לעוצבת אדום, והעצרת המרכזית לקציני אגף המודיעין לדורותיהם בלטרון. בנוסף שימש כבמאי ומנהל מוזיקלי ללהקת פיקוד הדרום.

כחבר בהנהלת אמ"י ובשיתוף עם ח"כ לשעבר יונה יהב, יזם נווה את "חוק הזמר העברי", שאושר בכנסת בשנת 1998. החוק מחייב את כלי התקשורת האלקטרוניים הציבוריים להשמיע מינימום של 50% שירים בשפה העברית. בעקבות החוק וההד הציבורי שיצר, הפכה רשת ג' לרשת רדיו המשדרת מוזיקה ישראלית בלבד.

בשנת 2002 יצא "זה לא מאהבה", אלבומו החמישי של נווה. בין היוצרים שתרמו לאלבום: אהוד מנור, נתן יונתן, אריאל זילבר וגרי אקשטיין. אקשטיין, מיקי גבריאלוב ויגאל חרד עיבדו מוזיקלית את עשרת שירי האלבום. שיר הנושא, "זה לא מאהבה", שמילותיו נכתבו על ידי שמעון אלקבץ, ליווה מסע הסברה נגד אלימות במשפחה וזכה להצלחה.

נווה השתתף במופעים שונים בשיתוף עם אמנים חשובים בארץ. במשך כ-20 שנה הופיע עם השחקן חיים בנאי במופע "שרים ומספרים בנאי". מאז שנת 1987 מופיע נווה עם הפזמונאי דודו ברק במסגרת "אמנות לעם" בשתי תוכניות בנושא שיריו של ברק, "שובי בת ירושלים" ו"דרך ארץ השקד". בתחילת 2004 הופיע עם המשורר נתן יונתן במופע "שירים עד כאן".

בשנת 2006, כשנה לאחר מותו של אהוד מנור, הוציא נווה את האלבום "שיר מחכה", ובו אוסף שירים שיצר במהלך השנים עם מנור והפיק מוזיקלית.

בשנת 2007 התמנה נווה לחבר בוועד המנהל של רשות השידור כנציג איגודי האמנים - אמ"י, אקו"ם, אשכולות, איגוד הנגנים ואיגוד האמנים בהסתדרות העובדים הכללית החדשה.

כיום ממשיך נווה ומופיע במופעים שונים, ביניהם במופע "שירים וסיפורים בפיתה" עם השחקן והבמאי ארנון צדוק, במופע "שרים ומספרים ארץ ישראל" עם מספר הסיפורים יוסי אלפי, וכן במופע "הכל הצגה וסרט" עם השחקן גבי עמרני.

דיסקוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • לחם עבודה ושעשועים (1985)
  • אהבה ממבט שני (1988; מהדורת הדיסק וקלטת האודיו יצאה ב-1992)
  • נשקינינא (1995)
  • ואני לבדי (1997)
  • זה לא מאהבה (2002)
  • שיר מחכה - יעקב נווה שר אהוד מנור (2007)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]